תקציר: מאמר זה סוקר את אבן הדרך השלישית בהתפתחות הפשע המאורגן בישראל: מהקמת ועדת שמרון ב- 1978, שהכירה לראשונה בקיומו של פשע מאורגן "נוסח ישראל", דרך קריסת הבנק למסחר, וכלה בהתנקשות בזאב רוזנשטיין בדצמבר 2003, שפקחה את עיני המשטרה.

[בחזרה לתוכן העניינים של עברייני ישראל] [לאוסף המאמרים על על שחיתות שלטונית ואחרת, באתר 'ייצור ידע', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים: 'הכל על הפשע המאורגן', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על קריסת הבנק למסחר, לחצו כאן]

עודכן ב- 13 במרץ 2024

ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדיניות של המכללה לביטחון לאומי, צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.

זהו מאמר המבטא את דעתו של הכותב ואת הערכותיו המקצועיות בלבד.

זהו מאמר שני בסדרת מאמרים, הסוקרת את התפתחות הפשע המאורגן בישראל. למאמרים האחרים, לחצו כאן:

1. פנחס יחזקאלי: ההיסטוריה של הפשע המאורגן בישראל, חלק ראשון – ילדות. תקופת הצנע;
2. פנחס יחזקאלי: ההיסטוריה של הפשע המאורגן בישראל, חלק שני – ילדות. עידן התמימות וההכחשה;
3. פנחס יחזקאלי: ההיסטוריה של הפשע המאורגן בישראל, חלק שלישי – הפשע המאורגן מתבגר. המשטרה עוד בהכחשה;
4. פנחס יחזקאלי: ההיסטוריה של הפשע המאורגן בישראל, חלק רביעי - המשטרה מתאפסת;
5. פנחס יחזקאלי: ההיסטוריה של הפשע המאורגן בישראל, חלק חמישי - עידן התחכום והמהפך בפשיעה הערבית.

*  *  *

ניתן למנות חמש 'קפיצות מדרגה' בהיסטוריה של הפשע המאורגן בישראל

1. 1959-1949: ילדות - תקופת הצנע;
2. 1978-1967: עידן התמימות וההכחשה - מלחמת ששת הימים והשלכותיה;
3. 2003-1978: תקופת פער הרלוונטיות המשטרתי: כולם מבינים, חוץ מהמשטרה;
4. 2012-2003: המשטרה מתאפסת;
5. מ- 2012 ואילך: עידן התחכום והמהפך בפשיעה הערבית.

התקופה השלישית - הפשע המאורגן מתבגר. המשטרה עוד בהכחשה - היא נושאו של מאמר זה.

1978: ועדת שמרון

במהלך המשפט (1978) קבעה ועדת חקירה ממשלתית, ועדת שימרון (ראו את כריכת דוח הוועדה למטה), שמונתה בעקבות הכתבות, כי קיים פשע מאורגן בישראל. הקרימינולוג מנחם אמיר, ששימש כיועץ לוועדת שימרון ואף העיד במשפט הדיבה, טוען כי כתבותיו של אבי ולנטין, שפרש מאז ממקצועו כעיתונאי, השפיעו על ההכרה הציבורית בקיומו של פשע מאורגן.

בתאריך 15.2.1978 סיימה הוועדה את עבודתה וקבעה כי: "... התשובה לשאלה בדבר קיומו של פשע מאורגן בישראל היא חיובית... אותו פשע מאורגן הוא פשע מאורגן נוסח ישראל ולא נוסח אמריקה... חייבים להודות בקיום פשע מאורגן על איפיוניו ותוצאותיו, ושעל השלטונות להיערך בהתאם לכך על-מנת לחסל תופעה זו" (דוידוביץ, 1993, ע' 52).

הוועדה טבעה את המונח: "פשע מאורגן נוסח ישראל". משמע, אין זה פשע מאורגן נוסח אמריקה למשל, אלא פשע בעל מאפיינים ישראליים ייחודיים. דוידוביץ (1993) טען כי הגדרה זו לא הייתה אלא פשרה מתוחכמת, בין עמדת הממסד לעמדת התקשורת.

