תקציר: עוד לא עברה שנה מאז ההמונים שצבאו על הרחובות 'הצילו' את שלטון החוק מהמבקשים לכלותו, והנה מהפך: בשרשרת בלתי פוסקת של 'עשייה על סטרואידים', ובעזרת העמותות העותרות אליו שוב ושוב - שחלקן פועל במימון זר ואפילו עוין, שמייצגות את האויב, ומתפרנסות בזכות פתיחת שערי בית המשפט לכל דורש - ממחישה מערכת בתי המשפט כמה היא חולה ותלושה מהמציאות (ומעמה), וכמה הוא היה תמים בהגנתו עליה...

ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדיניות של המכללה לביטחון לאומי, צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.

זהו מאמר המבטא את דעתו של הכותב ואת הערכותיו המקצועיות בלבד.

*  *  *

כולנו מכירים את סיפור "בגדי המלך החדשים" של הנס כריסטיאן אנדרסן, העוסק בצביעות, פחד חברתי וכוחם של אנשים פשוטים לחשוף את האמת. מסופר בו על מלך שאוהב בגדים יפים ומפנקים, שיוצא בתהלוכה ברחובות העיר כשהוא "לבוש" לכאורה בחליפה החדשה שלו - שהכינו לו לכאורה חייטים נוכלים - למרות שהוא עירום כביום היוולדו.

כל התושבים משבחים בתחילה את בגדי המלך, כי כמוהו וכמו יועציו, אף אחד מהם לא רוצה להיראות טיפש. לפתע, ילד קטן קורא בקול: "המלך עירום!" בתחילה, האנשים מנסים להשתיק אותו, אבל בסופו של דבר המלך עובר ברחובות שבהם אנשים מתגלגלים מצחוק למראהו.

אם כוחם של האנשים הפשוטים הוא בחשיפת האמת, אזי מצבה של מערכת המשפט בישראל בכי רע. יריב לוין ושמחה רוטמן בוודאי משפשפים את עיניהם ואינם מאמינים... עוד לא עברה שנה מאז ההמונים שצבאו על הרחובות הצילו, לכאורה את שלטון החוק מ'המבקשים לכלותו', והנה מהפך: 

בשרשרת בלתי פוסקת של 'עשייה על סטרואידים', ובעזרת העמותות העותרות אליו שוב ושוב - שחלקן פועל במימון זר ואפילו עוין, שמייצגות את האויב, ומתפרנסות בזכות פתיחת שערי בית המשפט לכל דורש - ממחישה מערכת בתי המשפט כמה היא חולה ותלושה מהמציאות (ומעמה), וכמה הוא היה תמים בהגנתו עליה...

הילד הישראלי שקרא בקול: "המלך הוא עירום"...

את הסיפור הזה מכירים היטב אנשי ימין. פחות כאלה הנסמכים על שולחנה של תקשורת הליבה: ב- 21 ביולי 2024, עתרו ארגוני גישה - המרכז לשמירה על הזכות לנוע, יחד עם המוקד להגנת הפרט, רופאים לזכויות אדם, האגודה לזכויות האזרח ועדאלה - בדרישה להגדיל ולהרחיב את היקפי הסיוע המועבר ברובו לידי החמאס בעזה. את תפקיד הילד הישראלי מילאה בבג"ץ ב- 23 ביולי 2024 איריס ברנשטיין תושבת כפר מימון, הנשואה לאביו של סגן אלוף יהונתן צור הי”ד, מפקד סיירת הנח”ל שנפל בקרבות בשמחת תורה.

נציגת העותרים, עו"ד אסנת כהן ליפשיץ פתחה: "אני אתחיל בענייני הכיבוש ואני אסיים בענייני הכיבוש". רק אמרה והאולם הפך כאוטי, עד כי השופטים עד כי השופטים נאלצו לצאת מהאולם, עד שיושב השקט על כנו. כשחזרו, ניתנה לנציגי המשפחות השכולות הזכות לדבר. אז, הטיחה בהם איריס ברנשטיין:

"שופטי העם, על איזה עם אתם מגינים בזמן מלחמה? איך זה שמעניין אתכם הביטחון התזונתי של האויב, המתעקש להישאר בשטח מלחמה? אמא יהודיה בארץ ישראל מתביישת לעמוד כאן, בדיון המביש, המשפיל את חיילי צה"ל, ואת כבוד העם הנלחם על חייו. איך עורכת הדין היושבת לצידי לא נאשמת בביזיון בית המשפט, ובבגידה בעם? כל מילה שהיא אמרה, שקר גס. עיוות המציאות. מאשימה כאן את צה"ל במצב ברצועה".

