תקציר: הדמוקרטיות המערביות נותנות לתושביהן תחושה שהן מיצו את הפוטנציאל הטמון בהן. הן מזדקנות, דועכות, מעלות חלודה, הביורוקרטיה שלהן סובלת מסטגנציה חמורה ומכבדות אברים, והן מתמסרות באהבה בידי מחריביהן מבפנים ומבחוץ, שאף אינם מתביישים להכריז על כוונותיהם, בקול גדול. בשנות ה- 30 של המאה הקודמת, מגמות דומות הביאו לעליית משטרים טוטליטריים. האם זה גורלן של הדמוקרטיות המערביות, ואנחנו בתוכן, היום?

ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדיניות של המכללה לביטחון לאומי, צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.

זהו מאמר המבטא את דעתו של הכותב ואת הערכותיו המקצועיות בלבד.

*  *  *

ההיסטוריה אינה חוזרת על עצמה, אבל מתפתחת, באופן ספיראלי, כשהמגמות מתהפכות וחוזרות, שוב שוב.

לרבים נדמה היום שאנו חיים במציאות דומה לזו של שנות ה- 30-20 של המאה הקודמת באירופה: של חוסר יציבות פנימי וחיצוני, ושל כאוס ואבדן הביטחון האישי. אז, המגמות הללו הביאו לעליית משטרים טוטאליטריים.

האם זה גורלן של הדמוקרטיות המערביות היום?

הדמוקרטיות המערביות נותנות לתושביהן תחושה שהן מיצו את הפוטנציאל הטמון בהן. הן מזדקנות, דועכות, מעלות חלודה, הביורוקרטיה שלהן סובלת מסטגנציה חמורה ומכבדות אברים, והן מתמסרות באהבה למחריביהן מבפנים ומבחוץ, שאף אינם מתביישים להכריז על כוונותיהם, בקול גדול.

כאז, כן היום

כמו בשנות ה- 30 של המאה הקודמת, הזירה הפנימית של המדינות בוערת. אז, גרמניה וצרפת היו שסועות בתוכן כשאזרחיהן נלחמים זה בזה ומיליציות חמושות כובשות את הרחובות. מדינות המערב שקעו בתוך קונספציה של פייסנות, שבמרחק הזמן קשה להבינה, כאילו איבדו את דעתם לחלוטין מול המבקשים לקחת מהן הכל.

היום כמו אז, המדינות הללו מרקיבות מבפנים בפרוגרסיביות ממאירה, כשאלה שנועדו לקחת מהם את מדינתם - וגם את חייהם - כבר חיים בתוכם, וחוצפתם עולה מיום ליום.

כמו בשנות ה- 30 של המאה הקודמת, צבאות המערב כמעט ואינם קיימים. לעומתם, הגוש המזרחי והמעצמות האזוריות במזרח התיכון, איראן ותורכיה, מתעצמות כל העת. כמו אז, נדמה לכל, שכל מה שהעולם צריך כדי להידלק, זה גפרור בוער. בכל פעם שנדלק גפרור כזה (העימות בין איראן ושלוחותיה לישראל) יוצאות מדינות המערב מגדרן, כדי להפיס את הרוע, מה שרק מעלה את ביטחונות העצמי של היריב ואת העזתו, עד שיבצע צעד אחד יותר מידי והכל יתפוצץ, כמו אדולף היטלר ב- 1939, כשפלש לפולין מתוך ביטחון שגם הפעם הדמוקרטיות לא תכרזנה מלחמה על גרמניה.

סטגנציה בכל פינה

הדמוקרטיות המערביות שקעו בקיפאון ביורוקרטי, חוסר אפקטיביות וחוסר יעילות: הממשלות גדלות והופכות מורכבות יותר, ויכולתן לחוקק וליישם מדיניות פוחתת. חוסר היעילות הזה אינו מתבטא רק בפרוצדורות ביורוקרטיות של ריבוי ניירת מיותרת. הוא משקף חוסר יכולת עמוק יותר להסתגל לצרכים החברתיים, המשתנים במהירות, בכל אחד מתחומי חיינו: חינוך, בריאות, תשתיות רפורמות כלכליות ומה לא. המבוך הבירוקרטי מעכב לעתים קרובות קבלת החלטות קריטיות, ומחמיר משברים. לא ניתן לטפל בשום בעיה עד שמתרחשת קטסטרופה. ההגירה היא דוגמה מצוינת לכך. בסוף העשור הראשון של המילניום כבר היה ברור לכל שהרב תרבותיות נכשלה. מאז, רק נפתחו הגבולות עוד יותר והכאוס שורר הרחובות. בכל תחום, אינרציה הבירוקרטית מעכבת את ההתקדמות, מתסכלת את האזרחים, ושוחקת את האמון במוסדות דמוקרטיים.

יכולות ההגנה נשחקות: דמוקרטיות מאבדות היום את היכולת להגן על עצמן, הן מבחינה צבאית והן מבחינה אידיאולוגית. הנוף הגיאופוליטי השתנה באופן משמעותי, כאשר מעצמות עולות - כמו סין ורוסיה המתחדשת - מאתגרות את ההגמוניה שממנה נהנו הדמוקרטיות המערביות זה מכבר. קיצוצים בהוצאות ביטחון, פיגור טכנולוגי ועייפות ממלחמות, הותירו מדינות מערביות רבות בלתי מוכנות להתמודד עם איומים חדשים.

כך קרה בסיפוח קרים על ידי רוסיה ב-2014, שחשף חולשות ביכולות ההרתעה של נאט"ו ועורר שאלות לגבי מוכנות הברית ואחדותה. ואז כאשר פלשה ברית המועצות לאוקראינה, היא מצאה את המדינות המערביות בלתי מוכנות ומאלתרות תגובה מגומגמת, שמחיריה עצומים. באופן דומה, לוחמת הסייבר וההתערבות בבחירות במערב - המיוחסת לרוסיה - מדגישות נקודות תורפה בהגנה על התהליכים הדמוקרטיים עצמם, ועוד לא דיברנו על איראן המתגרענת החותרת בעקביות להגמוניה מזרח תיכונית, ועל סין המתפשטת וממתינה לשעת כושר לסיים את סיפור טאיוואן.

הכאוס עולה ועימו חוסר הביטחון: כמו בתחילת המאה ה-20, דמוקרטיות מודרניות חוות טלטלה חברתית משמעותית וחוסר ביטחון. אי השוויון הכלכלי, הקיטוב הפוליטי וההתנגשויות התרבותיות התגברו, ויוצרות תחושה של אי-סדר וחוסר יכולת לחזות את העתיד. תנאים אלו יוצרים קרקע פורייה לתנועות פופוליסטיות וערגה לדמויות סמכותיות, המבטיחות להחזיר את הסדר והביטחון על כנו, לרוב במחיר של שינוי נורמות ודיכוי מוסדות דמוקרטיים. מנהיגים כאלה מנצלים חרדות כלכליות וחברתיות, ומאתגרים גם הם את הבלמים והאיזונים העומדים בבסיס הממשל הדמוקרטי.

בתחילת המאה ה-20, עלו המשטרים הדיקטטוריים בתגובה לתנאים דומים של כאוס וחוסר ביטחון. השפל הגדול, חוסר היציבות הפוליטית וההתפכחות הנרחבת מתהליכים דמוקרטיים, הובילו לעליית מנהיגים פשיסטים וסמכותניים במדינות כמו גרמניה, איטליה וספרד. ההקבלות להיום מדאיגות, ככל שהפערים הכלכליים מתרחבים, והאמון במוסדות דמוקרטיים הולך ופוחת. הבחירות הקרובות לאיחוד האירופי הם רק סנונית ראשונה בגל התגובה לכאוס שמשליטים במהגרים ברחובות אירופה.

[לאוסף המאמרים, הכל על ביורוקרטיה', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על 'הפרוגרסיבים החדשים ואנחנו' באתר ייצור ידע, לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

• אוסף המאמרים: הכל על ביורוקרטיה'.
• אוסף המאמרים על 'הפרוגרסיבים החדשים ואנחנו'.
• הרחבת המושג: 'אסטרטגיה'.
• מאמרו של ד"ר פנחס יחזקאלי: 'פייסנות – להאכיל את התנין'.
• הרחבת המושג: קיפאון/סְטַגְנַצְיָה.
• אוסף המאמרים על 'קונספציה'.
• הרחבת המושג 'אפקטיביות'.
• הרחבת המושג 'יעילות'.
• הרחבת המושג: 'מורכבות'.
• הרחבת המושג, 'הסתגלות'.
• אוסף המאמרים בנושא: רב תרבותיות ותקינות פוליטית.
• הרחבת המושג: 'כאוס'.

מקורות והעשרה

• יחזקאלי פנחס (2014),הכל על ביורוקרטיה באתר 'ייצור ידע', ייצור ידע, 25/7/18.
• פנחס יחזקאלי (2022), הפרוגרסיביים החדשים ואנחנו באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 5/1/22.
• פנחס יחזקאלי (2014), אסטרטגיה, ייצור ידע, 2/5/14.
• פנחס יחזקאלי (2017), פייסנות – להאכיל את התנין, ייצור ידע, 2/3/17.
• פנחס יחזקאלי (2014), קיפאון - סטגנציה, ייצור ידע, 12/4/14.
• פנחס יחזקאלי (2017), קונספציה, ייצור ידע, 6/10/17.
• פנחס יחזקאלי (2014), אפקטיביות, ייצור ידע, 11/4/14.
• פנחס יחזקאלי (2014),יעילות, ייצור ידע, 11/4/14.
• פנחס יחזקאלי (2014), מורכבות, ייצור ידע, 12/4/14.
• פנחס יחזקאלי (2014), הסתגלות, ניהול מסתגל וארגונים מסתגלים, ייצור ידע, 11/4/14.
• פנחס יחזקאלי (2020), רב תרבותיות ותקינות פוליטית באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 16/1/20.
• פנחס יחזקאלי (2014), כאוס, ייצור ידע, 12/4/14.