תקציר: החלטת ראש עיריית ת"א להתיר למוסלמים להתפלל בפרהסיה ולמנוע זאת מהיהודים הייתה אקט פרוגרסיבי של שימוש במה שמכונה: 'סובלנות דכאנית' כלפי יריבים, אך תויגה בטעות כ'ליברליזם' (ראו את תמונת השער). בין 'פרוגרסיביות' (Progressivism) ל'ליברליזם' (Liberalism) קיימים הבדלים תהומיים: הליברליזם מחובר לדמוקרטיה ומקדם ערכים של חירות במגבלות החוק ושוויון הזדמנויות במידת האפשר, אל לפרוגרסיביות החדשה שורשים לניניסטיים. היא מדגישה שימוש במוסדות המדינה לצורך שימור העוצמה, ומקדמת טכניקות של צריבת תודעה, ניהוג אנשים, ויצירת 'חשיבת יחד' עדרית, עם סנקציות כבדות למעזים לסטות ממנה.

עודכן ב- 7 באוגוסט 2024

ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדיניות של המכללה לביטחון לאומי, צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.

זהו מאמר המבטא את דעתו של הכותב ואת הערכותיו המקצועיות בלבד.

זהו מאמר ראשון על ההבדלים שבין הפרוגרס לליברליזם. למאמר האחר:

• פנחס יחזקאלי: הסובלנות המבחינה' של ה- WOKE, כמענה ל'סובלנות הדכאנית' של הליברליזם.

זהו מאמר שני מתוך שניים בסדרת המאמרים 'מה בין...'. למאמר הקודם:

• פנחס יחזקאלי: מה בין דמוקרטיה לליברליזם?

*  *  *

ב- 6 באוגוסט 2024, הודיעה עיריית תל אביב, כי לא תאשר לקיים תפילות במרחב הציבורי בחגי תשרי. הזעם שההחלטה עוררה בקב ציבורים גדולים מצאה ביטויה בין היתר ברשתות החברתיות.

כך למשל פרסם מיכאל ציוני את הכרזה הבאה (ראו בתמונה למעלה) שבה נראה ראש עיריית תל אביב על רקע התפילה ההמונית שהוא מאשר כל פעם למוסלמים בחגיהם. לצד התמונה פורסם הכיתוב: "ליברל זה הכי, אחי!"

האמנם ליברל? זהו אקט פרוגרסיבי אופייני שמנוגד לחלוטין לליברליזם ולעקרונותיו. אבל, בשיח הפוליטי העכשווי, אנו משתמשים במושגים 'פרוגרסיביות' (Progressivism) ו'ליברליזם' (Liberalism), לעיתים קרובות, כמעט בנשימה אחת. אבל, קיימים ביניהם הבדלים תהומיים - פילוסופיים, היסטוריים ואידיאולוגיים. הבנת ההבחנות הללו חיונית להבנת המחשבה והדינמיקה הפוליטית העכשווית.

בעוד שהליברליזם מחובר לדמוקרטיה ומקדם ערכים של חירות במגבלות החוק ושוויון הזדמנויות במידת האפשר, הפרוגרסיביות החדשה - במימד המעשי שלה - רחוקה מאוד מחירות וגם משוויון, למרות שהיא עושה שימוש רבה במושגים הללו, אבל נותנת להם משמעות שונה. היא מקדמת חלוקת עוצמה מחודשת בחברה, וחשיבה קבוצתית – חשיבת יחד עדרית, עם סנקציות כבדות למעזים לסטות ממנה.

קיום שורשים היסטוריים מקוטבים

ליברליזם:

את השורשים ההיסטוריים של הליברליזם אפשר לייחס עוד לתקופת הנאורות, תקופה במאות ה-17 וה-18 שהדגישה את התבונה, האינדיבידואליזם והספקנות כלפי הסמכות. הליברליזם הקלאסי דגל ברעיונות כמו שווקים חופשיים, ממשל מוגבל וחירויות הפרט. הוגים כמו ג'ון לוק, אדם סמית' וג'ון סטיוארט מיל הניחו את הבסיס למה שהפך לליברליזם מודרני, שלימים התפתח, התמתן, וכלל תפקיד גדול יותר לממשלה בטיפול באי-שוויון חברתי ובמתן שירותים ציבוריים.