תגובתה של המערכת המשפטית לאירועי תשעת החודשים האחרונים, היא תגובה אופיינית למערכת ביורוקרטית בסטגנציה, השרויה בתהליכים מתקדמים של ריקבון

עם ישראל הבין, בעקבות החלטות בתי הדין הבינלאומיים, שהסיפור על בג"ץ כשכפ"ץ התגלה כאגדה וכבלוף גמור. 
אבל, מה הבינה המערכת המשפטית? כדרכם של ארגונים הביורוקרטיים בסטגנציה, היא נתנה לעצמה הסבר הפוך כדי להציל (בינתיים) את עולמה מקריסה: "לא היינו קפדנים מספיק"... 

התוצאה: כשדם חיילינו נשפך בעזה ובצפון, עסוק בית המשפט בדיונים אובססיביים בתנאי החיים של האויב, כולל רוצחי ה- 7/10. הנה רשימת עתירות שהוגשו לבג"ץ ביולי 2024:

1. 8/7/24 - רופאים לזכויות אדם - ישראל: עתירה לאפשרות גישה לטיפול רפואי לתושבי עזה.
2. 10/7/24 - יש דין: עתירה נגד מאחזים חדשים בגדה המערבית.
3. 15/7/24 - עדאלה, המרכז המשפטי לזכויות המיעוט הערבי בישראל: עתירה לעצירת הריסת בתים פלסטינים במזרח ירושלים.
4. 20/7/24 - בצלם: עתירה נגד שימוש בתחמושת חיה בהפגנות בגדה המערבית.
5. 25/7/24 - המוקד להגנת הפרט: עתירה נגד מעצר מינהלי של קטינים פלסטינים.
6. 7/7/24 - האגודה לזכויות האזרח בישראל (ACRI): עתירה נגד צעדי עונש קולקטיביים בעזה

האם השופטים מבינים שהם בבעיה? ממש לא!

אחרי שזעקתה של איריס ברנשטיין, הדהדה בין כתלי בית המשפט, ניסה השופט פוגלמן להסביר יפה ובסבלנות למוחי בית המשפט יפה, שהם טועים. רק שהוא הצליח רק לגרום להם להבין עד כמה הוא מנותק ומתנשא:

"צריך לזכור, הציבור פה שבא לבקר באולם הוא לא ציבור של משפטנים" (משמע, לא דובר את שפת העל של האליטות, שבלעדיה לא יבין אדם מן הישוב את הבלי העולם...) - אמר - "אז אני אנסה אולי במשפט אחד להסביר: מדינת ישראל היא לא מדינה שדומה לאויביה. היא מדינת חוק" (מדינת חוק? על מי הוא עובד? היועמ"שית הרי מקדשת את הפרת החוק כאמצעי למחאה... לא היה פה חוק שלא הופר, מאז נובמבר 2022). "היא שומרת גם על ההתחייבויות הבינלאומיות שלה, וכאשר מוגשת עתירה לבית המשפט בית המשפט מברר אותה, גם אם הדברים נעשים בימי מלחמה" (מי בדיוק הטיל עליו את החובה לברר אותה, על חשבוננו וחשבון ביטחוננו וכספנו? הוא עצמו!).

והנה השיא, כשפוגלמן מסביר לשומעיו בסוג של התנשאות של מבוגר על ילדים קטנים: "אז אני מבין שקשה לכם קצת להבין את זה, או להשלים עם זה, אבל אני מקווה שתחשבו על זה, ככה, ותפיקו לקחים אולי לגבי העתיד לגבי תפקיד בית המשפט". כמו אבא שגוער בבנו הקטן, ומספר לו שכשיגדל יבין...

נצבט הלב... מוסד מפואר לשעבר, ששופטיו תעו בדרכם אך אינם מודעים לכך, ומתנשאים על כל מי שמנסה להחזיר אותם לדרך מבטחים...

לא רק בית המשפט העליון...

די לקרוא את פסיקתו של שופט המחוזי בחיפה, עודד שחם, שפתח את השער ואפשר להמוני אריתראים לקבל מעמד תושבות בישראל ולהזמין בהמשך את קרוביהם. זאת, תוך התעלמות מעדויות תומכי המשטר האריתריאי שהודו ששיקרו, ומהאגדות על הסכנות באריתריאה שהתנפצו. צודק קלמן ליבסקינד בכותבו: "לקרוא ולדפוק את הראש (בקיר)"...

סיכום

אין אורח חיים תקין ללא בית משפט, ואובדן אמון הציבור בבית המשפט עלול להוביל להשלכות מרחיקות לכת על כל דמוקרטיה, בוודאי הישראלית המצויה בעיצומה של מלחמה קיומית. חמורה מאוד העובדה שמי מביא זאת על עצמו הוא בית המשפט עצמנו, שעיניו טחו מלראות את המציאות כהווייתה!

נספח 1 של עירית לינור: אנחנו מפריעים להם!

"בדיון בבג"ץ על המצב ההומניטרי בעזה השתתפו השמאל, לקט מדינות מאירופה, האו"ם, צה"ל ונציג המדינה המאולף ממחלקת הבג"צים • ואזרחי ישראל? הם על תקן הפרעה"...

• המאמר הרלוונטי: עירית לינור: מבחינת בג"ץ, אזרחי ישראל הם בסך הכל הפרעה בדיון, ישראל היום, 24/7/24.

נספח 2 בדף הטוויטר של מאיר לוי: תופעת פיצוץ הדיונים בבית המשפט העליון מתרחבת. בית המשפט מאבד את עמו!

אבל בינתיים לא כל כך אכפת לו. קבוצת ההתייחסות שלו איננה העם אלא המילייה המקצועי שלו במערב, שכולו WOKE.

רק שאין ארוחות חינם, ואין לרשות מדינית קיום ללא אמון וללא לגיטימציה. מעניין מתי ירגישו כבוד השופטים, שהקרקע רועדת תחת רגליהם...

• המאמר הרלוונטי: פנחס יחזקאלי: הזורע רוח קוצר סופה. בית המשפט מאבד את עמו.

נספח 3 בדף הטוויטר של ינון מגל: אם אין אמון, אין לגיטימציה

זה שהשופטים מלאים בתחושת ניצחון קל לראות, אבל מישהו מהם שואל את עצמו לאן הם מוליכים את המוסד שהם מופקדים עליו?

נספח 4 בדף הטוויטר של ינון מגל: אוי לו לבית המשפט שמאבד את עמו

מערכות משפטיות במדינות מקוטבות פוליטית נוטות לאבד אמון ולגיטימציה, וללא שני אלה, מתערער מעמדו של בית המשפט ללא תקנה! על כן, הן חייבות להקפיד פי כמה וכמה. מה דעתכם, הם מקפידים?

נספח 5: שופטי העליון צועדים בעיניים פתוחות לעבר חלום הבלהות שלהם עצמם: בחירות ו/או משאל עם שיעסקו רק במעמד בית המשפט, וברפורמה שלו

אינני בטוח שהם אפילו יתפלאו לגבי התוצאות, כיוון שלמרות סיפורי המחאה, ישראלים לא אוהבים דיקטטורים. בטח לא כאלה שאינם אוהבים את עמם!

נספח 6: שופטת בית המשפט העליון, רות רונן פסקה שלמחבלים צריכים להיות שני סדינים במקום אחד. עתה יתכנס בטח הית המשפט בהאג לדון מחדש בצווי המעצר שהוציא...

למה אנחנו צריכים לממן את אבדן הדרך הזה? האם בית המשפט העליון שלנו אינו חש, שהוא מותח את החבל קצת יותר מידי ביחסיו עם עמו?

