תקציר: פרשת כי תשא חוזרת ועוסקת בעניין הקטורת הרכבה והקרבתה על מזבח הקטורת. מהי הקטורת? קטורת הינו חומר הנשרף כדי להעלות עשן שמפיץ ריח נעים. משמעות המילה קטר(ת) בשמות השמיות של המזרח הקדום היא עשן. בטעמה של הקטורת ניתנו הסברים רבים במרוצת הדורות. אולם נראה כי הטעם הפשוט והמובן ביותר מצוי בדבריו של הרמב"ם במורה נבוכים, האומר כי הקטורת באה להשרות ריח נעים במשכן.

[לקובץ המאמרים על פָּרָשַׁת כִּי תִשָּׂא וחטא העגל, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על הקבלה, תורת הסוד והמיסטיקה היהודית, לחצו כאן]

אבי הראל הוא בעל תואר שלישי בפילוסופיה והיסטוריה יהודית, שירת בצה"ל מג"ב ומשטרת ישראל שלושה עשורים, בתפקידי פיקוד שונים. בתפקידו האחרון היה ההיסטוריון של משטרת ישראל. פרסם ארבעה ספרים ועשרות מאמרים בתחומי עיסוקו.

זהו מאמר שני מתוך שניים על הקטורת ומזבח הקטורת. למאמר הקודם:

• אבי הראל: מזבח הקטורת.

* * *

פָּרָשַׁת כִּי תִשָּׂא חוזרת ועוסקת בעניין הקטורת הרכבה והקרבתה על מזבח הקטורת, שהוזכר כבר בסוף הפרשה הקודמת, פרשת תצווה.

מהי הקטורת? קטורת היא חומר הנשרף כדי להעלות עשן שמפיץ ריח נעים. משמעות המילה קטר(ת) בשמות השמיות של המזרח הקדום היא עשן. בעברית מקראית נתייחד הפועל ק.ט.ר למעשה של שריפה והעלאה בעשן.

הקטורת נזכרת במקרא במספר מקומות, להלן העיקריים שבהם

כאשר הקטורת הינה קטורת שכולה לבונה: "וְנָתַתָּ עָלֶיהָ שֶׁמֶן וְשַׂמְתָּ עָלֶיהָ לְבֹנָה מִנְחָה הִוא", שבאה כתוצר לוואי לכל המנחות, חוץ ממנחת חטאת ומנחת סוטה. הלבונה לפי המקרא באה עם קומץ מהמנחה ועם שמן ונקראת אזכרה. גם עם לחם הפנים בא עם לבונה זכה, המשמשת לו אזכרה:" וְלָקַחְתָּ סֹלֶת וְאָפִיתָ אֹתָהּ שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה חַלּוֹת שְׁנֵי עֶשְׂרֹנִים יִהְיֶה הַחַלָּה הָאֶחָת. וְשַׂמְתָּ אוֹתָם שְׁתַּיִם מַעֲרָכוֹת, שֵׁשׁ הַמַּעֲרָכֶת עַל הַשֻּׁלְחָן הַטָּהֹר לִפְנֵי יְהוָה. וְנָתַתָּ עַל הַמַּעֲרֶכֶת לְבֹנָה זַכָּה, וְהָיְתָה לַלֶּחֶם לְאַזְכָּרָה אִשֶּׁה לַיהוָה".

בעבודת כוהן גדול ביום הכיפורים במשכן/מקדש, מקריב הכוהן קטורת המורכבת משני אלמנטים מרכזיים, האחד – סמים – שהם באו לדעת רוב החוקרים כדי לשפר ולחזק את הריח של הקטורת, והשני – לבונה זכה. הקרבת הקטורת נעשית כאמור במזבח מיוחד המיועד רק לכך, או בכלי ייעודי הנקרא מחתה. כלי זה הינו מעין כף שטוחה ששמו עליה גחלים ועליהן פוזרו גרגירי הקטורת:"  וְלָקַח מְלֹא הַמַּחְתָּה גַּחֲלֵי אֵשׁ מֵעַל הַמִּזְבֵּחַ מִלִּפְנֵי יְהוָה וּמְלֹא חָפְנָיו קְטֹרֶת סַמִּים דַּקָּה וְהֵבִיא מִבֵּית לַפָּרֹכֶת". 

