גרשון הכהן: עת לגמישות אסטרטגית

תקציר: הדרך אל הניצחון תלויה בהיבט זה בהסתגלות מערכתית משוחררת מקיבעונות כפייתיים. לפיכך, מוקדם לחרוץ משפט על תוצאות המלחמה. בהצטברות ההישגים הצבאיים המשמעותיים שהושגו עד כאן, ניהוג אסטרטגי גמיש, בהתאמה להשתנות המגמות בשדה הקרב ובזירה המדינית, יוכל להוביל את מדינת ישראל לניצחון

[בתמונה: התביעה להשלמת המלחמה בהתקפה על גדודי החמאס שנותרו ברפיח והספק החשדני אם זה בכלל יצא לפועל, מבטאים מבט על המלחמה כאילו הייתה מיזם בניית גשר שנתקע באמצע התהליך. בעל הזכויות בתמונה זו לא אותר. לכן, השימוש נעשה לפי סעיף 27א' לחוק זכויות יוצרים. בעל הזכויות הראשי, אנא פנה ל: yehezkeally@gmail.com]
[בתמונה: התביעה להשלמת המלחמה בהתקפה על גדודי החמאס שנותרו ברפיח והספק החשדני אם זה בכלל יצא לפועל, מבטאים מבט על המלחמה כאילו הייתה מיזם בניית גשר שנתקע באמצע התהליך. בעל הזכויות בתמונה זו לא אותר. לכן, השימוש נעשה לפי סעיף 27א' לחוק זכויות יוצרים. בעל הזכויות הראשי, אנא פנה ל: yehezkeally@gmail.com]

[המאמר ראה אור לראשונה בעיתון 'מקור ראשון', ב- 5/4/24. הוא מובא כאן באישורו ובאישור המחבר] [לאוסף, המאמרים בנושא 'מלחמת חרבות ברזל', לחצו כאן] [לקובץ המאמרים על גמישות אסטרטגית, ארגונית ואישית, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים אודות הפנים השונות של ההסתגלות, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על תכנון לסוגיו, לחצו כאן]

לוגו העיתון מקור ראשון
אלוף במילואים גרשון הכהן כיהן בתפקידיו האחרונים בשירות פעיל בצה"ל, כמפקד המכללות הצבאיות וכמפקד הגיס הצפוני. הוא פרש משירות פעיל בספטמבר 2014, לאחר 41 שנות שירות‏. בעל תואר שני בפילוסופיה ובספרות השוואתית מהאוניברסיטה העברית בירושלים. נשוי ואב ל-3 ילדים.

אלוף במילואים גרשון הכהן כיהן בתפקידיו האחרונים בשירות פעיל בצה"ל, כמפקד המכללות הצבאיות וכמפקד הגיס הצפוני. הוא פרש משירות פעיל בספטמבר 2014, לאחר 41 שנות שירות‏. 

בעל תואר שני בפילוסופיה ובספרות השוואתית מהאוניברסיטה העברית בירושלים. נשוי ואב ל-3 ילדים.

* * *

בהלך הרוח של הציבור הישראלי, מימין ומשמאל, כל אחד ממניעיו, מובעת אכזבה עד כדי ייאוש ממצב המלחמה ותוצאותיה עד כה.

התביעה להשלמת המלחמה בהתקפה על גדודי החמאס שנותרו ברפיח והספק החשדני אם זה בכלל יצא לפועל, מבטאים מבט על המלחמה, כאילו הייתה מיזם בניית גשר שנתקע באמצע התהליך. כך התקבלה גם יציאת הכוחות מחאן-יונס בתחילת השבוע, כאילו היה מדובר בקבלן בניה שנטש עם הפועלים באמצע תהליך עם חצי שלד לא גמור.

העניין הוא שמלחמה ביסוד טבעה אינה דומה לפרויקט הנדסי וממש אינה ניתנת לניהול מתוכנן מראשית עד אחרית. לאדם מודרני הטענה הזו מעוררת תמיהה, עד כדי חרדה מול מה שנראה בעיניו כבריחה מתכנון אחראי. אכן בכל הקשור לרמה הטקטיקה, תכנון המבצעים מחויב בהחלט לתכנון קפדני ומפורט. אולם לא כך פני הדברים ברמה האסטרטגית.

הגרעין החמקמק הטמון ביסוד תופעת המלחמה מתגלה בכך שניצחון בכל ממד בשדה הקרב לא בהכרח מבטיח את התפתחות המציאות במגמות המבוקשות על ידי הצד המנצח. באופן מובהק הרחוק מלהיות מובן מאליו, צה"ל השיג מול המערכת הצבאית של חמאס הכרעה בכל קרב. גם אם במוקדם או מאוחר, יושלם ההישג הצבאי בפירוק גדודי חמאס ברפיח, המגמות האסטרטגיות המתהוות בהמשך לא בהכרח מבטיחות את השגת מטרות העל של ישראל.

