תקציר: דומה שאיש בישראל עדיין לא הטמיע את גודל האירוע שעימו אנו מתמודדים. לא ההנהגה הפוליטית, לא הדרג הביטחוני וגם לא העם. מעולם לא נלחמנו נגד מעצמה, במלחמה שהיא טוותה לאט ובסבלנות לאורך שנים. במלחמה ארוכה, כל מערכת השיקולים הרגילה מתבטלת בפני סדר חדש וסדרי עדיפות חדשים. אבל אנחנו חיים עוד במלחמות הקודמות...

אלוף במילואים גרשון הכהן כיהן בתפקידיו האחרונים בשירות פעיל בצה"ל, כמפקד המכללות הצבאיות וכמפקד הגיס הצפוני. הוא פרש משירות פעיל בספטמבר 2014, לאחר 41 שנות שירות‏. 

בעל תואר שני בפילוסופיה ובספרות השוואתית מהאוניברסיטה העברית בירושלים. נשוי ואב ל-3 ילדים.

* * *

דומה שאיש בישראל טרם הטמיע את גודל האירוע שעימו אנו מתמודדים. לא ההנהגה הפוליטית, לא הדרג הביטחוני וגם לא העם. מעולם לא נלחמנו נגד מעצמה, במלחמה ארוכה שהיא טוותה לאט ובסבלנות לאורך שנים. במלחמה כזו, כל מערכת השיקולים הרגילה מתבטלת בפני סדר חדש וסדרי עדיפות חדשים.

אבל אנחנו חיים עוד במלחמות הקודמות...

הרבה ממה שהיה נכון לפני המלחמה, אינו רלוונטי היום. למשל, האמירה "דין שדרות ויישובי הצפון, כדין תל אביב" היא אמירה מופרכת. זה אולי נכון בעידן של סבבי לחימה. לא במלחמה ארוכה נגד מעצמה. להיפך. עצם העובדה שליבת המדינה מצליחה במהלך מלחמה לקיים שגרת חיים, היא מרכיב חשוב בחוסננו הלאומי. תודה לאל, בינתיים תל אביב לא 'חוטפת' וטוב שכך.

משמעות המלחמה עם מעצמה מתעוררת, רחוקה יחסית מגבולותינו, היא שיכולתנו להתיש אותה מוגבלת

לא אנחנו פתחנו במלחמה ולא אנחנו שולטים במועד סיומה, גם לא הממשל האמריקני. איראן היא שמכתיבה את הקצב, ומטרתה אסטרטגית היא מלחמת התשה ארוכת שנים, שבמהלכה נתפורר. היא בניגוד אלינו נהנית ממה שמכונה 'ריבונות אופרטיבית'. יכולת לקבוע בעצמה את המהלכים ללא תלות בגורמים חיצוניים ובגיבוי בינלאומי.

לכן, האתגר העיקר שלנו איננו הכרעה או 'ניצחון מוחלט', אלא מניעת התפוררות, מתוך הבנה שזירת עזה, זירת לבנון, זירת סוריה, זירת יהודה ושומרון, זירת הפנים, זירות המעגל הרחוק, זירת הכלכלה וזירת החוסן הלאומי - כל אלה זירות לחימה שהאויב האיראני ילהיט בהן את האש ויקטין אותה לסירוגין ע"פ לפי צורכי המלחמה שלו.

לצערנו, איננו מסוגלים היום לנהל משטר מלחמה בנוסח מפא"י במלחמת העצמאות. אז לא התנהלנו עם מבחן יומי של ייעוץ משפטי. ביטחון המדינה קדם לכל השגה משפטית. נדמה לנו שאנחנו כל יכולים והבעיה הצפונית תיפתר אם רק נרצה. צריך רק לקבוע 'דד ליין'. האמת היא שהמדינה מתחה את יכולותיה למקסימום, ושינוי המצב הזה אינו בשליטתנו. צה"ל איננו כל יכול. בוודאי בגודלו הנוכחי, ורמת השחיקה של הדרג הלוחם עצומה. במצב הזה, דיבורים על הכרעה תלושים מהמציאות. מלחמה ארוכה מול מעצמה איננה אירוע נוסח רכישת דירה, שבה על פי חוזה, הקבלן חייב להמציא לי מפתחות לדירה במועד נקוב. מילת המפתח היא היעדר שליטה. גם של המדינה.

החינוך המערבי שלנו הרגיל אותנו לכך, שהמדינה קיימת בשבילנו ועלינו לדרוש ממנה את המגיע לנו. רק שאחרי חודשים רבים של מלחמה ותהליך מהיר של שחיקה, יכולת המדינה להעניק לנו קטנה והולכת. המציאות התהפכה. הגיע הרגע שבו עלינו לדאוג לשלמותה ולהישרדותה. אחרת נאבד.