קורבן של קטורת שהוקרב באמצאות מחתה מוכר היטב מהסיפור של נדב ואביהוא. לפי הפשט הם לא מתו משום שהקריבו קטורת זרה, אלא משום שהקריבו אש זרה, כלומר לא לקחו אותה מאש התמיד של המזבח החיצון.

עדת קורח נבחנת אף היא במבחן הקטורת שהוקרבה על המחתה: "וּקְחוּ אִישׁ מַחְתָּתוֹ וּנְתַתֶּם עֲלֵיהֶם קְטֹרֶת וְהִקְרַבְתֶּם לִפְנֵי יְהוָה אִישׁ מַחְתָּתוֹ חֲמִשִּׁים וּמָאתַיִם מַחְתֹּת וְאַתָּה וְאַהֲרֹן אִישׁ מַחְתָּתוֹ", ובקטורת האמורה כיפר אהרון על חטאו של העם:" וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל אַהֲרֹן קַח אֶת הַמַּחְתָּה וְתֶן עָלֶיהָ אֵשׁ מֵעַל הַמִּזְבֵּחַ וְשִׂים קְטֹרֶת וְהוֹלֵךְ מְהֵרָה אֶל הָעֵדָה וְכַפֵּר עֲלֵיהֶם,  כִּי-יָצָא הַקֶּצֶף מִלִּפְנֵי יְהוָה הֵחֵל הַנָּגֶף". בדומה לכך, גם בתרומת הנשיאים למשכן תרם חנוכתו, הוקרבה סוג של קטורת המיועדת להקרבה על מחתה או על המזבח הפנימי:" כַּפּוֹת זָהָב שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה מְלֵאֹת קְטֹרֶת, עֲשָׂרָה עֲשָׂרָה הַכַּף בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ כָּל זְהַב הַכַּפּוֹת עֶשְׂרִים וּמֵאָה".

הקטרת הקטורת במשכן ובבית המקדש הראשון הייתה אסורה לכל אדם חוץ מהכוהנים: "זִכָּרוֹן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל לְמַעַן אֲשֶׁר לֹא יִקְרַב אִישׁ זָר אֲשֶׁר לֹא מִזֶּרַע אַהֲרֹן הוּא לְהַקְטִיר קְטֹרֶת לִפְנֵי יְהוָה וְלֹא יִהְיֶה כְקֹרַח וְכַעֲדָתוֹ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה בְּיַד מֹשֶׁה לוֹ". מנגד היו ניסיונות של מלכים להקריב קטורת כפי המסופר על המלך עוזיהו: "וּכְחֶזְקָתוֹ גָּבַהּ לִבּוֹ עַד לְהַשְׁחִית, וַיִּמְעַל בַּיהוָה אֱלֹהָיו, וַיָּבֹא אֶל הֵיכַל יְהוָה לְהַקְטִיר עַל מִזְבַּח הַקְּטֹרֶת", ובגין כך נצטרע. 

חשיבותה של הקטרת הקטורת כריטואל דתי ניכרת גם בעובדה, שהעולים למקום בית ה' לאחר חורבנו, המשיכו להביא לבונה ומנחה לה': "וַיָּבֹאוּ אֲנָשִׁים מִשְּׁכֶם מִשִּׁלוֹ וּמִשֹּׁמְרוֹן שְׁמֹנִים אִישׁ מְגֻלְּחֵי זָקָן וּקְרֻעֵי בְגָדִים וּמִתְגֹּדְדִים וּמִנְחָה וּלְבוֹנָה בְּיָדָם לְהָבִיא בֵּית יְהוָה". על רקע זה, מובנת בקשתם של יהודי יב מהשלטון הזר לשקם את מקדשם ההרוס כדי שבין השאר יוכלו להקריב בו קטורת. 

