אבי הראל: הפן המיסטי של ברכת כוהנים

תקציר: לפי הנאמר בספר הזוהר בזמן ברכת כוהנים השכינה (ספירת מלכות) שורה על אצבעות הכוהן, ועצם הברכה עצמה עושה רושם בעולמות העליונים כך שהברכה של הכוהן שהיא התעוררות של עבודת האל למטה, היא אשר מעוררת את העולמות העליונים, ובגין כך השכינה שורה בעם ישראל. בנוסף, היות שיש בברכה זו שישים אותיות, ברכת הכוהנים מעוררת באמצעותן את העולמות העליונים הקשורים לירידת השכינה כשפע אלוהי. סיכומו של דבר, ברכת כוהנים לפי דברים אלה הינה ריטואל מיסטי מובהק, שמתכתב עם הורדת השפע של השכינה.

[בתמונה: ברכת כהנים בבית כנסת בעפרה... התמונה נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי יעקב. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY-SA 3.0]
[בתמונה: ברכת כהנים בבית כנסת בעפרה... התמונה נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי יעקב. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY-SA 3.0]
אבי הראל הוא בעל תואר שלישי בפילוסופיה והיסטוריה יהודית, שירת בצה"ל מג"ב ומשטרת ישראל שלושה עשורים, בתפקידי פיקוד שונים. בתפקידו האחרון היה ההיסטוריון של משטרת ישראל. פרסם ארבעה ספרים ועשרות מאמרים בתחומי עיסוקו.

אבי הראל הוא בעל תואר שלישי בפילוסופיה והיסטוריה יהודית, שירת בצה"ל מג"ב ומשטרת ישראל שלושה עשורים, בתפקידי פיקוד שונים. בתפקידו האחרון היה ההיסטוריון של משטרת ישראל. פרסם ארבעה ספרים ועשרות מאמרים בתחומי עיסוקו.

*  *  *

בפרשת נשא אנו מוצאים אחד הטקסטים הקדומים ביותר במקרא. המדובר בברכת כוהנים שהוא טקסט שירי, הבנוי על פי עקרונות השירה המקראיים[1]. ברכה זו שימשה ומשמשת את הכוהנים המברכים את העם, מתקופת המקרא ועד ימינו. ככלל, אחד התפקידים החשובים בתפקיד הכוהן הוא לברך את עם ישראל, בשמו של האל, כדלקמן:" וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר.  דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן וְאֶל בָּנָיו לֵאמֹר כֹּה תְבָרְכוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אָמוֹר לָהֶם.  יְבָרֶכְךָ יְהוָה וְיִשְׁמְרֶךָ.  יָאֵר יְהוָה פָּנָיו אֵלֶיךָ וִיחֻנֶּךָּ.  יִשָּׂא יְהוָה פָּנָיו אֵלֶיךָ וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם.  וְשָׂמוּ אֶת שְׁמִי עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַאֲנִי אֲבָרְכֵם"[2].

[בתמונה: אחת השיטות לנשיאת כפיים, בפסיפס בבית כנסת באנסחדה... התמונה נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי Kleuske. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY-SA 3.0]

תפקיד זה של הכוהנים מוזכר במקומות שונים במקרא, בספר בראשית ובספר דברים:

"וּמַלְכִּי צֶדֶק מֶלֶךְ שָׁלֵם הוֹצִיא לֶחֶם וָיָיִן וְהוּא כֹהֵן לְאֵל עֶלְיוֹן. וַיְבָרְכֵהוּ וַיֹּאמַר בָּרוּךְ אַבְרָם לְאֵל עֶלְיוֹן קֹנֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץ.  וּבָרוּךְ אֵל עֶלְיוֹן אֲשֶׁר מִגֵּן צָרֶיךָ בְּיָדֶךָ וַיִּתֶּן לוֹ מַעֲשֵׂר מִכֹּל" ; " וְנִגְּשׁוּ הַכֹּהֲנִים בְּנֵי לֵוִי כִּי בָם בָּחַר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לְשָׁרְתוֹ וּלְבָרֵךְ בְּשֵׁם יְהוָה וְעַל פִּיהֶם יִהְיֶה כָּל רִיב וְכָל נָגַע"[3].

הטקסט של ברכת כוהנים מופיע גם בספרים החיצוניים, למשל בספר בן סירא[4]:" ותהי לו ברית עולם ולזרעו כימי שמים, לשרת ולכהן לו ולברך את עמו בשמו"[5].

לפי האמור עד כאן, הכוהנים מוליכים את הברכה האלוהית לעם, והדבר מודגש על ידי החזרה המשולשת של שם ה' בנוסח הברכה. אמנם הכוהנים הם אשר מברכים את העם, אולם בסוף נוסח הברכה מצויה הבהרה האומרת באופן מפורש כי רק האל לבדו יכול לממש ברכה זו:" ושמו את שמי. מגיד שהם מתברכים בשם המיוחד, יכול אף בגבולין יהיו מתברכין בשם המיוחד, תלמוד לומר: ושמו את שמי... אלא שבגבולין אומר שלש ברכות ובמקדש ברכה אחת... בגבולין נושאין ידיהם כנגד כתפותיהם... ואני אברכם, למה נאמר... יכול אם רצו הכהנים לברך את ישראל הרי הם מברכים ואם לאו אין מברכין, תלמוד לומר: ואני אברכם, שלא יהיו הכהנים אומרים אנו נברך את ישראל, תלמוד לומר: ואני אברכם, אני אברך את עמי, וכן הוא אומר כי ה' אלהיך ברכך, הכהנים מברכים את ישראל, מי מברך את הכהנים, תלמוד לומר: ואני אברכם. הכהנים מברכים את ישראל ואני אברך אלו ואלו, הוי: ואני אברכם"[6].

נחזור לטקסט המקראי. כאמור ברכת כוהנים הינה טקסט קדום ביותר, והשתמשו בו במקרא לא רק לצורך שירה אלא גם לצרכים ספרותיים. לדוגמא בספר תהילים מצויה פרפראזה של ברכת כוהנים כדלקמן:" אֱלֹהִים יְחָנֵּנוּ וִיבָרְכֵנוּ  יָאֵר פָּנָיו אִתָּנוּ סֶלָה... יְבָרְכֵנוּ אֱלֹהִים   וְיִירְאוּ אוֹתוֹ כָּל אַפְסֵי אָרֶץ"[7].

בנוסח של ברכת כוהנים הרבו להשתמש במגילת הסרכים[8], שנתגלתה במדבר יהודה. במגילת סרך היחד ישנו מרכיב ברור של הברכה כדלקמן:" והכוהנים מברכים את כול , אנשי גורל אל ההולכים תמים בכול דרכיו ואומרים , יברככה בכול טוב וישמורכה מכול רע,  ויאר לבך בשכל חיים ויחונכה בדעת עולמים, וישא פני חסדיו לך לשלום עולמים"[9].

מהחיבור המכונה סרך היחד , למדו אנשי כת מדבר יהודה כיצד לנהוג ובמה להאמין. אורח חיי אנשי הכת, מוגדר בו בחוקים ובתקנות המלווים אזהרות על העוברים אותם. במגילה זו מתארת הכת את עצמה , או ליתר דיוק היא מציגה בו לעיני הקורא את דמותה האידיאלית , כלומר את ארגונה המיוחד במינו ואת שאיפותיה החברתיות והדתיות[10].

[בתמונה: כריכת הספר: 'מגילת הסרכים' ליעקב ליכט. אנו מאמינים שאנו עושים בתמונה שימוש הוגן]
[בתמונה: כריכת הספר: 'מגילת הסרכים' ליעקב ליכט. אנו מאמינים שאנו עושים בתמונה שימוש הוגן]

ברכת הכוהנים השפיע כאמור על אנשי הכת רבות בברכה שניתנה ליראי האל, בברכות לבני צדוק ממשפחת הכוהנים, ובברכתו של נשיא העדה. באחת מקטעי המגילה, המילה יחונכה שלקוחה מברכת כוהנים, מופיעה שש פעמים[11].

בפסוק השני של ברכת כוהנים (פרק ו', פסוק כ"ה), נאמר: יאר ה' פניו אליך. הסופר המקראי בוחר לכתוב כאן ביטוי האנשה של האל, המגלה את חסדו ומביט בעין חיובית על יראיו. במקרא יש לביטוי זה מקבילות, כדוגמת:" הָאִירָה פָנֶיךָ עַל עַבְדֶּךָ"[12]. מנגד, ניתן להסביר את הביטוי בפסוק בפרשתנו על דרך ההנגדה הסמנטית – שהיא הסתר פנים של האל, כדלקמן:" וְאָנֹכִי הַסְתֵּר אַסְתִּיר פָּנַי בַּיּוֹם הַהוּא עַל כָּל הָרָעָה אֲשֶׁר עָשָׂה" ; " וְחִכִּיתִי, לַיהוָה, הַמַּסְתִּיר פָּנָיו מִבֵּית יַעֲקֹב וְקִוֵּיתִי לוֹ"[13].

הביטוי פנים מאירות של האל נחשב במזרח הקדום לסמל של שמחה ושביעות רצון. כך מכונה ח'מורבי[14] בהקדמה לקובץ חוקיו, בשם:" המעלה אור על פניו של האל תשכפ"[15], האל המסופוטמי, אשר האיר את פניהם של מאמיניו ונחשב לגומל חסד לעובדיו.

