תקציר: המנורה כסמל למבנה הספירות מופיעה כבר בראשית הקבלה, אצל ר' אשר בן דוד, ואחריו נמשכו ר' בחיי בן אשר, ר' מנחם רקאנטי ואחרים. הרעיון היסודי של מקובלים אלה הוא שהמנורה על אף היותה מורכבת מחלקים כדוגמת קנים וגביעים, היות שהיא עשויה מקשה אחת, כך גם עולם הספירות על אף הריבוי שיש בו הוא מהווה אחדות אחת. בגוף ספר הזוהר אין כמעט פירוט של סמליות חלקי המנורה, ורק בתיקוני זוהר המנורה מסמלת כוח מלאכי המצוי מחוץ לספירות.

אבי הראל הוא בעל תואר שלישי בפילוסופיה והיסטוריה יהודית, שירת בצה"ל מג"ב ומשטרת ישראל שלושה עשורים, בתפקידי פיקוד שונים. בתפקידו האחרון היה ההיסטוריון של משטרת ישראל. פרסם ארבעה ספרים ועשרות מאמרים בתחומי עיסוקו.

זהו מאמר חמישי מתוך חמישה, העוסקים במעשה המנורה. למאמרים האחרים, לחצו כאן:

• אבי הראל: מעשה המנורה ומובילי התהליך של שיבת ציון;
• אבי הראל: עץ השקד ומנורת המשכן;
• קובי ביטר: מנורת הזהב.
• יצחק ארגמן: מהו דגם המנורה הנכון?

.

*  *  *

בתחילתה של פרשת בהעלותך מוזכר בקצרה מעשה המנורה: "וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר.  דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן וְאָמַרְתָּ אֵלָיו בְּהַעֲלֹתְךָ אֶת הַנֵּרֹת אֶל מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה יָאִירוּ שִׁבְעַת הַנֵּרוֹת.  וַיַּעַשׂ כֵּן אַהֲרֹן אֶל מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה הֶעֱלָה נֵרֹתֶיהָ כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֶת מֹשֶׁה.  וְזֶה מַעֲשֵׂה הַמְּנֹרָה מִקְשָׁה זָהָב עַד יְרֵכָהּ עַד פִּרְחָהּ מִקְשָׁה הִוא כַּמַּרְאֶה אֲשֶׁר הֶרְאָה יְהוָה אֶת מֹשֶׁה כֵּן עָשָׂה אֶת הַמְּנֹרָה"^[1].  מעשה המנורה נזכר כבר בספר שמות פעמים, בפרשת ויקהל,  והיא נזכרת כאן פעם נוספת על כל פרטיה ודקדוקיה, היות שפרשת בהעלותך מוסיפה על האזכורים הראשונים דבר נוסף, והוא - מעשה המנורה צריך להיות מקשה אחת. כלומר יש לפסלה מכיכר אחת של זהב וכך לתת לה את צורתה. זאת ועוד. לא רק גוף המנורה חייב להיות עשוי מקשה אחת, גם קניה, בסיסה כפתוריה ופרחיה חייבים להיעשות באותו אופן – מקשה אחת.

על פי חקר המקרא^[2], תבניתה של מנורת המשכן שייך לתקופת הברונזה המאוחרת (= המאה ה16 לפני הספירה), והיא נבנתה ככול הנראה באמצעים אמנותיים שהיו מקובלים אז בסוריה וארץ ישראל תחת השלטון המצרי. היו חוקרים שטענו כי מנורת המשכן הייתה כלי פולחן יקר ערך ומורכבת מדי לעם שאך יצא מעבדות לחירות. טענה זו ניתנת להפרכה היות שבני ישראל יצאו ממצרים עם שלל מתכות יקרות שנלקחו מהמצרים:" וְשָׁאֲלָה אִשָּׁה מִשְּׁכֶנְתָּהּ וּמִגָּרַת בֵּיתָהּ כְּלֵי כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב וּשְׂמָלֹת וְשַׂמְתֶּם עַל בְּנֵיכֶם וְעַל בְּנֹתֵיכֶם וְנִצַּלְתֶּם אֶת מִצְרָיִם" ; "וַיּוֹצִיאֵם בְּכֶסֶף וְזָהָב וְאֵין בִּשְׁבָטָיו כּוֹשֵׁל"^[3].

