תקציר: הדף הזה מביא לכם את האוסף ה- 40 של כרזות שפורסמו במהלך 'מלחמת חרבות ברזל' באוקטובר 2023, ומבטאות את תחושות מהמלחמה הקשה הזו…
"נַפְתָּלִי, אַיָּלָה שְׁלֻחָה–הַנֹּתֵן, אִמְרֵי-שָׁפֶר" (בראשית מט, כא)
ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדניות של צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.
* * *
כְּרָזָה או פּוֹסְטֶר (Poster) היא כל דימוי חזותי המיועד להצגתו לראווה. כרזות הן לא פעם הפריט המזהה מעצב גרפי יותר מאשר תוצרים אחרים בעולם העיצוב. לפני עידן הרשתות החברתיות, היו הפוסטרים מודפסים על נייר ותלויים לראווה על קירות או משטחים. היום, עברה הזירה אל הרשתות החברתיות (ויקיפדיה: כרזה).
הדף הזה מביא לכם את האוסף ה- 40 של כרזות, ובהן אמירות שתועדו אצלנו, באתר ייצור ידע; על מלחמת שמחת תורה - 'מבצע חרבות ברזל'.
אתם מוזמנים לתרום עוד...
[כרזות שבעל הזכויות שבהן לא אותר, השימוש נעשה לפי סעיף 27א' לחוק זכויות יוצרים. בעל הזכויות הראשי בכל כרזה, אנא פנו ל: yehezkeally@gmail.com]
* * *
כרזה ראשונה בראש הדף: עיוורון אסטרטגי קיומי
דייגים אוהבים לדוג תמיד במקומות שבהם יש הרבה דגים. בלשי משטרה אוהבים לתפוס סוחרי סמים במקומות שבהם יש הרבה סמים. זה קל יותר, מאפשר 'לנפח' תוצאות והופך אותם לחשובים. ומה עם שב"כ?
תקופת הפיגועים אחרי הסכמי אוסלו הפכה את השב"כ לארגון קריטי בחשיבותו ואת ראש השב"כ לאורח קבוע בישיבות הממשלה. האם - כמו הדייג ובלש המשטרה - אין לשב"כ אינטרס תת תודעתי ליצור מצב שבו השטחים שעליו הוא מופקד יהיו מלאים בטרור? מה יהיה מעמדו אם לא יהיה טרור?
ב- 7 ביולי 2024, פרסם אייל זיסר ב'ישראל היום' מאמר תחת השם: 'להוציא את השב"כ מעזה'. הוא מתאר כיצד שב"כ, שאחראי לניהול המלחמה בחמאס, המשיך להתייחס לחמאס כאל ארגון טרור, גם כשהפך למדינה ממוסדת, שכוחותיה המזויינים תכננו וביצעו מתקפה צבאית שנזקה גדול עשרות מונים מנזקי מתקפות צבאות מצרים וירדן. לכן קובע זיסר: "מאליה עולה השאלה, האם לא ראוי לבחון את ייעוד שב"כואת משימותיו, אם נכון שהוא יוסיף לנהל את המלחמה בעזה, ואם כן, אם לא נדרש בו בדק בית, שיאפשר לו לעמוד באתגר" (אייל זיסר, להוציא את שב"כ מעזה, ישראל היום, 7/7/24, ע' 25).
* * *
כרזה שנייה: למה לא מחסלים מבוקשים בהלוויות?
צה"ל משקיע מאמצים רבים לאתר את המבוקשים, כוכבי הטיק-טוק, של יהודה ושומרון. אבל הפלא ופלא. בכל הלוויה של מחוסל הם צצים מהחורים לבושים במדים ומנושאים נשק. הכיצד? כי הם יודעים שצה"ל לא מחסל בהלוויות.
אבל למה?? האם זה מופע של הומניזציה מזוייפת משולחנה של הפרקליטות הצבאית? (מה הומאני בלהחליט איפה מחסלים?) זה הרי הרבה יותר חסכוני כשכולם מתקבצים יחד... וגם ההישג התודעתי משמעותי!
כרזה שלישית: שימו לב לסגנון של חמאס: כאילו הוא מעתיק ממשרדי הפרסום שלנו...
האם הסגנון הזה אינו מזכיר לכם את הטקסטים של המחאה? לדעתי, הדמיון מדהים. החבר'ה הללו לומדים מהר...
כרזה רביעית: מסתבר שהעם חכם מהפוליטיקאים שלו
לא צריך להיות גאון צבאי כדי להבין, שעסקת החטופים הראשונה, גם חרצה את גורל החטופים וגם הרסה את הסיכוי להכריע את המלחמה בזמן סביר. בניגוד לפוליטיקאים ולמפגינים שמציעים כניעה תמורת כ- 30 חטופים, חיים וגם מתים, רוב העם כבר מבין מה מניע את סינואר, ויודע את מי משרתת עסקה כזו עכשיו. הוא גם מבין שעסקה כזו תפקיר את יתר החטופים לשנים רבות...