הסיומת המקראית של ברכת כוהנים, "ושמו את שמי על בני ישראל", הינה סיומת מופשטת, ומסמלת את היותם של בני ישראל קנינו של ה', שכן שימת שם של פלוני על עצם כלשהוא מסמלת את בעלותו על אותו עצם. נוהג זה היה רווח במזרח הקדום, ושליטים ומלכים שמו את שמם על מקומות וחפצים שונים כדי לציין את בעלותם עליהם.

בהלכות כוהנים[16] מפרט הרמב"ם את מכלול הדינים של ברכה זו, ובה כלולה הלכה מעניינית האומרת את הדבר הבא: "כהן שהרג את הנפש אף על פי שעשה תשובה לא ישא את כפיו שנאמר ידיכם דמים מלאו וכתיב ובפרשכם כפיכם, וכהן שעבד כוכבים בין באונס בין בשגגה אע"פ שעשה תשובה אינו נושא את כפיו לעולם שנאמר אך לא יעלו כהני הבמות ...וכן כהן שהמיר לעכו"ם אע"פ שחזר בו אינו נושא את כפיו לעולם ושאר העבירות אין מונעין"[17].

באמצע שנות השמונים של המאה הקודמת, נמצאו בכתף הינום[18], לוחיות ברכת כהנים[19] שהיו מורכבות משתי לוחיות כסף זעירות שנמצאו גלולות היטב שעליהן נמצא כיתוב בכתב עברי קדום שפוענח כטקסט הדומה מאוד לברכת כהנים. הלוחיות שנחשבות לממצא הארכאולוגי הקדום ביותר של טקסט מקראי, נכתבו כנראה בשנה השביעית לפני הספירה, ומשערים שהן שימשו כקמע. מפאת קוצר היריעה ראוי לדון על ממצא חשוב זה והשפעתו על חקר המקרא במאמר נפרד.

על פי הנאמר במשנה, משמעות ברכת כוהנים גנוזה בעצם אמירתו של השם המפורש, כדלקמן:" ברכת כוהנים כיצד? במקדש אומר את השם ככתבו ובמדינה(מחוץ למקדש) ככינויו, במדינה כהנים נושאים את ידיהן כנגד כתפיהן ובמקדש על גבי ראשיהן, חוץ מכוהן גדול שאינו מגביה ידיו למעלה מן הציץ"[20].

במסורת המיסטית הקדומה, בספרות ההיכלות[21], יש הבהרה אודות מהות הקשר בין השם המפורש לבין ברכת כוהנים וקובעת שכל שלושת חלקי הברכה קשורים באמירת השם:" זה השם המפורש היוצא מן ברכת כוהנים. דע כי מן ברכת כוהנים המשולשת בתורה(המורכבת משלושה פסוקים) יוצא ממנה שם המפורש שהיו הכוהנים מברכין את ישראל בבית המקדש לפיכך אמרו רבותינו ז"ל אין מסתקלין(מסתכלים) בכוהנים בזמן שנושאים את כפיהם בבית המקדש מפני שהיו מברכין את ישראל בשם המפורש והיו מעלימין קריאת השם בנעימת אחיהם הכוהנים"[22].

לפי אליאור על אתר, הגיית שם האל ושירת תהילתו, שהיו חלק מרכזי בעבודת הכוהנים בהיכל, וברכת כוהנים, שייחודה באמירת השם המפורש, היו לעיקרה של עבודת המלאכים בהיכלות: "וכי כמה כוח יש בכם משרתי אלהינו שאתם מזכירים ומשמיעין לו זכרון שמו ברום עולם אין חקר ואין מספר בקול ותוקף"[23].

