תקציר: בספטמבר 2016, שתל ממשל אובמה את הזרעים: במיומנות רבה, הוא כרך עניבת חנק מתקתקה, סביב צווארה של ישראל, בדמות בסיוע הביטחוני שסרס את יכולותיה העצמאיות. היום, ממשל ביידן קוצר את הפירות. ישראל הפכה ממעצמה אזורית גאה ל'מדינת חסות' חסרת כבוד, ששר החוץ בלינקן יושב בקבינט המלחמה שלה, ושסנטורים חשובים כמו צ'אק שומר יכולים לירוק בפניו של ראש ממשלתה.

[לאוסף, המאמרים בנושא מלחמת שמחת תורה 2023 – 'מבצע חרבות ברזל', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על חשיבה מערכתית, לחצו כאן]

ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדיניות של המכללה לביטחון לאומי, צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.

זהו מאמר המבטא את דעתו של הכותב ואת הערכותיו המקצועיות בלבד.

*  *  *

בעלי הון יוצרים מנופי השפעה בכסף. כך גם מעצמות. 
בתחילת 'מלחמת חרבות ברזל', הציפו האמריקנים את ישראל בסיוע. בעת כתיבת שורות אלה, דווחה רשת ABC כי "ארצות הברית מעכבת את המשלוחים". 

הזלזול שבו מתייחסת ארה"ב לבת ברית חשובה הוא חסר תקדים: פקידים אמריקנים בכירים, כולל הנשיא עצמו, חוזרים ומאשימים את ישראל בהריגת אזרחים פלשתינים רבים מדי, בהפצצתם ללא הבחנה ובהרעבתם בכוונה.

סגנית הנשיא קמאלה האריס הזהירה שהבית הלבן מבחין בין עם ישראל לממשלתו, ובכך רמזה שראשה אינו לגיטימי. הנשיא ג'ו ביידן אף הזהיר את ישראל כי תקיפת רפיח תחצה קו אדום ועלולה להביא לצמצום אספקה צבאית אמריקנית לישראל.

אפילו הסנטור היהודי, צ'אק שומר, קבע - בגיבוי הנשיא - כי "ראש הממשלה, בנימין נתניהו, איבד את דרכו, בכך שאפשר להישרדותו הפוליטית לקחת תקדים, על חשבון טובתה של ישראל", ואיים כי ארצות הברית תעשה שימוש "במינוף שלנו כדי לשנות את המסלול הקיים".

זרעי הזלזול הזה ותוצאותיו

במיומנות רבה, כרך ברק אובמה עניבת חנק מתקתקה, סביב צווארה של ישראל, בדמות בסיוע הביטחוני (ראו בהמשך) שסרס את יכולותיה העצמאיות. היום, ממשל ביידן קוצר את הפירות. ישראל הפכה ממעצמה אזורית גאה ל'מדינת חסות' חסרת כבוד, ששר החוץ בלינקן יושב בקבינט המלחמה שלה, ושסנטורים חשובים כמו צ'אק שומר יכולים לירוק בפניו של ראש ממשלתה.

מי שאבחן את הבעיה היה השגריר לשעבר, מייקל אורן (ראו את המאמר למעלה): ... "פקידים אמריקנים מרגישים שזכותם להתייחס אלינו כאל המדינה ה־51, או גרוע מכך - כמו אל ילד. מערכת היחסים הזו תימשך כל עוד ישראל תישאר תלויה בסיוע אמריקני... מה ששומר באמת אמר היה: המדינה שלי נותנת לישראל מיליארדי דולרים בסיוע, ולכן אני יכול לזלזל בדמוקרטיה שלכם ולהפר את ריבונותכם. בעצם, הסנאטור שומר אומר 'אתם שייכים לי'... הישראלים צודקים במחאה על הזלזול של שומר בעצמאותנו, אך המחאות שלנו יישארו חלשות כל עוד העצמאות שלנו תישאר תלויה באמריקה" (אורן, 2024).

אין זו הפעם הראשונה שהסיוע הביטחוני משמש את הממשל האמריקני להשגת מטרותיו. הפעם הקודמת הייתה בשנת 1987, כשגרמה לישראל להפסיק את פיתוח הלביא - שיתחרה בתעשיות הביטחוניות האמריקניות - תמורת כ-600 מיליון דולר מומרים לשקלים מתוך הסיוע הביטחוני השנתי, ששימשו לצורכי רכישה מן התעשייה הישראלית (ויקיפדיה).

