תקציר: לנוכח מעטפת האיומים שהוצבה על ידי איראן סביב גבולות מדינת ישראל ובמלוא העומק, בחתירה האיראנית ללכוד את ישראל במצב מלחמה אין סופי, מתחייבת חשיבה חדשה על הדרכים להשגת תוצאת ההכרעה ועל המאמץ לבניית יכולת עמידה ישראלית משמעותית למלחמה ארוכה.  בהשתנות הזו, דוד בן גוריון היה יודע כנראה להסביר עד כמה בדיוק כאן נדרשת למדינת ישראל תפיסת ביטחון לאומי חדשה. 

עודכן ב- 17 ביוני 2024

אלוף במילואים גרשון הכהן כיהן בתפקידיו האחרונים בשירות פעיל בצה"ל, כמפקד המכללות הצבאיות וכמפקד הגיס הצפוני. הוא פרש משירות פעיל בספטמבר 2014, לאחר 41 שנות שירות‏. 

בעל תואר שני בפילוסופיה ובספרות השוואתית מהאוניברסיטה העברית בירושלים. נשוי ואב ל-3 ילדים.

מאמר זה ראה אור לראשונה באתר ישראל היום. הוא מובא כאן באישורו ובאישור המחבר

* * *

מאז פרצה המלחמה בבוקר שמחת תורה 7 באוקטובר, תפיסת הביטחון הישראלית על הנחות היסוד שלה, נקלעה למבוך אסטרטגי. 

תכנית קאסם סולימני האיראני לטבעת אש ומעטפת איומים מתואמת של כוחות ג'יהאד בכל גבולות ישראל - בציפייה להצטרפות זירת הפנים בהתקוממות ערביי ישראל - נרקמה כבר בעשור הקודם.  באוגוסט 2022 - בהמשך להנחיית המנהיג חמאנאי  בערב יום ירושלים האיראני לפעול להשמדת ישראל - הכריז מפקד משמרות המהפכה האיראניים חוסיין סלאמי:  "הפלסטינים מוכנים כיום למאבק קרקעי. זו נקודת התורפה העיקרית של ישראל. הטילים מצוינים להרתעה... אך הם לא משחררים את האדמות. יש להציב כוח רגלי על הקרקע ולשחרר את האדמה צעד צעד...אנשי חיזבאללה ופלסטין ינועו על הקרקע במבנה צבאי אחד." (אתר ממר"י, 19 אוגוסט 2022, ראיון לאתר המנהיג האיראני חמנאי)

מאז גובש בהכוונת סולמאני מתווה התוכנית להקפת ישראל בטבעת אש, היא התפתחה לממדים חדשים

מגמות עיקריות בתוכניתו הוצאו לפועל כבר עכשיו במלחמה הנוכחית. עדין, גם לאחר ההצטרפות הישירה של איראן למתקפת טילים וכטב"מים נגד ישראל בליל 14 אפריל 2024, התוכנית בכללותה הופעלה בשלב זה רק בחלקה. חיזבאללה הצטרף למלחמה באיחור לא מוסבר ובאופן מוגבל יחסית, ולמרות זאת הצליח ללכוד את ישראל במצוקה האסטרטגית, הכרוכה בעשרות אלפי תושבים עקורים מביתם ובריתוק יחידות גדולות של צה"ל לזירה הצפונית. היחידות המרותקות ללחימה בצפון היו בוודאי מסייעות להכרעת חמאס בדרום. אך בינתיים בפיצול מאמצי הלחימה בין הזירות, המלחמה מתמשכת ללא אופק לסיום מהיר. את העובדה הזו לכשעצמה יש לייחס למהות האיום הביטחוני החדש הטמון במערכת האזורית שבנו האיראנים למלחמה נגד ישראל.

משמעותו של איום המערכת האיראנית נגד מדינת ישראל מתגלה, מרגע שבוחנים את הגיון המלחמה האיראנית להשמדת ישראל, למול תפיסת הביטחון שגיבש בן גוריון בשנים הראשונות למדינה. צורת המלחמה החדשה כפי שמתבטאת בלחימת חמאס וחיזבאללה, בהכוונת איראן - וכפי שהתבטא סגן מזכ"ל חיזבאללה על השאיפה לכפות על ישראל מלחמה אין סופית - מאתגרת את תפיסת הביטחון של בן גוריון בשתי מדרגות:

• במדרגה הראשונה, היא שוללת את הציפייה של בן גוריון להכרעת מלחמה בזמן קצר.
• במדרגה השנייה, היא מערערת על ממשות הציפייה של בן גוריון לזכות לאחר הכרעת האויב במלחמה, בתקופת שקט ארוכה שתאפשר מיקוד המדינה במאמצי הפיתוח והבניה. 

נקודת המוצא לתפיסת הביטחון של בן גוריון - מתחים

לבן גוריון הייתה ברורה האסימטריה הכמותית בין מדינת ישראל לאויביה. הוא חזר והדגיש את ההכרה שגם ניצחון מוחץ של ישראל בשדה הקרב, לא מונע את סבב המלחמה הבא. במקרה הטוב הוא מעניק לישראל שנות שקט להתבססות. 

