תקציר: כיצד הפכנו ל'רעים' בעולמם המעוות של הפרוגרסיביים שמצדיקים את טבח ה- 7 באוקטובר 2023? ה- WOKE גורס, בין היתר, שעלינו להתייחס בסובלנות אין קץ לאנשי המחנה 'שלנו', ובאפס סובלנות מוחלט ליריבינו. הסובלנות הזו קרויה 'סובלנות מבחינה' (discriminating tolerance). המושג ההופכי הוא 'סובלנות דכאנית' (Repressive Tolerance).

עודכן ב- 22 באוגוסט 2024

ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדיניות של המכללה לביטחון לאומי, צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.

זהו מאמר המבטא את דעתו של הכותב ואת הערכותיו המקצועיות בלבד.

זהו מאמר שני על ההבדלים שבין הפרוגרס לליברליזם. למאמר האחר:

• פנחס יחזקאלי: אל תתבלבלו בין פרוגרסיביות לליברליזם!

*  *  *

ב- 6 במרץ 2024 - בעקבות טבח ה- 7 באוקטובר 2023 - קבעה הפילוסופית האמריקאית-יהודייה ופמיניסטית, ג'ודית באטלר - שספריה היוו בסיס לתיאוריה קווירית וחקר המגדר - שאירועים אלה אינם מתקפת טרור: "זו הייתה התקוממות שהגיעה נגד שיעבוד" (ראו המאמר למטה).... [למאמר המלא בהקשר זה של עידן יוסף ימין ב'מאקו', לחצו כאן].

איך מגיעה פמיניסטית יהודיה להצדקת חמאס? האמת היא שלמי שמכיר את התורה הרעיונית של ה- WOKE לא הייתה שאלה. שאלה טובה יותר היא מדוע הופתעו מכך הווקיסטים והפמיניסטים הישראלים, שחלקם חווה תחושות בגידה...

כמו הרבה רעיונות נאצלים, הכוונה המקורית טובה: את הסובלנות הליברלית ניצלו גורמים רבים למטרות רעות. לכן, הסובלנות הליברלית הינה 'סובלנות דכאנית' (Repressive Tolerance), שאפשרה להחליש את המעמדות המדוכאים עוד יותר. ניתן לעצור את הרוע הזה דרך הפעלת 'סובלנות מבחינה'.

הפרשנות המעשית שנתן לכך ה- WOKE היא שעליו להתייחס בסובלנות אין קץ  'סובלנות מבחינה' (discriminating tolerance) כלפי אנשי המחנה 'שלו' ומעשיהם, ובאפס סובלנות מוחלט ליריביו. זה מקור הסובלנות כלפי האלימות האכזרית של הנוח'בות. 

קצת תיאוריה: 'סובלנות דכאנית' מהי?

את ההבחנות הללו שבבסיס תורת ה- WOKE - בין סובלנות מבחינה (discriminating tolerance) לסובלנות דכאנית "Repressive Tolerance" - טבע הפילוסוף היהודי (כן, כולם היו יהודים...) הרברט מרקוזה (ראו תמונה למטה) במאמרו מ-1965. שנות ה-60 של המאה ה-20 הייתה תקופה של מהפכות חברתיות ופוליטיות רבות, במיוחד בארצות הברית, שכללו את תנועות זכויות האזרח, מחאות נגד מלחמת וייטנאם, ותנועות פמיניסטיות.

מרקוזה תקף את הליברליזם הקלאסי, שדווקא הסובלנות שלו לחופש הביטוי ולמעשים פוליטיים שונים, מחזקת את המצב הקיים ומדכאת שינוי חברתי, כאשר היא מאפשרת לממסד ולכוחות הכוחניים לשמור על מעמדם באמצעות דיכוי מתנגדים ועידוד עמדות קונפורמיות. לכן הוא מכנה את הסובלנות הזו 'סובלנות דכאנית' (Repressive Tolerance), שמשמשת בעיקר קבוצות בעלות כוח והשפעה המבקשות לשמור על מעמדן ולמנוע שינוי חברתי מהותי. הקבוצות הללו יכולות להיות מגוונות ולהשתייך למגזרים שונים בחברה, כולל הפוליטי, הכלכלי, החברתי והתרבותי.

