תקציר: "אליטות יורדות מהבמה תמיד בדם, אש ותימרות עשן!" כתבתי במאמר קודם. בימים אלה של הגעת המערכה בעזה לרגעי המבחן שלה ברפיח, כשפער הרלוונטיות בין אליטת-ההון הישראלית לעמה גדול מתמיד, נכון לזכור אליטה אחרת שכמעט וחיסלה את עמה כישות עצמאית גאה, והמיטה עליו אסון וחורבן גדולים: את האליטה הבריטית בין מלחמות עולם, ובתחילת מלחמת העולם השנייה.

ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה.

שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדיניות של המכללה לביטחון לאומי, צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.

זהו מאמר המבטא את דעתו של הכותב ואת הערכותיו המקצועיות בלבד.

*  *  *

"אליטות יורדות מהבמה תמיד בדם, אש ותימרות עשן!" כתבתי במאמר קודם.

בימים אלה של הגעת המערכה בעזה לרגעי המבחן שלה ברפיח, כשפער הרלוונטיות בין 'אליטת ההון הישראלית' לעמה גדול מתמיד, נכון לזכור אליטה אחרת של אימפריה גאה - שכמעט וחיסלה את עמה כיישות עצמאית, והמיטה עליו אסון, חורבן, עוני ואבדן-מעמד וכמעצמה עולמית - את האליטה הבריטית בין שתי מלחמות העולם.

העם לעולם יהיה שמרן הרבה יותר מהאליטה שלו, כי הוא תמיד שילם, משלם וישלם את מלוא מחירו של הימור מדיניות כושל. ההשלכות של מלחמת העולם הראשונה, זיכרונות המלחמה ומחיריה על החיים והמשאבים, הותירו בקרב העם הבריטי צלקות עמוקות של איבה המתמשכת כלפי גרמניה, וחשש גדול מפניה, ובצדק רב.

רק שיחסי האליטה הבריטית והגרמנים, היו סיפור אחר...

[למאמר: 'אליטות יורדות מהבמה תמיד בדם, אש ותימרות עשן!' לחצו כאן]

העם הבריטי סלד מגרמניה וחשד בכוונותיה

התאוששותה ותחייתה של גרמניה בשנות ה-20 וה-30, במיוחד בהנהגתו של היטלר, יצרו מתחים כלכליים. תעשיות בריטיות התמודדו עם תחרות מצד יצרנים גרמנים, מה שהוביל לחששות מאובדן מקומות עבודה וירידה כלכלית. יריבות כלכלית זו החריפה את המתחים הקיימים והזינה רגשות אנטי-גרמניים.

הלאומיות עלתה ברחבי אירופה במהלך התקופה שבין המלחמות, ותחושות של זהות לאומית הצטלבו לעתים קרובות עם רגשות אנטי-גרמניים. הלאומיות הבריטית - שניזונה מתחושת הגאווה באימפריה הבריטית ובתפקידה בהבסת גרמניה במלחמת העולם הראשונה - תורגמה לעתים לעוינות כלפי גרמניה ואנשיה.

רגשות אלו באו לידי ביטוי בעיתונים, בספרות ובסרטים, שתיארו את הגרמנים במונחים שליליים. למרות מאמצים דיפלומטיים לשיפור היחסים עם גרמניה, הוחרמו סחורות ושירותים גרמניים כסוג של מחאה כלכלית או סולידריות עם קורבנות-נתפסים של תוקפנות גרמנית. תנועות פוליטיות שונות ניצלו רגשות אנטי-גרמניים וקידמו רטוריקה לאומנית, השוללת בין היתר הגירה. היו מקרים רבים של אפליה או עוינות כלפי מהגרים גרמנים, או יחידים שנתפסו כאוהדים לגרמניה. 

רק שהאליטה חשבה אחרת

צריך לזכור כי קשרי הדם בני מאות שנים - של האצולה הבריטית כולל משפחת המלוכה - עם האצולה הגרמנית, הם רבים וענפים, והיו להם השפעה עמוקה על ההיסטוריה והזהות של המלוכה. בריתות הנישואים של המלכים ההנובריים חיזקו עוד יותר את קשריהם הגרמנים. בית וינדזור - בית המלוכה הנוכחי של הממלכה המאוחדת - מקורו בבית סקסה-קובורג וגותה, שושלת גרמנית בעלת קשרים עם משפחות מלכותיות שונות באירופה.