ההקשר שבו עוצבה תפיסת הביטחון הישראלית, היה כרוך באתגרי השעה שניצבו בפני מדינת ישראל בשנותיה הראשונות. אתגרים אלה הוצגו במועצת מפא"י, 12.1.1949,  עוד בטרם הסתיימה מלחמת העצמאות, בהגדרת חמישה יעדים: (1) עליה וקיבוץ גלויות, (2) "איכלוס מהיר של שטחי הארץ הריקים", במרחבים שנכבשו בתנופת המלחמה, (3) "מדיניות חוץ של שלום" לתמיכה והכרה בינלאומית, (4) פיתוח כלכלי מהיר בחקלאות ובתעשייה, (5) שכלול צה"ל בכל ממדי האיכות. (חזון ודרך, כרך ראשון, עמ' 11-15)

"מדינת ישראל" הסביר בן גוריון, "היא מדינה ככל המדינות, ובאותו זמן שונה מכל המדינות..."  (דוד בן גוריון, נאום בקונגרס הציוני הכ"ג, אוגוסט 1951, בתוך: חזון ודרך, כרך שלישי, הוצאת מפא"י 1953, עמודים 201-200).  זו מדינה מיוחדת שנגזר עליה להיות בעת ובעונה אחת, גם מדינה נורמלית בשאיפותיה לשגשוג ויציבות וגם לא נורמלית במכלול המטלות הלאומיות שעליה לשאת בהן בהצלחה בראשן המבחן העליון להגנת המדינה. על יסוד זה של הכרה במתחים שבבסיסם אינם בני פתרון, הוצבה שיטת ההנהגה של בן גוריון בכל תחומי המעשה המימשלי.

מדובר  בתפיסת עולם מקיפה וכוללת שתופסת את המעשה המנהיגותי גם ברמה הלאומית העליונה , גם ברמה הביורוקרטית של משרתי הציבור, כנדרש  למבחן ניווט יומי, במאמץ לאיזון המתחדש מידי יום במתחים מתמידים.

אתגר הניווט האסטרטגי תלוי בתפיסה זו ביכולת המנהיגותית לאמץ במתחים שיטת  "גם וגם", ולסנכרן בהתאם בין תפיסות ושאיפות הנראות לכאורה כנתונות בסתירה הדדית. מקור השראה מורשתי לגישה זו מצוי בשיטת חישוב הלוח העברי, כגישה משלבת "גם וגם",  שקבעה מאז יציאת מצרים את ייחוד עם ישראל.  היא ייחודית בשאיפה לאימוץ יתרונות לוח הירח מבלי לוותר על יתרונות לוח החמה. באופן הזה, חג הפסח על פי לוח הירח יחול תמיד בירח מלא בט"ו בחודש, ובמקביל, בניגוד ללוח האסלאמי, חג הפסח יתקיים תמיד על פי לוח החמה בחודש האביב.  בהכרת אי היכולת להאחדת שתי השאיפות בתחשיב לוח אחד, נבנה הלוח העברי על יסוד לוח הירח בשילוב תוספת של גורם מסנכרן ללוח החמה, הוא חודש העיבור.  הוספת חודש העיבור מידי מספר שנים בסמכות בית הדין, מציגה את המסד התפיסתי של בן גוריון לניווט במתחים הבלתי פתורים של המפעל הציוני.  זו הייתה גם התשתית התפיסתית למושג "הפשרה המפא"יניקית" - מתחים לעולם אינם נפתרים, לכן הם נדרשים לאיזון מסנכרן בסמכות ובאחריות ההנהגה.  

על התשתית התפיסתית הזו הוצבה תפיסת הביטחון של בן גוריון. כשהיא נובעת מאבחון המתחים הבסיסיים הכרוכים במצבה הקיומי והביטחוני של מדינת ישראל. בנקודת המוצא נאלץ בן גוריון לסנכרון שיטתי במתח בין חובת המוכנות המתמדת למלחמה, בהכרה ברורה כי היא עלולה לפרוץ במפתיע ביוזמת המדינות השכנות, לבין ההכרה באי יכולתה של מדינת ישראל להציב באופן קבוע צבא מגויס ערוך ומוכן בכמות ובדרגת הכוננות הנדרשת כמענה זמין למלחמה. היה ברור שמדינת ישראל שאך הוקמה נדרשת למשימות לאומיות חסרות תקדים בקיבוץ גלויות ובניית המדינה, אך מחויבת במקביל להגנה על קיומה למול איום המלחמה. . בעומק המתח הזה שמעולם לא נפתר, נקבעה נקודת איזון מסנכרנת על ידי החזקת כוח צבאי סדיר קטן מגובה לשעת חירום בגיוס מילואים מקיף. מתוך התלות במעבר המהיר ממצב השגרה הלאומי הממוקד בבניית המדינה, אל מצב החירום הממוקד באיומי המלחמה, הובהרה נחיצות ההתרעה המודיעינית למלחמה. מכאן שורשי צמיחתו של משולש המושגים:  התרעה, הרתעה, הכרעה. מעניין שבכתבי בן גוריון אין הצגה מפורשת של משולש מושגי זה. אבל בהשראת כל כתביו בסוגיה, הוא קיבל ניסוח מפורש ומגובש בהגות הביטחונית שנכתבה בעשורים האחרונים בהם ספרו של האלוף ישראל טל "ביטחון לאומי- מעטים מול רבים". וספרו של דוד פרייליך: "תפיסת הביטחון של ישראל". בשנת 2006 בעבודת השר דן מרידור נוסף למשולש מרכיב רביעי: ההגנה

משולש המושגים כמצפן תפיסתי

המצפן הוא כלי חיוני במאמץ הניווט, אבל הוא ממש לא יכול לסייע בקביעת יעד הניווט.  כך ראוי להתייחס למערכת המושגים המכוננת את תפיסת הביטחון הישראלית. את הכיוון ואת האיזון היומי במתחים הבלתי פתורים חייבת לקבוע ההנהגה הלאומית.  

התרעה: הציפיה לקבלת ההתרעה המקדימה למלחמה, נדרשת כמענה לפער המתמיד בין הערכות הצבא והמדינה במצב השגרה לבין הערכות הנדרשת למצב החירום. ההבטחה לקבלת ההתרעה הייתה במשך כל השנים תנאי מאפשר לגיוס והתארגנות הצבא במהלך מהיר ברגע של תפנית במצב האיום הביטחוני.  בתוך כך, הובן גם כורח הפרשנות המודיעינית, במאמצי ההערכה המודיעיניים, על מנת למנוע ככל הניתן הפעלת גיוס המילואים למול כל התרעה קלה ובלתי מבוססת.  