בעל ספר הזוהר בפרשתנו מתייחס לברכת הכוהנים כאל ריטואל מיסטי מובהק הקשור לשפע השכינה(ספירת מלכות), היורד לעולם בזכות ברכה זו, כדלקמן: "וּכְשֶׁפּוֹרֵשׂ הַכֹּהֵן אֶת יָדָיו, הַשְּׁכִינָה שׁוֹרָה עַל אוֹתָן הָאֶצְבָּעוֹת, שֶׁהֲרֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הִסְכִּים עִם הַכֹּהֵן בְּאוֹתָן בְּרָכוֹת. וְיִשְׂרָאֵל מִתְבָּרְכִים מִשְּׁנֵי צְדָדִים - מִלְמַעְלָה וּמִלְּמַטָּה. מִלְמַעְלָה - הַשְּׁכִינָה שֶׁשּׁוֹרָה עַל אוֹתָן אֶצְבָּעוֹת, וְהַכֹּהֵן שֶׁמְּבָרֵךְ. בֹּא רְאֵה, דְּבָרִים שֶׁעוֹשִׂים, מְעוֹרְרִים דְּבָרִים לְמַעְלָה. כְּמוֹ זֶה בִּפְרִישַׂת אֶצְבְּעוֹת הַכֹּהֵן לְמַטָּה, מִתְעוֹרֶרֶת הַשְּׁכִינָה לָבֹא וְלִשְׁרוֹת עָלֵינוּ. וְכֵן כַּמָּה דְבָרִים הֵם בָּעוֹלָם שֶׁמְּעוֹרְרִים דְּבָרִים לְמַעְלָה, שֶׁהֲרֵי בַּהִתְעוֹרְרוּת שֶׁלְּמַטָּה מִתְעוֹרֵר כֹּחַ אַחֵר לְמַעְלָה, וְזֶה בֵּאַרְנוּ בְּכַמָּה מְקוֹמוֹת. וְהַיְנוּ טַעַם הַלּוּלָב וְהַיְנוּ טַעַם הַשּׁוֹפָר. וּכְמוֹ הֵם בְּגָוֶן זֶה עֶשֶׂר אֶצְבָּעוֹת מְעוֹרְרוֹת הַשְּׁכִינָה לִשְׁרוֹת עֲלֵיהֶן. מִתְעוֹרְרוֹת עֶשֶׂר מַעֲלוֹת אֲחֵרוֹת לְהָאִיר, וְהַכֹּל בְּשָׁעָה אַחַת… בְּאוֹתָהּ שָׁעָה שֶׁבְּרָכָה זוֹ יוֹצֵאת מִפִּי הַכֹּהֵן, אוֹתָן שִׁשִּׁים אוֹתִיּוֹת יוֹצְאוֹת וְטָסוֹת בָּרָקִיעַ, וּמְמֻנִּים שִׁשִּׁים גְּדוֹלִים עַל כָּל אוֹת וְאוֹת, וְכֻלָּם מוֹדִים עַל כָּל הַבְּרָכוֹת הַלָּלוּ. מָה הַטַּעַם שִׁשִּׁים אוֹתִיּוֹת בַּבְּרָכוֹת הַלָּלוּ? מִשּׁוּם שֶׁיִּשְׂרָאֵל הֵם שִׁשִּׁים רִבּוֹא, וְסוֹד שִׁשִּׁים רִבּוֹא עוֹמְדִים בָּעוֹלָם, וְכָל אֶחָד וְאֶחָד הוּא רבוא אֶחָד. הַשֵּׁם הַקָּדוֹשׁ שֶׁיּוֹצֵא מִזֶּה עוֹלֶה לְמַעְלָה עַד אוֹתוֹ הַכִּסֵּא שֶׁלְּמַעְלָה. וְהַכֹּל, שְׁכִינָה עֶלְיוֹנָה וּשְׁכִינָה תַּחְתּוֹנָה, מוֹדִים לַכֹּהֵן בְּאוֹתָן הַבְּרָכוֹת וְעַל אוֹתָם שִׁשִּׁים מְמֻנִּים. וְעַל זֶה כָּתוּב, וְשָׂמוּ אֶת שְׁמִי עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַאֲנִי אֲבָרֲכֵם. וְאָז הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְבָרֵךְ אֶת יִשְׂרָאֵל"[24].

רוצה לומר שבזמן ברכת כוהנים השכינה (ספירת מלכות) שורה על אצבעות הכוהן, ועצם הברכה עצמה עושה רושם בעולמות העליונים כך שהברכה של הכוהן שהיא התעוררות של עבודת האל למטה, היא אשר מעוררת את העולמות העליונים, ובגין כך השכינה שורה בעם ישראל. בנוסף, היות שיש בברכה זו שישים אותיות, ברכת הכוהנים מעוררת באמצעותן את העולמות העליונים הקשורים לירידת השכינה כשפע אלוהי. סיכומו של דבר, ברכת כוהנים לפי דברים אלה הינה ריטואל מיסטי מובהק, שמתכתב עם הורדת השפע של השכינה.
[בתמונה: אחת השיטות לצורת ידי הכוהנים בעת הברכה... התמונה נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי גורם לא ידוע. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY-SA 3.0]
[בתמונה: אחת השיטות לצורת ידי הכוהנים בעת הברכה... התמונה נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי גורם לא ידוע. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY-SA 3.0]

רבי יוסף ג'יקטיליה, בספרו שערי אורה, מתייחס לברכת הכוהנים בשני קצוות

בפעם הראשונה כאשר הוא דן בספירת מלכות, בפרק הראשון בחיבורו, ובפעם הנוספת, כאשר הוא דן בספירת כתר בפרק העשירי והאחרון של שערי אורה.