בנוסף, בצלאל ועוזריו למדו את טכניקת הייצור של כלי המשכן בכלל ושל המנורה בפרט מהאומנים המצריים. זאת בניגוד למקדש שלמה, שהיה צורך להביא אמן נוכרי לבניית המקדש וכליו": וַיִּשְׁלַח הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה וַיִּקַּח אֶת חִירָם מִצֹּר"^[4].

קדמותה של מנורת המשכן מוכחת גם בגלל צורתה, כאמור מתקופת הברונזה המאוחרת, היות שהמנורה של מקדש שלמה ודוגמאות מאוחרות יותר, שונות ממנה בתכלית, כפי שאנו מוצאים בנבואת זכריה:" וַיָּשָׁב הַמַּלְאָךְ הַדֹּבֵר בִּי וַיְעִירֵנִי כְּאִישׁ אֲשֶׁר יֵעוֹר מִשְּׁנָתוֹ. וַיֹּאמֶר אֵלַי מָה אַתָּה רֹאֶה ויאמר (וָאֹמַר) רָאִיתִי וְהִנֵּה מְנוֹרַת זָהָב כֻּלָּהּ וְגֻלָּהּ עַל רֹאשָׁהּ וְשִׁבְעָה נֵרֹתֶיהָ עָלֶיהָ שִׁבְעָה וְשִׁבְעָה מוּצָקוֹת לַנֵּרוֹת אֲשֶׁר עַל רֹאשָׁהּ. וּשְׁנַיִם זֵיתִים עָלֶיהָ אֶחָד מִימִין הַגֻּלָּה וְאֶחָד עַל שְׂמֹאלָהּ"^[5].

אם נעבור לפרשנות הקבלית הרי שהמנורה כסמל למבנה הספירות מופיעה כבר בראשית הקבלה, ולפי דעתו של גוטליב הראשון שמזכיר את משמעותה הסמלית הוא ר' אשר בן דוד[6], בפירוש שם המפורש שלו[7]. אחריו לפי גוטליב הלכו ר' בחיי בן אשר, רקנאטי ואחרים נוספים. הרעיון בכל הפרשנויות הללו הוא שהמנורה על אף העובדה שהיא מורכבת מקנים, גביעים ועוד, היות והיא עשויה כמקשה אחת, כך עולם הספירות על אף הריבוי לכאורה שיש בו הוא מהווה אחדות אלוהית אחת.

הפרשנים הללו מפרשים את עניין שבעת הקנים של המנורה כסמל לשבע הספירות התחתונות, כך שהקנה האמצעי שלה מכוון כנגד ספירת תפארת, הנקראת גם הקו האמצעי. בספירה זו זורם השפע היורד מלמעלה למטה, וממנה הוא מגיע אל הספירות האחרות. השמן המצוי במנורת המשכן, אשר מכוחו מאירה המנורה, מציין את הזרם הדינמי בספירות המושפע מאין סוף. זרם זה מוגדר כנשמה הפנימית של כל הספירות, ואשר פועלת בכל ספירה. רקנאטי מסתמך על הפסוקים שהובאו קודם לכן מזכריה ומוסיף ואומר שההשגחה האלוהית פועלת באמצעות הספירות, באמצעות אותן שבע ספירות המסומלות על ידי שבעת קני המנורה.

בגוף ספר הזוהר אין פירוט אודות סמליות חלקיה של המנורה. בדבריו על פרשת בהעלותך, אומר הזוהר כך:" בֹּא רְאֵה, בְּשָׁעָה שֶׁהַכֹּהֵן (הכוונה לכוהן גדול) מִתְכַּוֵּן לְהַדְלִיק נֵרוֹת לְמַטָּה וְהָיָה מַקְרִיב קְטֹרֶת בְּשָׂמִים, בְּאוֹתָהּ שָׁעָה אָז מְנוֹרוֹת עֶלְיוֹנוֹת מְאִירוֹת, וְנִקְשָׁר הַכֹּל כְּאֶחָד, וְשִׂמְחָה וְחֶדְוָה נִמְצֵאת בְּכָל הָעוֹלָמוֹת. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב שֶׁמֶן וּקְטֹרֶת יְשַׂמַּח לֵב, וְעַל זֶה בְּהַעֲלֹתְךְ אֶת הַנֵּרֹת"[8], כלומר הדלקת המנורה יחד עם הקרבת קטורת יוצרת אחדות מופלאה בעולם הספירות האלוהי.