הרתעה: הרתעת האויבים מפתיחה במלחמה התבקשה לשם קיום נקודת האיזון במתח הבסיסי בין התמקדות המדינה כמדינה נורמלית במאמצי הפיתוח והשגשוג האזרחיים, לבין הרגע שבו נדרש מיצוי מלוא פוטנציאל האומה החמושה והמגויסת למאמץ המלחמה.  אמנם היה ברור כי הרתעה לכשעצמה לא תוכל להבטיח את מניעת סכנת התפרצות המלחמה, אבל בהחלט ציפו מההרתעה לדחות ככל הניתן את פריצת המלחמה בשאיפה להאריך ככל הניתן את תקופות הרגיעה והשגשוג שבין המלחמות. צורכי בניין המדינה ושאיפת השגשוג והפיתוח בכל הממדים האזרחיים, חייבו להאריך ככל הניתן את משך הזמן שבין מלחמות. לשם כך  נזקקה  מדינת ישראל לכינון הרתעה איתנה,  על בסיסה תוארך ככל הניתן התקופה שבין מלחמות.

במהלך השנים, מתוך הצבת מושג ההרתעה כאמת מידה מרכזית להערכת המצב הביטחונית של מדינת ישראל, תלו בו ציפיות יתר. בדיוני השיח הציבורי על אירועי טרור ותקריות גבול, השימוש במושג "אובדן ההרתעה" – הפך לקלישאה נפוצה.  כאילו שניתן למדוד את מצב ההרתעה על פי מדד כמותי.    אלא שבמבחן המעשה, כמו בהפתעת מלחמת יום הכיפורים, ובהפתעת מתקפת חמאס בשבעה באוקטובר, כבר שנים רבות שהשימוש הרווח במושג ההרתעה מתגלה כמוליך שולל.  

הכרעה: מרגע שפרצה מלחמה נדרש צה"ל להכרעה מהירה וברורה בהישגיה במטרה ולהביא לסיום מהיר של המלחמה בשאיפה להשיב במהירות את החברה והמשק הישראליים למצב השגרה של מדינה נורמלית מתפתחת.  ולהשיב מחדש את ההרתעה שנפגעה מעצם פריצת המלחמה.  בהכרת צורך זה, נבנה כוח המחץ התקפי של צה"ל בציפייה שיעביר במהירות את המלחמה אל אדמת האויב, ושם ישיג הכרעה מהירה של צבאו.  במשך שנים הסבירו מפקדי צה"ל כיצד בקיצור זמן המלחמה, עם הישג צבאי מובהק, תשוב הכלכלה והחברה אל מסילת השגשוג ויוצב מחיר לאויב שיחולל הרתעה מפני שיבה מחודשת למלחמה. בהעברה מהירה של המלחמה אל שטח האויב ביקשו להבטיח כי נזקי המלחמה יתרחשו בעיקרם בשטח האויב. כך ינצלו תושבי מדינת ישראל ממחיר ההרס הכרוך במלחמה, ולא יסבלו את מצוקת הפליטות המתלווה לתוצאות הלחימה.

המסכת התפיסתית הזו הכרחית על מנת להבין את יסודות המצוקה שחוללה המלחמה האחרונה שפרצה בבוקר שמחת תורה 7 באוקטובר. בדיוק אל יסודות אלה של תפיסת בן גוריון, מוקדה תפיסת המלחמה החדשה האיראנית כפי שעוצבה בעשורים האחרונים, במגמה לטלטל את מרכיבי האיזון שכוננו בעבר את יסודות התפיסה הישראלית.

בתהליך פיתוח שיטתי של רעיון מלחמה חדשני, תפיסת המלחמה שפותחה בידי חיזבאללה וחמאס בהכוונה איראנית נועדה לשלול את המרכיבים שאפשרו לישראל את קיום ההתרעה, ההרתעה וההכרעה.

התפתחות רעיון המלחמה של חיזבאללה וחמאס

במאי 2000, עם יציאת צה"ל מלבנון, עבר ארגון חיזבאללה שינוי כולל בהגיון היערכותו ללחימה בישראל. על פרשת הדרכים שחייבה הערכות חדשה, חיזבאללה אימץ למעשה את היגיון המלחמה הסורי החדש שפותח על ידי רמטכ"ל צבא סוריה גנרל עלי עצ'לאן בשלהי שנות התשעים.  להשתתפותו של עצ'לאן  כמפקד כוח המשלוח הסורי לכוחות הקואליציה האמריקאית במלחמת המפרץ הראשונה, הייתה השפעה מעצבת בחילול התפנית בדוקטרינת המלחמה הסורית למלחמה נגד ישראל. עיקרי הדוקטרינה החדשה בצבא סוריה, אומצו על ידי ארגון חיזבאללה בהתאמות הנדרשות לתנאיי זירת לבנון. בהכוונה איראנית פעלו בחיזבאללה למיצוי תנאיי המרחב ההררי, רשת הכפרים ודרכי התעבורה הפתלתלות העוברות במרחבים בנויים או מיוערים.  את ראשיתה של תפיסת מלחמה זו פגש צה"ל בקיץ 2006 במלחמת לבנון השנייה.

בהשפעת השראת לחימת חיזבאללה בקיץ 2006, הפך רעיון המלחמה הסורי-חיזבאללאי למסד תפיסתי שאומץ במלואו על ידי חמאס בעזה. מאז, שני הארגונים מקיימים ביניהם למידה משותפת והפקת לקחים ארגוניים ותפעוליים, מתוך לימוד המבצעים שערך צה"ל בעזה בעשור האחרון.