היום, היחס לישראל ולאינטרסים הלאומיים שלה מזלזל הרבה יותר. ב- 2021 חיסל הממשל את תעשיית הסייבר ההתקפי הישראלי שהתחרתה בארה"ב, ע"י הטלת סנקציות על החרות הפועלות, ו'שאבה' את הידע, ללא כל פיצוי. ישראל - שמעמדה פוחת - לא הגיבה.

זה הסיוע הביטחוני, טמבל!

קצת על ההיסטוריה של הסיוע הביטחוני: תחילתו של הסיוע האמריקני לישראל בשנת 1949, ומאז הוא מטפס בהדרגה. הוא התהדק לאחר מלחמת ששת הימים - כשהפכה ישראל למעצמה אזורית - הואץ במלחמת ההתשה בשל המאבק הבין מעצמתי באזור והגיע לשיא ברכבת האווירית שנשלחה לישראל במלחמת יום הכיפורים. לאחר המלחמה החלה ארצות הברית לסייע לישראל כלכלית במענקים בהיקף כספי גדול, כדי לשקם את צבאה של ישראל ואת כלכלתה לאחר המלחמה. כן גדל משמעותית שיתוף פעולה הביטחוני בין המדינות. בהסכם השלום הישראלי מצרי מימנה ארצות הברית את העתקת בסיסי חיל האוויר הישראלי מחצי האי סיני לפנים הארץ והגדילה את הסיוע הכלכלי. בין 1985 ל- 2016, העניקה ארצות הברית סיוע קבוע לישראל בסך 2.5 מיליארד דולר לשנה.

ב- 14 בספטמבר 2016 נפל דבר: ארה"ב וישראל חתמו על מזכר ההבנות, שמשמש כבסיס הלגאלי לחבילת הסיוע האמריקאית החדשה. זו חבילת הסיוע הגדולה ביותר שהעניקה ארה"ב אי-פעם למדינה זרה - 38 מיליארד דולר לאורך עשר שנים. ישראל מקבלת 3.8 מיליארד דולר בשנה. 3.3 מיליארד מיועדים לרכש צבאי בארה"ב בלבד, וחמישה מיליארד דולר לפיתוח מערכות הגנה מפני טילים. וגם: בוטל הנוהל שהיה תקף עד אז, שלפי ניתנה למשרד הביטחון זכות להפנות כ-26% מסכום הסיוע כל שנה לתעשיות הביטחוניות הישראליות. 

המשמעות: נפגעו עבודות הפיתוח בתעשיות הביטחוניות בישראל. יתרה מכך, כשארצות הברית מממנת, מה הטעם לייצר בישראל? כל יצור החימוש, מכדורי רובה ועד מיירטי כיפת הברזל הועבר לארצות הברית, עם הידע והמיומנות של בעלי המקצוע. פסי הייצור הושבתו והידע אבד. 

במקביל, ממשל אובמה יצר בזמנו שידוד מערכות במערכת הביטחונית ובמשרדי הממשל בארה"ב. גורמים לעומתיים בממשל פוטרו ו'נאמנים' תפסו את מקומם. כך למשל פיטר אובמה 200 קציני צבא בכירים. המסר הובן בכל שדרות הפיקוד וכמו כל מערכת ביורוקרטית, הקצינים קידמו את הדומים להם. גם שם כולם משובטים. ההרכב האנושי הזה שרד גם את ממשל טראמפ. השפעתו על הבכירים הישראלים קריטית (ראו בהמשך).

הממשל החל לטפח 'סוכני השפעה' בכירים בישראל - מהמערכת המימשלית ומהתקשורת - כמו גם במדינות אחרות, שחשובות לממשל. קל לזהות אותם היום. אלה אנשי תקשורת, 'לשעברים' ובכירים במערכת הביטחונית, שמדקלמים את העמדה האמריקנית בערוצי הליבה של התקשורת.