דווקא האור הירוק שניתן לישראל מהבית הלבן למיטוט כוחו הצבאי של חמאס, עלול להאיץ בהמשך לחץ בינלאומי מתהדק להקמת מדינה פלסטינית על בסיס גבולות 67, באופן שיפגע אנושות במצבה של מדינת ישראל. בהתהוות כזו, יחיא סינואר עוד יוכר בעיני הערבים כצאלח א-דין הפלסטיני.

[בתמונה: התביעה להשלמת המלחמה בהתקפה על גדודי החמאס שנותרו ברפיח והספק החשדני אם זה בכלל יצא לפועל, מבטאים מבט על המלחמה כאילו הייתה מיזם בניית גשר שנתקע באמצע התהליך. המקור: tripadvisor.com. שם הצלם אינו מוזכר. אנו מאמינים כי אנו עושים בתמונה שימוש הוגן]
[בתמונה: התביעה להשלמת המלחמה בהתקפה על גדודי החמאס שנותרו ברפיח והספק החשדני אם זה בכלל יצא לפועל, מבטאים מבט על המלחמה כאילו הייתה מיזם בניית גשר שנתקע באמצע התהליך. המקור: tripadvisor.com. שם הצלם אינו מוזכר. אנו מאמינים כי אנו עושים בתמונה שימוש הוגן]

העניין החידתי בתופעת המלחמה טמון בכך שקשה לטוות קו סיבתי ישיר שמוביל מהישגי הלחימה הפיזיים, אל המגמות האסטרטגיות המתחוללות בעקבות המלחמה

בסוגיה הזו מומלץ ללמוד את רעיון המלחמה של נשיא מצרים סאדאת, למלחמת יום כיפור. האופן המופשט בו הגדיר את מטרת המלחמה, שינה את ניהוג המלחמה מהתמקדות בשאיפה להשגת יעדים פיזיים ברורים, אל התמקדות בשאיפה לחילול תנאים לתהליך מדיני. מטרתו אופיינה בציפייה להנעת תהליך, שיתחולל מתוך חיכוך לחימה עוצמתי, במצב שבו גם אם כוחותיו לא ישלימו את משימתם הטקטית, הדבר לא ימנע את ההתהוות המבוקשת בסיום המלחמה. זה היה ניסוח מטרת המלחמה שהועבר לצבא המצרי ב-1 אוקטובר 1973:

"היעד האסטרטגי שאני מעמיד בזה לכוחות המזוינים של מצרים... אפשר לסמנו בזה הלשון: לערער את תורת הביטחון הישראלית על ידי ביצוע פעולה צבאית בהתאם לאפשרויות של הכוחות המזוינים, במטרה להסב לאויב את האבדות הכבדות ביותר ולשכנע אותו שהמשך כיבושה של אדמתנו, תובע מחיר שהוא גבוה מידי בשבילו... הערעור המוצלח על תורת הביטחון הישראלית, יניב תוצאות מוגדרות לטווח קצר ולטווח ארוך. לטווח הקצר: יכול לערער על תורת הביטחון הישראלית, להביא לתוצאה וודאית, שתאפשר פתרון של כבוד למשבר המזרח התיכון. לטווח הארוך: עשוי ערעור על תורת הביטחון הישראלית לחולל שינויים, שבבואם זה בעקבות זה, יביאו לשינוי יסודי בחשיבתו של האויב, במורל שלו, ובמגמותיו התוקפניות"

במילים אלה, סאדאת שאף לחולל בצד הישראלי טלטלה רוחנית-תרבותית, בתקווה שהיא תחולל לאחר המלחמה את התהוותה של מציאות אחרת, שאותה תנצל מצרים להשגת מטרותיה.  

מכאן נוצר הפער בין הבנת המלחמה בהנהגה הישראלית הצבאית והמדינית לבין הגישה פורצת הדרך של סאדאת. לישראלים - שביסוד תרבותם ממוקדים במבחן ההצלחה התפעולי הפיזי - קשה היה לדמיין התכנות למלחמה שבה היקף ההישג הטקטי אינו מתנה את ההישג האסטרטגי. לתרבות הישראלית שחינכה למיקוד במצוינות תפעולית, היגיון אסטרטגי כזה נראה על פניו מופרך. כמו שקשה לדוגמה לדמיין מפעל תעשייה שכושל בכל ממדי תהליך הייצור, ובכל זאת מצליח בשיווק המוצרים עד כדי רווחיות כלכלית.

השראת סאדאת, מתבטאת כיום בשורשי היגיון המלחמה של האיומים החדשים על מדינת ישראל בהם איראן, חיזבאללה וחמאס. אלא שגם כיום קשה להנהגה הביטחונית והמדינית הישראלית להשתחרר מתפיסת המלחמה כנתונה במודל המודרני של תכנון וניהול פס היצור התעשייתי.  