סובלנות דכאנית היא מצב בו החברה מגלה סובלנות לכל הדעות והפעולות, ללא הבחנה בין אלו שמקדמות את החופש והשוויון לבין אלו שמנציחות דיכוי ואי-שוויון. במציאות זו, סובלנות כלפי דעות ופעולות בלתי מוסריות ובלתי דמוקרטיות מעניקה לגיטימציה להמשך דיכוי קבוצות מוחלשות.

שורשיה של התפיסה הזו שמבטא מרקוזה נעוצים במה שמכונה: 'אסכולת פרנקפורט': כינוי לקבוצת אינטלקטואלים נאו־מרקסיסטים, שהחלה לפעול בגרמניה בשנות ה־20 של המאה העשרים וביקשה לחקור את החברה והתרבות מנקודת מבט ביקורתית, תוך עיסוק בתחומי דעת שונים כמו סוציולוגיה, פסיכולוגיה, פילוסופיה ותורת הספרות. חברי האסכולה הושפעו מהתיאוריה המרקסיסטית באשר לקונפליקט היסטורי ומעמדי בין בעלי אמצעי הייצור ובין הפרולטריון, מעמד הפועלים.

הגות האסכולה התבססה על ההנחה שמבנה החברה הקפיטליסטי מונע מהפרולטריון להתקומם על מצבו, משום שהוא שבוי בתודעה כוזבת של שוויון מעמדי ואושר אישי. מרקוזה, שהיה מזוהה עם 'אסכולת פרנקפורט', ביקר את החברה הקפיטליסטית המערבית ואת התפיסה הליברלית המסורתית של סובלנות. הוא טען כי במציאות של אי-שוויון חברתי וכלכלי, הסובלנות המוחלטת משמרת את הכוח בידי הממסד ומדכאת את האפשרות לשינוי מהותי.

אותה סובלנות דכאנית משפיעה ע"פ מרקוזה, על תחומים רבים בחיינו:

היא משרתת ממשלות ומשטרים, כמו הממשל ה'קולוניאליסטי' הישראלי ה'מדכא' את הפלסטינים...

• משטרים אוטוריטריים ודמוקרטיות ליברליות עושות שימוש בסובלנות דכאנית כדי לדכא אופוזיציה ולשמר את הכוח שלהם, גם באמצעות חוקים המגבילים חופש ביטוי או מפגשים ציבוריים. דמוקרטיות ליברליות עשויות לאפשר חופש ביטוי אך לא לספק את התנאים הדרושים לשוויון אמיתי, כך שהכוחות השולטים נשארים במעמדם.
• מדיניות חוץ: ממשלות משתמשות בסובלנות דכאנית כדי להצדיק פעולות צבאיות או כלכליות נגד מדינות אחרות בטענה של שמירה על הביטחון או זכויות האדם, תוך שמירה על האינטרסים שלהן.

היא משרתת את התאגידים ואת הכלכלה הקפיטליססטית:

• תאגידים גדולים עשויים להשתמש בסובלנות דכאנית כדי להשתיק ביקורת ולמנוע פעולות רגולציה שעלולות לפגוע ברווחיהם. הם עשויים לתמוך בתקשורת המקדמת אג'נדות שתורמות לאינטרסים שלהם.
• מוסדות פיננסיים עשויים לקדם מדיניות כלכלית הנותנת עדיפות לרווחיות על פני רווחה חברתית, תוך שימוש בסובלנות כלפי פעולות בלתי הוגנות בשוק.

היא משרתת קבוצות תרבותיות וחברתיות:

• קבוצות תרבותיות המקדמות ערכים שמרניים עשויות להשתמש בסובלנות דכאנית כדי לשמר נורמות וערכים מסורתיים, ולמנוע שינוי חברתי התואם ערכים ליברליים או פרוגרסיביים.
• תקשורת המיינסטרים: כלי תקשורת מרכזיים יכולים להשתמש בסובלנות דכאנית על ידי מתן במה לדעות קיצוניות ושמרניות, תוך דיכוי דעות ביקורתיות ושמאלניות.