על שלושה נדבכים מערכתיים, נבנה בעמל של שנים הגיון המלחמה החדש:

1. מערכי האש: הערכות שיטתית להפעלת מהלומת אש רציפה במסה כמותית, במשך יממות ארוכות, בכל קשתות הטווחים, מתוך מערכי אש מוסווים וחפורים המוכנים ומוצבים בהכנה מוקדמת. בתכליתם מערכים אלה מכוונים לפגיעה בעורף הישראלי האזרחי והצבאי, ביכולת לפגיעה גם בנכסים ובמתקנים בעלי חיוניות אסטרטגית.
2. מערכי הגנה: הערכות הגנתית רב ממדית - כולל מערכי תת-קרקע-  במלוא המרחב, מתוך הנחה שבפעולת מהלומות האש, - בהבנת השאיפה הישראלית להעברת המלחמה אל שטח האויב - הם למעשה מזמינים את כוחות צה"ל היבשתיים לפעולה התקפית אל שטחם.  לכך הוכנו מערכי ההגנה הקשיחים, מעל ומתחת לקרקע, בשאיפה לגביית מחיר גבוה מכוחות צה"ל התוקפים וליצירת מבוכה מערכתית לצה"ל, עד כדי זריעת הספק ביחס לרלוונטיות המבצעית ותכלית המהלך ההתקפי.
3. מהלומות קומנדו: הפעלת כוחות פשיטה חודרים לשטחנו כמהלומה מקדימה או מקבילה, בכל רוחב החזית, באופן המחייב את צה"ל להשקעת מאמץ הגנתי רצוף בעורף המרחב הישראלי ולדחיית יכולת המעבר המהיר של צה"ל למתקפה. זו המשימה שיועדה בזירת לבנון לכוחות רדואן. ובזירת עזה לכוחות נוחבא של חמאס. זו המשימה שבוצעה ברצועת עזה ב-7 אוקטובר על ידי כוחות חמאס כמהלומה התקפית לעבר יישובי הגבול לכל רוחב החזית.

בשלושה רכיבים מערכתיים אלה, הצליחו חיזבאללה וחמאס לטלטל את הנחות היסוד לתפיסת הביטחון הישראלית

בפריסת מערכי האש במלוא הרצף המרחבי, כמו גם ביצירת פריסה הגנתית מסועפת ומבוזרת במלוא המרחב נוצרת לאויב יתירות מובנית, המאפשרת לו בתוכנית אופרטיבית מוכנה מראש, להמשיך במערכה על פי התפתחותה, גם אם יאבד בהתקפת צה"ל חלק נכבד משטחו ומערכיו. זו בעיניו הדרך לזריעתה של מבוכת רלבנטיות עד כדי מבוך אסטרטגי בצד הישראלי.

האתגר העומד בפני צה"ל מול הגיון ופריסה מערכתית מהסוג המתואר מתמודד בשלושה מרכיבי קושי מהותיים:

נמיגות ההתרעה- אובדן הסימנים המעידים להתרעה למלחמה:

לכניסת מערך צבאי סדור כמו צבא מצרים לסיני התלווה - כמו בימים שקדמו למלחמת ששת הימים - שובל של סימנים מעידים. גם בהערכות צבא סוריה בגולן, בימים שקדמו למלחמת יום כיפור וגם בכל שנות הכוננות לאחר מכן, ניתן היה להציב תפיסת התרעה על בסיס רשימת סימנים מעידים. צורת והגיון ההערכות בחיזבאללה בלבנון כמו חמא"ס בעזה, מהווים אתגר חדש למאמץ האיסוף לסימנים מעידים למלחמה. לנוכח מערכי האש הפרוסים וחפורים בעמדות מוסוות בפריסת קבע, בליבת אזורים מאוכלסים, ומערכי ההגנה במרחב הכפרי והעירוני המצויים במוכנות מתמדת לאורך כל ימות השנה, בהתבססות על פעילים בני המקום, נמוגה במידה רבה יכולת האיסוף והמעקב אחר סימנים מעידים קלאסיים, על בסיסם גובשה בעבר ההתרעה המודיעינית. יכולת המודיעין הישראלי למתן התרעה הלכה והצטמצמה כי האויב נערך בשיטה שמאפשרת מוכנות מתמדת למעבר מהיר משגרה לחירום.

נמיגות ההרתעה:  בידי האויב קיימת יכולת כמותית בסיסית להמשיך ולקיים את מהלומות האש במלוא הטווחים אל מרחבי עורף מדינת ישראל, גם כאשר כוחות צה"ל השיגו הישגים משמעותיים בתקיפות אוויריות ובכיבוש חלק משמעותי ממרחב האויב. כפי שלומדים לדוגמא בימים אלה, אמנם ירי רקטות םחת משמעותית אך עדין נמשך מתוך אזורים בנויים שכבר טוהרו בידי כוחות צה"ל.  ירי הרקטות כמובן נמשך ממרחבים אחרים אליהם כוחותינו לא הגיעו. שאיפת תפיסת הביטחון המסורתית להעברה מהירה של המלחמה אל שטח האויב מתגלה למול תפיסת המלחמה המופעלת בלבנון ובעזה כחסרת מענה להמשך ירי הטילים והרקטות אל העורף האזרחי הישראלי גם בשעה שכוחות צה"ל כבר פועלים בשטח האויב. באשר לזירת לבנון, המבוכה טמונה בהכרה שגם בשעה שצה"ל יכבוש את דרום לבנון, מערכי האש של חיזבאללה בצפון לבנון יוכלו להמשיך לזרוע הרס בתל אביב. בתנאים אלה הישגי צה"ל בהתקפה לא יוכלו להבטיח תנאיי פתיחה למשא ומתן להפסקת אש מנקודת פתיחה שמבטאת עליונות לישראל. בתנאים אלה קשה לממש את הישג ההרתעה.

