תקציר: תרבויות נעלמות בדם, אש ותימרות עשן. נראה שגורלה של אירופה נחרץ, ליפול לידי האסלאם. אבל בדרך, יש המנבאים, שהדמוקרטיה הפרוגרסיבית האירופית תוחלף במשטרים פשיסטיים, לא דמוקרטיים. האם אירופה הולכת לשם? במאמר זה אסקור את תחייתו המחודשת של הימין הקיצוני במערב אירופה. לגבי העתיד, הכול בעיני המתבונן...

[לאוסף המאמרים על השתלטות האסלאם על אירופה, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על הגירה ומהגרים, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על 'הפרוגרסיבים החדשים ואנחנו' באתר ייצור ידע, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים בנושא: רב תרבותיות ותקינות פוליטית, לחצו כאן]

ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדניות של צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.

*  *  *

תרבויות נעלמות בדם, אש ותימרות עשן. נראה שגורלה של אירופה נחרץ, ליפול לידי האסלאם. אבל בדרך, יש המנבאים, שהדמוקרטיה הפרוגרסיבית האירופית תוחלף במשטרים פשיסטיים, לא דמוקרטיים. האם אירופה הולכת לשם?

במאמר זה אסקור את תחייתו המחודשת של הימין הקיצוני במערב אירופה. לגבי העתיד, הכל בעיני המתבונן...

מפלגות הימין הקיצוני של היום נבטו על קרקע דשנה: שרשי הימין הקיצוני באירופה נבטו עוד במאה ה- 19, עם עליית התנועות הלאומניות, שניזונו מרצונות להגדרה עצמית, זהות תרבותית ועצמאות ממעצמות אימפריאליות. בעוד חלקן היו ליברליות במהותן, אחרות דגלו במשטרים סמכותיים וריכוזיים, והניחו את הבסיס לאידיאולוגיות הימין הקיצוני.

בעקבות מלחמת העולם הראשונה הופיעו תנועות פשיסטיות וימין קיצוני במספר מדינות אירופיות, שהגיבו לסערה כלכלית, לפער חברתי, להתפכחות מהדמוקרטיה הליברלית ולאיום הקומוניסטי שהומחש היטב במרד הסְפַּרְטָקִיסְטים - ניסיון ההשתלטות האכזרי הכושל של הקומוניסטים הגרמנים על גרמניה, בראשית שנת 1919. דוגמאות בולטות למפלגות הללו היו, למשל, המפלגה הפשיסטית באיטליה בהנהגת בניטו מוסוליני, מפלגת הפועלים הנציונאל-סוציאליסטית הגרמנית (המפלגה הנאצית), ומפלגת צלב החץ בהונגריה.

הזוועות שביצעו משטרים פשיסטים במהלך מלחמת העולם השנייה, הכפישו את אידיאולוגיות הימין הקיצוני בחלק גדול מאירופה, והובילו לתקופה של דחיקה ודיכוי. עם זאת, הימין הקיצוני המשיך לקנות לו אחיזה בקרב חלק מהאוכלוסייה, במיוחד באזורים עם מתחים אתניים בלתי פתורים ותלונות לאומניות. במהלך המלחמה הקרה, תנועות ימין קיצוני באירופה מייצבו את עצמן לעתים קרובות כאנטי-קומוניסטיות נחרצות. עקב כך, הן משכו תמיכה מאליטות שמרניות ומגורמים בממסד הביטחוני. קבוצות ימין קיצוני הציגו את עצמן לעתים קרובות כמגינות של ערכים מסורתיים, ריבונות לאומית וציוויליזציה מערבית, נגד האיום הנתפס של הקומוניזם.