הסימביוטיקה שנוצרה בין בכירים במערכת הביטחונית בארה"ב ובישראל, העמיקה את המסרים וצרבה את תודעת הבכירים בישראל. כך התנחלה אצלנו החשיבה, שעידן המלחמות הגדולות תם ונשלם. שצריך רק למשוך זמן. שטילי האויב יחלידו. שהכסף יענה על הכול. שבעידן של שלום מספיק כוח אווירי גדול (פאר התוצרת הביטחונית האמריקנית) ומודיעין מצוין (ששותף האמריקנים, שנהנים ממנו מאוד).

היו שהזהירו: האלוף גרשון הכהן - קול בודד מול 'מקהלת משובטים'

האלוף גרשון הכהן - איש חכם, עם יכולת חשיבה מערכתית והבנה אסטרטגית מפותחת - התראיין בסוגייה זו ב-24 ביולי 2016 לכתבת ברברה אופל-רום (Barbara Opall-Rome), בעיתון 'Defense News' [לחצו כאן כדי להגיע לכתבה המקורית ב- 'Defense News']:

'השורה התחתונה' של המאמר הייתה, שהסיוע הזה מכניס מתח מיותר לדיאלוג האסטרטגי עם ארצות הברית, פוגע בריבונות הישראלית, יוצר תלות צבאית בארצות הברית ומנוון את הייצור התעשייתי. 
לכן טען הכהן, ישראל צריכה לברך על הקטנה הדרגתית של הסיוע במקום על הרחבתו, ושהשותפות הישראלית-אמריקנית רק תתעצם לאורך זמן, אם תשכיל ישראל להיגמל, באופן הדרגתי ומחושב, מה'נדיבות' הפיננסית האמריקנית, לכאורה (ראה צילום דף הכתבה למטה)

האלוף במילואים גרשון הכהן טען כי לא בכדי אומר כל יהודי בברכת המזון: "... וְאַל תַּצְרִיכֵנוּ יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ לִידֵי מַתְּנוֹת בָּשָׂר וָדָם וְלֹא לִידֵי הַלְוָאָתָם אֶלָּא לְיָדְךָ הַמְּלֵאָה וְהָרְחָבָה הָעֲשִׁירָה וְהַפְּתוּחָה". גם בערבית אומרים: ״מן בלאש ראלי". משמע, מה שבחינם יקר...

בטווח הארוך, פוגעים המענקים הללו בישראל ומשחיתים אותה. לתלות המוחלטת של ישראל בסיוע אמריקאי יש השלכות בתחומים שונים. כך למשל, הוא ממסד את ההסתמכות של צה"ל על כוח אווירי, על חשבון לוחמת תמרון היבשתי חדשנית ונועזת: "ישראל היא כל כך מכורה לפלטפורמות אמריקניות מתקדמת ולנשק אמריקני, עד שהתפיסות המבצעיות שלנו איבדו את היצירתיות שלהן והן ליניאריות וצפויות. אנחנו נעולים על הקונספציה הטכנולוגית ועל מציאת פתרונות טכנולוגיים לכל בעיה, עד שהפסקנו לחשוב על תפיסות מבצעיות באופן יצירתי".

הכהן מביא כדרכו בראיון אנלוגיה מן הסיפור המקראי של תיבת נוח. לא בכדי חוזרת היונה לתיבה, דווקא עם ענף זית מריר. "על פי רש"י - שהיה אחד מעמודי התווך החשובים ביותר של המחשבה היהודית - הסיפור הזה מלמד אותנו כי לחירות יש מחיר. עלה מריר שנלקח ישירות מידו של האלוהים, עדיף עשרות מונים על דבר מה, מתוק מדבש, מתנת בני אדם". "הלקח כאן" - מדגיש הכהן - "שעדיף בטווח הארוך הטעם המר של הדברים שנשיג בכוחות עצמנו עדיף על כלוב הזהב שבתוכו אנו מצויים".

הכהן הודה, שהעמדה שהוא מייצג היא עמדה בודדת בקרב עמיתיו במערכת הביטחון. ואף על פי כן, התעקש כי ההינתקות ההדרגתית והמחושבת מכספי הסיוע תעשה טוב גם לעוצמתם של הקשרים בין המדינות, כיוון שהיום תחום זה מהווה מקור למתח מתמיד בקשר האסטרטגי בין ישראל לארצות הברית:

"זו אינה הדרך שני שותפים אמיתיים צריכים להתנהג. שותפות אמת תשגשג רק כששני הצדדים עצמאיים ואף צד אינו תלוי בצד השני... זה דורש מנהיגות", הוא טוען, "אבל אם זה ייעשה באופן מתוכנן ומחושב, זה ישקם את הריבונות, את אי התלות הצבאית ואת הייצור התעשייתי שלנו, ורק יחזק את הברית האסטרטגית".

