תקציר: פרשות ויקהל פקודי החותמות את ספר שמות, מסכמות את מעשה המשכן על כל היבטיו. אחד מכלי המשכן החשובים היה הכיור וכנו, שנעשה ממראות הנשים של בני ישראל, וששימש בין השאר לטיהור ידיהם ורגליהם של המשרתים בקודש. הזוהר קושר הכיור וכנו ואת המראות הצובאות ממנו נעשה, כסמל לריסון היצר המיני, היות ואשה סוטה הייתה נבדקת במי הכיור. דבריו אלה מבוססים על דרשות הפסוקים המצויה במדרש.

[לאוסף המאמרים על הקבלה, תורת הסוד והמיסטיקה היהודית, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על פרשת ויקהל, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים של פרשת פקודי, לחצו כאן]

אבי הראל הוא בעל תואר שלישי בפילוסופיה והיסטוריה יהודית, שירת בצה"ל מג"ב ומשטרת ישראל שלושה עשורים, בתפקידי פיקוד שונים. בתפקידו האחרון היה ההיסטוריון של משטרת ישראל. פרסם ארבעה ספרים ועשרות מאמרים בתחומי עיסוקו.

זהו מאמר שני מתוך שניים על מעשה כיור הנחושת במשכן. למאמר הקודם:

• אבי הראל: מעשה הכיור וכנו.

* * *

פרשות ויקהל פקודי ממשיכות לעסוק בעניינים הנוגעים להקמת המשכן. הציוויים על הקמת המשכן שפורטו בפרשות תרומה ותצווה באים לכלל ביצוע בפרשת ויקהל ובפרשת פקודי שאחריה. בין שאר כלי המשכן שיש לעשותם היה כיור הנחושת.

תיאור עשייתו שונה בתכלית מתיאור הצו לעשותו. תיאור הצו: "וְעָשִׂיתָ כִּיּוֹר נְחֹשֶׁת, וְכַנּוֹ נְחֹשֶׁת לְרָחְצָה; וְנָתַתָּ אֹתוֹ, בֵּין אֹהֶל מוֹעֵד וּבֵין הַמִּזְבֵּחַ, וְנָתַתָּ שָׁמָּה, מָיִם, וְרָחֲצוּ אַהֲרֹן וּבָנָיו, מִמֶּנּוּ, אֶת יְדֵיהֶם, וְאֶת רַגְלֵיהֶם, בְּבֹאָם אֶל אֹהֶל מוֹעֵד, יִרְחֲצוּ מַיִם וְלֹא יָמֻתוּ; אוֹ בְגִשְׁתָּם אֶל הַמִּזְבֵּחַ לְשָׁרֵת, לְהַקְטִיר אִשֶּׁה לַיהוָה. וְרָחֲצוּ יְדֵיהֶם וְרַגְלֵיהֶם, וְלֹא יָמֻתוּ; וְהָיְתָה לָהֶם חָק עוֹלָם לוֹ וּלְזַרְעוֹ, לְדֹרֹתָם"[1] .

לתיאור הצו לבנותו הוקדשו ארבעה פסוקים, ואילו סיפור עשייתו בפועל מצטמצם לפסוק אחד בלבד: "וַיַּעַשׂ, אֵת הַכִּיּוֹר נְחֹשֶׁת, וְאֵת, כַּנּוֹ נְחֹשֶׁת בְּמַרְאֹת, הַצֹּבְאֹת, אֲשֶׁר צָבְאוּ, פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד"[2]. בנוסף, סיפור העשייה של הכיור, אינו זהה ללשון צו עשייתו, אלא ברישא שלו – ויעש את הכיור נחושת ואת כנו נחושת. בחציו השני סיפור עשייתו מוסיף מידע שלא נאמר קודם לכן, שהכיור נעשה מהמראות הצובאות אשר צבאו פתח אוהל מועד.