בהמשך הדברים מביא הזוהר על אתר את המנורה כדוגמא לקשר בין ספירת מלכות לספירת בינה, כדלקמן: "הָלְכוּ כָּל אוֹתוֹ יוֹם. כְּשֶׁיָּרַד הַלַּיְלָה עָלוּ לְמָקוֹם אֶחָד, וּמָצְאוּ מְעָרָה אַחַת. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר, יִכָּנֵס אֶחָד לְתוֹךְ הַמְּעָרָה, אִם נִמְצָא מָקוֹם שֶׁהוּא יוֹתֵר מְתֻקָּן. נִכְנַס רַבִּי יוֹסֵי, וְרָאָה מְעָרָה אַחֶרֶת בְּתוֹכָהּ, אוֹר הַנֵּר בָּהּ. שָׁמַע קוֹל אֶחָד שֶׁהָיָה אוֹמֵר: בְּהַעֲלֹתְךְ אֶת הַנֵּרֹת אֶל מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה יָאִירוּ שִׁבְעַת הַנֵּרוֹת. כָּאן לָקְחָה כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל(ספרית מלכות) אוֹר, וְהָאֵם הָעֶלְיוֹנָה(ספירת בינה) מִתְעַטֶּרֶת, וְכָל הַנֵּרוֹת מִמֶּנָּה מְאִירִים. בָּהּ שְׁתֵּי שַׁלְהָבוֹת דַּקִּיקוֹת פּוֹרְחוֹת, כֻּלָּם שׁוֹשְׁבִינִים קְשׁוּרִים לָעֶלְיוֹנָה, וּמִשָּׁם לְמַטָּה"[9].

בנוסף שבעת קני המנורה מעלים אסוציאציה פרשנית של הזוהר כנגד שבעת ימי הבריאה וכנגד שבעת צדיקי עולם: "שִׁבְעָה יָמִים עֶלְיוֹנִים בָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בָּעוֹלָם, וַעֲלֵיהֶם שָׁתַל וּבָנָה עוֹלָמוֹת. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה ה', וְלֹא כָתוּב בְּשֵׁשֶׁת... וּכְנֶגֶד אוֹתָם שִׁבְעָה יָמִים עֶלְיוֹנִים בָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בָּאָרֶץ שִׁבְעָה צַדִּיקֵי אֱמֶת, לְהַעֲמִידָם וּלְהָאִיר לָהֶם כָּל אֶחָד וְאֶחָד כְּנֶגֶד יוֹמוֹ, וְשָׁתַל אוֹתָם כָּל אֶחָד וְאֶחָד בְּדוֹר שֶׁרָאוּי, וְהֵם אֲבוֹת הָעוֹלָם, אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב יוֹסֵף מֹשֶׁה אַהֲרֹן דָּוִד"[10], כאמור דרשה זוהרית שיש לה הד קלוש שניתן לתלותו בשבעת קני המנורה, אך כאמור סמליות ממשית אודות חלקי המנורה אין כאן.

בתיקוני זהר[11], לפחות לפי אחד מהמקומות, מסמלת המנורה כוח מלאכי שנמצא מחוץ לספירות, הפתילה של המנורה היא כנגד ספירת מלכות, השמן הוא כנגד ספירת יסוד, והאור הוא כנגד ספירת תפארת, אך פרט לכך אין פרשנות סמלית מעמיקה של הזוהר על חלקי המנורה.

ר' יוסף ג'יקטיליה בספרו שערי אורה, לא מתייחס לעניין המנורה באופן ישיר מההיבט הפרשני או המיסטי, אלא רומז אודותיה בפרק השמיני של ספרו העוסק בספירת בינה. קודם לכן כאשר הוא דן בספרו שערי אורה בספירת שכינה(מלכות), ולמקומה בתקופות שונות בהיסטוריה, הוא מזכיר את ההכנות לבניית המקדש וכליו, כדלקמן:" ויתן דוד לשלמה בנו את תבנית האולם ואת בתיו וגנזכיו ועליותיו וחדריו הפנימיים ובית הכפורת... לזהב במשקל לזהב לכל כלי עבודה ועבודה לכל כלי הכסף במשקל...ואת הזהב משקל לשולחנות המערכת לשולחן ושולחן וכסף לשולחנות הכסף... ולמזבח הקטורת זהב מזוקק במשקל ולתבנית המרכבה הכרובים זהב לפורשים וסוככים על ארון ברית ה'... אחר כך בא שלמה ובנה את הבית וסידר כל המערכות והצורות... ואז ירדה שכינה(ספירת מלכות) למטה ושכנה בבית עולמים..."^[12].