נספח 7: השכפ"ץ של דליה דורנר: מסתבר שאי אפשר לעבוד על כולם, כל הזמן...

שופטת העליון לשעבר, דליה דורנר: "פסקי הדין של בית המשפט שלנו זה שכפ"ץ. שכפ"ץ של המדינה שלנו נגד תביעות בינלאומיות!"…

נספח 8: מהמקום הזה, אין יותר דרך חזרה ליועמ"שית, לפרקליטות האזרחית והצבאית, ולבית המשפט העליון!

התבוננו על הכרזה למטה. לטעמי היא מהקשות ומהמצערות שראיתי ברשתות החברתיות, אבל היא משקפת תחושות של רבים מידי בעם, לגבי מצבה של מערכת האכיפה. איתמר פליישמן הגדיר זאת היטב: אין אדם שעיניו בראשו שאיננו מבין שיש מפלצת מתחת למיטה (מפלצת כמטפורה כמובן), ולצערנו הרב, קרו כמה דברים שאין מהם דרך חזרה למערכת המשפט:

למשל, אין דרך חזרה מאירוע שדה תימן: אי אפשר לשכנע אף אחד בישראל שזה לגיטימי, שהלוחמים שלנו בשדה תימן - שעושים את העבודה הכי מזעזעת שיכולה להיות עם אנסים, רוצחים, גנבים... הגרועים ביותר שאפשר להעלות על הדעת - יהיו קרבן למעצר ראווה ולהדלפת סרטון לתקשורת הליבה, שרק ילד מטומטם לא יבין שזה סרטון 'מבושל'... מכל זה אין דרך חזרה!

אין דרך חזרה מאירוע מעצר של לוחמים, על זה שבשבעה באוקטובר הם רצחו מחבל נוח'בה. עם ישראל אינו מוכן לשאת מצב, שאדם - שיצא מהבית שלו מיוזמתו ב-7 באוקטובר, ולקח נשק של מישהו שמת כדי להילחם בנוח'בות - ייעצר בתמורה על רצח מחבל נוח'בה... מזה אין דרך חזרה!

יותם זימרי ב'פטריוטים' זיקק את התובנה הזו היטב: אין מקצוע כזה, 'משפט חוקתי', הוא אמר. זוהי פובליציסטיקה. גם 'בני אלים' - כמו האנשים שיושבים בגבעת רם בבית המשפט העליון - עשויים ללקות בהיבריס. אני חושב שהרבה מאוד אנשים רואים היום איך זה פוגע בלוחמים שלנו, באחים שלנו. שנלחמים ומסכנים את החיים בשבילנו, ומהמקום הזה, אין עוד דרך חזרה למערכת המשפט.

[בכרזה: מהמקום הזה אין יותר חזרה למערכת המשפט. כרזת מחאה המתארת איך מבין היום העם את המושג: 'שלטון החוק'... המקור: דף הטוויטר של Or Reichert. אנו מאמינים כי אנו עושים בתמונה שימוש הוגן]

[לאוסף המאמרים: 'בין רפורמה משפטית למהפכה משטרית', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים בנושא 'מלחמת חרבות ברזל', לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

• הרחבת המושג: 'אסטרטגיה'.
• הרחבת המושג: 'כאוס'.
• הרחבת המושג: 'סטגנציה'.
• אוסף המאמרים: 'בין רפורמה משפטית למהפכה משטרית'.
• אוסף המאמרים בנושא 'מלחמת חרבות ברזל'.

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2014), אסטרטגיה, ייצור ידע, 2/5/14.
• פנחס יחזקאלי (2014), כאוס, ייצור ידע, 12/4/14.
• פנחס יחזקאלי (2014), קיפאון – סטגנציה: הארגון נסדק מתחת למעטה הקרח…, ייצור ידע, 12/4/14.
• פנחס יחזקאלי (2023), בין רפורמה משפטית למהפכה משטרית באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 26/2/23.
• פנחס יחזקאלי (2023), אוסף המאמרים בנושא מלחמת חרבות ברזל', ייצור ידע, 8/10/23.