להלן הדיון הראשון של ג'יקטיליה בספר שערי אורה אודות ברכת כוהנים: "ולפי שהמידה הזאת(חסד) ירש אותה אברהם אבינו באמרו, והיה ברכה ובסוף(הפסוק), וה' ברך את אברהם בכל, הוצרך ה' יתברך למסור ביד ישראל המפתחות לפתוח הבריכה הזאת(ספירת שכינה/מלכות סמל של השפע האלוהי). ומסר (אותה) ביד הכוהנים מפתחות עליונים להמשיך הברכות והשפע והאצילות מכל המעלות והספירות העליונות לבריכה זו הנקראת כה(ספירת מלכות), וציווה ברכת כוהנים, דבר אל אהרון ואל בניו לאמר כה תברכו את בני ישראל. וכשהמידה הזאת מתברכת ומתמלאת אזי יבוא השפע והאצילות לישראל... ועל סוד ברכת כוהנים במידת כה אמר דוד עליו השלום, יודוך ה' כל מעשיך וחסידיך יברכוכה, (כתיב) מלא (עם האות) ה"א, כלומר יברכו(במידת) כה. וזו היא תפילה(תפילין) של יד שאמרנו, ועליה אמר בתורה, והיו לאות על ידכה, מלא בה"א. ומה שאנו קושרים תפילה של יד בשמאל לפי שממידת שמאל(ספירת דין/גבורה), שהיא מידת הפחד והגבורה, נמשך הכוח למידת כה..."[25].

ג'יקטיליה בדבריו אלה, מתאר את העברת מקור הברכות מאברהם לכוהנים, שעושים זאת בזמן ברכתם. ברכה זו מאפשרת לשפע האלוהי לזרום מלמעלה למטה ובכך ישראל אמורים להתברך. באופן מפתיע ונועז, קושר ג'יקטיליה את הדיון אודות ברכת כוהנים וספירת מלכות, המסומלת בקטע האמור במונח כה, במצוות תפילין של יד, שמצווה להניחה על ידכה, לפי דברי הפסוק, שהיא יד שמאל. דבר זה איננו מקרי, אלא יש לו טעם מיסטי עמוק ומובהק הרומז לזיקתה של ספירת מלכות לספירת דין/ גבורה הקרויה כאן שמאל. ג'יקטיליה לשיטתו אומר זאת כי לפי מה שעולה מספר שערי אורה בכל ספירה יש שביב של ספירה מנוגדת, כך שספירת מלכות איננה חסד גמור והיא מעורבת קמעא גם עם מידת הדין שהיא ספירת דין/גבורה והנקראת שמאל. לפי קביעתו של ג'יקטיליה, רק ספירת כתר היא מידה של רחמים גמורים ללא סגסוגת או בדלים של כוחות אחרים.

המעניין שדבריו אלה של ג'יקטיליה, מופיעים בפורמט דומה גם בספר הזוהר על אתר, כדלקמן: "כֹּה תְבָרַכוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אָמוֹר לָהֶם. כֹּה תְבָרֲכוּ - בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ. כֹּה תְבָרֲכוּ - בְּיִרְאָה. כֹּה תְבָרֲכוּ - בַּעֲנָוָה. אָמַר רַבִּי אַבָּא, כֹּה תְבָרֲכוּ - לָמַדְנוּ, הַצֶּדֶק הַזֶּה נִקְרָא כֹּ''ה, שֶׁכָּל הַדִּינִים מִתְעוֹרְרִים מִכֹּ''ה ממנו, וְהַיְנוּ מַה שֶּׁאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר, מַה זֶּה מַכָּה רַבָּה? כְּלוֹמַר, מַכָּה מִכֹּה. וְכָתוּב וְהִנֵּה לֹא שָׁמַעְתָּ עַד כֹּ''ה, כְּמוֹ שֶׁהִפְחִיד מֹשֶׁה. וְכָתוּב בְּזֹּאת תֵּדַע כִּי אֲנִי ה', וְהַכֹּל אֶחָד. וְכָתוּב וְלֹא שָׁת לִבּוֹ גַּם לָזֹּאת, שֶׁהִזְמִינָהּ לְהַחֲרִיב אֶת אַרְצוֹ. מֵהַכֹּ''ה הַזֹּאת מִתְעוֹרְרִים הַדִּינִים, וּמִשֶּׁהִתְחַבֵּר עִמָּהּ חֶסֶד, מִתְבַּשֶּׂמֶת. וּמִשּׁוּם כָּךְ נִמְסָר זֶה לַכֹּהֵן שֶׁבָּא מֵחֶסֶד, כְּדֵי שֶׁתִּתְבָּרֵךְ וְתִתְבַּשֵּׂם כֹּ''ה. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב כֹּה תְבָרֲכוּ. כְּלוֹמַר, אַף עַל גַּב שֶׁהַכֹּה הַזֹּאת נִמְצֵאת בְּדִינִים, תְּבַשְּׂמוּ אוֹתָהּ וּתְבָרְכוּ אוֹתָהּ, שֶׁכָּתוּב כֹּה תְבָרֲכוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. תְּבָרְכוּ בְחֶסֶד זֶה אֶת כֹּ''ה, וּתְבַשְּׂמוּ אוֹתָהּ מוּל יִשְׂרָאֵל, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִמָּצְאוּ בָהּ דִּינִים"[26].