לכן, הליברליזם מחובר לדמוקרטיה. הוא מקדם היסטורית ממשל דמוקרטי, זכויות הפרט ושלטון החוק, מדגיש חירויות אישיות, חירויות אזרחיות ואוטונומיה אינדיבידואלית בגבולות החוק. הוא תומך ברעיון של שוויון הזדמנויות, ומבטיח להשתדל - לפחות לכאורה - שלכל אחד יהיה סיכוי הוגן להצליח בהתבסס על יכולותיו ומאמציו.

הפרוגרסיביות החדשה

היא הופיעה מאוחר יותר, בסוף המאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20, כתגובה לאתגרי התיעוש, העיור ואי השוויון הכלכלי. שורשיה נעוצים עמוק בתיאוריות הלניניסטיות, של שימוש במוסדות המדינה לצורך שימור העוצמה, וקידום טכניקות של צריבת תודעה וניהוג אנשים, ליצירת 'חשיבת יחד' עדרית, עם סנקציות כבדות למעזים לסטות ממנה.

בתחילה ביקשו הפרוגרסיבים הראשונים - כמו תיאודור רוזוולט, וודרו ווילסון וג'יין אדמס - להשתמש בכוחה של המדינה כדי לקדם רווחה חברתית ולתקן עוולות, בדרך המשקפת גישה אקטיביסטית יותר מהליברליזם הקלאסי. אולם 'הפרוגרסיבים החדשים - המזוהים, למשל, עם תנועות כמו 'הסוציאליזם הדמוקרטי' של ברני סנדרס, התמיכה ב-green New Deal של אלכסנדריה אוקסיו-קורטז (Alexandria Ocasio-Cortez) ועם יוזמות שונות של צדק חברתי - מציגים אלמנטים נוספים, המבדילים אותם עוד יותר מהליברליזם המסורתי. הם מגלמים התמקדות מחודשת ומועצמת בטיפול באי-שוויון מערכתי, בקיימות סביבתית וברפורמות חברתיות מקיפות. זאת, תוך שילוב עקרונות היסטוריים, עם אתגרים וסדרי עדיפויות מודרניים.

לכן, הפרוגרסיביות החדשה רחוקה לטעמי מחופש וגם משוויון, כי היא כופה סדר עדיפות שונה, וחלוקת העוצמה בה רחוקה מלהיות שווה. יחד עם זאת, הפרוגרסיביים טוענים שההתמקדות שלהם בצדק חברתי, שוויון כלכלי ורפורמה מערכתית נועדה להשיג צורות עמוקות ומשמעותיות יותר של חופש ושוויון, במיוחד עבור קבוצות מודרות. מה משמע צורות אחרות של חופש ושוויון? הכל בעיני המתבונן... 

גם הכלים שבהם משתמשת הפרוגרסיביות ליצירת 'חשיבת יחד' ולשימור העוצמה רחוקים מאופיינים בהגבלה משמעותית של חירויות, בעיקר חופש המחשבה והביטוי. הפרוגרסיבים עשויים לטעון שהם מדכאים רק התנהגויות או אמירות מזיקות, אבל סוג הטיעונים הזה מזכיר משטרים שרחוקים מאוד מדמוקרטיה.

בין 'הסובלנות המכילה' הליברלית, ל'סובלנות הדכאנית' הפרוגרסיבית

ההתקפה הגדולה מצב הפרוגרסיביים על הליברליזם נעשתה ע"י אחד מהוגי הדעות החשובים של ה- WOKE, הפילוסוף היהודי (איך לא...) הרברט מרקוזה (ראו תמונה למטה) במאמרו מ-1965, ובו הבדיל בין סובלנות מבחינה (discriminating tolerance) לסובלנות דכאנית "Repressive Tolerance" .