סוף המאה ה-20 ראה התעוררות מחודשת של תנועות ימין קיצוני באירופה, שניזונו מגורמים כמו גלובליזציה, הגירה, חוסר ביטחון כלכלי והתפכחות ממפלגות פוליטיות מהזרם המרכזי. מפלגות הימין הקיצוני ניצלו את החרדות הציבוריות לגבי זהות תרבותית, ריבונות לאומית ושינוי חברתי, והציגו את עצמן כאלטרנטיבות לאליטות פוליטיות מבוססות. במאה ה-21, תנועות הימין הקיצוני באירופה המשיכו להתפתח, תוך הסתגלות לדינמיקה החברתית והפוליטית המשתנה. נושאים כמו גלובליזציה, טרור, הגירה ועלייתם של מנהיגים פופוליסטים תרמו להטמעת אידיאולוגיות הימין הקיצוני ולהצלחתן האלקטורלית של מפלגות הימין הקיצוני במדינות מסוימות.

היום, נוצר במערב אירופה מעגל קסמים: ביטחונם של האסאלמיסטים הולך וגובר, והם פורקים עול. כתוצאה מכך מפלגות הימין מתחזקות וצוברות מומנטום, ואז מפלגות הליבה מאמצות את רעיונות הימין, כדי לא להפוך לבלתי רלוונטיות ולהפסיד את השלטון. 

תחיית הימין הקיצוני באירופה המערבית, הפרוגרסיבית

בעשור האחרון חלה התעצמות דרמטית בכוחן של מפלגות ימין קיצוני פופוליסטי במדינות רבות באירופה: איטליה, צרפת, גרמניה, אוסטריה, הולנד, דנמרק, פינלנד, פולין והונגריה. הן מאתגרות את הסדר הפוליטי הקיים, ומעצבות מחדש את הנוף הפוליטי של האזור. עלייתן המטאורית נטועה בסביבה של ביקורת ציבורית רחבה על מגמות גלובליות כגון הגירה, רב תרבותיות וריכוז עוצמה פוליטית בידי האיחוד האירופי ומוסדותיו (רוזנר, 2018). 

חלק משמעותי מסדר היום של מפלגות הימין הקיצוני, מופנה לדה־לגיטימציה של האיחוד והשחרת דימויו בעיני אזרחי היבשת, בכוונה לעודד פרישה של מדינות נוספות מהאיחוד האירופי. לא בכדי גורסים בכירי האיחוד, שלהתחזקות הימין הפופוליסטי־קיצוני יש השלכות משמעותיות על עתידו של האיחוד האירופי ועל יכולתו לצלוח משברים עתידיים (רוזנר, 2018).

האם רוסיה תומכת במפלגות הימין הקיצוני?

מקורות שונים (למשל, רוזנר, 2018) מצביעים על קשרים בין מפלגות ימין קיצוני מסוימות באירופה והקרמלין. נטען כי חלק מהצלחתן של מפלגות הימין הקיצוני נובע מקשרים הדוקים עם הקרמלין ותמיכתו בהן, וכי מוסקבה רואה במפלגות אלה הזדמנות, ופועלת באמצעותן לערעור האיחוד האירופי מבפנים. קשרים אלו סובבים לרוב סביב אידיאולוגיות משותפות, תמיכה כספית ולעיתים שיתוף פעולה ישיר. 

נקודות קרבה אפשריות:

קרבה אידיאולוגית: מפלגות ימין קיצוני באירופה חולקות קווי דמיון אידיאולוגיים עם הקרמלין, כמו רגשות נגד האיחוד האירופי, ספקנות כלפי דמוקרטיה ליברלית ותמיכה בערכים מסורתיים. אידיאולוגיות משותפות אלו יכולות ליצור התאמה טבעית של אינטרסים.

תמיכה כספית: היו טענות שחלק ממפלגות הימין הקיצוני קיבלו תמיכה כספית ממקורות רוסיים. תמיכה זו יכולה לבוא בצורות שונות, כולל הלוואות, תרומות או השקעות, והיא יכולה לשמש למימון מערכות בחירות או פעילויות מפלגתיות.

