תקציר: המדינה בוודאי חייבת להגן על אזרחיה, ועל הטריטוריה שלה מפני אויבים, לשם כך עומדים לרשותה מערכות ביטחון. אבל כמו שהמדינה לא יכולה לדאוג שכל אדם יצחצח שיניים, וישמור על בריאותו, כך היא לא יכולה להחליף את חובת ההתארגנות למצבי חירום ולהגנה, של כל אזרח של כל בית, כל שכונה, כל יישוב. האזרחים עצמם, במיוחד ביישובי הספר חייבים להיות מאורגנים וחמושים. הבשורה הליברלית, בסיפור שהיא מספרת על זיקת מדינה לאזרחיה, פגעה באיזון ההכרחי הזה.

אלוף במילואים גרשון הכהן כיהן בתפקידיו האחרונים בשירות פעיל בצה"ל, כמפקד המכללות הצבאיות וכמפקד הגיס הצפוני. הוא פרש משירות פעיל בספטמבר 2014, לאחר 41 שנות שירות‏. בעל תואר שני בפילוסופיה ובספרות השוואתית מהאוניברסיטה העברית בירושלים. נשוי ואב ל-3 ילדים.

*  *  *

קולות של כאב בציבור מביעים קושי גדול לחגוג השנה את חג הפסח. ובאמת אי אפשר ואסור להתעלם מכל הקשיים והכאב. שמעתי אתמול את הרב בני לאו מתאר את ליל הסדר של אביו בימי השואה, בשנה הראשונה בגטו ואחר כך בבוכנוואלד.  גם מצה לא הייתה להם, אבל הם התאמצו לעשות ליל סדר.

ביסודו ליל הסדר לא נועד לחגיגה, ובמשך דורות עם כל החגיגיות שהתלוותה לו, היה משהו שמעבר לחגיגה משפחתית. במשך דורות יהודים התכנסו לשולחן הסדר בהכוונת התכלית לספר את סיפור העם היהודי, להעביר מדור לדור את מורשת הקיום היהודי במצוות "והגדת לבנך".

כוחו של הלילה הזה מדורי דורות, ביכולת להתכנס לאירוע גם בימים קשים, ולמרות ימים קשים כי האירוע ביסודו לא נועד לחגיגה. הוא נועד להתוועדות משפחתית, ליצירת זהות יהודית אישית, משפחתית ולאומית. כבר משנה ראשונה לאחר יציאת מצרים, הוצבה כל תודעת הקיום היהודי על חובת זיכרון יציאת מצרים וזו תכלית הלילה הזה.

הגאולה תלויה באדם ובכוחו

החת"ם סופר בפירושו להגדה, (הגדת ארץ הגר) התמקד במילות הפתיחה: "הא לחמא עניא..כל דיכפין יתא ויאכל..." (זה לחם העוני...כל מי שצריך יבוא ויאכל") והדגיש: ביציאת מצרים יצאו בני ישראל בכוח הנס במאמץ שכולו מלמעלה, כולו בידי שמים. אבל הגאולה העתידית תבוא בהתעוררות האדם בכוח מעשיו למטה בארץ - באיתערותא דלתתא (בהתעוררות מלמטה).  והוסיף שבמעשה הזה שאנחנו מזמינים כל אדם לבוא ולאכול אנו באים לתת כוח "לפמליא של מעלה להזדרז בגאולתנו".  בהבהרה הזו מוצגת יציאת מצרים כרגע של לידה, ממנו והלאה האחריות להתעוררות הגאולה מוטלת על האדם.

על התפנית הזו במצב האומה היהודית מהמתנה פסיבית לגאולה משמים, אל החובה להתחיל ולפעול במציאות הטבעית, עמד פרופסור יוסף דן בתיאורו את משמעות המהפכה שחולל האר"י הקדוש. כך כתב: "קבלת האר"י הפקיעה את המיסטיקה מתחום חזקתו של היחיד או של הקבוצה המסוגרת האליטיסטית, והפכה את התכלית המיסטית למטרת עבודתו הדתית של הציבור, של הקולקטיב הלאומי,,,קבלת האר"י הפנתה את פניה של המיסטיקה היהודית מן העבר אל העתיד. הפעילות לקראת העתיד היא פעילות היסטורית. כך הסתיימה התקופה שהמיסטיקה היהודית התנזרה מן הפעילות במציאות..." (המשיחיות היהודית המודרנית, עמ' 81).

לתפנית זו שחוללה קבלת האר"י היה תפקיד מכונן למפעל הציוני. בהשראת רבי עקיבא ורבי שמעון בר יוחאי, היא שמה את הדגש בציפייה לגאולה על אחריות האדם והציבור, האחריות להתעוררות מלמטה בפעולת האדם. 

מהמקום הזה, ניתן להשליך מבט אל המשבר הישראלי אליו הושלכה החברה הישראלית בבוקר שמחת תורה 7 אוקטובר 2023

אמון הציבור במדינת ישראל נקלע למשבר עמוק. על זה עוד ידברו שנים ויכתבו ספרים רבים. כבר עכשיו, המשבר מזמין בירור מחודש של מערכת הציפיות בין האזרח למדינתו. אלא שהדיבור הזה להבנתי, מבטא ציפיות יתר מהמדינה, שגם בשעה שהיא משוכללת ומתוקנת, מנגנוניה נוטים לקרוס מול מצבי חירום תקדימיים. על רקע המאורעות הקשים ביישובי עוטף עזה, מדברים רבות על חוזה שהופר בין האזרח למדינה. אלא שהדיבור הזה להבנתי, מבטא ציפיות יתר מהמדינה, שגם בשעה שהיא משוכללת ומתוקנת, מנגנוניה נוטים לקרוס מול מצבי חירום חסרי תקדים.

החברה המודרנית שזנחה את החמולה והשבט וגם את האמונה באלוהים, העבירה את רוב נטל הציפיות אל המדינה. זה מצליח להתממש פחות או יותר במצבי שגרה. במצבי חירום משבריים, הציפייה הזו מתגלה כאשליה. 

המדינה בוודאי חייבת להגן על אזרחיה, ועל הטריטוריה שלה מפני אויבים, לשם כך עומדים לרשותה מערכות ביטחון. אבל כמו שהמדינה לא יכולה לדאוג שכל אדם יצחצח שיניים, וישמור על אורח חיים תקין לבריאותו, כך היא לא יכולה להחליף את חובת ההתארגנות למצבי חירום וההערכות להגנה, של כל אזרח של כל בית, כל שכונה, כל יישוב. האזרחים עצמם, במיוחד ביישובי הספר חייבים להיות מאורגנים וחמושים. הבשורה הליברלית, בסיפור שהיא מספרת על זיקת מדינה לאזרחיה, בהדגשת שיח הזכויות של האזרחים מול המדינה, פגעה באיזון ההכרחי הזה.

בקיצור, אם אין ציפיות שווא, אין אכזבות. המדינה והאומה ימשיכו להתקיים ולהתפתח גם חלילה מול אסונות גדולים יותר. גם את המסר הזה יש להעביר סביב שולחן הסדר.

על המסר הזה עמד רבי חיים בן עטר בפירושו "אור החיים" לדבור האלוהים למשה על ים סוף: "מה תצעק אלי דבר אל בני ישראל וייסעו". בפירוש נועז מובהר שם כי אלמלא התחילו בני ישראל בכניסתם אל הים לפני שנבקע, לא הייתה מתעוררת בקב"ה מידת הרחמים ולא היה עושה להם נס וקורע להם את הים. כך הסביר גם החפץ חיים בהתייחסותו לאותו פסוק ולדברי התלמוד במסכת פסחים: "קשים מזונותיו של אדם כקריעת ים סוף". השאלה המתעוררת היא היכן כאן הקושי? הרי בורא שמיים וארץ בוודאי יכול גם לקרוע את הים. הסביר החפץ חיים שלא על קושי של הקב"ה מדובר, אלא על הקושי של בני האדם. כמו בקריעת ים סוף, שם לא היה מתחיל הנס אם לא קדמו בני ישראל ונכנסו בעצמם לים, כך בפרנסתו של אדם הוא חייב להתחיל בעצמו ורק אז תבוא ברכת השמיים.

כך מספרים היה קורה במזבח העולה בבית המקדש באמירת בעל התניא על הפסוק "אש תמיד תוקד על המזבח לא תכבה" שהאש על המזבח הייתה מודלקת תחילה בידי אדם בהתעוררות מלמטה ואז באה האש מלמעלה באתערותא דלעילא/ בהתעוררות מלמעלה.

היסוד הזה של חובת הפעולה האנושית מתוך אמונה, הוא יסוד לציפיית הגאולה. בימים קשים אלה המסר הזה צריך להתברר שוב בהתכנסות ליל הסדר. 

אפילוג: 'השמשות והארץ', מתוך ספרו של מרטין בובר, 'אור הגנוז'

אמר רבי מיכל:

בכל דור נמצאים צדיקים גדולים, המונעים עצמם ממעשה הגאולה, מחמת זה בלבד שהם דבקים בתורה ומקיימים אותה. כל אחד חושב תמיד מאיזה מקום קדוש באה נשמתו, ואחרי שתשלים מעשיה עלי אדמות, תשוב לשם ותהנה מאור החוכמה העליונה, ולפיכך, אין כל ענייני העולם הזה נחשבים בעיניו כלום. ואף כי הוא מצר בצרת הבריות ודואב על הגלות המרה של ישראל, עם כל זה אין ליבו מתעורר להתפלל ולההין ולבקש מה שהכרח הוא לההין, אלא חשקו הגדול הוא רק לשוב אל ביתו. כמו שכתוב: "דור הולך ודור בר, והארץ לעולם עומדת. וזרח השמש ובא השמש, ואל מקומו שואף זורח שם". השמשות זורחות ושוקעות, ומצוקות הארץ עומדות לעולם.

[לסדרת מאמרי פסח ויציאת מצרים, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על הפנים השונות של הגאולה, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים בנושא 'מלחמת חרבות ברזל', לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

• אוסף מאמרי פסח ויציאת מצרים.
• אוסף המאמרים על הפנים השונות של הגאולה.
• אוסף המאמרים בנושא 'מלחמת חרבות ברזל'.
• מאמרן של האלוף במיל' גרשון הכהן: 'בחזרה לעתיד';
• הרחבת המושג 'התהוות';
• אוסף המאמרים אודות שינוי ארגוני והשלכותיו;
• מאמר: 'רעיון ההתנגדות (המוּקאוומה) כביטוי אמונה'.

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2018), מאמרי פסח ויציאת מצרים ב'ייצור ידע', יצור ידע, 30/3/18.
• פנחס יחזקאלי (2023), הפנים השונות של הגאולה באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 6/4/23.
• פנחס יחזקאלי (2023), אוסף המאמרים בנושא מלחמת חרבות ברזל', ייצור ידע, 8/10/23.
• יחזקאלי פנחס (2014), התהוות, ייצור ידע, 12/4/14.
• גרשון הכהן (2018), בחזרה לעתיד, ייצור ידע, 30/3/18.
• יחזקאלי פנחס (2019), שינוי ארגוני ושינוי בכלל באתר ‘ייצור ידע’, ייצור ידע, 5/11/19.
• גרשון הכהן: רעיון ההתנגדות (המוּקאוומה) כביטוי אמונה