המראות הצובאות הן מילים קשות לביאור, ולפי הפשט הכוונה כנראה שהכיור נעשה ממראות של נשים שנקהלו בפתח אוהל מועד, כדי למסור את נדבתן לבניית המשכן[3]. ראוי לציין כי מראות בהוראת מראה, הינה הוראה יחידאית במקרא, בניגוד להוראת המילה צובאות שאנו מוציאים כדוגמתה בספר שמואל:" וְעֵלִי זָקֵן מְאֹד וְשָׁמַע אֵת כָּל אֲשֶׁר יַעֲשׂוּן בָּנָיו לְכָל יִשְׂרָאֵל וְאֵת אֲשֶׁר יִשְׁכְּבוּן אֶת הַנָּשִׁים הַצֹּבְאוֹת פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד"[4].

בעל הזוהר, ר' משה די ליאון, מתייחס לעניין המראות הצבאות בזו הלשון: "שכתוב, ויעש את הכיור נחשת ואת כנו נחשת במראות הצובאות, מפני מה זכו נשים לכך (שהמראות שישמשו את הנשים לענייני יופי ופריה ורבייה יהיו חומר הגלם של הכיור וכנו)? מִשּׁוּם שֶׁשָּׁמְרוּ עַצְמָן בְּגָלוּת מִצְרַיִם, שֶׁלְּאַחַר שֶׁנִּטְהֲרוּ הָיוּ בָאוֹת מְקֻשָּׁטוֹת, וּמִסְתַּכְּלוֹת בַּמַּרְאָה בְּבַעְלֵיהֶן, וּמְעוֹרְרוֹת אוֹתָם לִפְרִיָּה וּרְבִיָּה"[5], כלומר הזוהר נוקט כאן קו פרשני המבוסס על דרשות הפסוקים של חז"ל. ידוע שמתוך הכיור לקחו את המים לשם בדיקת אישה סוטה, ובניגוד למעשיה של הסוטה, במצרים בנות ישראל שמרו על עצמן, והשמירה הזאת, שהייתה קשה מנשוא, הכשירה את המראות שלהן להוות את חומר הגלם של הכיור, לומר קבל עם ועולם שניתן לשמור על היצר המיני ולרסנו.

במקום אחר בספר הזוהר, מוזכרים כלל כלי המשכן כתריס כנגד קללתו של בלעם והרושם שניסה לעורר אצל האל, כדלקמן: "אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: רָשָׁע, הֲרֵי קִדְּמוּךְ בָּנַי. מַעֲשֶׂה יֵשׁ בְּתוֹכָם שֶׁכָּל הַצְּדָדִים הָרָעִים וְהַמִּינִים הָרָעִים וְכִשְׁפֵי הָעוֹלָם לֹא יְכוֹלִים לְהִתְקָרֵב אֲלֵיהֶם, שֶׁכֻּלָּם בּוֹרְחִים מִלְּפָנָיו. וּמַהוּ? אֹהֶל מוֹעֵד, וּבִגְדֵי קֹדֶשׁ, וְשִׁמּוּשֵׁי הַמִּקְדָּשׁ, וּקְטֹרֶת הַבְּשָׂמִים, שֶׁמְּבַטֶּלֶת כָּל רִתְחָהּ וְרֹגֶז שֶׁל הָעוֹלָם שֶׁלְּמַעְלָה וּלְמַטָּה, וְעוֹלוֹת וְקָרְבָּנוֹת בְּכָל יוֹם, וּשְׁנֵי מִזְבְּחוֹת, לַעֲשׂוֹת מַעֲשֵׂה מִזְבְּחוֹת, וְשֻׁלְחָן וְלֶחֶם הַפָּנִים, וְאֶת הַכִּיּוֹר וְאֶת כַּנּוֹ, וְכַמָּה שִׁמּוּשִׁים לַמַּעֲשֶׂה, לְדִבּוּר הַפֶּה, הָאָרוֹן וּשְׁנֵי לוּחוֹת הַתּוֹרָה, וְאַהֲרֹן לְכַפֵּר עַל הָעָם בִּתְפִלָּה בְּכָל יוֹם. כֵּיוָן שֶׁהִשְׁגִּיחַ אוֹתוֹ רָשָׁע בָּזֶה, אָמַר כִּי לֹא נַחַשׁ בְּיַעֲקֹב וְלֹא קֶסֶם בְּיִשְׂרָאֵל. מָה הַטַּעַם? ה' אֱלֹהָיו עִמּוֹ וּתְרוּעַת מֶלֶךְ בּוֹ"[6]. לשון אחר, כאן הכיור וכנו שותפים במארג כלי המשכן בכללם, הבאים להגן על עם ישראל מפני קללות שאמורים היו לבוא מפיו של בלעם. כך או אחרת, פרשנות זו עולה בקנה אחד עם פרשנות מדרשית רגילה, ואין לה גוון מיסטי מובהק.