השפעה פוליטית: הקרמלין נודע כמי שמטפח קשרים עם דמויות פוליטיות ומפלגות באירופה כדי לקדם את האינטרסים שלו. זה יכול להיות כרוך במתן תמיכה פוליטית, במתן גישה לפלטפורמות תקשורת רוסיות, או בקידום תעמולה המתיישרת עם האג'נדות של המפלגות הללו.

פעילויות מודיעין: היו דיווחים על סוכנויות ביון רוסיות המבקשות לנצל קשרים עם מפלגות ימין קיצוני באירופה למטרות איסוף מודיעין או לזרוע מחלוקת ולערער מוסדות מערביים.

הצהרות ודיווחים פומביים: כלי תקשורת שונים, צוותי חשיבה וסוכנויות ממשלתיות פרסמו דוחות המתעדים את הקשרים הללו בהתבסס על עיתונות חוקרת, הערכות מודיעיניות ומקורות מידע אחרים.

מטבע הדברים, יש להתייחס לטענות אלו בביקורתיות ובחשדנות. גם אם ישנן עדויות, המצביעות על רמה מסוימת של קשר בין מפלגות ימין קיצוני מסוימות באירופה והקרמלין, הרי שהיקף הקשרים ואופיים עשויים להשתנות בין המפלגות השונות וגורמים שבתוכן.

התחזקות הימין הקיצוני במערב אירופה, ע"פ מדינות:

לתנועות ואידיאולוגיות ימין קיצוני יש היסטוריה ארוכה ומורכבת ברחבי אירופה, שעוצבה על ידי מגוון גורמים היסטוריים, תרבותיים ופוליטיים, כך שעלייתו המחודשת של הימין באירופה לא נולדה יש מאין, וההגירה רק שימשה זרז לעלייתן:

אוסטריה: 'מפלגת החירות של אוסטריה' (FPÖ) הייתה אחת ממפלגות הימין הקיצוני המוקדמות ביותר שצמחו באירופה לאחר מלחמת העולם השנייה. ה-FPÖ, שנוסדה ב-1956, ייצגה תחייה מחודשת של הפוליטיקה הימנית באוסטריה בעקבות התמוטטות המשטר הנאצי והכיבוש של בעלות הברית, והפכה לאחת ממפלגות הימין הקיצוני הבולטות בפוליטיקה האירופית שלאחר המלחמה. המפלגה עברה תמורות משמעותיות במהלך השנים, במיוחד בהנהגתם של אישים כמו יורג היידר, שמיתג אותה מחדש ככוח פופוליסטי ולאומני. היא נכנסה לראשונה לקואליציה בשנת 2000, כאשר יורג היידר שימש כמנהיג המפלגה, ונשארה בה בהרכבים שונים עד 2005. בפעם השנייה (2017-2019), שימש מנהיגה היינץ-כריסטיאן שטראכה כסגן-קנצלר.

גרמניה: עלייתה של מפלגת הימין הקיצוני "אלטרנטיבה לגרמניה" (AfD) שיבשה את הנוף הפוליטי הגרמני. סקר דעת קהל מקיף שהתפרסם ביוני 2023, עוד לפני מלחמת חרבות ברזל, בעיתון "בילד", מצא כי התמיכה ב- AfD מזנקת כעת ל־19.5% אחוזי תמיכה, שברי אחוזים בלבד מאחורי המפלגה הסוציאל־דמוקרטית שבשלטון (יחד עם "הירוקים" והליברלים, שגם הם מתרסקים בסקרים) וקרוב לתיקו על מי תהיה המפלגה השנייה בגודלה בגרמניה. רוב הגרמנים (53%) אינם שבעי־רצון מתפקוד הקואליציה הנוכחית, והסקרים האחרונים משקפים מגמה הולכת וגוברת של תמיכה באופוזיציה מימין. ממשלת גרמניה הנוכחית מאבדת אמון (אוני, 2023).