כרזה חמישית: צבא פוליטי: האלוף יהודה פוקס נפרד כפוליטיקאי
אלוף פיקוד המרכז היוצא, יהודה פוקס, בחר להפוך את נאום הפרידה שלו לנאום פוליטי, לחזור על הקונספציה ולהראות לנו שכשלא מעיפים את האחראים, שום דבר לא משתנה: "יכולתו של פיקןד המרכז לעמוד במשימותיו להגן על תושבי מדינת ישראל ותושבי הגזרה, תלויה גם בקיומה של רשות פלסטינית מתפקדת וחזקה"!
הגיוני. חבל רק שהרשות הפלסטינית לא הגנה עלינו בעוטף עזה ב- 7 באוקטובר... ממתי גנרלים נותנים ציונים לגופים ממשליים אזרחיים זרים?
וגם: מי שמלבין ומרגיל את הציבור לפוליטיזציה של הצבא, בל יתפלא כשהפוליטיזציה הזו תנגוס בערבו של יום בישבנו!
כרזה שישית של גל ים: תכירו פועל חדש - לפלסטן - 'To palestined'
'לפלסטן' משמעו לקחת משהו שאיננו שלך, וללא בושה להציג אותו כשייך לך, בזמן שאתה משחק את הקורבן... (הקריקטורה: j. majburd)
כרזה שביעית: איך הם לא שומעים?
תארו לכם ששכן אלים היה מאיים בעברית ובאנגלית לחטוף את בתנו, לאנוס אותה ו/או למכור אותה לעבדות מינית כנערה יאזידית, ונאמר גם שראינו תקדימים דומים במשפחתו הקרובה והרחוקה. היינו מאמינים לו? היינו לוקחים סיכון?
אלה שלא היו לוקחים סיכון עם שכן 'רגיל' רע ומאיים, מסרבים לשמוע את מה שאומרים השכנים הרעים, המאיימים והמקיימים מאחורי כביש 6, דקות ספורות ממרכזי האוכלוסייה שלנו. למה? כי הערבים ידועים כגוזמנים? כי ידוע שמי שמדבר בערבית לא מתכוון לזה? כי הם 'ברי שיח'? כי אחרת לא תהיה לנו תקווה לחיות בשלום?
כרזה שמינית: די לבורות...
נשאר רק לתהות בכאב גדול, האם האנשים הטובים הללו - שחושבים בעברית ובאנגלית - התייעצו עם מזרחנים וכאלה שחושבים בערבית, לפני שהם פועלים בניגוד גמור וצורם לאינטרסים שלהם עצמם (ושלנו)...
כרזה תשיעית של גרשון הכהן: נדרשת עכשיו התיישבות חלוצית בצפון המופגז!
עד שצה"ל יצליח לשחרר את הצפון מאיומי האויב, נדרשת התיישבות חלוצית עכשיו, גם בשטחים המופגזים, שתשחרר אותנו ממנוף הלחץ שמפעיל נגדנו חיזבאללה. פעם היו אלה הפלמ"ח ואח"כ הנח"ל, שהתיישבו מול פני האויב. היום, ההתיישבות הוותיקה עייפה ומותשת מכדי להרים אתגר כזה.
אם חפצי חיים אנחנו על האדמה הזו, דרשים צעירים חלוצים, שירימו את האתגר ויתיישבו, בלי חשש מול פני האויב!
- המאמר הרלוונטי: גרשון הכהן: חובת השיבה שלנו לצפון.
כרזה עשירית של אריאל בולשטיין: המזח האמריקני וקיצו כמשל
"ההחלטה הסופית של ארה"ב לוותר על המזח הצף להעברת סיוע הומניטרי לרצועת עזה ולפרק אותו לחלוטין, שמה קץ לאחת הפארסות הגדולות של ממשל ביידן... אפשר היה רק לתמוה, כיצד הספיק די היה 'קמפיין פייק' צעקני על "התינוקות שימותו בעזה", כדי שנשיא המעצמה הגדולה בעולם יתעסק בבעיה שכלל אינה קיימת, במקום להשקיע בהתמודדות עם איומים אמיתיים...
האליטות המערביות של ימינו (ושלנו בתוכן) אוהבות להתאהב בקונספציות שגויות, לתדלק אותן בנאומים נלהבים ובהקצאות כספיות בשיעורים מן האגדות - רק כדי לגלות במהרה שהן לא פועלות, במקרה הטוב, או פועלות נגדן במקרה הרע והשכיח יותר. דוגמאות לא חסרות, והמסוכנת מכולן - ההחלטה לפתוח את גבולות אירופה באופן בלתי מבוקר בפני גלים של מהגרים מוסלמים (שוב, בלי בדיקת העובדות, ורק על סמך קונספציה מוטעית) - עוד עלולה למוטט את עמודי התווך של העולם החופשי ביבשת הישנה.
ואצלנו, פארסת המזח מתגמדת לעומת קונספציית העיוועים של "שתי מדינות לשני עמים", שאותם חוגים בדיוק במערב (ואצלנו) מנסים במשך שנים לכפות עלינו.
[לאוסף המאמרים בנושא 'מלחמת חרבות ברזל', לחצו כאן]
מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!
Pingback: מלחמת חרבות ברזל באתר ייצור ידע | ייצור ידע