עם זאת, רגשות אנטי-גרמניים במהלך מלחמת העולם הראשונה הניעו את המלך ג'ורג' החמישי (ראו תמונה למטה), שהיה נכדה של המלכה ויקטוריה והמלך הראשון מבית סקסה-קובורג וגותה, לשנות - כאקט הישרדותי - את שם משפחת המלוכה לבית ווינדזור ב-1917. החלטה זו התקבלה להרחיק את המלוכה מהמורשת הגרמנית שלה ולשקף את זהותה הבריטית על רקע הלאומיות המוגברת והרגש האנטי-גרמני.

למרות שינוי השם, השורשים הגרמניים של משפחת המלוכה הבריטית נותרו משמעותיים בהיסטוריה ובמורשת שלה. בני משפחת המלוכה המשיכו לשמור על קשרים הדוקים עם קרוביהם הגרמנים, ולעתים קרובות ביקרו בגרמניה, תוך טיפוח קשרים דיפלומטיים, תרבותיים ואישיים בין שתי המדינות.

הרגשות הפרו-נאציים אצל האליטה הבריטית התחזקו בשל תוצאות מלחמת העולם הראשונה. הסכם ורסאי הטיל עונשים קשים על גרמניה, והצית טינה וקושי כלכלי בתוך האומה המובסת. בבריטניה פיתחה האליטה תרבות של אשמה כלפי גרמניה, וראתה בעלייתו של היטלר כוח מתקן נגד עוולות האמנה הנתפסות, ואחרים נמשכו לרטוריקה הלאומנית שלו על רקע חוסר יציבות כלכלית והתפכחות פוליטית.

בין שתי מלחמות העולם, ולמרות שנאת ההמון לגרמניה, החיבור הזה בין האליטה הבריטית לזו הגרמנית הניב קשרי אהדה לגרמניה הנאצית. במהלך שנות ה-20 וה-30 של המאה קודמת, קידמה רשת של אריסטוקרטים, תעשיינים ופוליטיקאים את רעיון הידוק הקשרים עם גרמניה הנאצית. הם העריצו את סגנון המנהיגות האוטוריטרי של היטלר, האמינו בעליונות הגזע הארי וחלקו דעות אנטישמיות. דמויות כמו אוסוולד מוסלי, מנהיג איגוד הפשיסטים הבריטי (ראו בהמשך), זכו לפרסום בזכות האהדה הפשיסטית שלהם, בעוד שאחרים פעלו בדיסקרטיות יותר, והשתמשו בעושר ובהשפעתם כדי לקדם אג'נדות פרו-נאציות מאחורי הקלעים.

למרות עמדתה הרשמית של הניטרליות של ממשלת בריטניה, הרגש הפרו-נאצי מצא קרקע פורייה במעגלים מסוימים. חברי האליטה התרועעו עם דיפלומטים גרמנים, השתתפו בעצרות הנאצים ודגלו במדיניות פייסנות המבקשת להימנע בכל מחיר מעימות עם משטרו של היטלר. הלך הרוח הזה נמשך גם כשההתפשטות התוקפנית של היטלר איימה על יציבות אירופה. הפלג הפרו-נאצי הזה הפעיל השפעה דומיננטית מטרידה על חלקים מהחברה הבריטית, והותיר אחריו מורשת מורכבת, המהדהדת עד היום.

חשוב להדגיש שיחסי הקירבה הללו בין האליטות, הבריטית והגרמנית, היו הדדיים. ריצ'רד מילטון כותב בספרו: "מיטב האויבים: בריטניה וגרמניה - אמת ושקרים בשתי מלחמות עולם", כי במשך מאה שנה, בריטניה וגרמניה היו קרובות יותר מכל שתי מדינות אחרות. גרמניה הייתה שוק היצוא הגדול ביותר של בריטניה, ולהיפך. הגרמנים אימצו לבוש, מנהגים ונימוסים אנגליים. גם לחשיבה הגרמנית על גזע, זהות לאומית, אאוגניקה ועליונות גזע היו שורשים בהוגים בריטיים כמו דרווין, האקסלי וגלטון. אפילו בתקופה הנאצית, הס, הימלר, גרינג והיטלר עצמו נותרו אנגלופילים נלהבים. 