מעל הכול השגת ההרתעה הפכה לקשה מהעבר כי מדינת ישראל מתמודדת במציאות החדשה מול מערכת לחימה אזורית צירית, מוכוונת איראן ונתמכת על ידי הציר: רוסיה -סין - צפון קוריאה. הקבוצות הלוחמות בישראל מוכוונות כוח אמונה - בזהות מוג'הדין - בתנאים אלה כושר ההרתעה הישראלי הצטמצם.

נמיגות ההכרעה: לא קשה להסביר ביחס לחיזבאללה לדוגמה, כיצד בהיערכותו החדשה לעומק כל לבנון ובפריסתו גם בסוריה, לא רק שלא די בכיבוש דרום לבנון כדי להשיג מולו הכרעה, אלא שבאמצעות כלי המלחמה החדשים שהוא מפעיל, דוגמת כתב"מים וטילי שיוט - איום האש על מדינת ישראל יכול להתממש ולהימשך לאורך זמן גם ממרחק אלפי ק"מ.

בנוסף, בהתקפת יחידות צה"ל ביבשה אל ליבת המערכים המוגנים של האויב, יתקלו במערכי הגנה צפופים וסבוכים, שיגבו מחיר בנפגעים וישהו את קצב הלחימה במערכה לטיהור המרחב, במקביל להימשכות האש הרקטית אל ריכוזי האוכלוסייה הישראלית, ישבשו את היכולת הישראלית להכרעה ברורה ומהירה. בקיצור: גם יכולת ההכרעה הישראלית הפכה למוגבלת בגלל העומק האסטרטגי, בגלל מרכיבי ההגנה הקשיחה, בגלל היתירות להמשך המלחמה במרחב האזורי שמעבר לזירת הלחימה.

ובינתיים למול הערכות האויב להגנה קשיחה בקווי ההגנה הסמוכים לגבול, יחד עם כוחות המהלומה -רדואן או נוחבא - הערוכים להתקפה אל פנים מדינת ישראל ומחייבים השקעת כוחות עילית בהגנה, נבלמה היכולת הישראלית למעבר מהיר של צה"ל להתקפה אל שטח האויב. המעבר להתקפה הפך למשימה מורכבת הדורשת הכנה מתאימה. באורח טבעי, העיכוב הזה בהעברת הלחימה אל שטח האויב, מחולל גם בישראל תופעת פליטות מאזורי הלחימה בקדמת הגבול.

מצוקה בזיהוי מצב המלחמה

בתהליך התהוות זה, נוצרה תפנית בצורת המלחמה ובהגיון התנהלותה: תפיסת המלחמה החדשה כפי שהתפתחה על ידי חיזבאללה וחמאס, מיזגה בין מצביי היסוד האופרטיביים: "מגננה-מתקפה", וחוללה מהפיכה תפיסתית.  נולד יצור כלאיים היברידי בצורת פעולתו, שלעיתים תואר בכינוי 'מגננה –התקפית' והעמיד את צה"ל וממשלת ישראל בפני אתגר תפיסתי מהמעלה העליונה. באורח המלחמה החדש, יכולים שני הצדדים היריבים לתקוף זה את זה במתקפת אש רחבת היקף, לעומק שטח היריב, מבלי לממש אפילו פעולה אחת של חציית גבול על ידי כוח יבשתי. במצב זה, כפי שמתקיים מאז 8 באוקטובר בזירת לבנון, קשה לעיתים להגדיר מי מהצדדים במתקפה ומי במגננה. אפשר להדחיק את הדילמה, להסביר שאין בטשטוש ההבחנה המושגית בין מצבי היסוד האופרטיביים: מגננה- מתקפה, יותר מסוגיה מושגית-תיאורטית, לעיסוקם של מלומדים, אלא שבעל כורחנו, סוגיה זו מחוללת מזה שנים, מבוכה תפיסתית בצה"ל, באשר לעצם רלבנטיות תפיסת הפעולה המסורתית של צה"ל, ביחסי האש והתמרון.

השאלה העיקרית המתעוררת במלחמה מסוג זה היא ממתי מתחילה מלחמה להיות ממש מלחמה, או שמדובר בלא יותר מיום קרב ואולי סבב מהלומות אש? מתוך מורכבותו החמקמקה של המצב החדש, ברגע פריצת האש באינטנסיביות החורגת מן השגרה, או לנוכח אירוע הסלמתי כמו תקיפת כוח צה"ל בקרבת הגבול ופגיעה קשה כמו חטיפת חיילים, נוצר קושי מובנה בזיהוי מוגדר ומובהק של המצב האופרטיבי-אסטרטגי. במצב החדש, ממש קשה להחליט ולשכנע האם נכון לפתוח במערכה רחבה, עד כדי הסלמה למלחמה כוללת.

זה לא מקבלי ההחלטות הישראלים שלקו בהיסוס באבחון המצב, זו המציאות עצמה שהפכה את עצם הזיהוי לסוגיה מורכבת וחמקמקה.  בניגוד למציאות המלחמה המוכרת, שבה נקודת הרתיחה האסטרטגית המסמנת את המעבר למלחמה הייתה בעלת קריטריון זיהוי קבוע, כמו זיהוי רגע רתיחת המים, במצב המלחמה שיצרו חיזבאללה וחמאס נקודת הרתיחה עברה להיות חמקמקה ותלוית הקשר בפירושה ואבחונה.

בין כוח המחץ לכוח העמידה

גם כשהמלחמה הנוכחית תגיע לסיום, בהישגים צבאיים משמעותיים, קשה לשער כי תבטל את מגמת ההתפתחות של מרכיבי איום המלחמה על פי תכנית סולמאני. במבט ראשוני, תכנית מלחמה זו יכולה להיראות כמשיבה את מדינת ישראל למה שהיה מוכר בשנים ראשונות לאחר הקמת המדינה כתרחיש שהוצג במערכת הביטחון בכינוי: "מקרה הכול".  אולם יש בה ממדים חדשים.

