תקציר: איך מצא עצמו בג"ץ מגן באובססיות על זכויות האויב בעיצומה של מלחמה קיומית, עד כי הפך נשוא לתגובות קשות ברחוב הישראלי כמו "בג"ץ הפך לביתם החם של הנוח'בות" ועוד מילים שמוטב לא להעלותם על הכתב? הכול התחיל, כשבית המשפט העליון בישראל פתח את זכות הגישה אליו לכל אדם בשנת 1995, בהחלטה הידועה כ"בג"ץ בנק המזרחי". כדרכו בהחלטות משנות מציאות, הוא עשה זאת 'מתחת לרדאר', 5 ימים אחרי רצח רבין, רחוק מתשומת הלב הציבורית...

ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדיניות של המכללה לביטחון לאומי, צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.

זהו מאמר המבטא את דעתו של הכותב ואת הערכותיו המקצועיות בלבד.

*  *  *

איך מצא עצמו בג"ץ מגן באובססיות על זכויות האויב בעיצומה של מלחמה קיומית, עד כי הפך נשוא לתגובות קשות ברחוב הישראלי כמו "בג"ץ הפך לביתם החם של הנוח'בות" ועוד מילים שמוטב לא להעלותם על הכתב? (יחזקאלי, 2024).

הכל התחיל, כשבית המשפט העליון בישראל פתח את זכות הגישה אליו לכל אדם בשנת 1995 בהחלטה הידועה כ"בג"ץ בנק המזרחי". כדרכו בהחלטות משנות מציאות, הוא עשה זאת 'מתחת לרדאר', 5 ימים אחרי רצח רבין, רחוק מתשומת הלב הציבורית.

לפני כן, הגשת עתירות לבית המשפט העליון הייתה מוגבלת בעיקר לאנשים שנפגעו ישירות מהחלטות או פעולות רשויות המדינה. ההחלטה הזו הרחיבה את זכות העמידה, כלומר את הזכות להגיש עתירה לבית המשפט העליון, כך שגם אנשים וגופים שלא נפגעו ישירות יכולים לעתור בנוגע לסוגיות ציבוריות כלליות.

[למאמרו של ד"ר פנחס יחזקאלי: 'הזורע רוח קוצר סופה. בית המשפט מאבד את עמו', לחצו כאן]

שדרוג מעמדו של בית המשפט התחולל במקביל לעליית אליטת ההון הישראלית

השדרוג הזה הלם היטב את האינטרסים שלה, להעביר סמכויות לדרגי הביצוע ה'מקצועיים' לכאורה ולהוריד את מעמד הפוליטיקאים, שהפכו רק אחד מהכלים שבידיה, להשגת מטרותיה. התוצאה המתחייבת מכך הייתה מתחים הולכים וגוברים בין הרשות השופטת לרשויות האחרות, שהביאה לניסיון הראשון שנכשל בעידן אהוד אולמרט כראש ממשלה, להצר את צעדי בית המשפט ולהחזירו למקומו הקודם. הניסיון האחרון ב0 2023, נכשל אף הוא והסתיים בהעצמת סמכויות בית משפט והפיכתו למחוקק על בישראל, בעקבות פסק דין עילת הסבירות (בג"ץ 5658/23 התנועה למען איכות השלטון בישראל נגד הכנסת).

[להרחבה על 'אליטת ההון' – האליטה הנוכחית של ישראל, לחצו כאן]

ההחלטות הללו שינו את בית המשפט ושינו מדינת ישראל

השינוי בזכות הגישה לבית המשפט העליון בישראל שינה בצורה משמעותית את הנוף המשפטי והציבורי במדינה. ההרחבה אפשרה לבית המשפט העליון לפתח את תחום המשפט החוקתי והמנהלי, לנסח עקרונות יסוד ולבצע ביקורת שיפוטית על חוקים והחלטות מנהליות. נוצר מצב, שבו בית המשפט העליון יכול לדון במגוון רחב יותר של סוגיות ציבוריות, כולל סוגיות חוקתיות ועקרוניות שלא היו מגיעות אליו בעבר.

כך, השתנתה מערכת היחסים בין הרשות השופטת לשאר הרשויות. מעמדו של בית המשפט התחזק מאוד, והוא הפך מגוף חוקק לגוף מתווה מדיניות. מעין 'בית לורדים' של מדינת ישראל. הוא עושה זאת לא רק בהחלטותיו, אלא בהתאמה שמבצעת הרשות המבצעת להתאים כל דבר שעלול להגיע לבג"ץ מראש, לאג'נדה שלו. פתיחת זכות הגישה הביאה לכך שארגונים ועמותות יכולים להגיש עתירות בנוגע לנושאים שלדעתם דורשים התערבות שיפוטית, ובכך לקדם מטרות חברתיות וציבוריות. ההחלטה הזו הביאה להולדתן של עמותות, שנוצרו בעיקר לצורכי הגשת עתירות לבג"ץ. הן מזינות את הבית המשפט והוא מזין אותן בסוג של סימביוזה שבולטת היום מאוד במהלך המלחמה.

דוגמאות אופייניות לסוג זה של פסיקה מתווה מדיניות היו למשל:

• בג"ץ קעדאן (2000): משפחת קעדאן ערערה על החלטה של קיבוץ קציר לא להעניק להם קרקע בגלל היותם ערבים. בית המשפט קבע כי מדיניות זו אינה חוקית והורה לשנותה.
• בג"ץ חוק טל (2006): עתירה כנגד חוק טל, המתיר דחיית שירות בצה"ל לתלמידי ישיבות. בית המשפט קבע כי החוק אינו עומד בעקרונות השוויון, והורה לשנותו.

עם עליית ה- WOKE במדינות המערב, עבר גם בית המשפט הישראלי שינוי

ככל שהתקדמה הגלובליזציה, הפכה קבוצת ההתייחסות העיקרית של בית המשפט להיות המילייה המקצועי שלו במדינות המערב, על חשבון העם בישראל. ככל שמלייה זה נשבה בידי ה- WOKE, כך הפכו שופטי ישראל ל'ווקיסטים' בעצמם, כשהם בוחנים כיצד תתקבלנה פסיקותיהם, לא על ידי העם בישראל, אלא על ידי העולם המשפטי המערבי. התוצאות בהתאם!

היטיבה לתאר זאת ביולי 2024, הסופרת ואשת התקשורת עירית לינור שכתבה כך: "בדיון בבג"ץ על המצב ההומניטרי בעזה השתתפו השמאל, לקט מדינות מאירופה, האו"ם, צה"ל ונציג המדינה המאולף ממחלקת הבג"צים. ואזרחי ישראל? הם על תקן הפרעה"...

אין ארוחות חינם. להלן סיכום המחירים משדרוג מעמדו של בית המשפט על חשבון הרשויות האחרות

1. טובת רוב העם היהודי הציוני, אינה מהווה יותר פקטור להחלטה בבית המשפט, שהכפיף עצמו לסולם העוצמה של ה- WOKE, ולקדימותם של ה"מוחלשים".
2. לא כל סוגיה ניתנת לפתרון משפטי. בית המשפט אינו פותר באמת בעיות חברתיות. פעמים רבות התערבות משפטית בבעיות חברתיות רק מסבכת אותן עוד יותר. הדוגמה הקלאסית היא סוגיית גיוס החרדים. לכן, יש להותיר סוגיות חברתיות לדיון ציבורי ופוליטי ולא להכרעה שיפוטית.
3. עומס עבודה על מערכת המשפט: הגדלת מספר העתירות המוגשות לבית המשפט העליון הגדילה את העומס על השופטים ומערכת המשפט בכלל. הדבר מוביל להארכת זמן הטיפול בעתירות ולפגיעה ביעילות של מערכת המשפט. גוברת התחושה הציבורית, שבית המשפט מזניח את מחויבויותיו לאזרחים, לטובת עיסוק בתחומים המעניינים אותו יותר ואינם בגדר סמכויותיו.
4. העצמת הכוח השיפוטי על חשבון הרשויות האחרות: כפי שנכתב, הרחבת זכות הגישה מעניקה לבית המשפט העליון כוח יתר על הרשויות המחוקקת והמבצעת. יש הטוענים שזה פוגע בעקרון הפרדת הרשויות ויוצר חוסר איזון בין הרשויות השונות.
5. שימוש פוליטי במערכת המשפט: ארגונים ואנשים פרטיים עושים שימוש פוליטי במערכת המשפט כדי לקדם אג'נדות שלא הצליחו לקדם בדרכים דמוקרטיות אחרות, כמו דרך הכנסת או המערכת הפוליטית. הדבר פוגע מאוד באמון הציבור במערכת המשפט, שמקדמת היום ערכים המנוגדים לדעת רובו המכריע של הציבור הציוני בישראל.
6. פגיעה בלגיטימציה של בית המשפט: הביקורת טוענת כי הנטייה של בית המשפט לדון בנושאים ציבוריים רחבים ולהתערב בהחלטות מדיניות מובילה לכך שחלקים מהציבור וממערכת הפוליטית תופסים את בית המשפט כגוף פוליטי ולא כשופט נייטרלי. זה מערער את הלגיטימציה של בית המשפט בעיני הציבור.
7. ריבוי עתירות חסרות בסיס: הרחבת זכות הגישה גורמת לכך שעתירות רבות מוגשות על ידי אנשים או גופים שלא באמת נפגעו, ובכך הם מעמיסים על המערכת תביעות שאינן מבוססות מספיק, ו/או שאינן בעלות חשיבות ציבורית אמיתית.

ונכון לשאול: לאן מובילים אותנו בתי המשפט שלנו?

[לאוסף המאמרים: 'בין רפורמה משפטית למהפכה משטרית', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים בנושא 'מלחמת חרבות ברזל', לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

• אוסף המאמרים: 'בין רפורמה משפטית למהפכה משטרית'.
• אוסף המאמרים בנושא 'מלחמת חרבות ברזל'.
• הרחבת המושג: 'אסטרטגיה'.
• מאמרו של ד"ר פנחס יחזקאלי: 'הזורע רוח קוצר סופה. בית המשפט מאבד את עמו'.
• הרחבה על 'אליטת ההון' – האליטה הנוכחית של ישראל.
• הרחבת המושג: 'מטרה של מערכת'.
• הרחבה על מכת הנעורות, WOKE, הסדר התרבותי הפרוגרסיבי המטורלל.
• הרחבת המושג: 'אין ארוחות חינם'.

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2014), אסטרטגיה, ייצור ידע, 2/5/14.
• עירית לינור: מבחינת בג"ץ, אזרחי ישראל הם בסך הכל הפרעה בדיון, ישראל היום, 24/7/24.
• פנחס יחזקאלי (2024), הזורע רוח קוצר סופה. בית המשפט מאבד את עמו, ייצור ידע, 27/7/24.
• פנחס יחזקאלי (2023), 'אליטת ההון' – קווים לדמותה של האליטה הנוכחית של ישראל, חלק 1, ייצור ידע, 1/10/23.
• פנחס יחזקאלי (2014), מטרה של מערכת, ייצור ידע, 12/4/14.
• בג"ץ 5658/23, התנועה למען איכות השלטון בישראל נגד הכנסת.
• פנחס יחזקאלי (2022), מכת הנעורות, WOKE, הסדר התרבותי הפרוגרסיבי המטורלל, ייצור ידע, 2/10/22.
• פנחס יחזקאלי (2014), אין ארוחות חינם, ייצור ידע, 2/5/14.
• פנחס יחזקאלי (2023), בין רפורמה משפטית למהפכה משטרית באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 26/2/23.
• פנחס יחזקאלי (2023), אוסף המאמרים בנושא מלחמת חרבות ברזל', ייצור ידע, 8/10/23.