הוא תקף את הליברליזם הקלאסי, שדווקא הסובלנות שלו לחופש הביטוי ולמעשים פוליטיים שונים, מחזקת את המצב הקיים ומדכאת שינוי חברתי, כאשר היא מאפשרת לממסד ולכוחות הכוחניים לשמור על מעמדם באמצעות דיכוי מתנגדים ועידוד עמדות קונפורמיות. לכן הוא מכנה את הסובלנות הזו 'סובלנות דכאנית' (Repressive Tolerance), שמשמשת בעיקר קבוצות בעלות כוח והשפעה המבקשות לשמור על מעמדן ולמנוע שינוי חברתי מהותי. הקבוצות הללו יכולות להיות מגוונות ולהשתייך למגזרים שונים בחברה, כולל הפוליטי, הכלכלי, החברתי והתרבותי.

סובלנות דכאנית היא מצב בו החברה מגלה סובלנות לכל הדעות והפעולות, ללא הבחנה בין אלו שמקדמות את החופש והשוויון לבין אלו שמנציחות דיכוי ואי-שוויון. במציאות זו, סובלנות כלפי דעות ופעולות בלתי מוסריות ובלתי דמוקרטיות מעניקה לגיטימציה להמשך דיכוי קבוצות מוחלשות.

הכל התחיל ב'אסכולת פרנקפורט'

שורשיה של התפיסה הזו שמבטא מרקוזה נעוצים במה שמכונה: 'אסכולת פרנקפורט': כינוי לקבוצת אינטלקטואלים נאו־מרקסיסטים, שהחלה לפעול בגרמניה בשנות ה־20 של המאה העשרים וביקשה לחקור את החברה והתרבות מנקודת מבט ביקורתית, תוך עיסוק בתחומי דעת שונים כמו סוציולוגיה, פסיכולוגיה, פילוסופיה ותורת הספרות. חברי האסכולה הושפעו מהתיאוריה המרקסיסטית באשר לקונפליקט היסטורי ומעמדי בין בעלי אמצעי הייצור ובין הפרולטריון, מעמד הפועלים.

הגות האסכולה התבססה על ההנחה שמבנה החברה הקפיטליסטי מונע מהפרולטריון להתקומם על מצבו, משום שהוא שבוי בתודעה כוזבת של שוויון מעמדי ואושר אישי. מרקוזה, שהיה מזוהה עם 'אסכולת פרנקפורט', ביקר את החברה הקפיטליסטית המערבית ואת התפיסה הליברלית המסורתית של סובלנות. הוא טען כי במציאות של אי-שוויון חברתי וכלכלי, הסובלנות המוחלטת משמרת את הכוח בידי הממסד ומדכאת את האפשרות לשינוי מהותי.

אבל האמת היא, שלמרות הביקורת על 'הסובלנות הדכאנית' של הליברליזם, עושה בו ה- WOKE שימוש נרחב, רק לצד השני. זו הסיבה שראש עיריית תל אביב יכול לאסור על יהודים לקיים תפילות בפרהסיה ובהפרדה בחגינו, ובה בעת לאפשר זאת למוסלמים.

[להרחבה על 'סובלנות מבחינה' ו'סובלנות דכאנית' בשירות ה- WOKE, לחצו כאן]

ההבדלים בין פרוגרסיביות לליברליזם בחלוקה לנושאים:

זהות והכלה:

פרוגרסיביות חדשה שמה לעתים קרובות דגש חזק יותר על פוליטיקת זהויות ומה שמכונה 'הִצְטָלְבִיוּת' (intersectionality), ודוגלת בזכויות ובהכרה של קבוצות מודרות תוך שינוי מחודש של חלוקת העוצמה בחברה. הליברליזם, על אף שהוא תומך במטרות אלה, עשוי להתמקד יותר בעקרונות אוניברסליים של שוויון וזכויות הפרט.

נרטיבים שונים:

הנרטיבים שבהם מחזיקות שתי הקבוצות - כמו גם האופן שבו נושאים ממוסגרים ונדונים בשיח הציבורי ובתקשורת - שונים באופן משמעותי. הפרוגרסיביים ממסגרים סוגיות במונחים של שינוי מערכתי וצדק, בעוד שהליברלים משתמשים בשפה שבמרכזה זכויות והגינות.

דינמיקת העוצמה - סדר קיים מול סדר חדש:

בעוד הליברלים מבקשים לשמר את חלוקת העוצמה הקיימת ולתמוך ברפורמות בתוך מבנים קיימים, הפרוגרסיביים חותרים בגלוי לחלוקה מחודשת של העוצמה הנכסים והמשאבים, כדי לתקן אי-שוויון היסטורי ומערכתי. הם מכוונים ברפורמות, המפחיתות את השפעת הכסף של תאגידים בפוליטיקה ומגבירות את ההשתתפות הדמוקרטית.