בטעמה של הקטורת ניתנו הסברים רבים במרוצת הדורות. אולם נראה כי הטעם הפשוט והמובן ביותר מצוי בדבריו של הרמב"ם במורה נבוכים, בו הקטורת באה להשרות ריח נעים במשכן/מקדש, כדלקמן: " ...מכיוון שבמקום הקדוש שוחטים כל יום בהמות רבות, חותכים ושורפים בשר ורוחצים קרביים – לו היו משאירים אותו במצב זה, היה ריחו בלי ספק ריח בתי המטבחיים. לכן ציווה על הקטרת הקטורת בו פעמיים בכול יום בבוקר ובין הערביים, למען ייטב ריחו וריח כל המשרתים בו. אתה יודע את דברם (של חז"ל – מסכת תמיד, פרק ג', משנה ח') – מיריחו היו מריחין את ריח הקטורת. אף זה מקיים את יראת המקדש. אילו לא היה לו ריח טוב, כל שכן אילו היה ההיפך מזה, הייתה התוצאה היפך כיבוד, כי הנפש מתרווחת מאוד מריחות טובים ונמשכת אליהם, ומתכווצת מריחות רעים ובורחת מהם...".

הזוהר מתייחס בראשונה לנושא הקטורת בהקשר למעלת הקטורת שיש לומר בתפילה: "אמר רבי שמעון, אילו בני אדם היו יודעים כמה נעלה היא (אמירת פרשת הקטורת) מעשה הקטורת לפני הקב"ה – היו נוטלים כל מילה ומילה ממנה והיו מעלים אותה עטרה לראשם ככתר של זהב. ומי שעוסק בה צריך לעיין במעשה הקטורת(לדמות כיצד אופן עשייתה). ואם יכוון בו כל יום, יש לו חלק בעולם הזה ובעולם הבא, ותסתלק מגפה ממנו ומן העולם ויינצל מכל הדינים של העולם הזה, מכוחות רעים(כוחות הרע) ומדינו של גיהינום ומדינה של מלכות זרה(מלכות הגויים או כוחות הרע)." 

בהמשך הדברים מתייחס בעל הזוהר לעניין הקטורת במשכן, ומה הכוהן היה רואה באמצעותה, כדלקמן: "בקטורת, כשהיה עולה העשן בעמוד (בצורת עמוד כלומר ישר כלפי מעלה), היה רואה הכוהן אותיות הרז של השם הקדוש (שם הויה) פורחות באוויר ועולות למעלה באותו עמוד. אחר כך כמה מרכבות קדושות (הקיימות בין העולם השפל לעולם האלוהי) הקיפו אותו מכל הצדדים, עד שעלה באור ובחדווה, ושימח למי ששימח (בעולם האלוהי) וקשר קשרים (כלומר הקטורת מגשרת בין העולמות, ומייחדת את הספירות האחדות של הרמוניה ושמחה) למעלה ולמטה לייחד הכל... וזה מכפר על יצר הרע ועל עבודה זרה שהוא סטרא אחרא...", כלומר הקטורת היא כלי מגשר בין העולם האלוהי לעולם במחוצה לו, ובהקרבתה יש אלמנט מובהק של כפרה ומיתון כוח הרע. 

