תקציר: במלחמה שאליה הושלכה מדינת ישראל בתחילת אוקטובר 2023, ללא אופק ברור לסיומה, השיבה ליישובי הגבול בתודעה חלוצית, תסמן לחברה הישראלית את בשורת השיבה המחודשת לערכי יסוד ציוניים. בלעדיהם, לא יוכל להיבנות כושר העמידה ההכרחי להתמודדות במאבק קיומי הולך ומתמשך.

[מאמר זה ראה אור לראשונה ב'ישראל היום' ב- 12/4/24. הוא מובא כאן באישורו ובאישור המחבר] [לאוסף, המאמרים בנושא 'מלחמת חרבות ברזל', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על מות ההתיישבות היהודית בא"י וסיכויי תחייתה, לחצו כאן]

אלוף במילואים גרשון הכהן כיהן בתפקידיו האחרונים בשירות פעיל בצה"ל, כמפקד המכללות הצבאיות וכמפקד הגיס הצפוני. הוא פרש משירות פעיל בספטמבר 2014, לאחר 41 שנות שירות‏. 

בעל תואר שני בפילוסופיה ובספרות השוואתית מהאוניברסיטה העברית בירושלים. נשוי ואב ל-3 ילדים.

זהו מאמר שני מתוך שניים אודות אתגר/משבר השיבה. למאמר האחר לחצו כאן:

• גרשון הכהן: אתגר השיבה / משבר השיבה.

* * *

ב-11 אוקטובר 2023, ביום החמישי מפריצת המלחמה, קיבל קבינט המלחמה את ההחלטה האסטרטגית המכוננת למיקוד מאמץ עיקרי התקפי לזירת עזה, תוך הגבלת פיקוד הצפון למאמץ משני במגננה.

מאותה שעה, נקבעו קווי המתאר למגבלות הלחימה בזירה הצפונית. מכאן והלאה התפתחה הלחימה בזירה בדפוסי התשה, כאשר לשני הצדדים - כל אחד ממניעיו - יש ענין בשימור המלחמה כמוגבלת. גם לחץ בינלאומי בעיקר מצד הממשל האמריקאי, תבע - בעיקר מהצד הישראלי - את שימור המלחמה במתכונתה המוגבלת.

למרות שימור המלחמה בממדיה המוגבלים, כבר בשבוע הראשון, נפל בידי חיזבאללה הישג אסטרטגי חסר תקדים: כל יישובי קו העימות בצד הישראלי פונו מתושביהם ורצועת היישובים לאורך הגבול הפכה לאזור לחימה נטוש מכל ממד של חיים אזרחיים.

התנועה לחניתה או מנרה, נעשתה למשימה מבצעית, לא פחות מאוימת מהתנועה למוצבי רצועת הביטחון, דוגמת דלעת בופור בימי רצועת הביטחון בלבנון. נכון שגם בצד הלבנוני נעקרו מבתיהם כמאה אלף אזרחים. אולם עבור מדינת ישראל, התוצאה במכלול משמעויותיה אינה ניתנת להשלמה. כפר גלעדי, כמו חניתה, היו מאז הקמתם סמל לכוח העמידה של ההתיישבות החלוצית בספר. קריית שמונה כמו שלומי, הן ערים שזכו בשנים האחרונות לתנופת התפתחות. עכשיו לאחר חצי שנה למלחמה, כשלא ברור לאיש מתי וכיצד יוכלו התושבים לשוב לבתיהם, סוגית הפליטות מציבה את מדינת ישראל במצוקה אסטרטגית משוועת למענה.