היחס לחירות ולשוויון כערכים מובילים:

בבסיסו, הליברליזם נותן עדיפות לחופש הפרט ולאוטונומיה. הוא שואף ליצור מסגרת המבוססת על חופש מהתערבות, שבה אנשים יכולים להשיג את אושרם במינימום התערבות של המדינה. הליברליזם המודרני ממתן את החירות לטובת התערבות ממשלתית מסוימת, כדי לנסות ולהבטיח הזדמנויות הוגנות ולמנוע ניצול, אך הוא נותר מחויב ביסודו להגנה על חירויות אישיות ושווקים חופשיים.

לעומתם, הפרוגרס עוסק פחות בשמירה על אוטונומיה אינדיבידואלית, ויותר ביצירת חברה שבה לכל אחד, לכאורה, יש סיכוי 'שוויוני' לכאורה לשגשג, בתנאים של רווחה קולקטיבית וצדק חברתי. הפרוגרסיביים - כמו הקומוניסטים לפניהם - טוענים שחופש אמיתי לא יכול להתקיים בלי לטפל באי-השוויון המערכתי הקיים. הם מבקשים לפרק מסגרות ישנות כמשפחה, דת, ואפילו מין, ולחלק מחדש את העוצמה בתיעדוף הפוך (החלש יותר קודם). פרספקטיבה זו מובילה לעתים קרובות לתמיכה בהתערבות ממשלתית נרחבת יותר לחלוקה מחדש של עושר, בהסדרת תעשיות וביישום תוכניות חברתיות.

על כן באופן מעשי, הפרוגרסיביים רחוקים מאוד מחירות ומשוויון, אבל כדרכם לפי המתודה הלניניסטית, הם מרבים להשתמש במילים אלו, אבל נותנים למילים אלה פירוש שונה. 

הם מדברים על 'חירויות חיוביות' (היכולת להשיג את הפוטנציאל הטמון באדם) ועל 'שוויון מהותי' (השגת 'שוויון ממשי' בתוצאות, לא רק בהזדמנויות, כשהכוונה היא לתעדף אוכלוסיות מוחלשות. בפועל, כשהאוכלוסיות הללו משיגות עוצמה, הן אינן מסתפקות בשוויון).

צדק חברתי

הליברלים תומכים בזכויות אזרח ובצעדים נגד אפליה, אך עשויים להעדיף התקדמות הדרגתית ופשרות מדיניות. הפרוגרסיביים החדשים לעומתם, מדגישים הִצְטָלְבִיוּת / צולבות / אינטרסקטוריאליות (Intersectionality)  - צורות שונות של ריבוד חברתי, כגון גזע, מגדר, מעמד וסמני זהות אחרים, המצטלבות כדי ליצור אופנים ייחודיים של אפליה וזכות) ושינוי מערכתי, ודוחפים לרפורמות מקיפות במשפט הפלילי, בהגירה ובשוויון מגדרי וגזעי. לעתים קרובות הם תומכים בתנועות כמו Black Lives Matter ודוגלים במדיניות המטפלת בגזענות מוסדית ואי-שוויון.

מדיניות:

ליברלים תומכים בדרך כלל במדיניות המגנה על חירויות האזרח, מקדמים סחר חופשי ומעודדים רפורמות מצטברות לשיפור הרווחה החברתית. לדוגמה, ליברל עשוי לתמוך במדיניות המרחיבה את הגישה לשירותי בריאות באמצעות פתרונות מבוססי שוק או רפורמות רגולטוריות מתונות כדי לאזן בין צמיחה כלכלית והגנה על הסביבה. הם יעדיפו, בדרך כלל, שינויים ופתרונות הדרגתיים יותר, במסגרת הפוליטית והכלכלית הקיימת. אסטרטגיית הבחירות שלהם תפנה לקהל בוחרים רחב ומתון יחסית. לכן, הליברליזם מתיישר לעתים קרובות יותר עם המרכז או פוליטיקת השמאל-מרכז, תוך שימת דגש על גישות פרגמטיות ומתונות.

