תקציר: בהמשך למאמר קודם, אביא במאמר זה עשר דוגמאות נוספות לטכניקה אפקטיבית ומוכרת של הפרוגרסיביים החדשים, שהמחאה שלנו אימצה בהתלהבות רבה: השתלטות על מילים שגורות בשפה העברית ושינוי משמעותן לצורכי 'צריבת תודעה' וניהוג המונים. התופעה הזו קרויה 'מניפולציה סמנטית' (semantic manipulation) או 'הגדרה מחדש של מילים' (redefinition). אתם מוזמנים לתרום עוד.

ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדיניות של המכללה לביטחון לאומי, צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.

זהו מאמר המבטא את דעתו של הכותב ואת הערכותיו המקצועיות בלבד.

זהו מאמר שני העוסק בהיפוך משמעותן של מילים ע"י המחאה. למאמר האחר:

• פנחס יחזקאלי: היפוך משמעותן של מילים בשירות המחאה.

*  *  *

אחת הטכניקות האפקטיביות והמוכרות של הפרוגרסיביים החדשים , שהמחאה שלנו אימצה בהתלהבות רבה, הוא השתלטות על מילים שגורות בשפה העברית ושינוי משמעותן לצורכי 'צריבת תודעה' וניהוג המונים.

התופעה הזו קרויה 'מניפולציה סמנטית' (semantic manipulation) או 'הגדרה מחדש של מילים' (redefinition). משמע, שימוש מכוון במילים נפוצות, אבל במשמעות שונה או מטעה. פרקטיקה זו כרוכה בשינוי המשמעות הנפוצה של מילים כדי לעצב תפיסות, לטשטש את האמת או להשפיע על דעת הקהל.

במאמר אביא עשר דוגמאות כאלה:

דוגמה ראשונה: מי אלים?

"אלימות היא כרסום יסוד הדמוקרטיה" קבע יצחק רבין לפני הירצחו וידע מה אמר. אבל מי מפגין אלימות היום, בגיבוי מערכת אכיפת החוק? כתב נכון אראל סג"ל ב'ישראל היום' ב- 20 ביוני 2024, כי השמאל הישראלי מפלרטט עם האלימות עוד ועוד: "יותר ויותר נדמה שהאליטה הישראלית מתגעגעת לאירוע כמו הטבעת האונייה אלטלנה, כדי להבהיר מי באמת בעל הבית במדינה. לא פלא שהם חוזרים בכל פעם אל אותו תותח... (סגל, 2024).

אז איך הופכים את הקערה? הנה שמעו את אהוד אולמרט: "יבוא יום שהאנשים האלה. שהיום רוצחים פלסטינאים בשטחים יירו עלינו. כשהם יחשבו שיש סיכוי שאנחנו נעשה דברים שכרוכים בהחזרת אדמות קודש שהם נלחמים עליהם":

הדמות התורנית שטבלה את השיח באלימות ו'עשתה כותרות' בגין כך, הייתה השחקנית רננה רז שקבעה בין היתר שהימין הם אנשים מאוד מאוד אלימים, והסיקה את המסקנות: "אני חושבת שהדבר הזה יסתיים רק באלימות. אני מרגישה שהאנשים שכרגע נמצאים בשלטון והלחימו את עצמם לכיסא, הם אנשים מאוד־מאוד אלימים, והם לא יתעוררו פשוט מחר בבוקר ויגידו 'טוב, הבנו שאתם לא רוצים שנהיה פה אז להתראות'. זה לא יקרה. לפרק את זה יצטרכו באלימות, אני אומרת את זה בצער" (סגל, 2024).

איך מסלקים מתודעתנו את העובדה שהשמאל נוקט בסגנון אלים גובר והולך (חבל התליה שממתין לנתניהו, למשל)? מספרים עוד ועוד על אלימות הימין... הנה עלמה זק מדברת על הפחד לדבר בפומבי (כאילו שיש לאנשים בעיה לדבר במחאה, או שהימנים הכינו 'רשימת חיסול' של נואמי המחאה)...

ברוכים הבאים לאחת הטכניקות האפקטיביות והמוכרות של הפרוגרסיביים החדשים לצורכי 'צריבת תודעה', שהמחאה שלנו אימצה בהתלהבות רבה: 'מניפולציה סמנטית' (semantic manipulation) או 'הגדרה מחדש של מילים' (redefinition). משמע, הפך משמעות.

• פנחס יחזקאלי: השימוש הפרוגרסיבי בטכניקת 'המניפולציה הסמנטית'.

דוגמה שנייה: מי שולט בצבא?

ראש הממשלה לשעבר יאיר לפיד, הזהיר בתחילת דצמבר 2022, בפגישה מתוקשרת עם אלוף במטכ"ל, כי "הימין הקיצוני בכל מדינה בעולם חותר תמיד להשיג שליטה בצבא. דרכו להגיע לזה היא לסכסך בין חיילים למפקדיהם. לתת לחיילים להבין שהם רשאים לעשות מה שהם רוצים כי יש ותמיד יהיה להם גיבוי מהדרג הפוליטי" (ויקיפדיה: המחאה נגד ממשלת ישראל השלושים ושבע). 

אבל, האם יש למישהו בישראל ספק למי נתונה נאמנותה של צמרת ארגוני הביטחון? גם המחאה יודעת זאת היטב ודי אם אצטט אחד מהאנשים המזוהים ביותר עם האליטה, קובי ריכטר, שהכריז: "הכוח הביטחוני הוא אנחנו המוחים, והכוח הכלכלי הוא אנחנו הכלכלה, ואנחנו הפתרון של המדינה. לא הממשלה. אין שום דרך בעולם שהם מנצחים אותנו".

אגב, מעניין למה המשפט הזה - "הכוח הביטחוני הוא אנחנו המוחים" - נעלם מאז ה- 7 לאוקטובר 2023...

דוגמה שלישית: מי שולט במערכת אכיפת החוק?

ביום ה' ה- 27 ביוני, אירעו שתי הפגנות: בכביש 4 הפגינו חרדים וחסמו את הכביש בסוגיית הגיוס, ע"י כך ששכבו על הכביש. 32 מפירי סדר נעצרו. מספר שעות לאחר מכן, ברחוב עזה בירושלים אירעה הפרת סדר חמורה של מפגיני המחאה, שכללה התפרעות, הצתת אש, תקיפת שוטרים ופריצת מחסומים. איש לא נעצר.

עולם כמנהגו נוהג מסתבר, והאכיפה הבררנית בין ימין לשמאל לעולם נשארת!

אבל איך מסלקים מתודעתנו את העובדה שמערכת האכיפה 'עובדת' בשביל המחאה? מדברים וכותבים עוד ועוד על המשטרה של בן גביר...

דוגמה רביעית: מי שולט בתקשורת הליבה?

מי מחדיר את מסריו יום ולילה בפי העיתונאים והפרשנים של תקשורת הליבה בישראל? לפי יאיר לפיד הימין כמובן, ששולט ב'מכונת הרעל', בעוד השמאל סובל מתת ייצוג מחפיר בתקשורת...

'אחים לנשק'?

ברור לכל מה האשמה האולטימטיבית שאמורה להיות מוטחת בפני קבוצה המעודדת סרבנות ונטישה של יחידות וחברים למילואים, גורמת לשיתוק יחידות הבנויות על שילוב קריטי ובלתי ניתן להתרה של סדיר ומילואים (כהן, 2024), ומוציאה את דיבת הצבא במדיה הזרה, קבל עם ועולם?

לכן, מיתוגם כ'אחים לנשק' פותר את ה'בעיה' לכאורה, ומנטרל מראש את הביקורת:

דוגמה חמישית: מהי 'חירות'?

משמעותה של 'חירות' היא, שהאדם הוא יצור עצמאי שמנהל את חייו באוטונומיה. הפרוגרסיביים מצידם מנרבים לעשות שימוש במילה זו, אבל טוענים - כמו הקומוניסטים לפניהם - שחופש אמיתי לא יכול להתקיים בלי לטפל באי-השוויון המערכתי הקיים. הם מבקשים לפרק מסגרות ישנות כמשפחה, דת, ואפילו מין, ולחלק מחדש את העוצמה בתיעדוף הפוך (החלש יותר קודם). פרספקטיבה זו מובילה לעתים קרובות לתמיכה בהתערבות ממשלתית נרחבת יותר לחלוקה מחדש של עושר, בהסדרת תעשיות וביישום תוכניות חברתיות. המרחק בין אלה לבין חירות רחוק כרחוק מזרח ממערב.

דוגמה שישית: מהו 'שוויון'?

למושג שוויון, במשמעותו החברתית, שתי משמעויות: נורמטיבית ותיאורית. במשמעות הנורמטיבית, יש הרואים בשוויון אידיאל, ערך, ושמו להם, למדינתם ולעולם מטרה לשאוף לשוויון בהיבטים מסוימים של חיי האדם; כגון שוויון בזכויות, שוויון כלכלי ושוויון הזדמנויות. במשמעותו התיאורית, השוויון הוא תיאור מצב: בני האדם שווים בהיבטים מסוימים של חייהם; לדוגמה: ערך החיים של אדם אחד שווה לערך החיים של האחר. 

בפרוגרס, מדובר לכאורה על 'שוויון מהותי': השגת 'שוויון ממשי' בתוצאות, לא רק בהזדמנויות. אבל, הכוונה היא לתעדף אוכלוסיות 'מוחלשות' על חשבון אוכלוסיות 'מנצלות'. בפועל, כשהאוכלוסיות הללו משיגות עוצמה, הן רחוקות מלהסתפק בשוויון...

דוגמה שביעית: מהו 'סוציאליזם'?

סוֹצְיָאלִיזְם הוא שם-אב לקבוצת אידאולוגיות כלכלית, פוליטית ופילוסופית, שמאופיינות בבעלות ציבורית על אמצעי ייצור וניהול עצמי של העובדים.  אבל בחלק מהשיח הפוליטי, 'סוציאליזם' מוגדר מחדש כך שיכלול כל צורה של התערבות ממשלתית בכלכלה, ללא קשר לעקרונותיה בפועל. הגדרה מחדש זו משמשת כדי להכפיש מדיניות כמו בריאות ציבורית או ביטוח לאומי על ידי שיוכן לסטריאוטיפים שליליים של סוציאליזם.

דוגמה שמינית: מהו 'פופוליזם'?

'פופוליזם' הוא סגנון בפוליטיקה - הן של משטרים דמוקרטיים והן של דיקטטוריים, הן מימין והן משמאל למפה הפוליטית - שמטיף להעברת העוצמה, מהאליטות אל העם. הוא מוצג על ידי הפרוגרסיביים כמקסם שווא, המציע פתרונות קסם לבעיות הרות גורל, למרות שהם עצמם פועלים לחלוקה מחודשת של העוצמה בחברה.

[לאוסף המאמרים על פופוליזם באתר ייצור ידע]

דוגמה תשיעית: מי משתמש בסובלנות דכאנית (Repressive Tolerance), ומי בסובלנות מבחינה (discriminating tolerance)

התשתית התיאורטית של ה- WOKE מאשימה את הליברליזם הקלאסי ב'סובלנות דכאנית' (Repressive Tolerance), ומטיפה לשימוש ב'סובלנות מבחינה' (discriminating tolerance). אבל הוא עושה שימוש אפקטיבי מאוד בשניהם:

• סובלנות דכאנית היא מצב בו החברה מגלה סובלנות לכל הדעות והפעולות, ללא הבחנה בין אלו שמקדמות את החופש והשוויון לבין אלו שמנציחות דיכוי ואי-שוויון. במציאות זו, סובלנות כלפי דעות ופעולות בלתי מוסריות ובלתי דמוקרטיות מעניקה לגיטימציה להמשך דיכוי קבוצות מוחלשות.
• סובלנות מבחינה כוללת הבחנה בין דעות ופעולות שמקדמות חופש ושוויון לבין אלו שמנציחות דיכוי ואי-שוויון. לפי גישה זו, החברה צריכה להיות סובלנית כלפי עמדות ביקורתיות ומהפכניות, אך לא כלפי עמדות שמקדמות דיכוי ואפליה.

[להרחבת המושגים: סובלנות מבחינה וסובלנות דכאנית, לחצו כאן]

סיכום

על ידי הגדרה מחדש של מונחי מפתח, שחקנים פוליטיים יכולים לקבוע את סדר היום ולנסח את הדיון בתנאים שלהם. לכן, הבנת המניפולציה הסמנטית היא חיונית, כדי לקבל הבנה מעמיקה יותר של האופן שבו השפה מעצבת את המציאות הפוליטית ואת התודעה הציבורית, ולהכיר את השימוש בשפה ככלי תעמולה.

על ידי זיהוי טקטיקות אלה, קובעי מדיניות יכולים לעסוק טוב יותר בתקשורת שקופה וכנה, לטפח שיח ציבורי מושכל ודמוקרטי יותר.

[לאוסף המאמרים בנושא 'מלחמת חרבות ברזל', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על 'הפרוגרסיבים החדשים ואנחנו' באתר ייצור ידע, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על התודעה - והניסיונות להשפיע עליה, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על 'תיוג' ו'מיתוג' לסוגיו, באתר 'ייצור ידע', לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

• הרחבת המושג: 'אסטרטגיה'.
• אוסף המאמרים בנושא 'מלחמת חרבות ברזל'.
• אוסף המאמרים: 'בין רפורמה משפטית למהפכה משטרית'.
• אוסף המאמרים על התודעה - והניסיונות להשפיע עליה.
• אוסף המאמרים על 'הפרוגרסיבים החדשים ואנחנו'.
• הרחבת המושג 'אפקטיביות'.
• אוסף המאמרים על פופוליזם.
• אוסף המאמרים על אליטות ואליטיזם.
• אוסף המאמרים על 'תיוג' ו'מיתוג' לסוגיו.
• הרחבת המושגים: סובלנות מבחינה וסובלנות דכאנית.

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2014), אסטרטגיה, ייצור ידע, 2/5/14.
• פנחס יחזקאלי (2023), אוסף המאמרים בנושא מלחמת חרבות ברזל', ייצור ידע, 8/10/23.
• פנחס יחזקאלי (2023), בין רפורמה משפטית למהפכה משטרית באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 26/2/23.
• פנחס יחזקאלי (2019), התודעה – והניסיונות להשפיע עליה – באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 5/10/19.
• פנחס יחזקאלי (2022), הפרוגרסיביים החדשים ואנחנו באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 5/1/22.
• פנחס יחזקאלי (2014), אפקטיביות, ייצור ידע, 11/4/14.
• פנחס יחזקאלי (2023), פופוליזם באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 29/1/23.
• פנחס יחזקאלי (2023), אליטות ואליטיזם באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 13/2/23.
• פנחס יחזקאלי (2015), מיתוג, , ייצור ידע, 24/10/15.
• ארא"ל סגל (2024), למה האליטה הישראלית מפלרטטת שוב ושוב עם אלימות? ישראל השבוע, ישראל היום, 20/6/24.
• פנחס יחזקאלי (2024), סובלנות מבחינה וסובלנות דכאנית בשירות ה- WOKE, ייצור ידע, 24/7/24.