עד המלחמה ובתחילתה, עשתה האליטה הבריטית הכל על מנת למנוע מלחמה. הסנטימנט שנמשך במלוא עוזו לתוך מלחמת העולם השנייה, כשהאליטה חותרת להגיע ל"שלום של כבוד" עם גרמניה (משמע, כניעה, הפיכת בריטניה למדינת חסות, ומינוי ראש המפלגה הפשיסטית הבריטית, סר אוסוולד מוסלי - בשר מבשרה של האליטה - לשליט, תחת המלך אדוארד השמיני, שיוחזר לכס המלוכה לאחר שוויתר על הכתר כדי להתחתן עם אהובתו (ראו בהמשך).

[למאמרו של ד"ר פנחס יחזקאלי: 'אליטת ההון הישראלית לא לבד. גם האליטה הבריטית ניסתה לעצור את המלחמה ב- 1940', לחצו כאן]

נקודת המפנה הגיעה עם פינוי הכוחות הבריטיים ובעלות הברית מדנקירק במאי ויוני 1940

החילוץ המופלא של מאות אלפי חיילים, יצר עליה דרמטית במעמדו של ראש הממשלה וינסטון צ'רצ'יל שעד אז, מעמדו ושאלת המשך המלחמה היו רחוקים מלהיות מוכרעים. מול הגאות הזו נותרה האליטה הבריטית חסרת אונים וחסרת השפעה. אחרי הקרב על בריטניה וכניסת ארה"ב למלחמה, הסנטימנט הזה לגרמניה הפך היסטוריה נשכחת. ככל שהמלחמה התקדמה, זוועות השואה והכיבוש הנאצי עשו דה-לגיטימציה נוספת לכל תמיכה מתמשכת במשטרו של היטלר.

עד סוף המלחמה ב-1945, האליטה הפרו-נאצית איבדה את אחיזתה בחברה הבריטית. רבים מחבריה התמודדו עם נידוי והשלכות משפטיות על נטיותיהם לשיתוף פעולה. משפטי נירנברג חשפו את מלוא ההיקף של פשעי הנאצים, והדגישו את האיוולת של אלה שדגלו לפיוס או התאמה למשטר כזה.

בעידן שלאחר המלחמה, בריטניה יצאה לתהליך של התבוננות פנימית ופיוס לאומי, תוך התמודדות עם מורשת הפשיזם ולקחי הפייסנות. האליטה הפרו-נאצית, פעם כוח רב עוצמה, נמוגה לאפלולית, נדחקה לפרק אפל בהיסטוריה של האומה. כיום, סיפורה של האליטה הפרו-נאצית בבריטניה משמש כסיפור אזהרה, לכך שאליטה בסטגנציה, המתנתקת מעמה, עלולה לגרור אותו אל האבדון, כשהיא ממשיכה בחייה הטובים, בתנאים חדשים!

אדוארד השמיני וקשריו עם הנאצים...

בתוך משפחת המלוכה היו דיווחים על אהדה כלפי גרמניה הנאצית, במיוחד במקרה של המלך אדוארד השמיני, שעלה לכס המלכות בינואר 1936. דעותיו הפוליטיות ויחסיו האישיים של אדוארד, בעיקר עם וואליס סימפסון, אשת חברה אמריקאית עם נאצי לכאורה. קשרים, העלו חששות לגבי שיקול דעתו וכשירותו לפסוק.

התפטרותו של אדוארד בדצמבר 1936, פחות משנה לשלטונו, נבעה בעיקר מרצונו להתחתן עם סימפסון - אמריקנית גרושה - דבר שלא תאם באותם ימים את תפקידו כראש הכנסייה האנגלית. עם זאת, האהדה הנתפסת שלו כלפי גרמניה הנאצית, כמו גם התעלמותו מהמוסכמות החוקתיות, מילאו תפקיד במשבר.

אחיו של אדוארד, המלך ג'ורג' השישי, שירש אותו, נתפס כמגן נאמן של הדמוקרטיה הבריטית ומילא תפקיד סמלי חיוני בגיוס האומה במהלך מלחמת העולם השנייה. מנהיגותו האיתנה סייעה לאחד את המדינה מול האיום הנאצי.