לאחר הדיון האמור מתייחס הזוהר למזבח הקטורת: "פתח ואמר ויעש מזבח מקטר קטורת, פסוק זה יש לעיין בו, משום ששני מזבחות היו, מזבח העולות ומזבח של קטורת סמים, זה בחוץ וזה בפנים (מזבח העולה היה מחוץ לקודש, ואילו מזבח הקטורת היה בתוך הקודש, סמוך לקודש הקודשים). מזבח הקטורת שהוא פנימי, למה נקרא מזבח, והרי לא זבחו בו זבחים, ומזבח על זה נקרא? (רק כאשר מקריבים בו קורבנות). אלא משום שביטל וכפת כמה כוחות רעים (מעשה הקטורת גרם לריסונם של כוחות הרע עד ביטולם, הרי זה כאילו הסטרא אחרא נזבח עליו, ולכן נקרא מזבח), ומשום שאותו כוח רע כפות אינו יכול לשלוט ולא להיות קטגור, על כן נקרא מזבח. כשאותו כוח רע היה רואה עשן הקטורת עולה, נכפה וברח ולא יכול לגשת כלל למשכן... שזה הוא המזבח שברכות מצויות בו... מה כתוב באהרון, ויעמוד בין המתים ובין החיים ותעצר המגפה, שכפת (באמצעות הקטורת) את מלאך המוות שלא יכול לשלוט כלל ולא לעשות דין". גם בקטע זה בולט האלמנט של מיתון וריסון כוח הרע על ידי מזבח הקטורת, וזו כנראה גם הסיבה מדוע מזבח הקטורת מוקם דווקא בתוך הקודש ולא מחוצה לו. 

הזוהר גם מייעץ למי שהדין רודף אחריו לומר את פרשת הקטורת בתפילה או מחוצה לה: "בוא וראה מי שהדין(פורענות) רודף אחריו, צריך לקטורת זו ולשוב לפני קונו (צריך גם לחזור בתשובה, כי הקטורת כשלעצמה לא עוזרת), שהרי סיוע היא לסלק הדינים ממנו... אם הוא רגיל בזה להזכיר (את מעשה הקטורת) שתי פעמים ביום, בבוקר ובערב (בתפילות שחרית ומנחה)... באותו מקום שמעשה הקטורת אינו נזכר בכל יום, דינים של מעלה שרויים בו ומגפות רבות בו ועמים זרים שולטים עליו... (זאת היות) שחביב הוא מעשה הקטורת לפני הקב"ה מכול העבודות והמעשים שבעולם(גם יותר מהתפילה עצמה)", רוצה לומר שכאשר אין בנמצא קטורת ממשית להקרבה, גם אמירה של פרשת הקטורת בתפילה, יש לה כוחות המהווים תריס בפני פורענות ומידת הדין, בתנאי שהאדם בנוסף על קריאת פרשת הקטורת יחזור בו מדרכו הרעה. או אז יש לו סיכוי להינצל מפגעי הזמן והדין.

מה ההבדל בין אמירת פרשת הקטורת בתפילה למעשה הקטורת בפועל? על כך עונה הזוהר באופן הבא: "תפילה התקינו אותה במקום הקרבנות, שהיו עושים ישראל, וכל הקורבנות ההם שהיו עושים ישראל לא היו חשובים כקטורת. ועוד מה בין זו לזו? אלא תפילה היא תיקון לתקן מה שצריך (כלומר עוזרת וגורמת לתיקון הספירות האלוהיות), קטורת עושה יותר, היא מתקנת וקושרת קשרים ועושה אור יותר מכל... שהיא מעבירה את הזוהמה ומטהרת את המשכן (כלומר מסלקת את כוחות הרע מספירת שכינה, שהיא המייצג של המשכן בעולם האלוהי ומטהרת אותה, וכך השכינה יכולה לקבל שפע אלוהי מלמעלה) ... ועל כן צריכים אנו להקדים מעשה הקטורת לתפילה בכל יום ויום, להעביר את הזוהמה מן העולם שהוא תיקון הכל...". 

ולסיום דבריו בדבר מעלת הקטורת אומר הזוהר את הדברים הנשגבים הללו: "אשריהם ישראל בעולם הזה ובעולם הבא, שיודעים הם לתקן תיקון של מעלה ולמטה (תיקון עולם הספירות האלוהי – מעלה, ותיקון ספירת שכינה/ מלכות – למטה). כשרוצים אנו לתקן תיקון מלמטה למעלה (התעלות הספירות כלפי מעלה), עד שנקשר הכל יחד בקשר אחד, (צריך להשתמש) באותה קטורת נעלה...".