במבט הזה, יתכן שדווקא עם יציאת רוב כוחות צה"ל ממרחבי רצועת עזה, נוצר פוטנציאל חדש של גמישות מבצעית ואסטרטגית, שיאפשר לישראל קבלת החלטות להמשך הלחימה במבט מחודש. הגמישות נחוצה כאן מתוך הצורך בהסתגלות למציאות המתהווה שאיש לא יכול היה לחזותה מראש. 

[בתמונה: תפיסת המלחמה כנתונה במודל המודרני של תכנון וניהול פס היצור התעשייתי... התמונה עובדה במערכת הבינה המלאכותית של DALL·E ב- Microsoft Bing]
[בתמונה: תפיסת המלחמה כנתונה במודל המודרני של תכנון וניהול פס היצור התעשייתי... התמונה עובדה במערכת הבינה המלאכותית של DALL·E ב- Microsoft Bing]

המלחמה כתיאטרון

למי שחושש וחושד שהמלחמה הסתיימה בטרם הושלמו ההישגים, מוצע להתבונן בהתרחשות בהמשלתה למחזה בתיאטרון. למחזה יש מערכה ראשונה, ומערכה שנייה ושלישית וגם הפסקה לקפה בין המערכות. בסיום מערכה מחליפים תפאורה ומתחילים ממקום חדש. ככה גם במצב המלחמה: היא לא הסתיימה, צה"ל לא שב לבסיסיו. למערכה התקפית ראשונה שמיצתה את הישגיה, באה מערכה שניה שגם היא מוצתה. מכאן מצפים שתתפתח מערכה חדשה מותאמת בצורתה והגיונה לנסיבות שהתהוו.   

הדרך אל הניצחון תלויה בהיבט זה בהסתגלות מערכתית משוחררת מקיבעונות כפייתיים. לפיכך, מוקדם לחרוץ משפט על תוצאות המלחמה. בהצטברות ההישגים הצבאיים המשמעותיים שהושגו עד כאן, ניהוג אסטרטגי גמיש בהתאמה להשתנות המגמות בשדה הקרב ובזירה המדינית, יוכל להוביל את מדינת ישראל לניצחון

[בתמונה: למי שחושש וחושד שהמלחמה הסתיימה בטרם הושלמו ההישגים, מוצע להתבונן בהתרחשות בהמשלתה למחזה בתיאטרון. למחזה יש מערכה ראשונה, ומערכה שנייה ושלישית וגם הפסקה לקפה בין המערכות. בסיום מערכה מחליפים תפאורה ומתחילים ממקום חדש. ככה גם במצב המלחמה...

[לאוסף, המאמרים בנושא 'מלחמת חרבות ברזל', לחצו כאן] [לקובץ המאמרים על גמישות אסטרטגית, ארגונית ואישית, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים אודות הפנים השונות של ההסתגלות, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על תכנון לסוגיו, לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

מקורות והעשרה

2 thoughts on “גרשון הכהן: עת לגמישות אסטרטגית

  1. עמוס אתה טועה.
    אם לא חפצי נצחון אנחנו אין לנו חיים במקום הזה.
    היה לנו אסון, אבל משם התאוששנו.
    ברור שיש חטופים והדבר נורא ואיום. יש גם ליקויים אסטרטגיים וטקטיים, כמו בכל מלחמה.
    אבל אנחנו חפצי חיים, ולכן חפצי נצחון. והנצחון בוא יבוא. ואנחנו בדרך לשם.
    מה שיביא את הנצחון זה רוח הלוחמים, רוח של לכידות ופכחון ונחישות ואנרגיה חיובית, עד לנצחון ההכרחי.
    אותה אסור לשבור. ודבריך פועלים במגמה לשבור…

    אם אתה בדכאון עמוק ולא מסוגל להשתחרר ממנו כדי לחשוב בקור רוח ולגייס תעצומות נפש, ממליץ שתקבל תמיכה ופנה מקום למי שכן יש לו יכולת להמשיך ולנצח.
    הדכאון הזה מוביל בדרך ספירלית עד לאבדון – ואין לו מקום.

  2. לא הגיע הזמן להפסיק להשתמש במילה "ניצחון".
    קודם כול צריך להכיר בעובדה שהפסדנו באותו יום ארור. הפסדנו חיים והפסדנו תיקווה.
    גם במערכה שבאה לאחר מכן המשכנו להפסיד (חיים, רכוש והאמונה שלנו בעצמינו) למרות ההשגים המיבצעיים שהצבא השיג.
    ניצחון כבר לא יהיה, אז די לדבר במושגים האלו.
    הדבר היחידי שחשוב ודחוף הוא החזרת השבויים!
    אח"כ נראה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *