תקציר: בתרבות המוסלמית, כמו גם במערבית וברוסית, מוכרת הגישה האסטרטגית של 'לבעוט בדלת הרקובה'... אבל הבעיטה הזו לא תמיד מובילה אותנו לאן שאנחנו מבקשים להגיע!

ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדיניות של המכללה לביטחון לאומי, צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.

*  *  *

מה התכוון יחיא סינואר להשיג בפלישת ה- 7 באוקטובר 2023?

הוא הבין שנצברו מסביב ובתוך המדינה היהודית אנרגיות התנגדות עצומות, וכמו מצבור אדיר של חומר נפץ, הן ממתינות רק לפתיל הבוער שיצית אותם ויגרום לפיצוץ הגדול...

לכן, סבר כי כל שצריך הוא לבעוט בדלת, וכל הבית הרקוב יתמוטט לתוך עצמו...

ואז, רק השמים יהיו הגבול: קריסה של מדינת בני החסות (ה'דימי') שמרדו באדון המוסלמי, או לפחות שחרור האסירים הביטחוניים, חבריו של סינואר, מהכלא, והפיכתו למנהיג הגדול מכולם בהיסטוריה הפלסטינית. זוהי, בעצם, תמצית המוקוואמה. רעיון ההתנגדות המוסלמי (הכהן, 2017).

רעיון 'הבעיטה בדלת הרקובה' קיים גם בתרבות המערבית

בתורת המערכות המורכבות ובתורת הכאוס, אנו מכירים את המושג דחיפה (‘Perturbation’): שינוי הנגרם ע"י גורם פנימי או חיצוני למערכת, הגורם לה לעבור ממצב אחד ('מושך') לאחר. במילים פשוטות: אתה נותן בעיטה למערכת ואומר ‘נראה מה יהיה'; ואז, פועל ומנצל הזדמנויות על פי ההתרחשויות בשטח, מייצר גלים דרך פעולה, ואחר כך גולש על הגלים שיצרת! הגישה הזו מאפיינת גם את תבנית החשיבה הסובייטית-רוסית (הכהן, 2019) (הכהן, 2017).

• כך לדוגמה סבר היטלר שברית המועצות היא מדינה הרוסה אחרי הטיהורים שביצע המשטר הקומוניסטי, ואכזריותו כלפי תושביו. שכל מה שהוא צריך זה לבעוט בדלת והבניין כולו יקרוס, וכי הפלישה תהיה בבחינת 'טיול' למוסקבה [להרחבה ראו את מאמרו של ד"ר פנחס יחזקאלי: 'למה תקף אדולף היטלר במזרח, ומה הלקח?'].
• כך סבר גם הנשיא האמריקני, ג'ון פיצג'רלד קנדי, כשאישר את תוכניות קודמו, הנשיא דויט אייזנהאוור לפלוש למפרץ החזירים בקובה, שלושה חודשים אחרי כניסתו לתפקיד. אייזנהאואר חתם בחשאי על צו, המורה ל-CIA להקים ולאמן כוח פלישה מיוחד שיורכב ממתנגדי פידל קסטרו - שהשתלט באמצעות מהפכה על קובה בשנת 1959, והצהיר שיישם שם משטר סוציאליסטי. המבצע זכה לשם הקוד "פלוטו" ומטרתו הייתה הפלת משטר קסטרו.
• וגם ולדימיר פוטין ראה בעיני רוחו 'טיול' בן מספר ימים של כוחותיו לקייב, כשפלש לאוקראינה ב- ב-24 בפברואר 2022. מאז זרחו מים עכורים רבים בוולגה...

יש רק עם טכניקת החשיבה הזו רק בעיה אחת: בעוד שיש לנו שליטה על מעשה ה'דחיפה' עצמו, אין לנו שליטה על הכיוון שאליו תשתנה המערכת... לכן, הפער הזה בין התוצאות לציפיות!

הגענו לפער האסטרטגי בין ציפיות למציאות

• ברית המועצות לא קרסה במבצע ברברוסה. מי שקרס הייתה דווקא המעצמה הנאצית, שניסתה ללעוס יותר ממה שהייתה מסוגלת.
• פלישת מפרץ החזירים רק בנתה את פידל קסטרו, ודחפה אותו לידי הסובייטים. הנקמה הוגשה לאמריקה ולעולם המערבי כולו במשבר קובה ב- 1960, עת עמד העולם כולו בפני שואה אטומית.
• והאומה האוקראינית הוקמה וחושלה בעצם ע"י ולדימיר פוטין, שגם אם יצא מנצח מהמלחמה, הוא רכש לעצמו מעצמות אזורייות חדשות על גבולו, שתשקענה בתעשיות הנשק ובטכנולוגיה מערבית, ותמתנה להזדמנות!

לפעמים זה מתרחש בשל אבחנה אסטרטגית מוטעית, אבל לפעמים זו גם חוסר הנחישות

הפלישה של הגולים הקובנים לאדמת מולדתם, כדי 'לשחררה' התרחשה לאחר אימונים והצטיידות של ה- CIA בארצות הברית. היא החלה ב-17 באפריל 1961, יומיים לאחר שמפציצי B-26 הנושאים סימול קובני מזויף הפציצו את קובה, ויום לאחר שקסטרו תיאר את המהפכה שלו כ"סוציאליסטית". חטיבה 2506, ובה 1,400 גולים קובניים נחתה מדרום להוואנה בחוף חירון שבמפרץ החזירים (בקובה מכנים את הפלישה על שם החוף, ולא על שם המפרץ). הנחת סוכנות הביון, כי הפלישה תצית ניצוץ של התנגדות עממית לקסטרו, נכזבה כבר בתחילתה.

תשעים מהגולים שנחתו על החוף נהרגו בקרבות, והיתר נפלו בשבי. שתי ספינות אספקה אמריקניות, "יוסטון" ו"ריו אסקונדידו", הוטבעו על ידי מטוס קובני. הנשיא קנדי אומנם אישר את התוכנית, אותה ירש מן הממשל הקודם (והורה לשנות את יעד הפלישה ממפרץ טרינידד למפרץ החזירים), אך משהתברר במהלך הלחימה כי רק סיוע אמריקני נרחב יציל את הפלישה הכושלת, הורה קנדי שלא לסייע לגולים, על מנת שלא להעמיק את המעורבות האמריקנית במה שנראה ככישלון מהדהד, ולחסוך בחיי אדם. הלחימה הסתיימה יומיים לאחר שהחלה, ב-19 באפריל 1961.

אחת הסיבות לכישלון הפלישה היו היסוסיו של הנשיא קנדי, והעובדה שלא היה שלם עם המשימה וביקש לייצר 'היעלמות אסטרטגית' (מצב שבו מדינה מטשטשת את אחריותה להתהוויות הנוצרות בשטח, אך מרוויחה מהן) לייצר 'מרחב הכחשה', ולהרחיק את אמריקה ממנה במידת האפשר כאילו זה היה בכלל ניתן. לכן, הוא לא אישר תמיכה אווירית מלאה בפלישה. כשהתברר שהתקיפה האווירית הראשונה החלשה יחסית, שנועדה להשבית את חיל האוויר של קסטרו, לא צלחה כמתוכנן, הוא ביטל את התקיפה האווירית השנייה, וחרץ את גורל הפולשים, שנותרו חשופים להתקפות נגד של הצבא הקובני.

בערבו של יום, קסטרו הפך לאגדה במדינתו. לתשעה מהגולים שנשבו נערכו משפטי בזק בני יומיים בעוון בגידה והם הוצאו להורג ביחד עם נוספים בהמשך. והאחרים, כ-1,200 שבויים, הוחזקו בתנאים קשים. חלקם עברו עינויים. הם שוחררו בעיסקה בסוף 1962, לפיה, ארצות הברית תעביר לקובה מזון, טרקטורים ותרופות בערך של 53 מיליון דולר...

המסקנה ברורה: אם החלטת לבצע, עשה זאת במלוא הנחישות. לפחות תמקסם את סיכוייך לנצח, גם אם טעית בחלק מהערכותיך הראשוניות!

וסינואר, מה איתו?

אין ספק שיחיא סינואר מפגין במלחמה הזו (גם לפניה) יכולת תחכום אסטרטגי גבוה פי כמה וכמה מיריביו הישראלים כולם. למרות שנכזבה תקוותו, לסחוף אחריו את אראן והעולם הערבי, ולמרות שישראל לא קרסה באופן מידי, הוא הכין את המלחמה היטב ורחוק בינתיים מלהפסיד אותה. ישראל מצויה במגננה בכל החזיתות, במצב פנימי ובינלאומי מסתבך והולך, ועוד לא עברה שנה במלחמת עשר השנים שהכינו לנו האיראנים.

הישגיו ברורים לעין: זה המצביא הערבי שהנחיל ליהודים את התבוסה המוחצת ביותר מאז השואה. גדול אף מסאלח א-דין. גם תרומתו להקמת המדינה הפלסטינית משמעותית ביותר.

אבל המלחמה היא ממלכת אי הוודאות. בעוד מספר שנים, בהנחה שישראל תשרוד, לא יוותר כבר איש מקברניטי התבוסה של ה- 7 באוקטובר, ומנהיגים חדשים ינווטו את הספינה, ומי יודע...

סינואר בעט בדלת ויצר מציאות חדשה. אבל רק ימים יגידו לאן תוביל...

[לאוסף המאמרים בנושא 'מלחמת חרבות ברזל', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים בנושא קבלת החלטות, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים בנושא אי הוודאות והשלכותיה, לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

• הרחבת המושג: 'אסטרטגיה'.
• אוסף המאמרים בנושא 'מלחמת חרבות ברזל'.
• אוסף המאמרים בנושא קבלת החלטות.
• אוסף המאמרים בנושא אי הוודאות והשלכותיה.
• מאמרו של גרשון הכהן: 'רעיון ההתנגדות (המוּקאוומה) כביטוי אמונה'.
• אוסף המאמרים על דמי חסות (פרוטקשן) וכופרים בני חסות ('דימי').
• הרחבה על 'תורת המערכות המורכבות'.
• הרחבת המושג: 'תורת הכאוס'.
• הרחבת המושג: דחיפה (‘Perturbation’).
• הרחבת המושג: 'מושך'.
• אוסף המאמרים אודות  שינוי ארגוני והשלכותיו.
• הרחבת המושג: 'יכולת הכחשה סבירה' או 'מרחב הכחשה'.

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2014), אסטרטגיה, ייצור ידע, 2/5/14.
• פנחס יחזקאלי (2023), אוסף המאמרים בנושא מלחמת חרבות ברזל', ייצור ידע, 8/10/23.
• פנחס יחזקאלי (2015), קבלת החלטות, ייצור ידע, 8/6/15.
• פנחס יחזקאלי (2014), אי ודאות, ייצור ידע, 12/7/14.
• גרשון הכהן (2017), רעיון ההתנגדות (המוּקאוומה) כביטוי אמונה, ייצור ידע, 10/11/17.
• פנחס יחזקאלי (2022), דמי חסות (פרוטקשן) ו'כופרים בני חסות' ('דימי') באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 8/8/22.
• פנחס יחזקאלי (2014), מערכת מורכבת, ייצור ידע, 12/4/14.
• פנחס יחזקאלי (2014), תורת הכאוס: דפוסים של סדר נעלם…, ייצור ידע, 12/4/14.
• פנחס יחזקאלי (2014), דחיפה (‘Perturbation’) – לטלטל את המערכת, ייצור ידע, 11/4/14.
• פנחס יחזקאלי (2014), מושך, ייצור ידע, 12/4/14.
• יחזקאלי פנחס (2019), שינוי ארגוני ושינוי בכלל באתר ‘ייצור ידע’, ייצור ידע, 5/11/19.
• פנחס יחזקאלי (2020), ‘יכולת הכחשה סבירה’: לתת לאחרים תירוץ…, ייצור ידע, 4/1/20.
• פנחס יחזקאלי (2019), אחריות, סמכות, העברת סמכויות והאצלת סמכויות, ייצור ידע, 18/9/19.