​לאחר ויתורו על הכתר, קיבל אדוארד את התואר הוד מעלתו המלכותי דוכס וינדזור, שהיה תואר סמלי בלבד שלא היה בשימוש באותה העת. הוא נישא לסימפסון בצרפת ב-3 ביוני 1937, לאחר שגירושיה השניים יצאו אל הפועל. באותה השנה, יצא הזוג לסיור בגרמניה הנאצית, וקיימו פגישה עם אדולף היטלר במפלט ההר שלו, בברגהוף, בבוואריה. הפגישה עם היטלר נקבעה לפי הצעתו של ראש ממשלת בריטניה דאז, נוויל צ'מברליין, שקיווה לשפר את היחסים האנגלו-גרמניים ולמנוע הסלמה נוספת של המתיחות באירופה.

הפגישה בין בני המלוכה הבריטיים להיטלר זכתה לפרסום רב ותוזמרה בקפידה על ידי פקידי תעמולה נאציים. היטלר ביקש להציג את המפגש כסימן לקבלה ולגיטימציה בינלאומית למשטרו, בעוד שממשלת בריטניה קיוותה שזה יפגין את מחויבותם לדיפלומטיה ולשלום. עם זאת, הפגישה נתקלה במחלוקת וביקורת, הן בזמנו והן בשנים שלאחר מכן. רבים ראו בכך כשל דיפלומטי חמור והמשך הפיוס כלפי משטרו של היטלר, למרות פעולותיו האגרסיביות ההולכות וגדלות של המשטר הנאצי, כולל סיפוח אוסטריה מוקדם יותר באותה שנה.

עם פרוץ מלחמת העולם השנייה הוצב אדוארד עם חיל המשלוח הבריטי בצרפת. אולם, לאחר שעלו האשמות בנוגע לעמדותיו של אדוארד בנוגע לנאציזם, ועל הקשרים שקיים עימם - כמו גם ידיעות על כוונות הגרמנים להמליכו מחדש - הוא מונה כמושל הבריטי של איי בהאמה. את שנות חייו שלאחר המלחמה העביר אדוארד בצרפת לצידה של סימפסון, עד למותו בשנת 1972.

סר אוסוולד מוסלי ואיגוד הפשיסטים הבריטי

דמות בולטת אחת באליטה הפרו-נאצית של בריטניה הייתה סר אוסוולד מוסלי (Oswald Mosley), המנהיג הכריזמטי של איגוד הפשיסטים הבריטי (BUF). מוסלי, חבר פרלמנט לשעבר ונצר לשושלת אריסטוקרטית, דגל בדעות סמכותיות ולאומניות שהדהדו חלקים בחברה הבריטית. ה-BUF של מוסלי זכה לתשומת לב משמעותית בשנות ה-30 של המאה ה-20, וערך עצרות וצעדות פרובוקטיביות שלעיתים קרובות ירדו לאלימות. הוא עיצב את תנועתו על פי המשטרים הפשיסטים שהופיעו באירופה, ודגל בשליטה ממשלתית ריכוזית, קורפורטיביות ודיכוי מחלוקת פוליטית.

למרות התנגדות וגינוי מצד פוליטיקאים מהמיינסטרים והעיתונות, מוסלי מצא תמיכה בקרב חלקים מסוימים של האליטה הבריטית. הרקע האריסטוקרטי שלו העניק אווירה של לגיטימציה לתנועתו, ומשך אליו אוהדים מתעשיינים עשירים, בעלי אדמות ובני המעמדות הגבוהים שחלקו את הזלזול שלו בדמוקרטיה והערצתו למנהיגות אוטוריטרית.

קשריו של מוסלי השתרעו מעבר לגבולות בריטניה, עם מנהיגים פשיסטים אירופאים, ביניהם אדולף היטלר ובניטו מוסוליני. הוא ביקר בגרמניה הנאצית ובאיטליה של מוסוליני, ושאב השראה משיטות השליטה החברתית והתעמולה של המשטרים שלהם. על פי התכנון הנאצי, מוסלי היה אמור לעמוד בראש המשטר הבריטי החדש שלאחר כניעת בריטניה של וינסטון צ'רצ'יל.