איטליה הייתה ערס הולדתה של מפלגת הימין הקיצוני הראשונה שקמה באירופה לאחר מלחמת העולם השנייה. 'התנועה החברתית האיטלקית' - Movimento Sociale Italiano (MSI) - נוסדה בשנת 1946, על ידי תומכי הפשיזם של בניטו מוסוליני, במטרה להחיות אידיאולוגיות ועקרונות פשיסטים באיטליה שלאחר המלחמה. נקודת ציון חשובה בעליית הימין הקיצוני באיטליה התרחשה ב-22 באוקטובר 2022, עת עלתה לשלטון ג'ורג'ה מלוני (Giorgia Meloni), מנהיגת מפלגת הימין הלאומית-שמרנית, "האחים של איטליה" מאז 2014. 

בהולנד השיגה מפלגת החירות (PVV) בראשות חירט וילדרס (ראו תמונה למטה) מספר מושבים רב בבחירות האחרונות בנובמבר 2023, אולם קואליציה של מפלגות אחרות הותירו אותה, בינתיים, באופוזיציה. המצע של PVV מתמקד ברטוריקה אנטי-אסלאמית, אירו-סקפטיות ועמדה נוקשה בנושא הגירה.

ספרד נשלטה באופן מסורתי על ידי מפלגות מרכז-שמאל ומרכז-ימין, אך הופעתה של מפלגת הימין הקיצוני ווקס (VOX), שיבשה את הנוף הפוליטי. האג'נדה הלאומנית של ווקס, העמדה נגד ההגירה וההתנגדות לבדלנות הקטלאנית זכו לתהודה, במיוחד באזורים עם היסטוריה של סנטימנט לאומני. בבחירות 2019, הפכה VOX למפלגה השלישית בגודלה בפרלמנט. בבחירות האחרונות ביולי 2023 כמעט הצליח הימין לעלות לשלטון, ואז, היה זקוק ל- VOX כדי להקים ממשלה.

שבדיה: 'הדמוקרטים של שבדיה' (SD), מפלגה ימנית פופוליסטית, צברה מקום בפוליטיקה השוודית, תוך שהיא מנצלת את החששות לגבי הגירה, פשע ולכידות חברתית, ומאתגרת את הקונצנזוס הפוליטי בשבדיה. בבחירות האחרונות, המפלגה הסוציאל דמוקרטית השמאלנית - שהייתה החזקה ביותר בכל סבב בחירות במאה השנים האחרונות - נאלצה להתמודד עם אתגר קשה מאי פעם מצד המפלגות בימין, והקימה לבסוף קואליציה עם אחת ממפלגות הימין, כדי להישאר בשלטון. הצלחתה האלקטורלית של SD אילצה את המפלגות המרכזיות לטפל בבעיות הקשורות באופן מסורתי לימין.

דנמרק: 'מפלגת העם הדנית' (DF) היא כוח משמעותי בפוליטיקה הדנית, ואחת משתי המפלגות הגדולות שמרכיבות את הקואליציה, בנוסף לאחרות. המצע של DF כולל מדיניות הגירה מגבילה, ספקנות כלפי האיחוד האירופי, והתמקדות בשימור התרבות והערכים הדנים. בעוד ש-DF סיפקה לעתים קרובות תמיכה לממשלות מרכז-ימין, השפעתה חורגת מעבר לדינמיקה הקואליציונית, והיא מעצבת דיון ציבורי בנושאים כמו הגירה וזהות לאומית.