לפי דברים אלה של הזוהר, המידה כה, שהיא ספירת מלכות, יש לה זיקה למידת הדין או במילים אחרות, מידת מלכות יש בה סיגים של מידת דין/גבורה, ואין היא יכולה להעיד על עצמה שהיא מידת הרחמים הגמורים(רחמים גמורים – ספירת כתר). לכן יש צורך וחיוב מיסטיים שהכוהן, שהוא מייצג את מידת החסד עלי אדמות, בדומה לאברהם אבינו, יברך את בני ישראל, וכך יגביר  את כוחה של מידת החסד על מידת הדין, או לכל הפחות ירסן וימתן את כוח הרע.

המקום הנוסף בו ג'יקטיליה מזכיר את ברכת הכוהנים, נמצא בפרק העשירי של ספרו שערי אורה, הדן בספירת כתר. אין מקריות בכך כפי שניווכח מיד, היות וג'יקטיליה מכניס למשוואה של ברכת כוהנים את עניין הרחמים הגמורים, שספירת כתר מייצגת אותם, ואת עניין פעולת הגומלין של מעשה האדם והעולם האלוהי, כדלקמן:"... וזהו סוד שציווה בברכת כוהנים ואמר, כה תברכו את בני ישראל, כה – בשם המפורש הפותח שערי עליונים ואז כל הפנים מאירים(ספירת כתר שופעת רחמים גדולים על שאר הספירות מתחתיה). ומה אתם אומרים? יברך ה' וישמרך, ולקיים הברכה, יאר ה' פניו אליך ויחנך. מהו יאר ה' פניו אליך ויחונך? כלומר בשעה שיופיעו הרחמים הגדולים מן הכתר העליון, שהם הפנים המאירים לכל הספירות, באותה השעה יגמור רצונך וימלא חפצך מכל צד. ואם הוא אינו מן הדין, שאין אתה ראוי לרחמים, יתן לך מתנת חינם ואף על פי שאינך ראוי, כי זו היא דרך הרחמים העליונים והפנים המאירים לתת מתנת חינם לנבראים... וזה סוד יאר ה' פניו אליך ויחונך(מלשון מתנת חינם, בגין הארת הרחמים של ספירת כתר ורישומה בשאר הספירות שמתחתיה). והבן זה מאוד, והנה זה המפתח שבו תיכנס לכמה חדרים אשר ננעלו עליהם השערים, ואשרי הזוכה והעם אשר נתן להם ה' יתברך מתנה גדולה כזאת"[27].

ג'יקטיליה מציין כאן שני דברים חשובים נוספים שלא אמר קודם לכן בעניינה של ברכת כוהנים. האחד – שברכה זו מעוררת את הרחמים האבסולוטיים של ספירת כתר על שאר הספירות ועל האדם. גם אם אדם זה לא ראוי הוא יקבל את הברכה האמורה לפנים משורת הדין בגין מהותה של ספירת כתר שכולה רחמים.

השני – ג'יקטיליה מתאר את ברכת כוהנים בתוך מתווה המתאר את פעולת הגומלין שבין האדם - ברכת כוהנים במקרה זה, לעולם האלוהי - פעולתה של ספירת כתר, פעילות הבאה בהתאמה מיסטית שבין הרצון האנושי המתגלה בברכת כוהנים(וגם בתפילה כשלעצמה[28]), לבין המקור הרצון האלוהי המושפע מהכוונה האנושית והמשפיע לפי רצון הכוהנים המברכים או האדם שנושא תפילתו. רעיון זה, של התלכדות הרצון האנושי, או ליתר דיוק הפעילות האנושית בעולם השפל, המרוכז בתפילה והמביא לידי הפעלת הרצון האלוהי למילוי רצונו של האדם, רעיון זה מקורו אצל ר' עזריאל מגירונה, שאצלו הרצון האלוהי אינו מצוי בספירת חכמה אלא בספירת כתר. הסוגיה אודות השפעתו של ר' עזריאל על ג'יקטיליה בעניין האמור, מחייבת דיון נפרד, ואין כאן המקום להאריך בה[29].

אחרית דבר

בפרשת נשא אנו מוצאים אחד הטקסטים הקדומים ביותר במקרא. המדובר בברכת כוהנים שהוא טקסט שירי, הבנוי על פי עקרונות השירה המקראיים. לפי האמור עד הכוהנים מוליכים את הברכה האלוהית לעם, והדבר מודגש על ידי החזרה המשולשת של שם ה' בנוסח הברכה. בסוף נוסח הברכה מצויה הבהרה האומרת באופן מפורש כי רק האל לבדו יכול לממש ברכה זו.