מעניין להתבונן בפרשנות פילוסופית אודות המשכן, מפיו של ר' משה נתן[7], שכתב את דבריו סמוך לפרסומו של ספר הזוהר[8]. הפרשנות למשכן וכליו, מצויה לאורך כול חיבורו של רבי משה נתן (ספר אהבה בתענוגים), ולהלן עיקרי דבריו.

בראשית הדברים מתייחס רבי משה נתן לציווי האלוהי של בניית המשכן והכוונות הקשורות בכך: "...אמנם מאמר תורתנו הקדושה בעניין המשכן, עניינו כי השם יתברך ציווה למשה רבנו שיעשה משכן כדי שישכן בו כבודו יתברך..."^[9], כלומר- עיקר מהותו של המשכן היא, בניית מקום מיוחד לאל, שישרה בו את " כבודו". מה טיבו של כבוד זה, אין המחבר מרחיב את הדיבור בסוגייה זו על אתר.

לאחר מכן מביא רבי משה נתן פרשנות כללית נוספת בעניין המשכן: "...המציאות בכללו נקרא המקדש של מטה, מכוון כנגד בית המקדש של מעלה, כי המציאות (=של מטה), הוא המסכים למציאות הרוחני..."^[10].

בנוסף לכך שבית המקדש של מטה מייצג  נאמנה את עניין המציאות, בהמשך הדברים מפרש רבי משה נתן עניין המשכן וכליו לכיוונים פילוסופיים נוספים: "...חצר המשכן והעזרה- ירמוז לעולם השפל בכללו, ומזבח הקטורת והקורבנות ירמוז על ההיולי שהוא ראש ההוויה וההפסד של העולם השפל, ויריעות המשכן שהם עשר יריעות ירמוז ליריעות הגלגליות, וקרסי הזהב ירמוז לכוכבים, והמנורה עם שבעת נרותיה ירמוז לשבעת כוכבי הלכת, והנר האמצעי(=של המנורה), ירמוז לשמש, אשר ממנו האורה לכול כוכבי הלכת ולעולם השפל, והשולחן עם לחם הפנים ירמוז להוויות ולטובות ולהצלחות מהעולם השפל, המושפעות באמצעות שבעה כוכבי לכת, והארון ירמוז לגלגל המזלות , והכפורת הנטוי על ראש הארון, ירמוז לגלגל ערבות המקיף הכול ומאיתו כל טוב וכל הצלחה בעולם, והכרובים רמז לנפרדים, והיה מזבח הזהב ראש ההצלחות והוא נעשה לכבוד אלוהינו, והיות הכרובים והכפורת והארון והשולחן והמנורה ומזבח הזהב ומזבח הנחושת, הכול נעשה לכבוד השם יתברך, ונקרא משכן...כי שכן עליו כבוד השם...". לאחר דברים אלה, יודעים אנו כי מטרת בניית המשכן וכליו, הייתה ונשארה השראת כבודו של האל בתוכו, ללא ידיעה מה טיב הכבוד שעליו מדובר כאן.