לעומת זאת, פרוגרסיבים נוטים יותר לדחוף לשינויים נועזים וקיצוניים ולרפורמות מערכתיות בתחומים כמו אי שוויון כלכלי, שינויי אקלים וצדק חברתי. הם תומכים ברפורמה מקיפה בתחום הבריאות כגון Medicare for All, תקנות סביבתיות חזקות למלחמה בשינויי האקלים, ומדיניות שמטרתה לצמצם את אי השוויון בהכנסה, כגון מסים גבוהים יותר על רשתות הביטחון החברתיות העשירות והרחבות. פרוגרסיבים רואים לעתים קרובות באינקרמנטליזם כבלתי מספיק לטיפול בסוגיות השורשיות העומדות בפני החברה. אסטרטגיית הבחירות שלהם תהיה עידוד של הצעות מדיניות נועזות יותר והמרצה של בסיס צעיר ופעיל יותר. לכן, הפרוגרסיביות החדשה נוטה ליישר קו עם השמאל או השמאל הקיצוני, ודוגלת בשינויים טרנספורמטיביים ובחשיבה מחודשת רדיקלית יותר של מבנים חברתיים.

דינמיקה תרבותית:

פרוגרסיביים עשויים לתעדף, בצורה אגרסיבית יותר, טיפול בגזענות מערכתית, באי שוויון מגדרי ובצורות אחרות של אי צדק חברתי. הליברלים לעומתם, עשויים לתמוך ביעדים אלה, אך עם דחיפות שונה ותוך שימוש בגישות שונות, כופות פחות.

מערכות כלכליות:

בתחום אי השוויון הכלכלי והחלוקה מחדש, ליברלים מודרניים דוגלים בדרך כלל בקפיטליזם מוסדר: מדיניות המפחיתה את אי השוויון הכלכלי באמצעות מנגנונים כמו מיסוי פרוגרסיבי ותוכניות רווחה. לרוב, הם תומכים בפתרונות מבוססי שוק ובגישות רגולטוריות מתונות. לעומת זאת, הפרוגרסיביים החדשים דורשים שינויים משמעותיים בקפיטליזם: מדיניות של חלוקה מחדש, שהיא אגרסיבית הרבה יותר, כגון הכנסה בסיסית אוניברסלית, מיסי עושר גבוהים יותר, קיום רשתות ביטחון סוציאליות מורחבות, ומיסוד רגולציה חזקה יותר של תאגידים. הם טוענים שריכוז עושר קיצוני מערער את הדמוקרטיה ואת הרווחה החברתית, ומחייב רפורמות כלכליות נועזות.

מדיניות סביבתית

הליברלים בדרך כלל מקדמים את הגנת הסביבה באמצעות מסגרות רגולטוריות ותמריצי שוק, כגון תמחור פחמן ותמיכות עבור אנרגיה מתחדשת. לעומתם, דוחפים הפרוגרסיביים החדשים ליוזמות גורפות כמו ה-Green New Deal, שמטרתו שחרור פחמן מהיר, השקעות ציבוריות מסיביות בתשתיות ירוקות, וטיפול בצדק סביבתי. הם רואים במשבר האקלים איום קיומי דחוף הדורש פעולה טרנספורמטיבית.

בריאות

ליברלים רבים תומכים בהרחבת הגישה לשירותי בריאות באמצעות רפורמות מצטברות, כגון חיזוק 'חוק הטיפול בר השגה'. לעומתם, פרוגרסיביים חדשים דוגלים במערכות בריאות אוניברסליות כמו Medicare for All, מתוך אמונה ששירותי בריאות הם זכות יסוד שצריכה להיות מובטחת על ידי הממשלה ללא מעורבות של חברות ביטוח פרטיות.

מדינת רווחה:

פרוגרסיביים דוגלים, בדרך כלל, בתוכניות רווחה חברתיות רחבות ומקיפות בהרבה מהליברלים.

דמוקרטיה ומשפט:

שתי הגישות קוטביות בכל הנוגע להשגת חברה צודקת. הליברלים ייתעדפו בדרך כלל, הגנה על מוסדות דמוקרטיים ומסגרות משפטיות קיימות, בעוד שהפרוגרסיביים ידחפו לרפורמות מרחיקות לכת במערכות הללו, כדי להתמודד טוב יותר עם אי-שוויון ועוולות.