לפי הנאמר בספר הזוהר בזמן ברכת כוהנים השכינה (ספירת מלכות) שורה על אצבעות הכוהן, ועצם הברכה עצמה עושה רושם בעולמות העליונים כך שהברכה של הכוהן שהיא התעוררות של עבודת האל למטה, היא אשר מעוררת את העולמות העליונים, ובגין כך השכינה שורה בעם ישראל. בנוסף, היות שיש בברכה זו שישים אותיות, ברכת הכוהנים מעוררת באמצעותן את העולמות העליונים הקשורים לירידת השכינה כשפע אלוהי. סיכומו של דבר, ברכת כוהנים לפי דברים אלה הינה ריטואל מיסטי מובהק, שמתכתב עם הורדת השפע של השכינה.

ג'יקטיליה בספרו שערי אורה, מתאר את העברת מקור הברכות מאברהם לכוהנים, שעושים זאת בזמן ברכתם. ברכה זו מאפשרת לשפע האלוהי לזרום מלמעלה למטה ובכך ישראל אמורים להתברך. באופן מפתיע ונועז, קושר ג'יקטיליה את הדיון אודות ברכת כוהנים וספירת מלכות, המסומלת בקטע האמור במונח כה, במצוות תפילין של יד.

ג'יקטיליה קושר עוד שני רעיונות נועזים הקשורים בברכת כוהנים:

  • האחד – שברכה זו מעוררת את הרחמים האבסולוטיים של ספירת כתר על שאר הספירות ועל האדם. גם אם אדם זה לא ראוי הוא יקבל את הברכה האמורה לפנים משורת הדין בגין מהותה של ספירת כתר שכולה רחמים.
  • השני – ג'יקטיליה מתאר את ברכת כוהנים בתוך מתווה המתאר את פעולת הגומלין שבין האדם - ברכת כוהנים במקרה זה, לעולם האלוהי - פעולתה של ספירת כתר, פעילות הבאה בהתאמה מיסטית שבין הרצון האנושי המתגלה בברכת כוהנים לבין המקור הרצון האלוהי המושפע מהכוונה האנושית והמשפיע לפי רצון הכוהנים המברכים או האדם שנושא תפילתו.

רוצה לומר שהן לפי הזוהר והן לפי ג'יקטיליה, יש לברכת כוהנים פן מיסטי מובהק ונועז, ואשר מגדיר את הזיקה בין הפעולה האנושית ולהשפעתה בעולם האלוהי.

[לאוסף המאמרים על 'פָּרָשַׁת נָשֹׂא', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על הקבלה, תורת הסוד והמיסטיקה היהודית, לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

מקורות והעשרה

[1] עולם המקרא, במדבר, הוצאת דברי הימים, ת"א, 1997, עמודים:46 – 48.

[2] במדבר, פרק ו', פסוקים: כ"ב – כ"ז.

[3] בראשית, פרק י"ד, פסוקים: י"ח – כ', דברים, פרק כ"א, פסוק ה', בהתאמה.

[4] הספר בן סירא, הוא מהספרים הידועים ביותר בין הספרים החיצוניים, מבחינת מספר האזכורים שלו במקורות יהודיים ומבחינת הפופולריות שהייתה לו בקרב יהודים ונוצרים. נכתב בידי שמעון בן ישוע בן אלעזר בן סירא, בירושלים, במאה השנייה לפני הספירה, בעברית.

[5] ספר בן סירא, מהדורת משה צבי סגל, מוסד ביאליק, ירושלים, 2013, עמוד: שיא.

[6] במדבר רבה, פרק י"א, ח'.

[7] תהילים, פרק ס"ז, פסוקים: ב', ח', בהתאמה.

[8] מגילת הסרכים מן המגילות הגנוזות שהיו ראשונות להתגלות בשנת 1947, מתייחדת מכל שאר המגילות הגנוזות בכך שנושא עניינה הוא כת מדבר יהודה, שמאוצר כתביה שרדו והגיעו אלינו כל אותן המגילות הגנוזות שנתגלו במערות מדבר יהודה. מגילה זו מכילה קובץ של חוקים ועיקרי אמונה שבהם באים לידי ביטוי שאיפותיה של הכת ואורח חייה בתחום הדתי והעיוני וגם בתחום החברתי המעשי.

[9] יעקב ליכט, מגילת הסרכים: ממגילות מדבר יהודה, ירושלים, מוסד ביאליק, 1996,עמוד: 68(להלן: ליכט, סרכים).

[10] ליכט, סרכים, עמוד 8.

[11] שם, עמודים: 277 – 289.

[12] תהילים, פרק ל"א, פסוק י"ז.

[13] דברים, פרק ל"א, פסוק: י"ח, ישעיהו, פרק ח', פסוק י"ז, בהתאמה.