גם איומי צבאות ערב בשנות החמישים של המאה הקודמת חתרו להשמדת מדינת ישראל. מה שהשתנה הוא רעיון הפעולה ומידת התחכום האסטרטגי. איום השמדת ישראל על ידי צבאות ערב במאה הקודמת התבסס על ניסיון ושיטות מלחמת העולם השנייה לארגון ולהפעלת כוחות צבא. למול דפוסי שיטות מלחמה אלה, טווה בן גוריון את תפיסת הביטחון שהתבטאה בשיאה בהישגי צה"ל במלחמת ששת הימים. רעיון המלחמה האיראני לעומת זאת, מונחה ביסודותיו על צורת המלחמה החדשה שהתפתחה במלחמות המאה ה-21. בשכלול צורות הפעולה שהתפתחו במלחמה באוקראינה. עיקרי השינוי מתאפיינים בכלי לחימה חדשניים ובתפיסות מלחמה אחרות. בכלי המלחמה החדשים נכללים טילים בליסטיים לטווח ארוך, טילים לטווח בינוני, כלי טייס מופעלים מרחוק במסה של נחילים, רקטות מדויקות וטילי שיוט פשוטים להפעלה בכמויות גדולות. בנוסף, בתפיסת המלחמה החדשה הלחימה מתמקדת במרחבים בנויים בסביבת האוכלוסייה האזרחית.  רעיון המלחמה החדש -שנבנה גם בהשראת לקחי מלחמת איראן עיראק, מתמקד באופן מתוכנן ומוכוון מראש לתקיפת העורף האזרחי הישראלי, לפגיעה בתשתיות חיוניות ובאזרחים רבים.  במכלול הרחב שינויים אלה מאתגרים את יסודות תפיסת הביטחון הישראלית המסורתית, וחושפים את תורפותיה ומגבלותיה.

בנקודת המוצא לתפיסת הביטחון של בן גוריון, ניצב כאמור לעיל, מתח מהותי בלתי פתור, שהיה שזור מראשית ימיו בעומק הסיפור הציוני כשהוא נתבע למענה למול הפער בין ההבטחה לקיום נורמלי לבין קיום במציאות מתמדת של מאבק. בממד הניהולי הממשלתי המתח הזה התבטא בהתלבטות המתמדת בין החובה להתמקדות במשימות לאומיות חברתיות: בקליטת עליה, בפיתוח הכלכלה והתשתיות ובמערכות החינוך, לבין כורח ההשקעה בבניית צבא גדול ומצויד במיטב מערכות הנשק. במתחים אלה, שבימים אלה מתחדדים מחדש, הוצבה תפיסת הביטחון הישראלי המסורתית על העדפת ההתמקדות בכוח המחץ על פני כוח העמידה. במשמעותה המרכזית של הבחנה זו בתפיסת הביטחון הלאומי הישראלית, התמקד אלוף ישראל טל בספרו המכונן: "ביטחון לאומי: מעטים מול רבים". (פרק שני)

"כוח המחץ" במושגי בן גוריון מתבטא בסך כל המרכיבים הצבאיים המגויסים בפועל ללחימה וממוקדים במאמץ מהיר ויעיל להכרעת האויב. במושג "כוח העמידה", התכוון בן גוריון לא רק לכושר העמידה המנטלי של העורף האזרחי אלא בעיקר לסך כל ממדי הפוטנציאל המדינתיים - כולל חומרי גלם וכושר יצור - המאפשרים את מאמץ המלחמה בעיקר כשהמלחמה מתמשכת. מתוך הכרת מגבלות כושר העמידה הישראלי שאף בן גוריון להכרעת המלחמה בזמן קצר. המלחמה הנוכחית של ישראל כמו המלחמה באוקראינה, מלמדים על חיוניות גדלה והולכת של ממדי כוח העמידה - ככל שהמלחמה מתמשכת. גם רוסיה במלחמתה באוקראינה, נחשפת למגבלות רצון המלחמה של החברה האזרחית, ובתחום הלוגיסטי נדרשת לתמיכת מדינות אחרות באספקת חימוש, דוגמת מיליון וחצי פגזי ארטילריה שנשלחו על ידי צפון קוריאה.

מתוך מצב המתחים הישראלי, חתרה תפיסת הביטחון הישראלית להכרעה מהירה של המלחמה בזמן קצר, בציפייה לשוב במהירות אל שגרת הנורמליות.  אל נקודת הליבה הזו מכוונת תכנית המלחמה האיראנית את מאמציה, בהובלת שיטת מלחמה המיוסדת בהגיונה על מאמץ לשלילת היכולת הישראלית להשיג מולם הכרעה מהירה. מדובר במאמץ מכוון לדחיקת מדינת ישראל אל מרחביי החולשה המאפיינים אותה   בכל הקשור לממדי כוח העמידה.

השינוי התפיסתי בצה"ל בשלושים השנים האחרונות

בשלושים השנים האחרונות, צה"ל עבר תהליך שיטתי ומקיף של שינוי עמוק בתפיסת ההפעלה. ראשיתו של התהליך החלה לאחר מלחמת לבנון הראשונה, עוד בתקופת הרמטכ"ל דן שומרון, בסוף שנות ה-80 של המאה הקודמת. תפנית טכנולוגית בפיתוח אמצעי לחימה חדשים - בהם חימוש מונחה מדויק להשמדת מטרות בטווחים ארוכים - יחד עם השראת הניצחון האמריקאי במלחמת המפרץ הראשונה ב-1991 - חוללו בצה"ל בהכוונת הרמטכ"ל אהוד ברק את תפיסת "אסופה". התפיסה גובשה בתהליך למידה חסר תקדים, בהשראת תפיסת הלחימה האמריקאית: Air Land Battle שהופעלה בהצלחה במלחמת המפרץ. זו הייתה תפיסה להפעלת אש מערכתית, אווירית ויבשתית מוכוונת מודיעין למטרות מדויק, בחתירה להספק השמדה מהיר וגבוה. הניצחון של כוחות נאט"ו במערכה בקוסובו ב-1999 הותיר רושם על מפקדי חיל האוויר בצה"ל, וחיזק את הערכתם כי את המלחמות הבאות ניתן יהיה להכריע במאמצי אש מנגד, באמצעות כוחות האוויר. בתרגיל צה"לי מקיף בשנת 2004 - "אבני אש-9", בהנהגת הרמטכ"ל משה יעלון - כוחות היבשה נותרו סטטיים בהגנה על הגבולות, והמאמץ ההתקפי העיקרי הוטל על חיל האוויר. באותה תקופה, גובש במטכ"ל מסמך תורתי לתפיסת ההפעלה החדשה.