הזורע רוח קוצר סופה...

התוצאה:

• ניוונו את חיל היבשה, שבלעדיו אין תקיפה, ושעבדנו את תקציב הביטחון לחיל האוויר.
• העברנו את כל ייצור התחמושת - מכדורי הרובה, ועד כיפת ברזל - לארצות הברית (תוך ביטול קווי יצור ואבדן ידע רב ואנשים מקצועיים).
• עיקרנו את המערך הלוגיסטי וניוונו הימ"חים דרך פיטורי אנשי הקבע שדאגו לתחזוקם.
• לא הכנו באופן מופגן את העורף למלחמה, למרות כל האזהרות.
• לא הקמנו חיל טילים התקפי מחוץ לחיל האוויר.
• הסוציאליזציה האמריקנית שעברו חילות האוויר והמודיעין, שבהם הושקע כל הכסף, העמיקה את הלעומתיות שלהם כלפי הממשל הימני בישראל (בדומה למה שהתרחש בארה"ב בתקופת טראמפ) עד שהפכו לקינים של מרי, נגד שלטון נבחר.

וכיוון ש'אין ארוחות חינם', התשלום עוד לפנינו!

[לאוסף, המאמרים בנושא מלחמת שמחת תורה 2023 – 'מבצע חרבות ברזל', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על חשיבה מערכתית, לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

• הרחבת המושג: 'אסטרטגיה'.
• אוסף המאמרים בנושא מלחמת שמחת תורה 2023 – 'מבצע חרבות ברזל'.
• הכתבה המקורית ב- 'Defense News'.
• אוסף המאמרים על מלחמת ששת הימים.
• אוסף המאמרים על מלחמת ההתשה.
• אוסף המאמרים על מלחמת יום הכיפורים.
• אוסף המאמרים אודות שיתוף פעולה לסוגיו.
• הרחבת המושג: 'מטרה של מערכת'.
• אוסף המאמרים על חשיבה מערכתית.
• אוסף המאמרים על 'ריבונות'.
• הרחבת המושג: אינטרסים לאומיים - אינטרסים חיוניים.
• הרחבת המושג: 'אין ארוחות חינם'.

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2014), אסטרטגיה, ייצור ידע, 2/5/14.
• פנחס יחזקאלי (2023), אוסף המאמרים בנושא מלחמת שמחת תורה 2023 – 'מבצע חרבות ברזל', ייצור ידע, 8/10/23.
• ויקיפדיה: סיוע אמריקאי לישראל.
• Barbara Opall-Rome (2016), Ex-Israeli General: US Aid Harms and Corrupts, Defense News, 25/7/16.
• פנחס יחזקאלי (2018), מלחמת ששת הימים באתר ‘ייצור ידע’, ייצור ידע, 5/6/18.
• פנחס יחזקאלי (2019), (כמעט) הכל על מלחמת ההתשה באתר ‘ייצור ידע’, ייצור ידע, 28/5/19.
• פנחס יחזקאלי (2018), מלחמת יום הכיפורים באתר ‘ייצור ידע’, ייצור ידע, 18/9/18.
• פנחס יחזקאלי (2014), שיתוף פעולה, ייצור ידע, 12/4/14.
• פנחס יחזקאלי (2014), מטרה של מערכת, ייצור ידע, 12/4/14.
• פנחס יחזקאלי (2024), חשיבה מערכתית באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 15/1/24.
• פנחס יחזקאלי (2020), ריבונות באתר 'ייצור ידע', ייצור ידע, 9/7/20.
• מייקל אורן (2024), ככל שנהיה תלויים בממשל האמריקני, כך הוא יתערב לנו יותר, ישראל היום, 17/3/24.
• יחזקאלי פנחס (2014), אינטרסים לאומיים, ייצור ידע, 2/5/14.
• פנחס יחזקאלי (2014), אין ארוחות חינם, ייצור ידע, 2/5/14.