אין טעם לשאול, 'עד מתי'

לא סדר הכוחות שבידינו ולא הגיבוי הבינלאומי מאפשרים לנו הכרעה בכל הזירות, מהסוג שאנחנו משתדלים להשיג כרגע ברצועת עזה. חיזבאללה פרוס על כל השטח, גם בעומק לבנון. על אדמת סוריה, פועלים מעל 30,000 לוחמי מיליציות מאורגנים מאומנים. לאחרונה החלה איראן להבעיר את גזרת יהודה ושומרות במתכונת המוכרת לנו מעזה, באיום על יישובי מישור החוף. זהו איום כבד משקל. מלחמה טוטאלית, קיומית, של להיות או לא להיות, מצב שלא היה כדוגמתו.

השגת הכרעה לכאורה בזירה הצפונית, מחייבת בניה של שלוש ארבע אוגדות חדשות וגיוס המוני, לא רק של חרדים, אלא של כל אלה שעושים שימוש בתעשיית הפטורים מגיוס, שחוצה מגזרים וגדולה מההשתמטות החרדית. במלחמה כוללת צריך סבלנות, וצריך לתעדף, ואפשר להשהות לחימה בגזרה אחת על מנת להשיג הישגים בזירה אחרת, שהיא חשובה יותר באותו רגע.

האסימון צריך לרדת

מלחמה טוטאלית מחייבת לגזוז חלומות השייכים למאה הקודמת, שצה"ל ה'גדול' יכול לסדר את העניינים, ולהכריע. היא מחייבת להפסיק לעמוד עם סטופר ביד ולדרוש תוצאות שאין בידי המדינה לנפק. היא מחייבת לשעבד את הכל - מאורחות החיים שלנו ועד התודעה - כדי לשרוד ולצבור הישגים אסטרטגיים ברי קיימא במלחמה.

אדגיש: לא תחושת ייאוש וחרדה מחייבת את הדיבור על שעבוד כל מרכיבי העוצמה הלאומית למלחמה, אלא נקודת מבט אופטימית שמאמינה ביכולת להבאת ההישגים הנדרשים בשדות הקרב, בתנאי שהמדינה והעם יפנימו את משמעות המלחמה כמצב חירום שמגלם איום קיומי. 
כשאכילס זלזל במשמעות כוח ההתמדה של הצב הוא הפסיד מולו במרוץ. מדינת ישראל שנדמה שהתעוררה בבוקר 7 באוקטובר לאימת המלחמה, עדין לא מתנהלת כישות שמובן לה עומק האיום שהוצב מולה.

[לאוסף, המאמרים בנושא 'מלחמת חרבות ברזל', לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

• אוסף המאמרים בנושא מלחמת שמחת תורה 2023 – 'מבצע חרבות ברזל'.
• הרחבת המושג: חוסן לאומי – יכולת העמידות של חברה.
• הרחבת המושג: 'מטרה אסטרטגית'.
• הרחבת המושג: התשה ואסטרטגיית התשה.
• הרחבת המושג: 'אסטרטגיה'.
• הרחבת המושג 'ניצחון'.
• אוסף המאמרים על 'הכרעה'.
• אוסף מאמרי עצמאות וזיכרון.
• הרחבת המושג: 'התפוררות'.

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2023), אוסף המאמרים בנושא מלחמת שמחת תורה 2023 – 'מבצע חרבות ברזל', ייצור ידע, 8/10/23.
• אריאלה בן אברהם (2014), חוסן לאומי – יכולת העמידות של חברה, ייצור ידע, 2/5/14.
• פנחס יחזקאלי (2014), מטרה אסטרטגית: התוצאה הסופית שאליה אנו שואפים, ייצור ידע, 2/5/14.
• פנחס יחזקאלי (2003), התשה ואסטרטגיית התשה, ייצור ידע, 2/3/03.
• פנחס יחזקאלי (2014), אסטרטגיה, ייצור ידע, 2/5/14.
• פנחס יחזקאלי (2014), ניצחון: להשיג את המטרה, ייצור ידע, 2/5/14.
• פנחס יחזקאלי (2014), הכרעה: לנטרל את האויב, ייצור ידע, 2/5/14.
• פנחס יחזקאלי (2018), עצמאות וזיכרון באתר ‘ייצור ידע’, ייצור ידע, 13/4/18.
• פנחס יחזקאלי (2014), התפוררות, ייצור ידע, 12/4/14.