[הרחבה בסוגיית ההִצְטָלְבִיוּת, ראו במאמרו של ד"ר פנחס יחזקאלי: 'הצטלביות' (Intersectionality). המעמד החשוב ביותר בפוליטיקת הזהויות]

הבדלים פילוסופיים ואידיאולוגיים

חלוקת העוצמה המחודשת ע"פ הפרוגרס, מציבה את הגזעים המדוכאים ע"י 'העליונות הלבנה' ראשונים, כמפורט:

• מיעוטים גזעיים ואתניים.
• נשים (לא לבנות) ומיעוטים מגדריים.
• קהילות LGBTQ+.
• אנשים עם מוגבלות.
• מיעוטים דתיים ותרבותיים.
• קבוצות שוליים אחרות.
• הקבוצה החשובה ביותר היא הקבוצה המצטלבת (Intersectionality) שעדיפה על פני כל הקבוצות: אלה שזהותם מצטלבת בין כמה מעמדות מקופחים. למשל, טרנסג'נדרית שחורה. העובדה שיש לאנשים זהויות מרובות, יוצרת מצב שהם סובלים מצורות שונות של דיכוי (כגון הומופוביה, טרנספוביה, גזענות או אסלאמופוביה) שמצטלבות ומגבירות זו את זו.

[להרחבה בסוגיה זו ראו במאמרו של ד"ר פנחס יחזקאלי: 'מכת הנעורות, WOKE, הסדר התרבותי הפרוגרסיבי המטורלל']

קיימים גם הבדלים מתודולוגיים

באשר לקצב השינוי, ליברלים נוטים להעדיף שינויים פרגמטיים מצטברים, הנבנים על מבנים קיימים. לעתים קרובות הם מבקשים לאזן התקדמות עם יציבות. לעומת זאת, פרוגרסיבים חדשים מעדיפים לעומתם שינויים רדיקליים, וטוענים ששינויים מצטברים אינם מספיקים לטיפול בבעיות דחופות ושורשיות. הם דוגלים בתמורות קיצוניות כדי להשיג צדק חברתי, כלכלי וסביבתי.

באשר לתפקיד הממשלה, הליברלים תומכים בתפקיד משמעותי לממשלה בהסדרת השווקים ובמתן שירותים חברתיים, אך הם מאמינים בדרך כלל בשמירה על איזון עם מעורבות המגזר הפרטי. לעומתם, הפרוגרסיבים החדשים קוראים לרוב לתפקיד רחב יותר עבור הממשלה, לא רק ברגולציה אלא גם באספקת שירותים ותשתיות ישירות. הם רואים במדינה כלי עיקרי להשגת שוויון וצדק.

לסיכום

הבנת ההבחנה בין פרוגרסיביות לליברליזם חיונית לנווט במורכבות של דיונים פוליטיים מודרניים. בעוד שהם חולקים מוצא משותף וכמה מטרות חופפות, הגישות שלהם להשגת חברה צודקת ושוויונית שונות באופן משמעותי. ההתמקדות של הליברליזם בחירויות הפרט ובפתרונות מבוססי שוק עומדת בניגוד לדגש של הפרוגרסיביות על פעולה קולקטיבית ורפורמה מבנית. הכרה בהבדלים אלו מאפשרת דיון ניואנסים ומושכל יותר על הדרכים להשגת צדק חברתי ותפקידה של הממשלה בעיצוב עתידנו.

[לאוסף המאמרים על 'הפרוגרסיבים החדשים ואנחנו' באתר ייצור ידע, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על חשיבה קבוצתית – חשיבת יחד, לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

• אוסף המאמרים על 'הפרוגרסיבים החדשים ואנחנו'.
• הרחבת המושג: 'אסטרטגיה'.
• הרחבת המושג: 'מורכבות'.
• מאמרו של פנחס יחזקאלי: 'דמוקרטיה מתגוננת – חובת הדמוקרטיה להגן על עצמה!'.
• אוסף המאמרים בנושא קבלת החלטות.
• הרחבת המושג: 'כאוס'.
• מאמר: 'האמנה החברתית – מקור הלגיטימציה של המשטרה'.
• הרחבת המושג 'מערכת מורכבת'.
• הרחבת המושג 'יצירתיות'.
• הרחבת המושג, 'גמישות'.
• הרחבת המושג, 'הסתגלות'.
• הרחבת המושג: 'סדר'.
• מאמר: 'מצילים את הדמוקרטיה? הסיפור הפולני והלקח שבצידו'.
• אוסף המאמרים על 'עוצמה'.
• אוסף המאמרים על חשיבה קבוצתית – חשיבת יחד.
• מאמרו של פנחס יחזקאלי: 'מכת הנעורות, WOKE, הסדר התרבותי הפרוגרסיבי המטורלל'.
• הרחבת המושג: 'הכל על 'שוויון'.
• המאמר: ‘פוליטיקה של זהויות’: אסטרטגיה של פירוק חברתי?
• הרחבת המושג: 'מטרה של מערכת'.
• הרחבה על תופעת המסגור.
• מאמרו של ד"ר פנחס יחזקאלי: 'הצטלביות' (Intersectionality). המעמד החשוב ביותר בפוליטיקת הזהויות.
• הרחבה על 'סובלנות מבחינה' ו'סובלנות דכאנית' בשירות ה- WOKE.

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2022), הפרוגרסיביים החדשים ואנחנו באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 5/1/22.
• פנחס יחזקאלי (2014), אסטרטגיה, ייצור ידע, 2/5/14.
• פנחס יחזקאלי (2015), דמוקרטיה מתגוננת – חובת הדמוקרטיה להגן על עצמה!, ייצור ידע, 18/6/15.
• פנחס יחזקאלי (2014), מורכבות, ייצור ידע, 12/4/14.
• פנחס יחזקאלי (2015), קבלת החלטות, ייצור ידע, 8/6/15.
• פנחס יחזקאלי (2014), כאוס, ייצור ידע, 12/4/14.
• יאיר רגב (2021), האמנה החברתית – מקור הלגיטימציה של המשטרה, ייצור ידע, 14/8/21.
• יחזקאלי פנחס (2014), מערכת מורכבת, ייצור ידע, 12/4/14.
• יחזקאלי פנחס (2014), יצירתיות, ייצור ידע, 12/4/14.
• יחזקאלי פנחס (2014), גמישות, ייצור ידע, 12/4/14.
• פנחס יחזקאלי (2014), הסתגלות, ניהול מסתגל וארגונים מסתגלים, ייצור ידע, 11/4/14.
• פנחס יחזקאלי (2014), סדר, ייצור ידע, 12/4/14.
• ויקיפדיה: דמוקרטיה חלולה.
• פנחס יחזקאלי (2024), מצילים את הדמוקרטיה? הסיפור הפולני והלקח שבצידו', ייצור ידע, 10/2/24.
• פנחס יחזקאלי (2018), הכל על ה'עוצמה' באתר 'ייצור ידע', ייצור ידע, 23/8/18.
• פנחס יחזקאלי (2023), חשיבה קבוצתית / חשיבת יחד באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 23/11/23.
• פנחס יחזקאלי (2022), מכת הנעורות, WOKE, הסדר התרבותי הפרוגרסיבי המטורלל, ייצור ידע, 2/10/22.
• פנחס יחזקאלי (2023), הכל על שוויון, ייצור ידע, 4/5/23.
• פנחס יחזקאלי (2017), ‘פוליטיקה של זהויות’: אסטרטגיה של פירוק חברתי?, ייצור ידע, 24/8/17.
• פנחס יחזקאלי (2014), מטרה של מערכת, ייצור ידע, 12/4/14.
• פנחס יחזקאלי (2015), מסגור: עובדים על עצמנו ועל אחרים…, ייצור ידע, 4/10/15.
• פנחס יחזקאלי (2024), 'הצטלביות' (Intersectionality). המעמד החשוב ביותר בפוליטיקת הזהויות, ייצור ידע, 2/6/24.
• פנחס יחזקאלי (2024), 'סובלנות מבחינה' ו'סובלנות דכאנית' בשירות ה- WOKE, ייצור ידע, 24/7/24.