מאז ימי תל חי, חלפו למעלה ממאה שנים. קשה לתפוס איך אותו הדיון מאותם ימים ראשונים, חוזר שנית במלוא האקטואליות

בחורף 1920, בימי המאבק על תל חי, המליץ זאב ז'בוטינסקי במאמר בעיתון הארץ, לנטוש את יישובי אצבע הגליל למען הגנת חיי החלוצים. ברל כצנלסון הגיב בביקורת נוקבת: "אנו רוצים בחיים ויודעים את הצפוי לנו בלכתנו (אל תל חי וכפר גלעדי) והולכים אנו מפני שאת שליחותנו אנו ממלאים. כי בכבוד היישוב ובנפשו הוא הדבר. כי לא שאלה של חלקת אדמה וקצת רכוש יהודי כאן, כי אם שאלת ארץ ישראל. כי העזיבה והנסיגה הן המופת החותך של רפיוננו ואפסותנו. וכי ההוכחה היחידה של זכותנו על ארצנו, על אחדות ראש פינה ומטולה, היא בעמידה קשת עורף, מבלי הביט אחורנית." (אדר תר"פ)

מבחינה צבאית גרידא, יכולה מדינת ישראל לשאת מלחמת התשה בזירה הצפונית לתקופה ממושכת. כך היה למשל במלחמת ההתשה בחזית תעלת סואץ. אלא שכמו בכל מלחמה, המבט הלאומי הכולל לניתוח המצב, אינו ניתן למיצוי רק בתמונת המצב הצבאית. תכלית המלחמה הישראלית בזירה הצפונית מתמצה בהתאם לכך, בחובה למאמץ ממוקד להשגת התנאים הנדרשים להשבת התושבים לבתיהם.

למרות שתופעת הפליטות של אזרחים מאזורי לחימה, היא תופעה נפוצה ואכזרית בשדות הקרב, לא קל להסביר לישראלים כיצד למרות עוצמת צה"ל, מדינת ישראל נקלעה למלחמה המחוללת גם אצלנו פליטות בהיקף משמעותי. מאז סיום מלחמת העצמאות, ניצחונות צה"ל המהירים הצליחו לחסוך מהישראלים את סבל הפליטות. לכך כיוונה תפיסת הביטחון של דוד בן גוריון, בחתירתה להכרעה מהירה של האויב תוך כדי העברת המלחמה אל שטחו.

אלא שהתלות הישראלית במלחמה קצרה ובניצחון מהיר, הובנה לעומק בתפיסת המלחמה שהתפתחה בארגוני חיזבאללה וחמאס - בהכוונת איראן - בהתאם לכך, כיוונו את רעיון המלחמה ובנין הכוח המלחמתי שלהם לשלילת יכולת צה"ל לסיום המלחמה בהשגת הכרעה בזמן קצר.

בהבנה זו של המלחמה המתמשכת כנובעת במהותה משיטת מלחמה חדשה שהוצבה בשיטתיות כנגד תפיסת הביטחון הישראלית, מתחיל הסיפור שצריכה ההנהגה והחברה הישראלית לספר לעצמה על הדרך הארוכה להבאת המלחמה לסיומה הרצוי. בהכרה זו, צריך להתחיל גם הדיון בשאלת המפתח, מתי וכיצד יוכלו לשוב לבתיהם מתיישבי קו העימות בצפון.   

שיבה אל החלוציות

צה"ל בוודאי מחויב לפעול לכינון משטר ביטחון משופר שיאפשר את שיבת התושבים לבתיהם. אולם התניית השיבה בהשגת מצב ביטחון דמיוני, שיהיה כמעט נטול סיכונים, עלולה להותיר את היישובים נטושים לאורך תקופה ארוכה מידי, ללא אופק לשיבה.

ככל שתימשך המלחמה ולא ייווצרו תנאים נאותים לאבטחת חיי האזרחים במרחב הגבול, תיעשה הפליטות לנטל כבד על המדינה ולהישג משמעותי לאויב באופן המעורר עבורו את התקווה להרחיב את ההישג, עד כדי הפיכת מרחבים גדולים בגליל ובנגב לנטושים מיושביהם לאורך זמן. מצב כזה יחולל סדק עמוק בדימוי קיר הברזל הציוני. ראשי מועצות בגליל ובנגב המתנים את השיבה ליישובים בהבטחת תנאיי ביטחון וודאיים, שכמעט אינם אפשריים, עלולים לעקב בדרישתם את שיבת התושבים למשך זמן ארוך. כאן נדרשת הנהגת המדינה לתיאום ציפיות כן ונוקב עם התושבים ועם הנהגתם.

