תקציר: הביטחון שבידיהם המפתח לכל בעיה, הוא זה שמעניק להם את הצידוק המוסרי (כפי שהם תופסים אותו) לעשות כל פעולה, לחולל כל נזק, לפגוע בכל פרה חברתית קדושה, כי הכאב שנגרם על ידם, אינו בגללם, אלא בגלל מתנגדיהם שמונעים מהם בטיפשותם, לפתור את כל הבעיות. לכן, ביחס לפיתרון הגדול שבאמתחתם, הכאב שהם גורמים הוא קטן, זמני ומוצדק, לעומת הפתרון הגדול והמקיף שיש בידם לממש... יובל בלומברג על מחאת השמאל הקפלניסטי.

יובל בלומברג מגדיר עצמו בדף הטוויטר שלו כ" יהודי, אבא, הייטקיסט, מהנדס, דתל״ש, מדרשיית נועם, קצת ישיבה חרדית, חי״רניק בנשמה, גם תרבויות מזרח אסיה בנשמה, אסטרונומיה, מרקסיזם ונגזרותיו, היסטוריה וכתיבה". מחבר הספר מלכודת אוסלו.

דבר העורך: מאמר זה ראה אור בדף הטוויטר של בלומברג ב- 18 ביולי 2024. מפאת חשיבותו, העתקתי אותו גם לכן. קריאה מועילה!

[לדף הטוויטר של יובל בלומברג, לחצו כאן]

* * *

חברה שבורה ומותשת קלה יותר להשתלטות פוליטית, צבאית או משפטית. ההתמחות של השמאל הקפלניסטי, בדומה לשמאל המרקסיסטי, היא איתור קווי שבר ופצעים חברתיים, ואז לחיצה חזקה עם אצבע גסה בדיוק באותן הנקודות, על מנת להעלות את מפלס הכאב החברתי, לבקע את קווי השבר, מתוך מטרה טקטית להתיש את החברה, לפרק אותה לרסיסים, ולהובילה לעברי פי פחת עד להכרעתה ולמיטוט הסדר החברתי.

שיטת הפעולה הזו מאפיינת את השמאל מאז אמצע המאה התשע עשרה: יצירת הרס חברתי מקסימלי מתוך התפיסה שככל שיהיה רע יותר, הדרך לפתרון שנמצא מבחינתם בהישג יד, תהיה מהירה יותר והסבל הנוכחי הרגעי, שווה את מחירו, כדי להגיע למימוש הפתרון ארוך הטווח שנמצא (לדעתם) בהישג ידם.

עבור הציבור המותש, הנסחט, הנפגע, מצטיירים הפורעים החברתיים כפתרון לבעיה שהם יצרו מלכתחילה

הפורעים ומחוללי החורבן החברתי הם גם אלה שמחזיקים בידם את המפתח להשבת הסדר החברתי. הריצוי שלהם נתפס כחלק מהפתרון הנדרש על מנת להשיב את הסדר החברתי על כנו. המשוואה ברורה: רוצים בחזרה את הסדר? תנו לנו את הכוח הפוליטי.

בעומק ההכרה השמאלנית שוכנת המשיחיות המרקסיסטית, שבטוחה שהשמאל מחזיק בידו את הפתרון הסופי והמוחלט לכל הבעיות החברתיות והוא רק צריך לקבל את ההזדמנות הפוליטית לממש אותו. השמאל מחזיק בראשו הקולקטיבי תמונה אוטופיסטית של המציאות שמתגלמת בפתרון אינסטנט לחברת מופת, שלום, שוויון, גן עדן שניתן להגיע אליו ממש כאן ועכשיו, לא מחר, עכשיו! אבל כל מה שנדרש קודם לכן הוא לפנות את עדרי המטומטמים (בעיניהם) שלא מבינים זאת, ולכן עומדים בדרכו ומפריעים למימוש הפתרון. זה דפוס הפעולה הקבוע של כל מאבקי השמאל כבר כמעט 200 שנה.

הביטחון שבידיהם המפתח לכל בעיה, הוא זה שמעניק להם את הצידוק המוסרי (כפי שהם תופסים אותו) לעשות כל פעולה, לחולל כל נזק, לפגוע בכל פרה חברתית קדושה, כי הכאב שנגרם על ידם, אינו בגללם, אלא בגלל מתנגדיהם שמונעים מהם בטיפשותם, לפתור את כל הבעיות. לכן, ביחס לפיתרון הגדול שבאמתחתם, הכאב שהם גורמים הוא קטן, זמני ומוצדק, לעומת הפתרון הגדול והמקיף שיש בידם לממש.

זה המנגנון הנפשי-פוליטי שהוביל אותם להרס חברתי, סרבנות, פגיעה בכלכלה, בצה״ל, בלכידות החברתית, בכנסת. פגיעה מכוונת באזרחי המדינה באמצעות חסימות כבישים שרירותיות, פגיעה ברוטלית בשמה של מדינת ישראל בעולם. כל פגיעה הפכה להיות כשרה במסגרת מאבקם ב״שחיתות״, ב״דיקטטורה״, ב״נאצים היהודים״ ב״משיחיים״, ״למען שחרור החטופים״, והנושא הבא שיופיע בוודאות אחרי החטופים.

זה המנגנון שמעניק להם את הצידוק האפריורי לקחת את האנשים הכי שבורים, הכי אומללים, הכי סובלים, ולהפוך אותם לחיות הקרקס שלהם, כי בעיניהם, גם הסבל שנגרם לאותם אנשים בשל השימוש הציני בסבלם, הוא חלק מההכרח בשבבים שניתזים לצורך כריתת העץ הגדול שעומד בדרכם.

אם מישהו חושב שיש שם איזשהו עניין אותנטי בסבל האישי של צנגאוקר ואלגרנט (ממשפחות החטופים), הוא רחוק מלהבין את עומק האכזריות שקיימת באידיאולוגיה הזו. ביום ששני אלה לא יספקו לשמאל את הסחורה שהוא זקוק לה, הם יושלכו כחפץ ללא שימוש בצידי הדרך.

[לאוסף המאמרים: 'בין רפורמה משפטית למהפכה משטרית', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על 'הפרוגרסיבים החדשים ואנחנו' באתר ייצור ידע, לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

• אוסף המאמרים: 'בין רפורמה משפטית למהפכה משטרית'.
• אוסף המאמרים על 'הפרוגרסיבים החדשים ואנחנו'.

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2023), בין רפורמה משפטית למהפכה משטרית באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 26/2/23.
• פנחס יחזקאלי (2022), הפרוגרסיביים החדשים ואנחנו באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 5/1/22.