תקציר: במקום לאפשר מהלך שקט של שינוי מגמה בגיוס בני נוער חרדים שבחרו להתגייס, התמקדו בהכרעה חוקית ומקיפה של הסוגייה, מה שבין היתר האט תהליכים שכבר החלו להתפתח במהלך השקט. סוגיה שמראשיתה הייתה סבוכה, הלכה והסתבכה יותר...

עודכן ב- 4 בנובמבר 2024

אלוף במילואים גרשון הכהן כיהן בתפקידיו האחרונים בשירות פעיל בצה"ל, כמפקד המכללות הצבאיות וכמפקד הגיס הצפוני. הוא פרש משירות פעיל בספטמבר 2014, לאחר 41 שנות שירות‏. 

בעל תואר שני בפילוסופיה ובספרות השוואתית מהאוניברסיטה העברית בירושלים. נשוי ואב ל-3 ילדים.

המאמר ראה אור לראשונה בעיתון 'מקור ראשון', ב- 1/3/24. הוא מובא כאן באישורו ובאישור המחבר

* * *

חודשי המלחמה האחרונים המחישו עד כמה סדר הכוחות של צה"ל קטן למול האיומים. המגזר החרדי הוא מקור גיוס שיוכל להעניק לצה"ל תגבור משמעותי גם למערכי הכוחות הלוחמים. 

אלא שכבר שנים ארוכות הסוגייה חסומה לשינוי. החל מבג"ץ רובינשטיין בשנת 1998, הסוגייה נמצאת במוקד הדיון המשפטי. השנים לימדו כי בעיה חברתית דתית בהיקף כזה, אינה ניתנת לפתרון רק בכוח חוק ומשפט.  

נכון שכל חיילי צה"ל מתגייסים מתוקף חוק. אבל רובם מתגייסים מרצון, בגילוי של רוח התנדבות ומסירות. בכוח החוק אפשר לתבוע מאזרח לשלם מיסים, לא להציב אותו בשורות הלוחמים לנוכח פני אויב, ולחייב אותו לפעול בגבורה ולנצח. 

מאז פסילת חוק טל על ידי בג"ץ בטענת אי חוקתיות, וגם חוק השוויון בנטל שנחקק ב-2014,  שנפסל  בהמשך מאותה סיבה, לא נוצר בסוגיה אופק חדש לפתרון

יש להניח כי משהו בסיסי בנקודת המוצא לטיפול בבעיה בכוח החקיקה שגוי. פתגם ערבי שנהגו לצטט בפלמ"ח אומר: "אם הגעת לכרם תחליט מה אתה רוצה: לריב עם השומר או לאכול ענבים". נראה כאילו מי שהובילו את המאבקים בסוגיה ביקשו בעיקר לריב עם השומר.

במקום לאפשר מהלך שקט של שינוי מגמה בגיוס בני נוער חרדים שבחרו להתגייס, התמקדו בהכרעה חוקית ומקיפה של הסוגייה, מה שבין היתר האט תהליכים שכבר החלו להתפתח במהלך השקט. סוגיה שמראשיתה הייתה סבוכה, הלכה והסתבכה יותר.  

אחד מגורמי הסיבוך הוא, שעל הדיון בסוגיית הגיוס, הטעינו מאבק כולל על דמותה הרצויה של מדינת ישראל. סוגיית השוויון בנטל ביחס לחובת הגיוס, גויסה למאבק מקיף לעיצובה  של הדמוקרטיה הישראלית כדמוקרטיה ליברלית. אנשי השומר, חברי הפלמ"ח, חיילי יחידה 101 ועוד אלפי לוחמים בתולדות המחתרות וצה"ל, לא שאלו למה דווקא אנחנו כאן ואיפה כל האחרים. שאלת השוויון בנטל לא הטרידה אותם. השאלה הזו מתחילה להטריד מתוך הסיפור הליברלי, כאשר צרכי הפרט מוצבים במרכז לפני צרכי הכלל. הסיפור הליברלי חייב להצדיק את גיוס הפרט באמצעות החובה החוקית המוטלת בשווה על כולם. במבט הזה, חובת גיוס לשרות צבאי אינה שונה במהותה האזרחית מחובת תשלום מיסים, שבצדק מצפים כי תהיה שוויונית. אלא שגיוס לצה"ל חייב לבטא חובה נשגבת ומסירות נפש, כפי שחיילי צה"ל אכן גילו בחודשי הלחימה האחרונים באורח מעורר כבוד והערכה.