עם זאת, שאיפותיו של מוסלי הצטמצמו בעקבות פרוץ מלחמת העולם השנייה, והשפעתו דעכה ככל שהמלחמה התקדמה. בסופו של דבר הוא נכלא על פי תקנה 18B, יחד עם חברי BUF בולטים אחרים, עד תום המלחמה. לאחר המלחמה, הוא נותר דמות שנויה במחלוקת ונדחקת לשוליים, ומורשתו הוכתמה בגלל הקשר שלו לפשיזם ושיתוף הפעולה עם גרמניה הנאצית.

[לאוסף המאמרים: 'בין רפורמה משפטית למהפכה משטרית', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על אליטות ואליטיזם, לחצו כאן] [לאוסף, המאמרים בנושא מלחמת שמחת תורה 2023 – 'מבצע חרבות ברזל', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים בנושא השואה ומלחמת העולם השנייה, לחצו כאן]

לסיכום

אוי לעם שהאליטה שלו איבדה את דרכה. אם לא יצליח להתנער ממנה בזמן, היא עלולה לגרור אותו אל האבדון...

[לאוסף המאמרים: 'בין רפורמה משפטית למהפכה משטרית', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על אליטות ואליטיזם, לחצו כאן] [לאוסף, המאמרים בנושא מלחמת שמחת תורה 2023 – 'מבצע חרבות ברזל', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים בנושא השואה ומלחמת העולם השנייה, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על תרבות האשמה והשלכותיה, לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

• אוסף המאמרים: 'בין רפורמה משפטית למהפכה משטרית'.
• אוסף המאמרים על אליטות ואליטיזם.
• אוסף המאמרים בנושא מלחמת שמחת תורה 2023 – 'מבצע חרבות ברזל'.
• אוסף המאמרים על 'פער רלוונטיות' והשלכותיו.
• אוסף המאמרים על מלחמת העולם הראשונה.
• אוסף המאמרים בנושא השואה ומלחמת העולם השנייה.
• מאמר: 'אליטות יורדות מהבמה תמיד בדם, אש ותימרות עשן!'.
• אוסף המאמרים על לאומיות ולאומנות.
• אוסף מאמרים על תרבות האשמה המערבית והשלכותיה.
• הרחבה על 'אליטת ההון' – האליטה הנוכחית של ישראל.
• הרחבת המושג: 'מורכבות'.
• מאמרו של ד"ר פנחס יחזקאלי: 'אליטת ההון הישראלית לא לבד. גם האליטה הבריטית ניסתה לעצור את המלחמה ב- 1940'.
• הרחבת המושג: קיפאון/סְטַגְנַצְיָה.
• אוסף מאמרים על תרבות האשמה המערבית והשלכותיה.

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2023), אליטות ואליטיזם באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 13/2/23.
• פנחס יחזקאלי (2023), בין רפורמה משפטית למהפכה משטרית באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 26/2/23.
• פנחס יחזקאלי (2023), אוסף המאמרים בנושא מלחמת שמחת תורה 2023 – 'מבצע חרבות ברזל', ייצור ידע, 8/10/23.
• פנחס יחזקאלי (2014), פער רלוונטיות, ייצור ידע, 21/7/14.
• פנחס יחזקאלי (2020), מלחמת העולם הראשונה באתר ‘ייצור ידע’, ייצור ידע, 5/3/20.
• פנחס יחזקאלי (2018), שואה ומלחמה: מלחמת העולם השנייה באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 10/4/18.
• פנחס יחזקאלי (2023), אליטות יורדות מהבמה תמיד בדם, אש ותימרות עשן!, ייצור ידע, 8/2/23.
• פנחס יחזקאלי (2023), לאומיות ולאומנות באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 28/12/23.
• פנחס יחזקאלי (2022), תרבות האשמה המערבית והשלכותיה, באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 10/10/22.
• פנחס יחזקאלי: 'אליטת ההון' – קווים לדמותה של האליטה הנוכחית של ישראל, חלק 1, ייצור ידע, 1/10/23.
• פנחס יחזקאלי (2014), מורכבות, ייצור ידע, 12/4/14.
• פנחס יחזקאלי (2024), אליטת ההון הישראלית לא לבד. גם האליטה הבריטית ניסתה לעצור את המלחמה ב- 1940, ייצור ידע, 19/2/24.
• פנחס יחזקאלי (2014), קיפאון - סטגנציה, ייצור ידע, 12/4/14.
• פנחס יחזקאלי (2022), תרבות האשמה המערבית והשלכותיה, באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 10/10/22.