תחילת שנות ה-90 של המאה הקודמת: תקופת 'המאפיה הרוסית'

המונח 'מאפיה רוסית' הומצא על-ידי התקשורת במערב בשלהי הפרסטרויקה שהתרחשה בברית-המועצות לשעבר, כדי לתאר את עליית הפשע והשחיתות ברחבי רוסיה כתוצאה מהתפרקות ברית-המועצות והתמוטטות המערכת הכלכלית והחוקתית. המונח אומץ בחום על-ידי השירותים החשאיים של מדינות שונות - שהתחרו על תואר המדינה המושכת ביותר להשתקעות הסנדקים הרוסים ולהלבנת הון - ומהם לתקשורת. התואר הוצמד לחלופין למבריחי זונות, לסוחרי סמים ולבעלי הון שניסו להשתלב בשוק המערבי, ויצר במקומות רבים פרנויה ציבורית (מוזגוביה, 2001).

העליה הגדולה ממדינות חבר העמים הביאה עימה, מטבע הדברים, גם כניסה של כנופיות פשע מרוסיה, מאוקראינה וממדינות הקווקז לישראל. אלה ראו בישראל זירה נוחה בשל המספר הגובר של דוברי רוסית, והבינו שדרכון ישראלי יכול לשמש אותם היטב בתנועה בין מדינות, על רקע מגבלות הדרכון הרוסי שחייב הוצאת ויזות למדינות רבות. ישראל הייתה כמעט המדינה היחידה שסיפקה אזרחות ליהודים במקום, וחסכה מספר שנות המתנה. אחד הביטויים לנוכחותם בישראל היה האכזריות יוצאת הדופן של הרציחות שביצעו, שעד אז הייתה זרה לתרבות הפשע הישראלית, כמו למשל, רצח אכזרי של סבתא ונכד עולים, שראשיהם נערפו. רציחות אלה תרמו מאוד ליצירת פרנויה ציבורית על חדירת 'המאפיה הרוסית' לישראל (מוזגוביה, 2001).

הרציחות הללו בצד פרסומים דומים ממדינות המערב על 'המאפיה הרוסית', הניעו את משטרת ישראל לפעולה. ב-1995 דובר על רשימה של 12 ראשי המאפיה הרוסית - שהרכיבה משטרת ישראל - המועדים לגירוש מישראל. שנה מאוחר יותר הכריז שר המשטרה, משה שחל, כי המאפיה הרוסית מהווה איום אסטרטגי על מדינת ישראל", ורשימת ראשי המאפיה התרחבה ל-35 איש. רשימה זו, אם הייתה קיימת, לא נחשפה מעולם. בשלב מסוים, טענה המשטרה כי 27 מאפיונרים עזבו את הארץ מרצונם (מוזגוביה, 2001).

בשנים הללו נחשדו אנשי עסקים שונים, מעולי חבר העמים בעבירות שונות, חלקם נחקרו, חלקם זוכו בחו"ל, חלקם עזבו את הארץ. ניתן למנות עליהם אישים כמיכאיל צ'רנוי, סרגיי מיכאילוב, גריגורי לרנר ואחרים. המשטרה פעלה לביטול כנסים של אנשי עסקים חשודים בישראל. הפעילות המשטרתית יצרה ממד של הרתעה, שהניע רבים מהגורמים הללו לעזוב את הארץ (מוזגוביה, 2001).

והייתה גם איפכא מסתברא לדחיקת האנשים הללו לאל מחוץ לישראל: יעקב קדמי, לשעבר ראש לשכת הקשר נתיב, ששומר על קשרי ידידות וייעוץ עם בעלי הון יהודים ברוסיה, טען שהחשדת אנשי העסקים הרוסים גורמת לכך שהמשק הישראלי מפסיד, והיא נעשית בגלל צרכים של המשטרה: אם המשטרה הייתה מניחה לביזנס הרוסי להתבסס כאן, ישראל כבר הייתה נכללת ברשימת עשר הארצות המתקדמות בעולם. אבל במאמציה, הצליחה המשטרה להבריח מהארץ השקעות בסדר גודל של עשרות מיליארדי דולרים (מוזגוביה, 2001).

2002-1997 - קריסת הבנק למסחר: ה'ויאגרה' של הפשע המאורגן בישראל

הפשע המאורגן, בנוסח הישראלי שלו התפתח לאיטו ב'ביצה' המקומית שלנו, עד שהגיע אירוע מכונן (ואשה אחת), שהפכו אותו תוך פרק זמן קצר לגוף אימתני ורב כוח: בשנים 2002-1997 מעלה עובדת הבנק למסחר, אתי אלון, בכספי הבנק בהיקפי ענק שהביאו לקריסתו. בסך הכל מעלה אלון בסך של 254,199,600 ש"ח. במסגרת המעילה פתחה אלון בבנק 206 חשבונות בנק פיקטיביים (לעומת כ-1,300 לקוחות הבנק), בהם העמידה הלוואות גב אל גב, את כספי ההלוואה משכה לרשותה. מ-202 חשבונות הבנק גנבה אלון ישירות כספים תוך שבירת פיקדונות הלקוחות ומשיכתם.