לא בלי סיבה, החרדים מרגישים כי סוגית הגיוס מנוצלת על ידי קבוצות חברתיות ליברליות למבחן כוח של המדינה נגדם בשאלה המקיפה: איזה מדינה תהיה כאן? 

במאבק הזה לעיצוב אופייה של המדינה כליברלית חילונית, טמון מילכוד מודע: מצד אחד, משתמשים במאבק לגיוס החרדים כדי להכריע במאבק על עיצובה של הדמוקרטיה הישראלית. מצד שני, עבור אותן קבוצות ליברליות שמבקשות למנוע מהחרדים  השפעה יהודית דתית על הרחוב הישראלי, רצוי דווקא להיפך, שהחרדים לא יזכו לשרת בצה"ל בהבנה שאם ישרתו, קולם של החרדים יתעצם בהשפעה רבה יותר ברחוב הישראלי. 

בכל דרך, להקלת הסבך הבלתי פתור, תפנית ממשית בסוגית הגיוס מחייבת לנקות את הדיון מכל יתר הסוגיות האחרות שנטענו על גבו במהלך השנים. המטרה העליונה והעניינית לגיוס החרדים  צריכה להתמקד בצרכי צה"ל בציפייה לתוספת חיילים לנוכח איום קיומי הניצב על חיי כל אחד ומאזרחי המדינה. על פי הרמב"ם, זו בוודאי מלחמת מצווה. 

בנוסף, בתודעת האיום הקיומי, ראוי להדגיש גם את ההכרח באחדות ישראל

המלחמה הקשה המתרחשת בימים אלה נוגעת בדור שלם ומעצבת לעתיד את הדורות הבאים. בעוצמות המאבק שהמלחמה מגייסת מכלל האומה, בעומק החרדות שהיא  מחוללת, בני אדם מתחברים זה לזה בחיבור אחר מזה המוכר בימים של שגרה.  בתהליך הזה, עולה ומתגבשת מחדש אחווה על בסיס מגע משותף בבסיס הקשר הראשוני המכונן משפחה. הרעיונות שבמחלוקת, במלוא נישגבותם הופכים ביורה הרותחת של שעת קרב למשניים.  בהבחנה שלימד הרב סולוביצ'יק בין אחדות ישראל המבוססת על ברית גורל, לבין אחדות ישראל המבוססת על ברית ייעוד - המלחמה הזו במיוחד בשורות הלוחמים -  התיכה יחד את ברית הגורל עם ברית הייעוד.  

היא הפכה את המאבק הגורלי לעצם קיום יהודי בארץ ישראל לבסיס הייעוד המשותף. הקיום המשותף בתנאי הכור המצרף של מלחמה, הפך בין הלוחמים לתודעת ייעוד גדולה. בעולם המטיל ספק מחודש בזכות היהודים לחיים ריבוניים בארץ אבותיהם, המאבק להגנת קיום יהודי במדינה ריבונית בארץ ישראל נעשה בתודעת הלוחמים  לייעוד נשגב ומשותף שאין למעלה ממנו. 

בקריעת ים סוף, היו יחד כל עם ישראל. כך היה גם במעמד הר סיני וגם במעבר בני ישראל את הירדן עם יהושוע. לימוד התורה בוודאי חשוב. אבל כמו מעמד הר סיני שם חנו עם ישראל נגד ההר "כאיש אחד בלב אחד", גם המלחמה הקיומית  זקוקה לכל עם ישראל.  המלחמה  המתמשכת בימים אלה,  מעצבת לדורות את עתיד האומה לא פחות מקריעת ים סוף.  קבוצה גדולה שאינה נוטלת בה חלק עלולה להיוותר בשולי גאולת עם ישראל ועם ישראל לא יכול לוותר עליה. 

[לאוסף, המאמרים בנושא 'מלחמת חרבות ברזל', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים בסוגיית צבא העם' וגיוס החובה, באתר 'ייצור ידע', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על האתגר החרדי של ישראל, לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

• אוסף המאמרים בנושא מלחמת שמחת תורה 2023 – 'מבצע חרבות ברזל'.
• אוסף המאמרים בסוגיית צבא העם' וגיוס החובה, באתר 'ייצור ידע'.
• אוסף המאמרים על האתגר החרדי של ישראל.

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2023), אוסף המאמרים בנושא מלחמת שמחת תורה 2023 – 'מבצע חרבות ברזל', ייצור ידע, 8/10/23.
• פנחס יחזקאלי (2018), סוגיית צבא העם וגיוס החובה באתר 'ייצור ידע', ייצור ידע, 29/6/18.
• פנחס יחזקאלי (2024), האתגר החרדי של ישראל באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 1/3/24.