היא משרתת קבוצות פוליטיות ואידיאולוגיות

• מפלגות פוליטיות שמרניות ולעיתים גם מפלגות מרכז, עשויות להשתמש בסובלנות דכאנית כדי לדכא תנועות רדיקליות או מהפכניות באמצעות חקיקה ורגולציה.
• קבוצות לחץ ולוביסטים, המייצגות אינטרסים כלכליים ופוליטיים משתמשות בסובלנות דכאנית כדי להשפיע על קובעי מדיניות ולשמר את האינטרסים שלהם.

דוגמאות עכשוויות

• סובלנות כלפי תנועות לאומניות וגזעניות: במדינות רבות ניתן לראות סובלנות כלפי דעות גזעניות ולאומניות, שמאפשרת להם להתבסס ולהשפיע על השיח הציבורי.
• תעמולה דתית קיצונית: סובלנות כלפי דעות ופעולות של קבוצות דתיות קיצוניות יכולה להוביל לדיכוי זכויותיהם של מיעוטים דתיים ואתניים.
• היא יכולה להוביל לפרדוקס בו חופש הביטוי עצמו מנוצל לדיכוי דעות ביקורתיות ולחיזוק מעמדן של דעות כוחניות ושמרניות. לדוגמה, סובלנות כלפי דיבור שנאה או תעמולה גזענית יכולה לתרום לאווירה ציבורית שמדכאת את חופש הביטוי של קבוצות מיעוט.
• במערכת פוליטית שסובלנית לכל דעה ולכל פעולה, הכוחות השולטים יכולים לנצל את הסובלנות כדי להמשיך ולדכא את מתנגדיהם. זה יכול להתבטא, למשל, בהפעלת מדיניות מדכאת כלפי מפגינים או מתנגדי משטר בשם החוק והסדר הציבורי.
• ברמה החברתית והתרבותית, סובלנות דכאנית יכולה להוביל להנצחת נורמות ודפוסים תרבותיים שמדכאים קבוצות מסוימות בחברה. סובלנות כלפי תכנים מדירים בתקשורת ובתרבות הפופולרית יכולה לשמר ולהעמיק את הפערים החברתיים והתרבותיים.

הפתרון: אסטרטגיה של 'סובלנות מבחינה'

מרקוזה הציע חלופה לסובלנות המוחלטת, בדמות סובלנות מבחינה (discriminating tolerance), שכוללת הבחנה בין דעות ופעולות שמקדמות חופש ושוויון לבין אלו שמנציחות דיכוי ואי-שוויון. לפי גישה זו, החברה צריכה להיות סובלנית כלפי עמדות ביקורתיות ומהפכניות, אך לא כלפי עמדות שמקדמות דיכוי ואפליה. ה'ווק' רואה בחינוך הביקורתי והפלורליסטי את המפתח להטמעת המורכבות של מושג הסובלנות ולפיתוח כלים להבחנה בין סובלנות משחררת לבין סובלנות דכאנית. מערכת חינוך שמקדמת חשיבה ביקורתית וערכים דמוקרטיים יכולה לעודד את התלמידים לפעול לשינוי חברתי חיובי. לכן, מרכיב מהותי באסטרטגית החדירה של הווק היה ההשתלטות על מוסדות החינוך.

עכשיו תחשבו על הסכסוך הישראלי פלסטיני הישראלים הלבנים ה'קולוניאליסטים' לשיטתו של הווק עושים שימוש בסובלנות הדכאנית, כדי לדכא את הפלסטינים השייכים למעמדות הצבעוניים המקופחים (לך תסביר שאחוז גדול מהישראלים הם ערבים יהודים שהגיעו לכן מאותן מדינות המטופחות ע"י ה'ווק'...). לכן, יש לנקוט כלפיהם בסובלנות מבחינה.