נחזור לפרשנות הקבלית

ר' יוסף ג'יקטיליה בספרו שערי אורה מתייחס לעניין המראות הצבאות, אבל ההקשר שלהם מקבל תפנית נועזת ומפתיעה ואשר משייכת אותו לדרגת הנבואה של משה ושאר הנביאים, כאשר המראות האמורות מייצגות את ספירות נצח והוד, כדלקמן: "ומשה רבינו לא נשתמש במילות יהוה צבאות, לפי שמעלתו היא דבקה ביהוה, ואינו צריך להסתכל במראות הצובאות. לפיכך נאמר כי משה רבינו עליו השלום נסתכל באספקלריא מצוחצחת... ושאר נביאים נסתכלו באספקלריא שאינה מצוחצחת... ועניין במראה אליו אתוודע, הוא סוד המראות הצובאות(כלומר בניגוד לשאר הנביאים שניבאו מכוח ספירות נצח והוד= מראות הצובאות, משה ניבא מכוח ספירת תפארת, הקרויה כאן אספקלריא מצוחצחת). ולפיכך מזכירים הנביאים תמיד יהוה צבאות, שהוא מקום יניקתם. והוא סוד מראות הצובאות אשר צבאו פתח אוהל מועד(כלומר ספירות נצח והוד שהן המראות הצובאות, סמוכות הן לספירת מלכות/ שכינה. ספירה המייצגת את אוהל מועד)..."[11].

ג'יקטיליה מתייחס לעניין הנבואה במקום נוסף, כאשר הוא דן אודות סולם יעקב וחלומו, עליו דנו בפרשת ויצא בספר בראשית. להלן מקצת הדברים שלו הקשורים לנבואה: "... דע כי יעקב אבינו ע"ה ושאר כל הנביאים לא הייתה הנבואה שורה עליהם עד שישיגו כל סדרי עולם על סדר נכון, ולבסוף יתבודדו בהיותן משיגים הצורות השכליות העליונות כדי להידבק בעולם העליון... וכנפש המשיג נדבקת למעלה, אז הנבואה שופעת עליה, והיא רואה ספרים עלומים מבני אדם, ומשיג העבר וההווה והעתיד, כל אחד כפי טהור השגתו, ואלו היו מעלות הנבואה. אבל הכלל הגדול שאין אחד מכל הנביאים משיג המושכלות והצורות העליונות עד שילמד וישיג כל סדרי עולם שלמטה מהן... ובכאן ביאר סדר כל נביא משיג השגות עליונות..."[12].

תפיסת הנבואה המתוארת כאן ובהמשך הדברים על אתר, עולה בקנה אחד עם התפיסה הפילוסופית כפי שהובאה בדבריו של ר' משה נתן, אולם באותה מידה היא מתיישבת גם עם התפיסה הקבלית בדבר ההתעלות משלב לשלב במערכת הספירות האלוהיות הנאצלות[13], אם כי חסרים בקטע האמור, התובנות שכל הנביאים התנבאו מכוח ספירות נצח והוד ואילו נבואתו של משה באה מכוח ספירת תפארת.

אחרית דבר

פרשות ויקהל פקודי החותמות את ספר שמות, מסכמות את מעשה המשכן על כל היבטיו. אחד מכלי המשכן החשובים היה הכיור וכנו, שנעשה ממראות הנשים של בני ישראל, וששימש בין השאר לטיהור ידיהם ורגליהם של המשרתים בקודש. הזוהר קושר הכיור וכנו ואת המראות הצובאות ממנו נעשה, כסמל לריסון היצר המיני, היות ואשה סוטה הייתה נבדקת במי הכיור. דבריו אלה מבוססים על דרשות הפסוקים המצויה במדרש.