[14] חוקי חַמוּרָבִּי הם קודקס החוקים הנודע והמקיף בחוקי המזרח הקדום, והראשון שנתגלה בעת החדשה. הקובץ חובר ונחקק על אסטלה בשנת שלטונו האחרונה של חמורבי מלך בבל, השליט השישי בשושלת הבבלית הראשונה, במאה השמונה עשרה לפנה"ס. אוסף החוקים, אשר כלל במקור כ־300 חוקים, פורסם לקראת סוף תקופת שלטונו של חמורבי. הקודקס עצמו נכתב בכתב יתדות בשפה האכדית אשר הייתה, בהשפעת חמורבי, לשפה הרשמית בבבל.

[15] אברהם לבנון, קבצי חוקים של העמים במזרח התיכון. הוצאת א.ו.ר., חיפה, תשכ"ז, סעיפים: 34 – 35.

[16] רמב"ם, משנה תורה, ספר אהבה, הלכות תפילה וברכת כהנים, פרקים: י"ד-טו.

[17] שם, פרק ט"ו, הלכה ג'. הרמב"ם מתייחס לברכת כוהנים גם בספרו הפילוסופי מורה נבוכים, חלק ג', פרק ס"ב.

[18] כתף הינום הוא אתר ארכאולוגי ובו מערכת מערות קבורה המתוארכות לימי בית המקדש הראשון. האתר שוכן בירושלים, למרגלות הכנסייה הסקוטית, כנסיית אנדראס הקדוש, בצמוד למרכז מורשת בגין.

[19] גבריאל ברקאי, ‏ברכת הכוהנים על לוחיות כסף מכתף הינום בירושלים, קתדרה, 52, יולי 1989, עמודים: 76-37.

מנחם הרן, ‏ברכת כהנים מכתף הינום - המשמעות המקראית של התגליות, קתדרה, 52, יולי 1989, עמודים: 89-77.

[20] סוטה, פרק ז', משנה ו'.

[21] ספרות ההיכלות והמרכבה הוא שם כולל לכ־25 חיבורים מיסטיים שחוברו כנראה בתקופת התנאים והאמוראים, בין המאה השנייה למאה החמישית לספירה בארץ ישראל ,שהייתה אז פרובינציה של האימפריה הרומית המזרחית. יש הסוברים כי על אף שהמסורת בנושא אכן קדומה, החיבורים בכתב נערכו רק במאה השביעית או השמינית.

ראה:
רחל אליאור
ספרות ההיכלות ומסורת המרכבה - תורת הסוד הקדומה ומקורותיה, תל אביב,  ידיעות אחרונות, 2004.

רחל אליאור, היכלות זוטרתי, כתב יד ניו יורק 8128 מהדורה מדעית, ירושלים, האוניברסיטה העברית, תשמ"ב.

רחל אליאור, מקדש ומרכבה, כוהנים ומלאכים, היכל והיכלות במיסטיקה היהודית הקדומה, ירושלים, מאגנס, תשס"ג.

רחל אליאור, ייחודה של התופעה הדתית בספרות ההיכלות: דמות האל והרחבת גבולות ההשגה, מחקרי ירושלים במחשבת ישראל, ו (א-ב) תשמ"ז, המיסטיקה העברית הקדומה, (עורך י' דן), 13–64.

[22] רחל אליאור, בין ההיכל להיכלות השמימיים: התפילה ושירת הקודש בספרות ההיכלות וזיקתן למסורות הקשורות במקדש, תרביץ, כרך סד, חוברת ג', ירושלים, תשנ"ה, עמוד 368. המקור – ספר היכלות, סינופסיס, סעיפים 981 – 982.

[23] שם, עמוד 369, מקור – היכלות רבתי, סינופסיס, סעיף 168.

[24] זוהר, חלק ג', דף קמ"ה, עמוד א', תרגום שלי.

[25] יוסף ג'יקטיליה, שערי אורה, מהדורת יוסף בן שלמה, מוסד ביאליק, ירושלים, תשמ"א, עמוד 78. ההדגשות שלי. (להלן, ג'יקטיליה, שערי אורה).

[26] זוהר, חלק ג', דף קמ"ו, עמוד א'. התרגום וההדגשות שלי.

[27] ג'יקטיליה, שערי אורה, כרך ב', עמודים 113 – 114.

[28] על כך ראה  בהרחבה – ג'יקטיליה, כרך א', עמודים 164 – 165.

[29] ראה: גרשם שלום, ראשית הקבלה, ירושלים, תש"ח, עמודים: 143 – 144 ; יוסף דן, תולדות תורת הסוד העברית, כרך ז', מרכז זלמן שזר, ירושלים, תשע"ב, עמודים: 361 – 374.

2 thoughts on “אבי הראל: הפן המיסטי של ברכת כוהנים

  1. Pingback: פרשת נשא באתר ייצור ידע | ייצור ידע

  2. Pingback: הקבלה, תורת הסוד והמיסטיקה היהודית, באתר ייצור ידע | ייצור ידע

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *