תקציר: חטא המרגלים מתכתב בפרשנות הקבלית עם חטא נוסף המוזכר בספר שמות, חטא מסה ומריבה ברפידים. הדרשן הזוהרי משווה בין הביטויים השונים המופיעים בשני חטאים אלה, היש ה' בקרבנו אם אין בחטא של מסה, והאם יש בה עץ או אין בחטא המרגלים. הפרשנות הקבלית של  ג'יקטיליה היא שספירת חכמה מכונה במקרא במילה יש, ואילו ספירת כתר מכונה בטקסט המקראי אין...

אבי הראל הוא בעל תואר שלישי בפילוסופיה והיסטוריה יהודית, שירת בצה"ל מג"ב ומשטרת ישראל שלושה עשורים, בתפקידי פיקוד שונים. בתפקידו האחרון היה ההיסטוריון של משטרת ישראל. פרסם ארבעה ספרים ועשרות מאמרים בתחומי עיסוקו.

*  *  *

בפרשת דברים משה מתחיל את נאום הפרידה שלו מעם ישראל, ובשל כך הוא בוחר בקפידה את דבריו ואת האירועים שהוא חוזר עליהם. אין כאן בנמצא סדר כרונולוגי היסטורי כפי הנהוג בכרוניקות היסטוריות, אלא משה נותן דגשים תיאולוגיים בדבריו. אשר על כן, אין רצף האירועים שהוא מתאר בפרשתנו בפרט ובספר דברים בכלל תואם את ציר הזמן ההיסטורי הידוע לנו.

בנוסף משה מסית את משקל הכובד באירועים שהוא מדבר עליהם, ויש באירועים אלה שינויים כאלה ואחרים ולעיתים שינויים מהותיים, מהמסופר בספרי המקרא האחרים. אחד הסיפורים שמשה חוזר עליו בפרשתנו הוא סיפור המרגלים, המופיע בפעם הראשונה בספר במדבר. אם נשווה בין שני הסיפורים הללו, נגלה שיש בהם סתירות רבות ואנו נעמוד על המרכזיות שבהן.

סתירות...

הסתירה בולטת ביותר היא השאלה, מי יזם את שליחת המרגלים. לפי ספר במדבר מוצגת שליחת המרגלים כציווי של ה' למשה: ”שְׁלַח לְךָ אֲנָשִׁים וְיָתֻרוּ אֶת אֶרֶץ כְּנַעַן אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אִישׁ אֶחָד אִישׁ אֶחָד לְמַטֵּה אֲבֹתָיו תִּשְׁלָחוּ כֹּל נָשִׂיא בָהֶם.[1]".

לעומת זאת, בספר דברים בפרשתנו, סיפר משה כי היוזמה הייתה של בני ישראל: ”וָאֹמַר אֲלֵכֶם בָּאתֶם עַד הַר הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֵינוּ נֹתֵן לָנוּ. רְאֵה נָתַן ה' אֱלֹהֶיךָ לְפָנֶיךָ אֶת הָאָרֶץ עֲלֵה רֵשׁ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר ה' אֱלֹהֵי אֲבֹתֶיךָ לָךְ אַל תִּירָא וְאַל תֵּחָת. וַתִּקְרְבוּן אֵלַי כֻּלְּכֶם וַתֹּאמְרוּ נִשְׁלְחָה אֲנָשִׁים לְפָנֵינוּ וְיַחְפְּרוּ לָנוּ אֶת הָאָרֶץ וְיָשִׁבוּ אֹתָנוּ דָּבָר אֶת הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר נַעֲלֶה בָּהּ וְאֵת הֶעָרִים אֲשֶׁר נָבֹא אֲלֵיהֶן. וַיִּיטַב בְּעֵינַי הַדָּבָר וָאֶקַּח מִכֶּם שְׁנֵים עָשָׂר אֲנָשִׁים. אִישׁ אֶחָד לַשָּׁבֶט[2]".

ישנה עוד סתירה מרכזית, בשאלה מהי מטרת השליחות. לפי ספר דברים נראה שהמשימה היא לבחון את הדרכים לכיבוש הארץ. לעומת זאת בספר במדבר, לא כל כך ברור האם המשימה המרכזית היא לבחון את טיב הארץ, או שהמשימה המרכזית היא לבחון את דרכי כיבושה.

הרב סמט במאמרו[3] מציע פתרון קוהרנטי לסתירות הללו. לדעתו ה' ציווה את משה לשלוח מרגלים כדי לתור את הארץ ולבדוק האם היא טובה, (כפי שמסופר בספר במדבר). לאחר מכן העם הגיע אל משה וביקש לבדוק דרכים לכיבוש הארץ (כפי שמודגש בספר דברים). משה החליט שהוא שולח אותם למשימה כפולה, כדי לא לשלוח את משלחת של מרגלים פעמיים. מטרת המשימה הצבאית שאותה רצה העם, הייתה לחפור את הארץ (כפי שמודגש בספר דברים) ולבדוק האם היא מוכנה לכיבוש. ובנוסף, הייתה גם משימה כללית שמטרתה הייתה לתור את ארץ כנען כלומר לבדוק אם היא טובה או רעה (כפי שמודגש בספר במדבר).

הזוהר מרחיב בנושא המרגלים דווקא בפרשת בשלח ולא על אתר בספר דברים. בראשית דבריו הוא מתייחס להבנתו של משה בהקשר ההיתר האלוהי של שליחת המרגלים, שעלה על דעתו כי הותר נדרו והוא יוכל להיכנס אל ארץ כנען בכל זאת:" כֵּיוָן שֶׁהֻתַּר מֹשֶׁה לִשְׁלֹחַ(את משלחת המרגלים), מָה אָמַר לָהֶם? הֲיֶשׁ בָּהּ עֵץ. וְכִי מַהוּ שֶׁאָמַר? וְאִם תֹּאמַר שֶׁלֹּא יָדַע? אֶלָּא לפנינו יאמר דבר, אבל כאן כָּךְ אָמַר מֹשֶׁה: אִם יֵשׁ בָּהּ עֵץ, הֲרֵי יָדַעְתִּי שֶׁאֲנִי אֶכָּנֵס לְשָׁם. אֵיזֶה עֵץ? זֶה עֵץ הַחַיִּים. וְשָׁם לֹא הָיָה, אֶלָּא בְּגַן עֵדֶן שֶׁבָּאָרֶץ. אָמַר, אִם יֵשׁ בָּהּ עֵץ זֶה, אֲנִי אֶכָּנֵס לְשָׁם. וְאִם לֹא, לֹא אוּכַל אֲנִי לְהִכָּנֵס."[4].

כלומר משה מפרש את ההיתר האלוהי של שליחת המרגלים עם זיקה להתרת האיסור האלוהי המונע ממנו להיכנס לארץ, היות ואחת השאלות המרכזיות שהוא מציב בפני המרגלים היא האם יש בה עץ אם אין. הזוהר מפרש את שאלתו זו של משה במישור התיאוסופי, רוצה לומר, אין המדובר בעץ פרי רגיל למראה, אלא בעץ החיים המוזכר כבר בסיפורי ספר בראשית.

רועי גולדשמידט[5] כתב מאמר מעמיק ונרחב, אודת הדרשה של רקאנטי, הזוהר ,ג'יקטיליה ועוד מקובלים נוספים, אודות החטא של בני ישראל ברפידים, שבגלל מחסור במים שאלו היש ה' בקרבנו אם אין. בהמשך הדברים הוא מביא את דעת המקובלים הללו גם אודות חטא המרגלים בפרשת במדבר, היות והרעיון הדרשני הקבלי שבסיפור בני ישראל ברפידים הוא הבסיס להבנת חטאם של המרגלים[6]. גולדשמידט מדגיש כי כבר בפרשנות חז"ל, קיים מימד של סוד בחטא המרגלים, מה גם שהם מתוארים ככאלה השולטים בחכמות נסתרות[7], כגון שהיו בקיאים בנטיעה בכלל ובנושאי חקלאות בפרט, ולכן הם ידעו לקחת זמורה מפרי הארץ.

נחזור לדברי הזוהר בפרשת שלח. כאמור בפרשנותו הוא מתייחס לחטא זה בהיבט של תורת הנסתר, קרי – מצבה של הארץ בעולם העליון. הקשר לפי הזוהר לחטא בני ישראל ברפידים ולחטא המרגלים, עולה היות שבשני המקומות הללו בני ישראל מבצעים בירור רוחני תיאוסופי, כדלקמן:" רַבִּי חִיָּיא אָמַר, וְכִי לֹא הָיָה יוֹדֵעַ מֹשֶׁה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ כַּמָּה עֵצִים מְשֻׁנִּים זֶה מִזֶּה? וַהֲרֵי הוּא שִׁבַּח אוֹתָהּ לְיִשְׂרָאֵל כַּמָּה פְעָמִים, וְהוּא הִסְתַּפֵּק בָּזֶה? וַהֲרֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אָמַר לְמֹשֶׁה בַּתְּחִלָּה שֶׁהִיא אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, בָּזֶה הִתְעוֹרְרוּ הַחֲבֵרִים, שֶׁכָּתוּב אִישׁ הָיָה בְאֶרֶץ עוּץ אִיּוֹב שְׁמוֹ. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, רָמַז לָהֶם רֶמֶז חָכְמָה עַל מַה שֶּׁשָּׁאֲלוּ בַתְּחִלָּה, שֶׁכָּתוּב הֲיֵשׁ ה' בְּקִרְבֵּנוּ אִם אָיִן. אָמַר, שָׁם תִּרְאוּ אִם הִיא רְאוּיָה לָזֶה אוֹ לָזֶה. אָמַר לָהֶם, אִם תִּרְאוּ שֶׁפְּרִי הָאָרֶץ כִּשְׁאָר אַרְצוֹת הָעוֹלָם - יֵשׁ בָּהּ עֵץ הַחַיִּים, וְלֹא מִמָּקוֹם יוֹתֵר עֶלְיוֹן. וְאִם תִּרְאוּ שֶׁפְּרִי הָאָרֶץ יָתֵר וּמְשֻׁנֶּה מִכָּל מָקוֹם בָּעוֹלָם, תֵּדְעוּ שֶׁהֲרֵי מֵהָעַתִּיק הַקָּדוֹשׁ שׁוֹפֵעַ וְנִמְשָׁךְ אוֹתוֹ שִׁנּוּי עֶלְיוֹן מִכָּל מְקוֹמוֹת הָעוֹלָם. וּבָזֶה תֵּדְעוּ - הֲישׁ בָּהּ עֵץ אִם אַיִן, וְזֶה צְרִיכִים אַתֶּם בַּתְּחִלָּה שבמעיכם רציתם לָדַעַת זֶה, שֶׁכָּתוּב הֲיֵשׁ ה' בְּקִרְבֵּנוּ. בְּקִרְבֵּנוּ דַּוְקָא, אוֹ אִם אַיִן. וְעַל זֶה וְהִתְחַזַּקְתֶּם וּלְקַחְתֶּם מִפְּרִי הָאָרֶץ, לָדַעַת שִׁנּוּי שֶׁלּוֹ. וְהַיָּמִים יְמֵי בִּכּוּרֵי עֲנָבִים. וְהַיָּמִים, מַה בָּא לוֹמַר, שֶׁהֲרֵי וְאָז בִּכּוּרֵי עֲנָבִים מַסְפִּיק לוֹ? אֶלָּא וְהַיָּמִים - אוֹתָם הַנּוֹדָעִים, כֻּלָּם הָיוּ מְחֻבָּרִים בְּאוֹתוֹ זְמַן בְּאוֹתוֹ עֵץ שֶׁחָטָא בּוֹ אָדָם הָרִאשׁוֹן, כְּמוֹ שֶׁשָּׁנִינוּ עֲנָבִים הָיוּ, וְעַל זֶה וְהַיָּמִים - אוֹתָם הַיְדוּעִים - יְמֵי בִּכּוּרֵי עֲנָבִים דַּוְקָא.".[8]

הזוהר לא מבין לכאורה את שאלתו של משה, היש בה עץ אם אין, היות ולפי הסיפור המקראי משה היה אמור לדעת שיהיו בארץ כנען סוגים שונים של עצים ואילנות סרק, מה גם שפיו שיבח לא פעם את הארץ המובטחת כארץ זבת חלב ודבש. לכן הוא מביא את פרשנותו של ר' שמעון, פירוש על דרך הסוד, המראה את הקשר הלשוני שבין שאלתו של משה – היש בה עץ אם אין, לבין שאלתם של בני ישראל, בחטא ברפידים – היש ה' בקרבנו אם אין. תשובתו של ר' שמעון לפי מקור זה הופכת את ארגון משלחת המרגלים ככזאת הבאה לברר את מקור השפע של ארץ ישראל בעולם הספירות העליון.

כיצד ניתן דבר עמוק וסודי כזה? לפי דבריו של ר' שמעון בזוהר, מקור השפע האלוהי והשגחתו בארץ ישראל יבחן על פי תנובת הפירות וטיבן בעולם הגשמי. אם פירות הארץ שווי ערך בדומה לכל ארץ אחרת, הרי שארץ ישראל מושפעת מאותה ספירה אלוהית ששאר הארצות מושפעות ממנה. ברם אם פירות הארץ מיוחדים על פני כל שאר הארצות, הרי זה אות וסימן שמקור השפע בארץ ישראל הוא באין, כלומר בספירת מלכות המקבלת את השפע האלוהי מספירת כתר. לשון אחר, מצבם של פירות הארץ הוא אבן בוחן מובהק לדעת האם ספירת מלכות משפיעה על הארץ אם לאו. מתוך דברים אלה ניתן להבין מה הייתה הדילמה של בני ישראל ששאלו ברפידים היש ה' בקרבנו. פשר שאלתם זו היא הרצון לדעת ולברר האם ספירת מלכות מחוברת לספירות שמעליה, עד האין או לא. לפי המשך הדברים, טרם יציאתה של משלחת המרגלים לארץ כנען, הארץ הייתה מחוברת ומתוקנת, וספירת מלכות הרהיבה עליה שפע אלוהי מהספירות שמעליה. מסעם הארצי והפיזי של המרגלים בארץ, שקול למסעם הרוחני הבא לבדוק את השפעת עולם הספירות על הארץ, והאם חטאו של אדם הראשון תוקן זה מכבר.

יוסף ג'יקטיליה, מתייחס בשני חיבוריו האחרונים, שערי צדק ושערי אורה, בביאור המושגים יש ואין, החוזרים ונשנים בחטאי בני ישראל ברפידים ובפרשת המרגלים. נתחיל מהפירוש הקבלי של ג'יקטיליה , מספר שערי אורה, כדלקמן:" דע כי הספירה הזאת נקראת בתורה יש, וצריך אתה לדעת הטעם. כי הספירה הראשונה שהיא כתר, לפי שנעלמה מעיני כל חי ואין מי שיוכל להתבונן בה, נקראת אין... השנייה לפי שיש בה קצת שאלה לפי התפשטות אצילות הספירות מן הכתר(מדברים אלה עולה כי ספירת כתר איננה נאצלת, ואין סוף אינו מוזכר כאן כלל), לפיכך נקראת יש(ספירת חכמה נקראת יש כי היא יותר גלויה מספירת כתר העומדת מעליה)... ומה שאמר היש ה' בקרבנו אם אין, בכאן נרמזו שתי ספירות עליונות, כלומר צריכים אנו לדעת באיזו ספירה מתנהג עמנו במדבר, אם בספירה הראשונה(ספירת כתר) שכולה רחמים ואין בה דין כלל והיא ספירת אין, או בספירה שיש בה תערובת דין והיא יש(ספירת חכמה)... דע שאילו לא שאלו(בני ישראל בחטא) מסה ומריבה אלא על ידי נחת רוח הייתה שאלתם הגונה, אבל שאלתם הייתה באמצעות דברים קשים... ובמקום קשה נתאחזו על ידי שאלת דבר קשה נכנסו לומר  היש ה' בקרבנו אם אין. והנני רומז, לא נכנסו בדרך הנקרא אהבה(הכוונה לספירת חסד), אלא בדרך הנקרא צור(ספירת גבורה/דין)... והנני מבאר יותר, רצו להעמיק בשאלה לדעת מה בין ספירת אין(כתר) לספירת יש(חכמה) על דרך העיקר, ולפי ששאלו על ידי המקום שיש בו כמה מקטרגים נקראו מסה ומריבה נענשו..."[9].

לדעת ג'יקטיליה ספירת חכמה  מכונה במקרא במילה יש, ואילו ספירת כתר מכונה בטקסט המקראי אין. בני ישראל מנסים לברר על ידי שאלתם בחטא מסה ומריבה, היש ה' בקרבנו אם אין, כדי לדעת מההיבט התיאוסופי מי הספירה הדומיננטית הנאצלת והשומרת עליהם במדבר, וכאשר יש תקלות כאלה ואחרות למי יש צורך לפנות, לספירת כתר או לספירת חכמה. ברם מכיוון ששאלו שלא כהוגן, היות ושאלתם הייתה דרך ספירת דין נענשו.

כך או אחרת ג'יקטיליה נמנע מלהזכיר את חטא המרגלים בספרו שערי אורה. הוא מתייחס לי"ג מידות של רחמים שמשה אומר כאשר הוא מבקש מחילה מה', בגין חטא המרגלים, כדלקמן:" השם העשירי משמות הקודש נקרא אהיה. זהו השם העולה בראש הכתר שאין בו ידיעה לזולתו, הוא השם המסתתר בשפריר חביון(בסתר אוהלו של האל) והממונה על עולם הרחמים. והנה זה השם יש לו שניים עשר צירופים, ונקודת הרחמים מקור ההוויה באמצע(הכוונה היא ששניים עשר הצירופים של השם אהיה, יחד עם השם האמור בעצמו שהוא באמצע, הוא מקור כלל הספירות)... ואותן י"ב צירופים של השם המיוחד והקו האמצעי המתווך בינתיים הן סוד י"ג מידות המחזיקות דין ורחמים..."^[10]. כלומר לפי דברים אלה אומר ג'יקטיליה שכשם שיש י"ג מידות רחמים של שם אהיה, כך יש י"ג מידות של שם יהוה המעורבות מדין ומרחמים, והן י"ג מידות שאמר משה בפרשתנו ובספר שמות קודם לכן(שמות, פרק ל"ד, פסוקים: ו' – ז'). דברים אלה שנאמרו בשער העשירי והאחרון של ספר שערי אורה, מתכתבים עם דבריו של ג'יקטיליה בשער הראשון של הספר, כדלקמן:" והנני מוסר בידך עיקר גדול, דע כי זה השם הנקרא אדני הוא ההיכל הגדול, שאליו יבואו כל מיני שפע ואצילות מראש הכתר הנקרא אהיה, דרך(ספירת)תפארת הנקרא יהוה, ובו יתחברו כל הנחלים הנמשכים מן י"ג מעלות הכתר(כלומר כאשר מתגלים י"ג מידות הרחמים העליונות על י"ג המידות התחתונות, הופכות אף את אלה לרחמים גמורים)..."^[11].

ג'יקטיליה בדעה שחטא המרגלים החמור חייב את משה להשתמש פעם נוספת בכוחן של  י"ג מידות, כפי שהוא עשה בספר שמות, לאחר חטא העגל, בכדי להפוך את אותם י"ג מידות, מדין המעורב ברחמים לרחמים גמורים.

 נחזור לפרשנות של היש ה' בקרבנו אם אין. כאמור בספר שערי אורה הזיהוי של המילה יש מזוהה עם ספירת החכמה והמילה אין מזוהה עם ספירת כתר. ברם בספרו שערי צדק, ג'יקטיליה מזהה באופן שונה את האמור כדלקמן:" דע כי בעשות ה' הניסים והנפלאות במדבר שאלו וחקרו (בני ישראל) על ידי מסה ומריבה ואמרו על ריב בני ישראל ועל נסותם את ה' לאמר, היש ה' בקרבנו אם אין, רצו לעשות הכא בג' ספירות הללו במקום שאין הבדל ופירוד כלל כי אין הוא סוד הכתר יש הוא סוד (של ספירות) החכמה והבינה. ועתה תדע והאמן כי הטוב הגדול הגנוז למעלה הוא סוד ג' ספירות הללו שהם סוד עולם הבא והטוב הגנוז לצדיקים (והוא) נקרא עליות. כמו שבארנו במעלת בינה כי בכל מקום שנזכיר (את ספירת) בינה התבונן שהוא מחברת (לספירת) כתר ו(לספירת) חכמה. והנה העולם הבא שנאמר בו, מה רב טובך אשר צפנת ליראיך, ליראיך ממש נקרא יש, שנאמר להנחיל אוהבי יש, ואוצרותיהם אמלא אוהבי ממש כי במקום האהבה עולים ל(ספירות)חכמה ובינה שהוא סוד יש והנחלה הזאת צפונה לאוהביך וליראיך והכל מבואר"[12]. רוצה לומר שבספרו הקודם לשערי אורה, מזהה ג'יקטיליה את המילה יש עם ספירות חכמה ובינה גם יחד, בעוד שבספרו שערי אורה יש מזוהה עם ספירת חכמה לבדה. יתכן גם שאין כאן שינוי מהותי כפי שזה נראה במבט ראשון, היות שספירת בינה מתחברת תדיר עם ספירות  חכמה וכתר.

על פי הקטע האחרון של ספר שערי צדק של ג'יקטיליה, כפי שגוטליב הביא במחקרו פורץ הדרך, עת מצא את הקטע האחרון של ספר שערי צדק בכתב יד לא ידוע, עולה כי המילה יש אכן מתכתבת עם ספירת חכמה בלבד, כדלקמן:" ועל דבר זה היו חוקרים דור המדבר על ידי מסה ומריבה על ריב בני ישראל היש ה' בקרבנו אם אין, רצו לתת פירוד במקום שאין שם פירוד לעולם שהרי (האות) יוד דבקה בקוץ והקוץ ביוד והחכמה מאין תמצא, היוד והקוץ דבקים ביחד ועמהם הבינה מתחברת וכן הוא אומר ואי זה מקום בינה..."[13], כאמור בדברים אלה מזהה ג'יקטיליה את המילה יש לספירת החכמה לבדה, בדומה למה שכתב אחר כך בספרו שערי אורה.

אחרית דבר

חטא המרגלים הוא מהחטאים המכוננים של בני ישראל במדבר, והוא מופיע על ידי המספר המקראי פעמיים, בספר במדבר ובנאומו של משה בתחילת ספר דברים.

 החטא מאופיין בהפגנת חוסר אמון בהנהגתו של ה' ומשה, ובגין כך ביקש ה' להשמיד את העם ולהקים תחתיו עם חדש. בסופו של דבר תחנוניו של משה מתקבלים, והאל המתיק את העונש הכבד בנדודים של ארבעים שנה במדבר. חטא חמור זה מתכתב בפרשנות הקבלית עם חטא נוסף המוזכר בספר שמות, חטא מסה ומריבה ברפידים. הדרשן הזוהרי משווה בין הביטויים השונים המופיעים בשני חטאים אלה, היש ה' בקרבנו אם אין בחטא של מסה, והאם יש בה עץ או אין בחטא המרגלים. הפרשנות הקבלית של  ג'יקטיליה היא שספירת חכמה מכונה במקרא במילה יש, ואילו ספירת כתר מכונה בטקסט המקראי אין. בני ישראל מנסים לברר על ידי שאלתם בחטא מסה ומריבה, היש ה' בקרבנו אם אין, כדאי לדעת מההיבט התיאוסופי מי הספירה הדומיננטית הנאצלת והשומרת עליהם במדבר, וכאשר יש תקלות כאלה ואחרות למי יש צורך לפנות, לספירת כתר או לספירת חכמה. ברם היות ששאלו שלא כהוגן, היות ושאלתם הייתה דרך ספירת דין נענשו. המילים הדומות המופיעות בחטא המרגלים, היש בה עץ או אין, מתכתבות עם  חטא בני ישראל ברפידים, וגם כאן יש בירור קבלי תאוסופי של בני ישראל, איזו ספירה שולטת בארץ המובטחת, והאם יש בארץ זו את האיכויות הרבות שנקשרו לה.

לפי דבריו של ר' שמעון בזוהר, מקור השפע האלוהי והשגחתו בארץ ישראל יבחן על פי תנובת הפירות וטיבן בעולם הגשמי. אם פירות אלה דומים לכל ארץ אחרת, הרי שארץ ישראל מושפעת מאותה ספירה אלוהית ששאר הארצות מושפעות ממנה. אבל אם פירות הארץ מיוחדים על פני שאר הארצות, הרי זה אות וסימן שמקור השפע בארץ ישראל הוא באין, כלומר מספירת מלכות המקבלת את השפע האלוהי מספירת כתר. לשון אחר, מצבם של פירות הארץ הוא אבן בוחן מובהק לדעת האם ספירת מלכות משפיעה על הארץ אם לאו. מתוך דברים אלה ניתן להבין כאמור מה הייתה הדילמה של בני ישראל ששאלו ברפידים היש ה' בקרבנו אם אין. פשר שאלתם זו הוא הרצון לדעת ולברר האם ספירת מלכות מחוברת לספירות שמעליה, עד האין או לא. היות שלא שאלו כהוגן נענשו. הוא הדין בחטא המרגלים, בו עיוותו את ההרמוניה בעולם הספירות, ובשל כך יצרו כאוס ארצי ולאומי ונענשו בגין כך הם וכל העם שנהו אחריהם בחומרה יתרה. 

[לאוסף המאמרים בנושא 'פרשת דברים', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על הקבלה, תורת הסוד והמיסטיקה היהודית, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על ריגול במקרא, לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

• אוסף המאמרים בנושא 'פרשת דברים'.
• אוסף המאמרים על הקבלה, תורת הסוד והמיסטיקה היהודית.
• אוסף המאמרים על ריגול במקרא.

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2019), פרשת דברים באתר 'ייצור ידע', ייצור ידע, 3/8/19.
• פנחס יחזקאלי (2023), הקבלה, תורת הסוד והמיסטיקה היהודית, באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 18/10/23.
• פנחס יחזקאלי (2024), ריגול במקרא באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 9/8/24.

[1]  במדבר, פרק י"ג, פסוק ב'.

[2]  דברים, פרק א, פסוקים כ–כ"ג.

[3] הרב אלחנן סמט, חטא המרגלים, באתר תורת הר עציון.

[4] זוהר, חלק ג', דף קנ"ז, עמוד א'. התרגום שלי.

[5] רועי גולדשמידט, היש בה עץ, דרשה זוהרית לר' מנחם רקאנטי, דעת, 81, רמת גן, תשע"ו, עמודים: 88 – 110.(להלן, גולדשמידט, היש בה עץ).

[6] שם, עמוד 100.

[7] ראה – רות רבה, פרק ב', פיסקה א'.

[8] זוהר, חלק ג', דף קנ"ח, עמוד ב'. ההדגשות והתרגום שלי.

[9] יוסף ג'יקטיליה, שערי אורה, מהדורת יוסף בן שלמה, מוסד ביאליק, ירושלים, כרך ב', תשמ"א, עמודים:83 – 86. ההדגשות שלי.

[10] שם, עמוד 107.

[11] שם, כרך א', עמוד 90.

[12] ספר שערי צדק, חברו החכם יוסף ג'יקטיליה, מהדורת צילום, ירושלים, תשכ"ז, עמוד 46.

[13] אפרים גוטליב, מחקרים בספרות הקבלה, ערך יוסף הקר, אוניברסיטת ת"א, תשל"ו, עמוד 141. ההדגשות שלי.