הקביעה הפילוסופית רואה בכלי המשכן מארג אחד שכל כולו נועד להשראת השכינה באוהל מועד. ג'יקטיליה מפרש את עניין הכיור וכנו ואת המראות הצובאות ממנה נעשה ברמות השגות הנבואה השונות בין משה לשאר הנביאים. בעוד שמשה ניבא והסתכל באספקלריא מצוחצחת, קרי ספירת תפארת, כוח הנבואה של שאר נביאי ישראל הגיע אליהם מכוח ספירות נצח והוד, הקרויות במקרא בשם המראות הצובאות. ג'יקטיליה בפרשנותו הנועזת מסתמך על דברי מדרשי חז"ל האלה:" רבי יהודה בן רבי אלעאי ורבנן: ר' יהודה אומר: מתוך תשע אספקלריות היו הנביאים רואים; כמו שאמר יחזקאל, וכמראה המראה אשר ראיתי וגו. ומשה ראה מתוך אספקלריה אחת, שנאמר ,ומראה ולא בְחִידֹת. רבנן אמרו: כל הנביאים ראו מתוך אספקלריה מלוכלכת; כמו שנכתב בהושע  ואנכי חזון הרביתי וביד הנביאים אדמה. ומשה ראה מתוך אספקלריה מצוחצחת; כמו שכתוב וּתְמֻנַת ה' יביט". ; " כל הנביאים נסתכלו באספקלריא שאינה מאירה משה רבינו נסתכל באספקלריא המאירה"[14]. מתוך דברים אלה מפליג ג'יקטיליה לפרשנות מרתקת ונועזת המתארת כאמור את הבדלי איכות הנבואה בין משה לשאר הנביאים.

[לאוסף המאמרים על הקבלה, תורת הסוד והמיסטיקה היהודית, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על פרשת ויקהל, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים של פרשת פקודי, לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

• אוסף המאמרים על פרשת ויקהל;
• אוסף המאמרים של פרשת פקודי.
• אוסף המאמרים על הקבלה, תורת הסוד והמיסטיקה היהודית.

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2019), פרשת ויקהל באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 1/3/19.
• פנחס יחזקאלי (2019), פרשת פקודי באתר 'ייצור ידע', ייצור ידע, 6/3/19.
• פנחס יחזקאלי (2023), הקבלה, תורת הסוד והמיסטיקה היהודית, באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 18/10/23.

[1] שמות, פרק ל', פסוקים: י"ז – כ"א.

[2] שם, פרק ל"ח, פסוק ח'.

[3] עולם התנ"ך, שמות, דודזון – עתי, ת"א, 1998, עמוד 216.

[4] שמואל א', פרק ב', פסוק כ"ב.

[5] זוהר, חלק ב', דף ד', עמוד א'. התרגום שלי.

[6] שם, חלק ג', דף קיב, עמוד ב'. התרגום שלי.

[7] על משה נתן וחיבורו אהבה בתענוגים, המצוי בכתב יד ראה – אבי הראל, לזיהויו של ר' משה נתן, מחבר ספר אהבה בתענוגים, מנדלי, הרצליה, 2012. כל הציטוטים בהמשך לקוחים מכתב היד של הספר בספרור שלי.

[8] רבי משה נתן פעל ויצר בספרד הנוצרית, במחיצה הראשונה של המאה הי"ד, התגורר בעיר קטלוניה, והיה אחד מנכבדי הציבור היהודי בעיר זו.

[9] כתב יד I, עמוד 248, ב'

[10] שם, עמוד 306, ב'. המובאות בהמשך הם מאותו מראה מקום אלא אם כן צוין אחרת.

[11] יוסף ג'יקטיליה, שערי אורה, מהדורת יוסף בן שלמה, מוסד ביאליק, ירושלים, כרך א, תשמ"א, עמודים: 149 – 150.

[12] שם, עמוד 52.

[13] להרחבה ראה – יוסף דן, תולדות תורת הסוד העברית, כרך י', מרכז זלמן שזר, ירושלים, 2014, עמודים: 123 – 127.

[14] ויקרא רבה, א', י"ד, בבלי, יבמות, דף מ"ט, עמוד ב' בהתאמה.