ר' יוסף ג'יקטיליה בספרו שערי אורה, לא מתייחס לעניין הקטורת כפי שר' משה די ליאון התייחס אליו בספר הזוהר. ג'יקטיליה מזכיר את מזבח הקטורת בהתייחסותו לספירת שכינה(מלכות), ולמקומה בתקופות שונות בהיסטוריה, כדלקמן:" ויתן דוד לשלמה בנו את תבנית האולם ואת בתיו וגנזכיו ועליותיו וחדריו הפנימיים ובית הכפורת... לזהב במשקל לזהב לכל כלי עבודה ועבודה לכל כלי הכסף במשקל...ואת הזהב משקל לשולחנות המערכת לשולחן ושולחן וכסף לשולחנות הכסף... ולמזבח הקטורת זהב מזוקק במשקל ולתבנית המרכבה הכרובים זהב לפורשים וסוככים על ארון ברית ה'... אחר כך בא שלמה ובנה את הבית וסידר כל המערכות והצורות... ואז ירדה שכינה(ספירת מלכות) למטה ושכנה בבית עולמים...". 

בקטע זה מציג ג'יקטיליה את בניין בית המקדש, בעקבות דברי הכתוב בספר דברי הימים (פרק א', פסוק כ"ח), כתהליך שדוד ושלמה היו שותפים מלאים בו. דוד הכין מבעוד מועד את תבניתו של המקדש ואת כל הדרוש לבנייתו העתידית, ואילו שלמה עסק בבניין המקדש בפועל לאור פועלו של דוד, ולאחר גמר בנייתו וחנוכתו, שבה השכינה לשכון בארץ בירושלים. ג'יקטיליה מתאר באופן נרחב את מעשה המקדש (אנו הבאנו זאת בקיצור נמרץ), היות והוא רואה בבניינו תיקון מוחלט ושלם של חטא אדם הראשון. מזבח הקטורת המוזכר בדבריו הינו נדבך חשוב ומחייב בעבודת המקדש, וככול הנראה גם לו יש חלק ושייכות להחזרתה של השכינה לירושלים. 

בהמשך הדברים אודות הספירה העשירית(שכינה/מלכות), מדבר ג'יקטיליה אודות עבודתו של כוהן גדול ביום הכיפורים, עבודה שכל מטרתה להפיק סליחה לישראל: "הלא תראה כי כהן גדול ביום הכיפורים, שהוא יום מיוחד בשנה להיכנס לפני לפנים להפיק לישראל מחילה וסליחה וכפרה וברכה ומזונות, אינו רשאי להיכנס אלא במידה זאת (ספירת מלכות/שכינה) ... ואפילו משה רבינו עליו השלום בתחילה לא נכנס לאוהל מועד אלא על ידי זאת(שכינה), והסוד ויקרא אל משה וידבר אליו, מי הוא הקורא אל משה? (האות) אלף זעירא (במילה) ויקרא, ואחר כך – וידבר ה' אליו...". כלומר רק אחרי שספירת מלכות, המסומלת באות אלף הזעירא במילה ויקרא (בפתיח של ספר ויקרא), מתקשרת עם משה, יכול ה' באמצעות ספירת תפארת להתגלות אליו, ולכן ההתגלות של משה באה דרך אוהל מועד, המסמל את ספירת מלכות/שכינה. אמנם אין בדברים אלה אזכור של מזבח הקטורת או של מעשה הקטורת, אבל ברור מאליו, שחלק מעבודתו של הכוהן הגדול קשורה אל הקטורת ביום רגיל בכלל, ובעבודתו במשכן/מקדש ביום הכיפורים בפרט, וכך הוא מאשר ומאפשר לשכינה לשכון בארץ. גם משה בהתקשרותו עם ה' באמצעות ספירת מלכות/שכינה, עושה זאת באוהל מועד, והוא יכול לעשות זאת בגין העובדה שהשכינה שורה שם בגלל עבודת הכהונה במשכן שחלק חשוב שלה קשור למעשה הקטורת. 

