תקציר: באותה השיטה שבה ממנף  סינואר את החטופים שבידיו לסחיטת מדינת ישראל, למד גם נאסראללה כיצד שיבת התושבים בגליל הישראלי, נתונה בידיו ככלי סחיטה אסטרטגי. על מנת להיחלץ מדינמיקת הסחיטה, שיבת התושבים ליישובי קו העימות בצפון, חייבת להתחיל כבר עתה - כפי שהיה נהוג מראשית מפעל ההתיישבות - גם בטרם יושגו מלוא הציפיות לתנאיי ביטחון מספקים. בשיחות שקיימתי בחודשים האחרונים עם מנהיגים בתנועה הקיבוצית מצאתי קושי גדול בכינון מחודש של הרוח הזו.

אלוף במילואים גרשון הכהן כיהן בתפקידיו האחרונים בשירות פעיל בצה"ל, כמפקד המכללות הצבאיות וכמפקד הגיס הצפוני. הוא פרש משירות פעיל בספטמבר 2014, לאחר 41 שנות שירות‏. 

בעל תואר שני בפילוסופיה ובספרות השוואתית מהאוניברסיטה העברית בירושלים. נשוי ואב ל-3 ילדים.

המאמר ראה אור לראשונה בעיתון 'מקור ראשון', ב- 12/7/24. הוא מובא כאן באישורו ובאישור המחבר.

* * *

הבשורה הנוראה - על נועה וניר ברנס, תושבי קיבוץ אורטל שברמת הגולן, שנהרגו ב- 10 ביולי 2024 כתוצאה מפגיעה ישירה של רקטה ברכבם באזור צומת נפח והותירו שלושה יתומים - הדגישה בליל יום רביעי את מחיר החיים באזורי הסְפַ‏ר הצפוני תחת איום המלחמה. סבל העקירה של השכנים שפונו מבתיהם ביישובי הגליל, סימן לתושבי הגולן את הלקח שיש להיאחז במקומם בכל תנאי, למרות הסכנה.  

ביחס לעשרות אלפי העקורים מביתם בגליל, בינתיים, טרם נפרץ הנתיב הבטוח להשבתם. אמנם גם בצד הלבנוני הכפרים נטושים מתושביהם, בליווי אתרי הרס ופליטות של מעל מאה אלף אזרחים, אלא שהמצב התודעתי שם שונה מהותית.

 בעוד ממשלת ישראל נתבעת על ידי האזרח הישראלי ליכולת השיבה הביתה בהבטחת תנאיי ביטחון משכנעים, להנהגת חיזבאללה יחד עם הנהגת אירן, קיימת שאיפה לגמרי אחרת: לא שיבה אל השקט שלפני המלחמה, אלא מיצוי מגמות המלחמה כהזדמנות לפיתוח מלחמה אין סופית גם בגבול סוריה וירדן, בדרך להשמדתה של מדינת ישראל.

מהיבט זה המצב משני צדי הגבול רחוק מסימטריה

בצד הלבנוני, עם בוא השקט התושבים ישובו לבתיהם ללא תנאים, הם אינם חוששים מבוקר ערפילי בו צה"ל יתנפל פתאום על בתיהם.  אבל בצד הישראלי, עקורי קו העימות לא ישובו בלי שיחול שינוי ממשי לטובה בהערכות חיזבאללה מעבר לגבול.

במצב הזה - באותה השיטה שבה ממנף  סינואר את החטופים שבידיו לסחיטת מדינת ישראל - גם נאסראללה למד כיצד שיבת התושבים בגליל הישראלי, נתונה בידיו ככלי סחיטה אסטרטגי. על מנת להיחלץ מדינאמיקת הסחיטה, שיבת התושבים ליישובי קו העימות בצפון, חייבת להתחיל כבר עתה, גם בטרם יושגו מלוא הציפיות לתנאיי ביטחון מספקים.  

בתנאים אלה, השיבה צריכה להתחיל באופן הדרגתי, כפי שהיה נהוג מראשית מפעל ההתיישבות. חברי ארגון השומר - היו נשלחים לעליה על הקרקע ככוח חלוץ, שבהדרגה הכשיר וביסס את התנאים לקליטת מתיישבים רגילים חפציי חיים נורמליים. במכתב להנרייטה סולד בשנת 1909 תארה מנייה שוחט את משמעות התפקיד החלוצי שנטלו על עצמם חברי השומר.

את המשימה הזו הסבירה, יכולה לעשות רק חבורה בעלת תכונות מיוחדות: "הם צריכים להיות אנשים חזקים בריאים... מסוגלים לחיות בצריפים או בבקתות ערביות. בעלי אומץ לב והעזה כי אחרת תסבול החבורה מההתקפות החוזרות ונשנות של הערבים."