אפס סובלנות למתנגדים:

1. הגבלת חופש הביטוי:
   • ביטול תרבות (Cancel Culture): ה-WOKE נתפסת לעיתים כקבוצה שמקדמת "ביטול תרבות", שבה אנשים או ארגונים שמחזיקים בעמדות או מבצעים פעולות הנחשבות לא מוסריות או פוגעניות מוצאים מהשיח הציבורי. יש הטוענים כי גישה זו יכולה לדכא דעות ביקורתיות ולהגביל את חופש הביטוי.
   • מרחבי בטחון (Safe Spaces): יצירת מרחבי בטחון בקמפוסים ובארגונים, שבהם נאסר לדון בנושאים שנחשבים לפוגעניים או בעייתיים, יכולה להיתפס כניסיון לדכא דעות מנוגדות.
2. סובלנות סלקטיבית:
   • העדפה מתקנת: יש הטוענים כי תנועת ה-WOKE מקדמת סובלנות כלפי קבוצות מוחלשות בלבד, תוך דיכוי דעות או פעולות שנחשבות לשמרניות או לבעלות פריבילגיות. מדיניות של העדפה מתקנת עשויה להיתפס כסובלנות דכאנית, שכן היא מדכאת את האפשרות של קבוצות מסוימות להתבטא או לפעול באופן שווה.
   • שיח מגביל: בתנועה ה-WOKE יש נטייה להתמקד בשיח תקין פוליטית (Political Correctness), אשר לעיתים מגביל שיח חופשי ופולמוסי. גישה זו יכולה להוביל לסובלנות דכאנית בכך שהיא מונעת דיון פתוח ואמיתי בנושאים שנויים במחלוקת.
3. לחץ חברתי ותרבותי:
   • הפעלת לחץ חברתי: ה-WOKE מפעילה לחץ חברתי על חברות ואנשים להתיישר עם ערכיה. לחץ זה יכול להתבטא בפיטורים, קריאות לחרמות או ביקורת ציבורית חריפה, מה שמוביל לדיכוי דעות מנוגדות.
   • מדיה חברתית: שימוש במדיה חברתית כדי לבקר ולהשמיץ דעות מנוגדות או פעולות שנחשבות ללא מוסריות או לא תואמות את ערכי ה-WOKE, יכול להיחשב כצורה של סובלנות דכאנית.

השלכות השימוש ב'סובלנות המבחינה' ע"י ה-WOKE

1. קיטוב חברתי: הגבלות על חופש הביטוי והפעולה של דעות מנוגדות מובילות לקיטוב חברתי, כאשר אנשים נמנעים משיח פתוח מתוך פחד מפני דחייה או ביקורת ציבורית.
2. תגובת נגד: הגבלות שמוטלות על דעות שמרניות או מנוגדות עלולות לעורר תגובת נגד חריפה מצד קבוצות שמרגישות מדוכאות, ולהגביר את הקונפליקטים החברתיים.
3. פגיעה בדמוקרטיה: דיכוי השיח הפוליטי והאינטלקטואלי יכול לפגוע ביסודות הדמוקרטיה הליברלית, שמבוססת על חילופי דעות פתוחים ופלורליזם.

[לאוסף המאמרים על 'הפרוגרסיבים החדשים ואנחנו' באתר ייצור ידע, לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

• הרחבת המושג: 'אסטרטגיה'.
• אוסף המאמרים על 'הפרוגרסיביים החדשים ואנחנו'.
• הרחבה על מכת הנעורות, WOKE, הסדר התרבותי הפרוגרסיבי המטורלל.
• אוסף המאמרים בנושא: רב תרבותיות ותקינות פוליטית.

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2014), אסטרטגיה, ייצור ידע, 2/5/14.
• פנחס יחזקאלי (2022), הפרוגרסיביים החדשים ואנחנו באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 5/1/22.
• פנחס יחזקאלי (2022), מכת הנעורות, WOKE, הסדר התרבותי הפרוגרסיבי המטורלל, ייצור ידע, 2/10/22.
• פנחס יחזקאלי (2020), אוסף המאמרים בנושא: רב תרבותיות ותקינות פוליטית, ייצור ידע, 16/1/20.