בתוך כך, יכולות התקיפה של האש האווירית בצה"ל, בשילוב מאמצי איסוף מודיעיני למטרות אכן השתכללו מאוד, ועם תפיסה זו נכנס צה"ל למלחמת לבנון השנייה. לתקיפות אוויריות היו הישגים לא מבוטלים בהשמדה מקדימה של מערך הטילים של חיזבאללה לטווח הבינוני והארוך, על פי תכנית שהוכנה שנים לפני כן. אבל המלחמה לימדה גם על מגבלות האש המערכתית בדיכוי אש הרקטות של חיזבאללה אל העורף האזרחי הישראלי. גם מהלכי התמרון היבשתי נתקלו באותה מלחמה בפני קשיים במאמצי החדירה אל מערכי ההגנה הקשיחים של חיזבאללה בכפרים, בצירים ההרריים ובמעבה החורש הטבעי.

לקחי מבצע "צוק איתן" ברצועת עזה בשנת 2014 - שנמשך חמישים ואחד ימים - העלו שוב את אותה האכזבה מתקוות היתר שתלו באש המערכתית.

בכל אותן שנים מאז גובשה בצה"ל תפיסת "אסופה", מערכת הביטחון הישראלית עברה שינוי מקיף בתפיסת המלחמה, מבלי שהוא הוכר והוכרז במלוא המודעות הנדרשת. צה"ל שמראשית ימיו התמקד בהפעלת מהלכי תמרון התקפיים אל שטח האויב, העביר את המיקוד התפיסתי אל תפיסת השמדה באש, תוך זניחה הדרגתית של כוחות היבשה המתמרנים. דווקא אויבי ישראל זיהו את משמעות התפנית הדוקטרינרית בצה"ל, וזיהו בו את פוטנציאל המשבר בתפיסת המלחמה שלו.

כך לדוגמה, תואר מצבה הביטחוני של ישראל בעיני באשר אל אסאד, בראיון משנת 2009: "מדינת ישראל הופכת לחזקה יותר מבחינה צבאית, ככל שעובר הזמן...יש לה יותר יכולת הרס, אך פחות יכולת לבצע את המטרות הצבאיות. וכנגזרת מכך, פחות יכולת לבצע את המטרות המדיניות.  לכן היא עוברת מכישלון לכישלון... היום כבר אין מערכה של ישראל באדמות האחרים. זה עקרון אסטרטגי. היום המערכה של ישראל היא 'בפנים'. כך שהמפה השתנתה. ישראל לא יודעת כיצד להתמודד עם המפה הזאת." (ראיון ל"אלאספיר", 25 מרץ 2009)

באופן המעשי, בכל העשורים האחרונים צה"ל עבר תהליך שינוי תפיסתי מקיף, מבלי שהדבר הופנם להכרת השלכותיו על כל מרכיבי תפיסת הביטחון של מדינת ישראל. בכל העשור האחרון צה"ל הצליח לממש בסוריה את יתרונות האש האווירית מוכוונת מודיעין מדויק בניהול מבצעי המב"מ -המערכה שבין המלחמות - במאמץ למנוע במרחבי סוריה החדרת אמצעי לחימה מתקדמים ללבנון, ובמאמץ לסכל התבססות איראנית חיזבלאית על אדמת סוריה. אולם בתוך שביעות הרצון מביטויי העליונות המודיעינית והאווירית - שבוטאו במבצעים אלה - צה"ל השקיע פחות ופחות באימוני מערכי היבשה במיוחד ביחידות המילואים.

במקביל, בתהליך הדרגתי, נזנחו ביישובי הספר מערכי ההגנה המרחבית בהותרת כיתות כוננות מדולדלות.

הרמטכ"ל אביב כוכבי בהחלט זיהה את האיום החדש שהתהווה בגבול הצפון עם התארגנות כוחות קומנדו "רדואן" להתקפה אל יישובי ומוצבי מרחב הגבול, והדגיש בהתאם את חובת המוכנות להגנה. אולם, הוא תמך את ההערכות להגנה בהנעה מהירה של כוחות עילית חי"ר סדירים לתגבור ההגנה. במודעות זו קבע וסידר מדרגות כוננות לתגבור הגנת מרחב הגבול "צריח" במדרגה ראשונה, ו"מבצר" במדרגה שנייה. מבט דומה הופנה גם לדרום למול איום התקפת כוחות הקומנדו של חמאס - "נוחבא". אולם גם בצפון גם בדרום, הערכות הגנתית זו הייתה תלוית התרעה מודיעינית. לתפיסה הגנתית זו המבוססת על הפעלת כוחות המחץ הסדירים, הייתה השלכה מידית על השהיית יכולתו של צה"ל ליציאה מהירה למתקפה אל שטח האויב, באשר כוח המחץ הושקע בשלב ראשון במאמצי ההגנה. הציפייה המורשתית של תפיסת בן גוריון למעבר מהיר למתקפה יבשתית אל שטח האויב, אבדה כך את ממשותה.