בשנים שלפני קום המדינה ומיד בסיום מלחמת העצמאות, נשאו משימה זו אנשי הפלמ"ח

בתוך חמש שנים הקים הפלמ"ח או תגבר 52 יישובים.  עם הקמת מדינת ישראל תפקיד זה יועד לנח"ל. בתוך כעשר שנים הוקמו על ידי הנח"ל מעל עשרה יישובים במרחבי הגבול, הידועים שבהם נח"ל עוז, ניר עוז, יוטבתה, האון ותל קציר.

על תפקיד הנח"ל הסביר בן גוריון: "עלינו ליישב מקומות אפופי סכנות, התיישבות כזו נעשית רק מתוך אהבה גדולה, כי החיים בהתיישבות זו קשים ומסוכנים...וצר לי להגיד שגם הקיבוצים והמושבים אינם נדחקים יותר מידי ליישובים כאלה. כל פעם שאני בא לגליל אני עומד בוש ונכלם...יש בתים והם ריקים. ואין איש הולך להתיישב במקום נפלא וקשה זה. נח"ל ילך לשם, כי נח"ל הוא נוער העומד לפקודת העם....ובלוויית הנח"ל אולי יבואו גם אחרים. זה הכרח חיוני לביטחון." (הדברים נאמרו בשנת 1952, יחוד ויעוד עמ' 183)

קשה להעתיק ולמחזר באופן פשטני את דפוסי הפעולה מהעבר, ללא התאמות נדרשות לימינו. ובכל זאת...

לנוכח תנאיי המלחמה שפגעו באורח חסר תקדים בהתיישבות בקווי העימות, מדינת ישראל נדרשת למאמץ חלוצי מחודש ועדכני לחידוש תנופת התיישבות במרחבי הספר. מהלך כזה בהשראת מפעלי  "חומה ומגדל", מחויב לשני תנאים הכרחיים: הראשון, קהילה שחבריה מחוברים זה לזה בקשר עמוק של שליחות משותפת, בעבותות של מחויבות הדדית שמעבר לשכנות טובה ביישוב קהילתי רגיל.  התנאי השני, מחייב אימוץ אורח חיים חלוצי מוכוון חזון  וכוח אמונה, כפי שתיאר יעקב חזן, איש משמר העמק: "התמימות- תמימות האמונה - היא אם כל המעשים הגדולים, האמנו והגשמנו".

בשיחות שקיימתי בחודשים האחרונים עם מנהיגים בתנועה הקיבוצית מצאנו קושי גדול בכינון מחודש של הרוח הזו. לרוב הישראלי שבחר בבשורת הנורמליות, לא קל לשוב אל קיום בתודעת כורח מאבק חלוצי. קריאה לשיבת החלוציות, אכן מעוררת בציבור רחב, גם בתנועה הקיבוצית - חרדה כאילו מדובר בשיבת רוחות רפאים מן העבר.  אלא שגם בימי בראשית של שיבת ציון, רובו של הציבור לא התאים לקשיי אורח החיים החלוצי, העתיד היה תלוי גם אז בקומץ קטן ונחוש, אלא שהאומה ידעה לתמוך ולהכיר בחיוניות שליחותו. גם היום ישנם לא מעט צעירים וצעירות מבקשי משמעות בהשראת מורשת מניה וישראל שוחט, אלא שהם חסרי ארגון וההנהגה הלאומית שכחה מזמן את הספור שמרומם את הכרח שליחותם והקרבתם. מנהלות ממשלתיות בוודאי נדרשות לסיוע במשימה המקיפה, אבל בלי כינון סיפור חלוצי חדש, המפעל הציוני ילך ויאבד את אחיזתו ביישובי הספר.

[לאוסף, המאמרים בנושא 'מלחמת חרבות ברזל', לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

• אוסף המאמרים בנושא מלחמת שמחת תורה 2023 – 'מבצע חרבות ברזל'.
• אוסף המאמרים בנושא אזורי סְפַ‏ר.
• הרחבת המושג: 'אסטרטגיה'.
• הרחבת המושג: מינוף / מנוף השפעה. הדרך להשיג הרבה בפחות.
• הרחבת המושג: 'דינאמיות'.

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2023), אוסף המאמרים בנושא מלחמת שמחת תורה 2023 – 'מבצע חרבות ברזל', ייצור ידע, 8/10/23.
• פנחס יחזקאלי (2016), הכל על אזורי הסְפַ‏ר באתר ‘ייצור ידע’, ייצור ידע, 22/5/16.
• פנחס יחזקאלי (2014), אסטרטגיה, ייצור ידע, 2/5/14.
• פנחס יחזקאלי (2014), מינוף / מנוף השפעה. הדרך להשיג הרבה בפחות, ייצור ידע, 25/12/14.
• פנחס יחזקאלי (2014), דינאמיות, ייצור ידע, 11/4/14.