מאות המיליונים הללו זרמו - דרך עופר מקסימוב, אחיה של אלון, שהיה מהמר כפייתי - לכיסם של ארגוני הפשיעה, והפך אותם למשהו אחר. הם - בניגוד למשטרה - שינו קונספציה במהירות: מימון 'צבאות' פרטיים, עם 'חיילים' מקבלי משכורות; התבססות בעולם הצ'יינג'ים וההלוואות בריבית קצוצה, הנתמך במערך אגרסיבי של גביית חובות, והעיקר - בהשקעה בעסקים חוקיים (ואחרים) גם מעבר לים, והפיכה לארגונים גלובליים.

בבת אחת - ובעוד המשטרה ממשיכה לספר שאין פשע מאורגן, - הפכה ישראל, משכונה לבירה של פשע מאורגן, דומיננטי, המייצא עבריינים ופשע לכל העולם. גם משפחות הפשע הקטנות טובלות בכסף גדול, וראשיהן מסוחררים מדירות הפאר ממכוניות היוקרה, מהמאבטחים ומהמעמד. העבריינים הנמוכים יותר בהיררכיה, מוכנים לעשות הכל כדי לטעום גם הם - ולו לזמן קצר - מהשפע... ותודה לאתי אלון ולעופר מקסימוב, שבעוד שהמשטרה חיה אז בלה לה לנד, הביאונו עד הלום!

[להרחבה בנושא הצ'יינג'ים והפשע המאורגן, לחצו כאן] [להרחבה על העבריין, איציק בר מוחא, אדריכל קריסת הבנק למסחר, לחצו כאן]

1999: השב"כ כמעט ו'גונב' ממשטרת ישראל את הטיפול בפשע המאורגן

ערב קמפ דויד, בתחילת המילניום, עת השלום נראה באופק, ושירות הביטחון הכללי (שב"כ; ראו לוגו משמאל) חשש למעמדו בעידן של שלום, החלו בכיריו לארגון לובי בממשלה להעברת הטיפול בפשע המאורגן אליו; שהרי המשטרה ממילא טענה אז שאין בנמצא פשע מאורגן...). 

הרעיון הזה קרס, לא כיוון שנדחה (להיפך. שב"כ השיג רוב להחלטה בין השרים); אלא שעם פריצת המאבק המזוין עם הפלסטינים, הוא איבד מהרלוונטיות שלו עבור שב"כ.

מסוף שנות התשעים של המאה הקודמת: משפחות הפשע הראשוניות: עידן ה'סלבס'

בסוף שנות התשעים ובעיקר בתחילת שנות האלפיים התגבשו בישראל מספר קבוצות של פשע מאורגן, שפעילותן החלה להיות מורגשת על ידי הציבור הרחב על רקע חיסולי חשבונות אלימים שחלקם פגעו גם בקורבנות תמימים. קבוצות הפשע הראשוניות הללו הינן: אלפרון, רוזנשטיין, אבוטבול ואברג'יל.

על כל אחת ממשפחות הפשע ההלו ומייסדיהן ניתן לקרוא בהפניות למטה:

[להרחבה על יעקב אלפרון, לחצו כאן] [להרחבה על זאב רוזנשטיין, לחצו כאן] [להרחבה על פליקס אבוטבול, לחצו כאן] [להרחבה על איציק אברג'יל, לחצו כאן]

יוני 2003: חוק המאבק בארגוני פשיעה

ב-9 ביוני 2003 אישרה הכנסת את "חוק המאבק בארגוני פשיעה", שמטרתה, להתמודד במישור החקיקתי עם התופעות של פשיעה מאורגנת ועם המבנה של ארגוני פשיעה, הגורם לעתים קרובות קושי בהוכחת הקשר בין ראשיהם ומוביליהם של ארגונים מסוג זה לבין ביצוען של עבירות שנעברו על ידי אחרים. ההצעה קובעת עבירות הקשורות לפעילות בארגוני פשיעה ולסיוע לארגונים כאלו; היא אינה מוגבלת לארגונים שמטרתם השגת רווח כלכלי, וחלה גם על ארגוני טרור וארגונים אחרים, המבצעים עבירות שאופיין אידאולוגי; כמו כן, יוצרת הצעת החוק מנגנון של חילוט רכוש שהושג כתוצאה מפעילות בארגון פשיעה (דברי ההסבר להצעת החוק).