בקטע זה מציג כאמור ג'יקטיליה את בניין בית המקדש, בעקבות דברי הכתוב בספר דברי הימים(פרק א', פסוק כ"ח), כתהליך שדוד ושלמה היו שותפים מלאים בו. דוד הכין מבעוד מועד את תבניתו של המקדש ואת כל הדרוש לבנייתו העתידית, ואילו שלמה עסק בבניין המקדש בפועל לאור פועלו של דוד, ולאחר גמר בנייתו וחנוכתו, שבה השכינה לשכון בארץ בירושלים. ג'יקטיליה מתאר באופן נרחב את מעשה המקדש, היות שהוא רואה בבניינו תיקון מוחלט ושלם של חטא אדם הראשון. מזבח הקטורת המוזכר למשל בדבריו הינו נדבך חשוב ומחייב בעבודת המקדש, וככול הנראה גם לו יש חלק ושייכות להחזרתה של השכינה לירושלים. אמנם המנורה לא נזכרת כאן באופן מפורש, אבל אין ספק שהיא כלולה בכלי המקדש שנעשו על ידי שלמה, ושיש להם נדבך בתיקון עולם – החזרת השכינה למקומה.

ג'יקטיליה רומז כאמור לדעתו בעניין המנורה בספר שערי אורה, כאשר הוא דן אודות הספירה השמינית(בינה), כדלקמן:" אבל שמונת ימי חנוכה שתיקנו, השמן בא מן הרצון לספירת הבינה(כלומר השמן שהוא סמל לשפע האלוהי, מגיע לספירת בינה מספירת חכמה, הקודמת לה). והבינה סוד המנורה ונרותיה, אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות. המנורה והנרות לפקוח עיניים עוורות, פקח עיניך וראה כי שמונת ימי חנוכה הם סוד העניין והנס הגדול. והיודעים עיקרי הדברים יודעים כי הנס הנעשה בשמן – על ידי ספירת הבינה הוא, כי משם תולדת השמן מן הרצון (השפע האלוהי שמקורו כאמור מספירת חכמה, נובע אל הספירות שלמטה מתוך נרות המנורה, שהם סמל לספירת בינה). ולפיכך המנורה והנרות והשמן – סוד כל הספירות. והמגלה סוד זה מנורת זכריה, שני צנתרות הזהב, שאינם צריכים להביא שמן ממקום אחר אלא שני הצנתרות מריקים (שפע מספירת חכמה לספירת בינה ומשם לשאר הספירות) בשנים זיתים עליה..."^[13].

דרשה זו של ג'יקטיליה, הגם שהיא מתכתבת עם חג החנוכה, הרי שהבסיס המרכזי שלה הוא המנורה והשמן, שהיו מצויים במשכן/מקדש. לפי דרשה קבלית זו, השמן שהוא הסמל לשפע האלוהי המגיע מספירת חכמה, יורד לספירת בינה, הספירה השמינית, וממנה הוא יורד מטה לשאר הספירות. כך גם מפרש ג'יקטיליה את הפסוק בזכריה – שני צנתרות הזהב המריקים מעליהם את הזהב (זכריה, פרק ד', פסוק י"ב) באותו אופן, קרי - ספירת חכמה מוריקה את השפע האלוהי, המסומל בשמן, אל ספירת בינה ומשם לספירות התחתונות.

ג'יקטיליה דורש אודות המנורה באופן מפורש, בספרו גנת אגוז[14] את הדברים הבאים: "כי המנורה כולה זהר טהור ואמנם כי הנרות תמצאם מכוונים להאיר כמו ששבעה כוכבי לכת מכוונים להאיר והרי שבעה נרות מכוונים כנגד שבעה כוכבי לכת"[15].

שבעת קני המנורה מסמלים לפי ג'יקטיליה את שבעת כוכבי הלכת, והחומרים ממנה הייתה עשויה המנורה בבית המקדש – זהב, כסף ונחושת – הם רמז לשלושת העולמות – העליון, האמצעי והתחתון, כפי שנאמר בהמשך הדברים על אתר, בספר גינת אגוז: "הרי לך מבואר סוד המנורה".

