תקציר: קשה להתעלם מן ההקבלה בין ספרו של סטפן צוויג, "העולם של אתמול", למתרחש בעולם המערבי כולו, ובוודאי אצלנו, מאז טבח ה- 7 בנובמבר...

"אבל כל צל הלוא הוא ילדו של האור, ורק מי שיודע אור וחושך, מלחמה ושלום, עלייה וירידה, חי חיים אמיתיים." (סטפן צוויג)

רוני אקריש הוא ‏מייסד ומנהל‏ האוניברסיטה העממית - חינמית "קפה דעת"‏.

*  *  *

קשה להתעלם מן ההקבלה בין ספרו של סטפן צוויג, "העולם של אתמול" (The World of Yesterday. ראו תמונת כריכה למטה), למתרחש בעולם המערבי כולו, ובוודאי אצלנו, מאז טבח ה- 7 בנובמבר. "העולם של אתמול" היא אחת האוטוביוגרפיות הגדולות. זה סוג הספרים שמשנה אותך, או לפחות את הדרך שבה אתה חושב על עצמך.

סטפן צוויג (1942-1881; Stefan Zweig) - סופר, משורר וביוגרף אוסטרי יהודי - הוא מהסופרים הנקראים בעולם ומאנשי הרוח הנערצים של תקופתו. 'העולם של אתמול', הוא ספר זיכרונותיו האוטוביוגרפי, אותו כתב במהלך גלותו בשנות ה-40 של המאה הקודמת. הוא מתאר בו, בסגנונו הנפלא, את הסביבה התרבותית והאינטלקטואלית של אירופה בסוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20 ששקעה ואיננה עוד, ומתאר קשת של אישים אשר גילמו את חיי הרוח והתרבות שלה, בהם הרצל, פרויד, תומס מאן, ג'יימס ג'ויס וארטורו טוסקניני. עם עליית הנאצים עבר צוויג לאנגליה, משם לארצות הברית, ולבסוף התיישב בברזיל, עקור משורש.

כשפורסם הספר בפברואר 1942, צווייג ואשתו כבר לא היו כבר בין החיים. יממה לפני כן, הם התאבדו בפורטו אלגרה שבברזיל. הסופר האוסטרי - שבין חבריו נמנו זיגמונד פרויד, ריכרד שטראוס, ג'יימס ג'ויס, ארתורו טוסקניני, מקסים גורקי ועוד ענקים תרבותיים ואינטלקטואלים רבים מהמחצית הראשונה של המאה ה-20 - הרגיש שאינו שייך לשום מקום.

עידן של יציבות שקרסה

המחבר נולד למשפחה יהודית אמידה בווינה ב-1881, תקופה שהוא מכנה "תור הזהב של השלווה". הוא כתב ואני מצטט: "החברה הוסדרה ונבנתה כדי להחזיק מעמד". החיים היו מאורגנים וצפויים מראש, אם היה קיום לעשירים ומודל קשוח יותר לאחר, בכל זאת הייתה התפתחות איטית לקראת זכויות, זכויות הוגנות יותר, פוטנציאל לאבולוציה אישית."

היציבות עצמה זכתה להערכה: "תחושת הביטחון הזו הייתה נכס השייך למיליונים, משהו רצוי, אידיאל חיים משותף לכולם". כל זה נסחף בתוך הטרגדיה של מלחמת העולם הראשונה, שאחריה הגיע עידן ויימאר: מסוחרר בהרווחה נהנתנית, אופטימית ונידונה ללא מוצא. חיים שניים אלו ראו את צוויג נוסע בחופשיות ברחבי אירופה, הופך לסופר מפורסם ונהנה מהתחייה יוצאת הדופן של היצירתיות האנושית המציינת את העידן. הוא אפך לאספן שברי גאונות: דף מפנקס הציורים של לאונרדו דה וינצ'י, פקודות נפוליאון לצבאו בריבולי, קנטטה מאת באך, שיר מאת גתה, פרטיטורה מאת מוצרט ושוברט אבל גם הרהיטים מהחדר שבו מת בטהובן. זה נתן תוכן לאמונתו הבלתי מעורערת ביבשת אנושית המוקירה אווירה של שלום, קידמה, תרבות ושיתוף פעולה.

ואז, בשנת 1933, היטלר הגיע… וסימן את תחילת הסוף! כמו רבים מחבריו היהודים, המערכה השלישית והאחרונה של צווייג התפרצה וראתה אותו בורח מהעולם שיצר ואהב. הבית שלו, האוסף המדהים שלו, אלפי הספרים שלו, החברים והמשפחה שלו, התחושה הזו של היכולת לעצב דברים בדרך שלך. תחילה הוא מגיע לאנגליה, כשהנאצים צעדו מערבה, הוא מפליג לעבר ארצות הברית, ואז לכיוון ברזיל ב'פורטו אלגרה'. לנוכח המידע הטרגי, אמונתו באנושות ובעתידה מתרסקת בפתאומיות, באלימות ובחיבוק השכחה. צוויג מסכם את הכול בקטע יוצא דופן ושובר לב מ "העולם של אתמול":

" נולדתי במלוכה ההבסבורגית, אך היום הייתה מחפש אותה לשווא על המפה; היא נעלמה ללא עקבות. גדלתי בווינה, עיר בינלאומית בת אלפיים שנה, והייתי צריך לעזוב אותה כמו פושע לפני שהיא תתדרדר לעיר פרובינציאלית גרמנית. יצירתי הספרותית, בשפה שבה כתבתי אותה, נשרפה והצטמצמה לאפר, באותה ארץ שבה ספריי זכו לידידותם של מיליוני קוראים. אז כבר אין לי מקום בשום מקום, זר בכל מקום, אורח חולף בזמנים הטובים ביותר; אפילו המולדת שלבי בחר, אירופה, אבדה לי מאז שנקרעה והתאבדה בפעם השנייה במלחמת אחים. בניגוד לרצוני הפכתי לעד לתבוסה המפחידה ביותר של התבונה ולניצחון האכזרי הפרוע ביותר בכרוניקה של הזמן; מעולם - ואני מציין זאת בלי שום גאווה אלא בתחושת בושה - מעולם לא סבל דור מנסיגה מוסרית כזו כמו שלנו לאחר פסגת הרוח שכזו."

הספר מהווה קינה על שני עולמות אבודים, וכתב אישום כועס על השלישי

הספר מתאר באופן מרתק ומרגש של תקופה שלמה שחרבה, סגנון ותפיסת חיים שאינם אפשריים עוד. בסגנונו הצח ובהיר המחשבה משחזר צוויג את חיי התרבות של אירופה במחצית הראשונה של המאה העשרים ואת הזעזוע האדיר עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה והשנייה. 

התקופה האבודה הראשונה מכונה 'תקופת בֶּל אֶפּוֹק' - העידן היפה (Belle Époque) באירופה, שנמשכה משלהי המאה ה-19 (1870 לערך) ועד מלחמת העולם הראשונה (1914). התקופה נחשבה לתור זהב באירופה בזכות השלום והיציבות ששררו אז בין המעצמות, אשר אפשרו פיתוח ושגשוג בתחומי המדע, הטכנולוגיה והאמנות, שהביאו למודרניזציה ולשיפור ניכר באיכות החיים. צוויג, שגדל במילייה הזה, ראה חברה שבה אמנויות, מדעים ועיסוקים אינטלקטואלים שגשגו. וינה, עיר הולדתו, הייתה מוקד תרבותי שבו חיו ועבדו אישים כמו זיגמונד פרויד, גוסטב מאהלר ולודוויג ויטגנשטיין. זו הייתה תקופה של שלום יחסי ובינלאומיות מתפתחת, שבה רעיונות ותנועות אמנותיות חצו את הגבולות.

אולם עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה התפרק עולם זה של יציבות ועושר תרבותי. המלחמה הביאה להרס חסר תקדים, תהפוכות חברתיות והתמוטטות האימפריה האוסטרו-הונגרית. קינתו של צווייג על עידן זה מושרשת בסיום הפתאומי של מה שנראה כמו תור זהב מתמשך, עולם של אלגנטיות מעובדת ותסיסה אינטלקטואלית, מרוסק ללא תקנה על ידי זוועות המלחמה.

התקופה האבודה השנייה היא אירופה בין שתי מלחמות עולם, במיוחד שנות ה-20 ותחילת שנות ה-30 של המאה הקודמת. לאחר הרס מלחמת העולם הראשונה, הייתה התעוררות קצרה של פעילות תרבותית ואינטלקטואלית, במיוחד בערים כמו ברלין, פריז ווינה. בשנים אלה נרשמה עלייתן של תנועות אוונגרד, פריחה של ביטויים אמנותיים והתקדמות מדעית משמעותית.

למרות האופטימיות הראשונית והתקווה לשלום בר קיימא, תקופה זו הייתה רצופה בחוסר יציבות ובאכזבה. השפל הגדול, הקיטוב הפוליטי ועלייתן של אידיאולוגיות טוטליטריות סימנו ירידה הדרגתית עד לפרוץ הסערה. צוויג היה עד לעליית הפשיזם והנציונל-סוציאליזם, שכרסמו את הערכים הליברליים והקוסמופוליטיים שהוא הוקיר.

האופטימיות והפריחה נקטעו סופית עם פרוץ מלחמת העולם השנייה, שכיבתה כל תקווה שנותרה להחייאת הדינמיות התרבותית והאינטלקטואלית שלפני המלחמה. הקינה השנייה של צווייג היא על העולם הזה של פוטנציאל מחודש, שנקטע על ידי תחיית האלימות והסמכותיות.

כתב האישום הכועס של צוויג הוא על 'העולם השלישי', שנשלט על ידי משטרים טוטליטריים, במיוחד גרמניה הנאצית. כאינטלקטואל יהודי ופציפיסט, צוויג נחרד מעלייתו של היטלר ומההתפשטות הנרחבת של אנטישמיות, שנאת זרים וקנאות אידיאולוגית. הכעס של צווייג הוא על הבגידה בערכים ההומניסטיים והנאורים על ידי חברה, שלדעתו היה בה פוטנציאל להתקדמות גדולה. הדיכוי השיטתי, החיסול חסר הרחמים של התנגדות, ומדיניות רצח העם של הנאצים, ייצגו רגרסיה מוסרית ותרבותית עמוקה. כתב האישום הזה אינו רק נגד המשטר הנאצי אלא גם נגד כישלונה של הציוויליזציה המערבית לקיים את עקרונות החירות, הסובלנות וההיגיון.

הספר הזה רלוונטי כל כך לתקופתנו...

התיאור הנוקב והמשקף של צוויג - של הנוסטלגיה, המהפך והטרנספורמציה של תקופה שחלפה - רלוונטי מאוד לזמנים עכשוויים מבעד לכמה עדשות: ערכה של רפלקציה היסטורית, שבריריותם של הישגים תרבותיים ואינטלקטואליים, והצורך העיקש באמפתיה והומניזם מול אתגרים מודרניים.

להלן פירוט:

השתקפות היסטורית: אחד ההיבטים המשמעותיים ביותר של העולם של אתמול הוא התיאור המפורט שלו של תרבות אירופית תוססת ודינאמית ששונתה באופן בלתי הפיך על ידי שתי מלחמות העולם. השלום והיציבות של האימפריה האוסטרו-הונגרית, פריחת האומנויות והמדעים והאופטימיות של תחילת המאה ה-20, משמשים תזכורת לתנודתיות ההיסטוריה. כיום, כשהעולם מתמודד עם חוסר יציבות פוליטית, שינויים תרבותיים ומשברים עולמיים, ספר הזיכרונות של צווייג מדגיש את חשיבות ההבנה והלמידה מהעבר. התצפיות שלו מעודדות את הקוראים להעריך את המורכבות של אירועים היסטוריים, ולהכיר בטבע המחזורי של ההתקדמות והרגרסיה האנושית.

שבריריות של הישגים תרבותיים ואינטלקטואליים: צוויג מתאר בצורה חיה עולם שבו שגשגו אינטלקטואלים, אמנים והוגים, ותרמו לעידן שאין שני לו של יצירתיות וחדשנות. אולם עלייתם של משטרים טוטליטריים ופרוץ המלחמה הביאו להתפוררות המרקם התרבותי הזה. בהקשר של היום, שבו סמכותיות, צנזורה והומוגניות תרבותית מהווים איומים על החופש והגיוון האינטלקטואלי, העולם של אתמול משמש כסיפור אזהרה. הוא מזכיר לנו שהישגים תרבותיים ואינטלקטואלים חייבים להישמר באופן אקטיבי, ושיש להגן עליהם מפני כוחות המבקשים לערער אותם.

אמפתיה והומניזם: צוויג היה תומך נלהב של הומניזם ואמפתיה, נושאים המהדהדים עמוקות בעולם של אתמול. הקינה שלו על אובדן חברה אירופאית סובלנית ומקושרת יותר רלוונטית במיוחד בעידן המסומן בפילוג וקיטוב. הדגש של צוויג על הצורך בהבנה ובחמלה בקרב תרבויות וקהילות שונות, הוא מסר רב עוצמה לחברה העכשווית. ככל שהאתגרים הגלובליים כמו הגירה, שינויי אקלים ואי-שוויון כלכלי מתעצמים, קריאתו של צווייג לאמפתיה ולסולידריות הופכת רלוונטית יותר ויותר. ספר הזיכרונות שלו מעודד את הקוראים לאמץ תפיסת עולם אנושית ומכילה יותר, תוך הכרה באנושיות המשותפת שלנו למרות השוני בינינו.

ההיבט האישי מול ההיבט האוניברסלי: העולם של אתמול הוא גם חקר חוויותיו ורגשותיו האישיים של צווייג, שמעניקים איכות אוניברסלית להשתקפויותיו. תחושות העקירה שלו, האובדן והכמיהה לעולם אבוד, הם רגשות המהדהדים אצל אנשים רבים כיום, במיוחד בהקשר של משברים ועקירה גלובליים. הנרטיב האישי של צוויג מציע נקודת מבט אנושית עמוקה על אירועים היסטוריים, והממד האישי הזה של זיכרונותיו מדגיש את הרלוונטיות המתמשכת של סיפורים בודדים בהבנת תופעות היסטוריות וחברתיות רחבות יותר.

ובנימה אישית...

קראתי את הספר הזה לראשונה לפני יותר מ-40 שנה, וגם לאחרונה. הרבה דברים קורים בימינו, שמחזירים אותי לצוויג ולתרבויות ששקעו לנצח נצחים:

• זה יכול להיות המספר ההולך וגדל של התקפות נגד יהודים לאחר טבח ה- 7 באוקטובר.
• זה יכול להיות האנטישמית המתפרצת, דרך השמאל המערבי שחבר לאסלאמיסטים, התובעים פתרון סופי חדש לבעיה היהודית, בדרישתם להעלים את מדינת ישראל.
• זהו אובדן הערכים והמעלות היהודיות-נוצריות, המערביות.
• זו יכולה להיות הבריחה של אנשים רבים מידי לשולי הפוליטיקה, וההתמוטטות של מרכז מתון ומאחד.
• זה יכול להיות העידן שבו הגלובליזציה תהרוס את הייחודיות של עמים ואומות, ותביא לסוף האלגנטיות של המילים והמחוות ושל האהבה הרומנטית. עידן שבו יתנשאו חומות בין גברים לנשים, והקשרים יישברו.

אלו התרבויות החדשות, של 'התעוררות' (WOKE), השתקה וביטול. תרבויות, המבקשות ליצור מציאות חדשה, שתמחק את העבר, ותברא יש מאין, עתיד אוטופי וחסר שם. זו הפרספקטיבה העכשווית של "פרוגרסיביות", שהשלכותיה מדאיגות כי אינן ניתנות לזיהוי. זה משבר האמון, המאפיין את תקופתנו, שבו נעלם יתרונו של הספק לטובת ודאות מזויפת. זה הזעם נגד ההיסטוריה, המאיים להרוס אותנו.

זה לא טיעון נגד שינוי, או ערעור נמרץ על הסדר העולמי הקיים. דברים צריכים לקרות ודברים קורים. הכל יכול להיות בסדר, אך יש מתח ורתיחה בסיסית של חרדה במערב, שכולנו חשים היטב. נראה שזה מוביל אותנו לסוג של מהפכה. מיליון חלקי פאזל קטנים, שחושפים לאט תמונה גדולה יותר. אנחנו הולכים וצועדים לעבר הלא נודע. צוויג מראה לנו עד כמה הציוויליזציה שבירה, הרבה יותר ממה שאנחנו משערים. במרץ הנעורים שלו, כל דור רואה את עצמו כשיא הבריאה - גרסה משופרת של כל מה שבא לפניו, אבולוציה לקראת האידיאל. אך מה שנראה קבוע היא רק מציאות חולפת. ברור שאנו לא טובים מאלה שבאו לפנינו: אף אחד עדיין לא כתב סימפוניה יפה יותר מבטהובן, וגם לא קנטטה טובה יותר מבאך! אף אחד לא התקרב לגאונות הפולימתית של ליאונרדו דה וינצ'י. אם אנחנו מתגוששים כדי להשתוות להישגים שלהם, איזו זכות יש לנו כדי לרצות להימנע מהטעויות שעשו? ההיסטוריה לא נכתבת מראש, אף אחד לא יכול לדעת מה יקרה.

ולסיכום

העולם של אתמול של סטפן צווייג נותר יצירה רלוונטית ומלאת תובנות עבור קהלים עכשוויים. הרהוריו על היסטוריה, תרבות וערכי אנוש מציעים שיעורים חשובים לעולם של היום. על ידי הערכת ההקשר ההיסטורי, הכרה בשבריריות של הישגים תרבותיים ואימוץ אמפתיה והומניזם, קוראים בני זמננו יכולים למצוא הדרכה והשראה בספר הזיכרונות של צווייג. כשהעולם ממשיך לנווט באתגרים מורכבים, העולם של אתמול משמש תזכורת נוקבת לחשיבות המתמשכת של הבנת העבר שלנו וחתירה לעתיד מלא חמלה ומכיל יותר.

העבר איננו עוד, לקחיו נשארים. הם תמיד צצים מחדש, כי בני אדם כמעט ולא משתנים. חייהם טרגיים, אבל יפים דרך הפנטזיות שלהם. אני מוצא בספר את הרעננות הזו של מחשבה נוסטלגית, וגם את עומק הניתוח של המציאות הפוליטית והאנושית, שפעם כל כך שימח אותי. בהחלט, ספר לקריאה או קריאה חוזרת בזמננו המלא בשנאה, בזעם ובהרס עצמי. הספר מסמן לנו שלא כדאי לנו להמשיך ולפסוע אל עבר התהום.

[לאוסף המאמרים על 'הפרוגרסיביים החדשים ואנחנו' באתר ייצור ידע, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על השתלטות האסלאם על אירופה, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על הצד האפל של האסלאם, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על תרבות האשמה והשלכותיה, לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

• אוסף המאמרים על 'הפרוגרסיבים החדשים ואנחנו'.
• הרחבה על מכת הנעורות, WOKE, הסדר התרבותי הפרוגרסיבי המטורלל.
• הרחבה על תרבות ההשתקה והביטול הפרוגרסיבית (Cancel Culture).
• אוסף המאמרים על השתלטות האסלאם על אירופה.
• אוסף המאמרים על הצד האפל של האסלאם.
• אוסף מאמרים על תרבות האשמה המערבית והשלכותיה.
• אוסף המאמרים על מלחמת העולם הראשונה.
• אוסף המאמרים בנושא השואה ומלחמת העולם השנייה.
• הרחבת המושג: 'דינאמיות'.
• הרחבת המושג: 'מורכבות'.
• הרחבת המושג 'יצירתיות'.

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2022), הפרוגרסיביים החדשים ואנחנו באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 5/1/22.
• פנחס יחזקאלי (2022), מכת הנעורות, WOKE, הסדר התרבותי הפרוגרסיבי המטורלל, ייצור ידע, 2/10/22.
• פנחס יחזקאלי (2022), תרבות האשמה המערבית והשלכותיה, באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 10/10/22.
• פנחס יחזקאלי (2022), השתלטות האסלאם על אירופה, ייצור ידע, 6/10/22.
• פנחס יחזקאלי (2023), הצד האפל של האסלאם באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 5/12/23.
• פנחס יחזקאלי (2022), תרבות ההשתקה והביטול הפרוגרסיבית (Cancel Culture), ייצור ידע, 2/10/22.
• פנחס יחזקאלי (2020), מלחמת העולם הראשונה באתר ‘ייצור ידע’, ייצור ידע, 5/3/20.
• פנחס יחזקאלי (2018), שואה ומלחמה: מלחמת העולם השנייה באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 10/4/18.
• פנחס יחזקאלי (2014), דינאמיות, ייצור ידע, 11/4/14.
• פנחס יחזקאלי (2014), מורכבות, ייצור ידע, 12/4/14.
• יחזקאלי פנחס (2014), יצירתיות, ייצור ידע, 12/4/14.