דצמבר 2003 - האסימון סוף סוף יורד: "מלון פארק של המשטרה"...

לאחר שמשך שנים הכחישה המשטרה את עצם קיומו של פשע מאורגן (והצורך בהיערכות מחודשת להתמודדות עימו), היא התעוררה ב- 11 בדצמבר 2003, למציאות חדשה: באותו עום התרחש ה"פיגוע הפלילי הראשון", שבמהלכו נהרגו שלושה בני אדם ו-19 נפצעו שבעה מהם באורח קשה - כולם אזרחים תמימים - בניסיון החיסול של זאב רוזנשטיין ליד רחוב אלנבי בתל אביב. למרות שהאירוע התרחש, כאמור, על-רקע פלילי, היו המראות זהים לאלו שהורגלנו להם אחרי פיגועי טרור: נזק אדיר נגרם למבנים בסביבה, מרפסות קרסו, חלונות התנפצו ואנשי זק"א עסקו שוב במלאכת איתור שרידי ההרוגים וזיהוים (שפר, 2006ב').

נבוך ומבויש עמד אז המפכ"ל דאז, שלמה אהרושיקי (ראו התמונה משמאל), מול המצלמות, וכינה את האירוע, "מלון פארק של משטרת ישראל" (נאה ובן-דוד, 2003) (הקבלה לפיגוע במלון פארק בנתניה, בפסח 2002, שהוציא את צה"ל למבצע "חומת מגן", אשרר שינה את פניו של המאבק המזוין בפלסטינים).

לא הייתה זו הצהרה בעלמא. היא חייבה היערכות שונה, דגשים שונים וסדרי עדיפות שונים, שיבואו לידי ביטוי עם הקמת יחידת להב 433, חמש שנים לאחר מכן.

[בחזרה לתוכן העניינים של עברייני ישראל] [לאוסף המאמרים על על שחיתות שלטונית ואחרת, באתר 'ייצור ידע', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים: 'הכל על הפשע המאורגן', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על קריסת הבנק למסחר, לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

• תוכן העניינים של עברייני ישראל.
• אוסף המאמרים על על שחיתות שלטונית ואחרת.
• אוסף המאמרים: 'הכל על הפשע המאורגן'.
• אוסף המאמרים על קריסת הבנק למסחר.

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2017), אור לגויים: שורשי הפשע הישראלי, ייצור ידע, 6/7/17.
• הערוץ הראשון (רשות השידור, מחלקת התעודה) (2008), "אור לגויים", שורשי הפשע הישראלי, בהנחיית פולי רשף. הפקה: רוני דבש (דבש הפקות); שמואל אימברמן; עריכה: ניצה גלצנר.
• ויקיפדיה: מדיניות הקיצוב.
• ויקיפדיה: שוק שחור.
• אבי ולנטין (1984), אמת אבודה, תל אביב: כנרת.
• פנחס יחזקאלי (2015), היווצרות הפשע המאורגן בישראל: אבי ולנטין ו"אמת אבודה", ייצור ידע, 13/11/15.
• טל אריאל אמיר (2012), השבת השחורה של ראשי "רשימת ה-11", 23/3/2012, nrg.
• גידי וייץ (2008), מגנדי ועד גומדי: משפט הפשע החשוב ביותר בהיסטוריה הישראלית נפתח מחדש, הארץ, 12/2/08.
• גיא פלג (2016), רחמים אהרוני מכנופיית כרם התימנים נפטר, חדשות 2, 24/01/16.
• יחזקאלי פנחס (2015), היווצרות הפשע המאורגן בישראל: אבי ולנטין ו"אמת אבודה", 13/11/15.
• פלג גיא (2013), הכתבה בעיתון "הארץ" ששינתה את חיי בצלאל מזרחי ז"ל, מאקו, 23/2/13.
• פנחס יחזקאלי (2016), רשימת ה-11, ייצור ידע, 13/1/17.
• אבי דוידוביץ (1993), פשע מאורגן בארץ ובעולם תיאוריות ומציאות, רמת גן: אוניברסיטת בר אילן. להורדה לחץ כאן: פשע מאורגן בארץ ובעולם: תאוריות ומציאות.
• נטשה מוזגוביה (2001), מאפיה רוסית או פרנויה ישראלית?, 21/8/01, ynet.