דרשה זו של ג'יקטיליה אודות המנורה, שוזרת יחד פרשנות פילוסופית עם פרשנות קבלית. שבעת קני המנורה מוסברים לאו דווקא בהיבט קבלי אלא בהיבט הפרשני/פילוסופי, ובניגוד לכך, החומרים שממנה נעשתה המנורה נדרשים בהיבט התיאוסופי והקבלי הקלאסי.

ניתן למצוא את הד פרשנותו של ג'יקטיליה אודות קני המנורה בספרו גנת אגוז בפרשנות הפילוסופית של ר' משה נתן[16], בספרו אהבה בתענוגים, כדלקמן: "...והמנורה בכללה היא כנגד שבעה כוכבי הלכת, והנר האמצעי ממנה (רומז) לשמש..."^[17], וכן : "...כי השבעה נרות המאירות כולם פונים אל הנר האמצעי אשר הוא השביעי, כי האמצעי פונה אל עצמותו כאילו אורו מעצמו לא מזולתו, והשלושה אשר מצדה האחד, והשלושה אשר מצדה השני, פונים כולם אל האמצעי, כאילו הם קונים אורה מהשביעי כי אין להם אורה מעצמותם..."^[18].

רבי משה נתן רואה במשכן רמזים לעולם המטאפיזי, כמו גם בחלק מכלי המשכן, שאף הם רומזים לעניינים שונים, כפי שעולה מסכומו של רבי משה נתן עצמו : "...והארון אשר תוכו הלוחות שהם העדות האלוהי על התורה הנתונה לישראל, הוא כנגד ונוכח גלגל הרקיע, או הכפורת הוא כנגד ונוכח שמי ההצלחה, והמנורה בכללה היא נגד ונוכח שבעה כוכבי הלכת, והנר האמצעי ממנה לשמש, ומזבח הזהב עם הקטורת הוא נגד ונוכח העולם וציור הנפרדים העלולים, ומזבח העולה נגד החומר הראשון שהוא ראש ההוויה וההפסד, ובכלל הוא נגד ונוכח העולם השפל בכללו..."^[19].

אחרית דבר

פרשת בהעלותך עוסקת בתחילתה במעשה המנורה. המנורה כבר נזכרת קודם לכן בספר שמות, וכאן היא מוזכרת פעם נוספת בגין החידוש שבעשייתה – מקשה זהב.

המנורה כסמל למבנה הספירות מופיעה כבר בראשית הקבלה, אצל ר' אשר בן דוד, ואחריו נמשכו ר' בחיי בן אשר, ר' מנחם רקאנטי ואחרים. הרעיון היסודי של מקובלים אלה הוא שהמנורה על אף היותה מורכבת מחלקים כדוגמת קנים וגביעים, היות והיא עשויה מקשה אחת, כך גם עולם הספירות על אף הריבוי שיש בו הוא מהווה אחדות אחת.

בגוף ספר הזוהר אין כמעט פירוט של סמליות חלקי המנורה, ורק בתיקוני זוהר המנורה מסמלת כוח מלאכי המצוי מחוץ לספירות.

ג'יקטיליה בספרו שערי אורה, נמנע אף הוא בדומה לגוף ספר הזוהר, מלפרש את מעשה המנורה בהיבט הקבלי. בספרו זה, בפרק השמיני העוסק בספירת בינה, הוא שוזר את מעשה המנורה האמור בפרשתנו עם חג החנוכה, כך שהשמן של המנורה היא סמל לשפע האלוהי המגיע לספירת בינה מספירת חכמה, ומספירת בינה השפע הזה יורד לספירות התחתונות.

ג'יקטיליה מסמל את שבעת קני המנורה לשבעת כוכבי הלכת בספרו המוקדם גנת אגוז. ברם פרשנות זו איננה בהכרח קבלית, אלא פרשנות פילוסופית גרידא, כפי שמצאנו בדבריו של משה נתן, בספרו אהבה בתענוגים, כאשר הוא דן בכלי המקדש בכלל והמנורה בפרט. היות ובזמן כתיבת ספרו גנת אגוז ג'יקטיליה טרם עשה את המהפך המתבקש למקובל מן המניין, הרי שאין פלא בכך שהוא דורש אודות המנורה באופן פילוסופי מובהק.

[לאוסף המאמרים על 'פרשת בְּהַעֲלֹתְךָ', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על הקבלה, תורת הסוד והמיסטיקה היהודית, לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

• אוסף המאמרים על 'פרשת בְּהַעֲלֹתְךָ'.
• אוסף המאמרים על הקבלה, תורת הסוד והמיסטיקה היהודית.

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2019), פרשת בהעלותך באתר 'ייצור ידע', ייצור ידע, 11/6/19.
• פנחס יחזקאלי (2023), הקבלה, תורת הסוד והמיסטיקה היהודית, באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 18/10/23.

[1] במדבר, פרק ח', פסוקים: א' – ד'.

[2] עולם התנ"ך, במדבר, דודזון – עתי, ת"א, 1997, עמודים: 56 – 58.

[3] שמות, פרק ג', פסוק כ"ב ;  תהילים, פרק ק"ה, פסוק ל"ז בהתאמה.

[4] מלכים א', פרק ז', פסוק י"ג.

[5] זכריה, פרק ד', פסוקים: א' – ג' ; י"א – י"ג בהתאמה.

[6] אפרים גוטליב, מחקרים בספרות הקבלה, ערך: יוסף הקר, אוניברסיטת ת"א, תשל"ו, עמוד 564.

[7] נדפס בהסגלה, ירושלים, תרצ"ב, מחוברת ב' ואילך.

[8] זוהר, חלק ג', דף קמט, עמוד א'. התרגום שלי.

[9] שם, דף ק"נ, עמוד א'.

[10] שם, דף קנ"א, עמוד א'.

[11] ראה – תיקוני זהר, מהדורת מרגליות, הקדמה, דף י"ד, עמוד א'.

תיקוני הזוהר, הוא חיבור קבלי המהווה חלק נפרד מספר הזוהר ומשתייך לזרם המרכזי של הקבלה. הוא מורכב ממדרשים על ספר בראשית. הוצאת הדפוס הראשונה של הספר הודפסה לראשונה במנטובה בשנת  .1558

יהודה ליבס, הזוהר והתיקונים – מרנסנס למהפכה, חידושי זוהר: מחקרים חדשים בספרות הזוהר, אוניברסיטת תל-אביב, תשס"ז.

עמוס גולדרייך, בירורים בראייתו העצמית של בעל תיקוני זוהר, משואות, מחקרים בספרות הקבלה ובמחשבת ישראל מוקדשים לזכרו של פרופ' אפרים גוטליב ז"ל, ירושלים, תשנ"ד, עמודים:496-459.

[12] יוסף ג'יקטיליה, שערי אורה, מהדורת יוסף בן שלמה, כרך א', מוסד ביאליק, ירושלים, תשמ"א, עמודים: 67 – 68.

[13] יוסף ג'יקטיליה, שערי אורה, כרך ב', מהדורת יוסף בן שלמה, מוסד ביאליק, ירושלים, תשמ"א, עמוד 73.

[14] ג'יקטיליה שנולד בשנת 1248, כתב בגיל 26 את ספרו גנת אגוז. ספר זה עוסק במעמד הרוחני הירוד של בני דורו, והוא יוצא לגאול את התורה ממעמדה זה, תוך כדי ויכוח באמונות פילוסופיות כדוגמת קדמות העולם, מקריות ועוד. הספר עוסק גם בגימטריות וצירופי שמות קבליים. ראה:

יוסף דן, תולדות תורת הסוד העברית, כרך י, מרכז זלמן שזר, ירושלים, 2014, עמודים: 50 – 82.

אסי פרבר גינת, קטע חדש מהקדמת ר' יוסף ג'יקטיליה לספר גנת אגוז, מחקרי ירושלים במחשבת ישראל, א', תשמ"א, עמודים: 158 – 176.

[15] יוסף ג'יקטיליה, גנת אגוז, ירושלים, תשמ"ט, עמוד רסט. ראה את דבריו של אידל על הנושא: משה אידל, בינה הספירה השמינית – המנורה בקבלה, לאור המנורה, גלגולו של סמל, מוזיאון ישראל, 1998, עמודים: 129 – 131.

[16] רבי משה נתן, פעל ויצר במאה ה14,וחיבר ספר פילוסופי גדול מימדים, בשם אהבה בתענוגים. פרט לכך אין לנו ידיעות עליו. ראה – אברהם הראל,  מבוא לזיהויו של רבי משה נגה, הוצאת מנדלי, 2012. עמודים:124 – 135.המבואות המופיעות במאמר לקוחות מכתב יד אוקספורד בודלי מספר 1292,(=להלן כתב יד l), הספרור של כתב היד שלי.

[17] כתב יד I, עמוד 306, ב'.

[18] שם, עמוד 248, ב'

[19] שם, שם. ההדגשה שלי.