נורובגיה: מפלגת הקידמה (Framstegspartiet, בקיצור FrP) הינה שחקן בולט בפוליטיקה הנורבגית. היא מגדירה את עצמה כליברל-קונסרבטיבית, אולם יש המתייחסים אליה כמפלגת ימין נאו-ליברלית. היא עצמה דוחה כל השוואה עם מפלגות ימין, כל שכן ימין רדיקלי, באירופה. היא דוגלת בהורדת מיסים, בקרת הגירה מחמירה יותר ומדיניות חוץ אסרטיבית יותר. בבחירות הפרלמנטריות ב-2013, מפלגת הקידמה נכנסה לראשונה לקואליציה עם המפלגה השמרנית בנורבגיה. שילובה של FrP בממשלות קואליציה עוקבות, אפשרה לה להשפיע על קביעת מדיניות בנושאים כמו הגירה ואינטגרציה. בעוד FrP התמודדה עם ביקורת על הצהרותיה ומדיניותה השנויות במחלוקת, הצלחתה האלקטורלית מדגישה את המשיכה הגוברת של הפופוליזם הימני בנורבגיה.

צרפת: 'מפלגת העצרת הלאומית' (לשעבר החזית הלאומית) של מרין לה פן, עומדת בחזית הנטייה הגוברת של אזרחי צרפת ימינה. היא דוגלת במדיניות שמתעדפת ריבונות לאומית, פרוטקציוניזם כלכלי ועמדה קשוחה בנוגע להגירה. לה פן ניצלה את חוסר שביעות הרצון הנרחב מהמפלגות הפוליטיות של הזרם המרכזי, כשהיא מציגה את עצמה כשומרת מעמד הפועלים והקהילות הכפריות ה'נשכחות' מן העין. אחד הנושאים המרכזיים שמביאים תמיכה למפלגה הוא סוגיית ההגירה. לה פן ניהלה קמפיין להידוק הגבולות, להגבלת ההגירה ולקידום הזהות והתרבות הצרפתית. הרטוריקה הזו עוררה הדים בקרב אזרחים צרפתים רבים, שמרגישים שנותרו מאחור על ידי הגלובליזציה, ומודאגים מההשפעה החברתית והכלכלית של ההגירה.

[לאוסף המאמרים על השתלטות האסלאם על אירופה, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על הגירה ומהגרים, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על 'הפרוגרסיבים החדשים ואנחנו' באתר ייצור ידע, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים בנושא: רב תרבותיות ותקינות פוליטית, לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

• השתלטות האסלאם על אירופה.
• אוסף המאמרים על הגירה ומהגרים.
• אוסף המאמרים על 'הפרוגרסיבים החדשים ואנחנו'.
• אוסף המאמרים על מלחמת העולם הראשונה.
• אוסף המאמרים בנושא השואה ומלחמת העולם השנייה.
• אוסף המאמרים בנושא מלחמת שמחת תורה 2023 – 'מבצע חרבות ברזל'.
• אוסף המאמרים בנושא: רב תרבותיות ותקינות פוליטית.

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2022), השתלטות האסלאם על אירופה באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 6/10/22.
• פנחס יחזקאלי (2023), הגירה ומהגרים באתר יצור ידע, ייצור ידע, 19/12/23.
• פנחס יחזקאלי (2023), אוסף המאמרים בנושא מלחמת שמחת תורה 2023 – 'מבצע חרבות ברזל', ייצור ידע, 8/10/23.
• מעריב אונליין (2024), ר"מ בריטניה מזהיר: "הרחובות שלנו נכבשו ע״י קבוצות איסלאמיסטיות", 2/3/24.
• פנחס יחזקאלי (2022), הפרוגרסיביים החדשים ואנחנו באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 5/1/22.
• אסף אוני (2023), הימין הקיצוני בגרמניה נוסק לאור המצב הכלכלי במדינה, גלובס, 14/6/23.
• פנחס יחזקאלי (2020), מלחמת העולם הראשונה באתר ‘ייצור ידע’, ייצור ידע, 5/3/20.
• פנחס יחזקאלי (2018), שואה ומלחמה: מלחמת העולם השנייה באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 10/4/18.
• פנחס יחזקאלי (2020), רב תרבותיות ותקינות פוליטית באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 16/1/20.