תודעת העליונות המודיעינית שהתבססה במבצעי המב"מ, הדחיקה את המצוקה שהייתה צריכה להתעורר ביחס ליכולת מתן ההתרעה לגבי מעבר מהיר של חיזבאללה או חמאס למתקפה נגד ישראל. מבצע "שומר חומות" במאי 2021, נפתח לדוגמה, בהתקפת רקטות מחמאס על ירושלים, כאשר ההתרעה לכך ניתנה כשעה בטרם נפתח הירי. זו איננה התרעה מספיקה במושגי זמן ומרחב אסטרטגיים. ההערכות של חמאס וחיזבאללה בתוך ריכוזי האוכלוסייה, בארגון הכוחות על בסיס בני המקום, מאפשרת להם מעבר מהיר ביותר להתקפה. בניגוד להכנות צבא סדיר קלאסי להתקפה, שבמעבר משגרה לחירום מחוללות שובל של סימנים מעידים בעלי מובהקות, תפיסת הפעולה וההתארגנות של חמאס וחיזבאללה מטשטשת במודע את הסימנים המעידים, ובכך התערערה יכולת המודיעין הישראלי למתן התרעה אסטרטגית למלחמה.

במבט זה, הפתעת התקפת חמאס בבוקר שבעה באוקטובר כרוכה בתהליך שינוי ארוך והדרגתי שהלך ושמט בשנים האחרונות את הבסיס להנחות היסוד של תפיסת הביטחון הישראלית.

סיכום

לנוכח מעטפת האיומים שהוצבה על ידי איראן סביב גבולות מדינת ישראל ובמלוא העומק, בחתירה האיראנית ללכוד את ישראל במצב מלחמה אין סופי, מתחייבת חשיבה חדשה על הדרכים להשגת תוצאת ההכרעה ועל המאמץ לבניית יכולת עמידה ישראלית משמעותית למלחמה ארוכה.  בהשתנות הזו, בן גוריון, היה יודע כנראה להסביר עד כמה בדיוק כאן נדרשת למדינת ישראל תפיסת ביטחון לאומי חדשה. 

גיבוש הכיוונים לתפיסת ביטחון חדשה מחייב קודם כל מוכנות להכרה ביסודותיו של המשבר התפיסתי. מערכת הביטחון הישראלית עדין רחוקה מהכרה כזו. הצעה לקווי מתאר לתפיסה החדשה מחייבת סמינר חקירה ולמידה מהסוג שערך עם עצמו   בן גוריון בקיץ 1947 לקראת פריצת מלחמת העצמאות. בהכוונה ראשונית ניתן להדגיש כי לנוכח צמצום יכולות ההתרעה, ההרתעה וההכרעה נדרשת מדינת ישראל לתפיסת מלחמה חדשה בממדי ההגנה וההתקפה. בכל דרך חייב להיות מוסכם כי צמצום מרחב ההתרעה מחייב ביסוס מחודש למאמץ ההגנה כמאמץ מתמיד בכל הגבולות ובזירת הפנים. בהתעצמות מאמצי ההגנה נדרשת התייחסות מחודשת לצורך החיוני בעומק טריטוריאלי. מימים ראשונים לאחר מלחמת העצמאות היה מוסכם במערכת הביטחון כי לא ניתן להגן על מדינת ישראל מרצועת החוף הצרה בקו כפר סבא כביש 6. לנוכח יכולות המלחמה החדשה, העומק הטריטוריאלי נדרש פי כמה. הוא מחייב אחיזה ישראלית בבקעת הירדן כגבול הביטחון המזרחי ובשטחים חיוניים ביהודה ושומרון.  במערכת האיומים האזורית שהתפתחה, תפיסת ביטחון ישראלית נדרשת להכרה בנוכחותו הגוברת של איום קיומי אזורי רב זירתי, שמחייב בנייה מחודשת של תודעת קיום במשטר מתמיד של מגננה אסטרטגית.  

[לאוסף המאמרים בנושא 'מלחמת חרבות ברזל', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים בנושא תפיסת/תורת הביטחון, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על דוקטרינה - תפיסת הפעלה ארגונית, לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

• אוסף המאמרים בנושא 'מלחמת חרבות ברזל'.
• אוסף המאמרים באתר בנושא תפיסת/תורת הביטחון.
• הרחבת המושג 'אסטרטגיה'.
• אוסף המאמרים על 'הכרעה'.
• אוסף המאמרים אודות 'הרתעה';
• הרחבת המושג: 'התרעה'.
• הרחבת המושג 'ניצחון'.
• הרחבת המושג 'התהוות'.
• הרחבת המושג: 'מורכבות'.
• אוסף המאמרים בנושא קבלת החלטות.
• אוסף המאמרים על דוקטרינה - תפיסת הפעלה ארגונית.

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2023), אוסף המאמרים בנושא 'מלחמת חרבות ברזל', ייצור ידע, 8/10/23.
• פנחס יחזקאלי (2018), תפיסת הביטחון הישראלית באתר 'ייצור ידע', ייצור ידע, 17/12/18.
• פנחס יחזקאלי (2014), אסטרטגיה, ייצור ידע, 2/5/14.
• פנחס יחזקאלי (2019), הכל על 'הכרעה' באתר 'ייצור ידע', ייצור ידע, 8/11/19.
• פנחס יחזקאלי (2014), הרתעה, ייצור ידע, 2/5/14.
• פנחס יחזקאלי (2016), התרעה, ייצור ידע, 20/10/16.
• פנחס יחזקאלי (2014), ניצחון: להשיג את המטרה, ייצור ידע, 2/5/14.
• יחזקאלי פנחס (2014), התהוות, ייצור ידע, 12/4/14.
• פנחס יחזקאלי (2014), מורכבות, ייצור ידע, 12/4/14.
• פנחס יחזקאלי (2015), קבלת החלטות, ייצור ידע, 8/6/15.
• פנחס יחזקאלי (2019), אוסף המאמרים על דוקטרינה - תפיסת הפעלה ארגונית, ייצור ידע, 24/9/19.