אחרית דבר

פָּרָשַׁת כִּי תִשָּׂא חוזרת ועוסקת בעניין הקטורת הרכבה והקרבתה על מזבח הקטורת. מהי הקטורת? קטורת הינו חומר הנשרף כדי להעלות עשן שמפיץ ריח נעים. משמעות המילה קטר(ת) בשמות השמיות של המזרח הקדום היא עשן. 

בטעמה של הקטורת ניתנו הסברים רבים במרוצת הדורות. אולם נראה כי הטעם הפשוט והמובן ביותר מצוי בדבריו של הרמב"ם במורה נבוכים, האומר כי הקטורת באה להשרות ריח נעים במשכן.

ספר הזוהר מתייחס בראשונה לנושא הקטורת בהקשר למעלת הקטורת שיש לומר בתפילה. בהמשך הדברים מתייחס בעל הזוהר לעניין הקטורת במשכן, ומה הכוהן היה רואה בזמן שהקטיר אותה על המזבח – אותיות של שם הויה, שהיו משתקפות בעמוד הקטורת העולה מעלה. כך או אחרת, לפי הזוהר מעשה הקטורת יש לו אלמנט מובהק של כפרה, והוא מהווה תריס בפני פורענות או כוחו של הרע. 

ג'יקטיליה בספרו שערי אורה, לא מתייחס לעניין הקטורת באופן פרטני כפי שר' משה די ליאון התייחס אליו בספר הזוהר. ג'יקטיליה מזכיר את מזבח הקטורת בהתייחסותו לספירת שכינה(מלכות), ולמקומה בתקופות שונות בהיסטוריה. לפי דבריו, דוד הכין מבעוד מועד את תבניתו של המקדש ואת כל הדרוש לבנייתו העתידית, ואילו שלמה עסק בבניין המקדש בפועל לאור פועלו של דוד ולאחר גמר בנייתו וחנוכתו, שבה השכינה לשכון בארץ בירושלים. 

ג'יקטיליה מתאר באופן נרחב את מעשה המקדש, היות והוא רואה בבניינו תיקון מוחלט ושלם של חטא אדם הראשון. מזבח הקטורת המוזכר בדבריו הינו נדבך חשוב ומחייב בעבודת הקודש במקדש, וככול הנראה גם לו עם הקרבת הקטורת עצמה שייכות וקשר להחזרתה של השכינה לירושלים. חזרה זו מצביעה על הרמוניה בעולם הספירות האלוהי כמו גם בעולם שמחוץ לעולם האצילות, כלומר העולם החוץ אלוהי. כאשר סדר שכזה קיים, ויש הרמוניה בעולם הספירות, הרי שהשפע המועיל והטוב זורם באין מפריע ומגיע עד העולם השפל. 

[לקובץ המאמרים על פָּרָשַׁת כִּי תִשָּׂא וחטא העגל, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על הקבלה, תורת הסוד והמיסטיקה היהודית, לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

• אוסף המאמרים על פָּרָשַׁת כִּי תִשָּׂא וחטא העגל.
• אוסף המאמרים על פרשת תְּצַוֶּה.
• אוסף המאמרים על הקבלה, תורת הסוד והמיסטיקה היהודית.

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2018), פרשת 'כי תשא' וחטא העגל באתר 'ייצור ידע', ייצור ידע, 1/8/18.
• פנחס יחזקאלי (2019) פרשת תְּצַוֶּה באתר 'ייצור ידע', ייצור ידע, 14/2/19.
• פנחס יחזקאלי (2023), הקבלה, תורת הסוד והמיסטיקה היהודית, באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 18/10/23.