ב-7 באוקטובר הוצבה ההחברה הישראלית על פרשת דרכים. הדרך האחת מוליכה אל שיבה לרוח החלוצית שהובילה עד לפני כמה עשורים את התפתחות המפעל הציוני. הדרך השנייה מבקשת חיזוק המגמה לחברה אזרחית ליברלית נורמלית. בבחירה בין שתי הדרכים יש גם אפשרות למיזוג, במגמת הזיקה שהתקיימה כבר בשנים שלפני הקמת המדינה, בין רוח החלוציות מעין חרוד ונהלל, לבין הנורמליות הבורגנית התל אביבית. 

בהתאמת מורשת חלוצית זו, לימים אלה, ניהול השיבה אל היישובים ימצא השראה, בהכוונה מעשית לא רק בדפוסי התארגנות המתיישבים, על בסיס גרעיני צעירים אמיצים, אלא גם לגישת הניהול העקרונית למאמץ ממשלתי ממוקד מצד כל רשויות המדינה, בתודעת חירום חלוצית. 

כך תיאר בן גוריון בשנים ראשונות למדינה, את המאמץ להתיישבות בספר: "התיישבות לא רק לשם קיום המצווה הציונית של הארץ וקליטת העלייה, אלא כתנאי יסודי לביטחון המדינה". את הצעירים הנענים למשימה זו תיאר במילים: "מעפילים ועזי רוח חלוצים", ציפה מהם ש"יקימו יישובי ספר, וכפרי ביטחון, שישמשו חומת מגן חיה למדינה וקו ראשון בהגנתה." (ייחוד ויעוד" עמ' 57)

במלחמה שאליה הושלכה מדינת ישראל בתחילת אוקטובר, ללא אופק ברור לסיומה, השיבה ליישובי הגבול בתודעה חלוצית, תסמן לחברה הישראלית את בשורת השיבה המחודשת לערכי יסוד ציוניים, בלעדיהם לא יוכל להיבנות כושר העמידה ההכרחי להתמודדות במאבק קיומי הולך ומתמשך.

[לאוסף, המאמרים בנושא 'מלחמת חרבות ברזל', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על מות ההתיישבות היהודית בא"י וסיכויי תחייתה, לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

• אוסף המאמרים בנושא 'מלחמת חרבות ברזל'.
• אוסף המאמרים על מות ההתיישבות היהודית בא"י וסיכויי תחייתה.
• הרחבת המושג: 'אסטרטגיה'.
• אוסף המאמרים באתר בנושא תפיסת/תורת הביטחון.
• אוסף המאמרים על 'הכרעה'.
• אוסף מאמרי עצמאות וזיכרון.
• הרחבת המושג 'ניצחון'.
• אוסף המאמרים על 'קיר הברזל' של ז'בוטינסקי.

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2023), אוסף המאמרים בנושא 'מלחמת חרבות ברזל', ייצור ידע, 8/10/23.
• פנחס יחזקאלי (2023), הכל על מות ההתיישבות היהודית בא"י והסיכוי לתחייתה, באתר יצור ידע, ייצור ידע, 3/6/23.
• פנחס יחזקאלי (2014), אסטרטגיה, ייצור ידע, 2/5/14.
• פנחס יחזקאלי (2018), תפיסת הביטחון הישראלית באתר 'ייצור ידע', ייצור ידע, 17/12/18.
• פנחס יחזקאלי (2019), הכל על 'הכרעה' באתר 'ייצור ידע', ייצור ידע, 8/11/19.
• פנחס יחזקאלי (2018), עצמאות וזיכרון באתר ‘ייצור ידע’, ייצור ידע, 13/4/18.
• פנחס יחזקאלי (2014), ניצחון: להשיג את המטרה, ייצור ידע, 2/5/14.
• פנחס יחזקאלי (2023), קיר הברזל של ז'בוטינסקי באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 7/2/23.