תקציר: מאז יולי-אוגוסט 2024, הינדים נשחטים על ידי מוסלמים בבנגלדש. נשותיהם נרצחות, נאנסות ונמכרות לעבדות מינית, מקדשים נבזזים ומוצתים, מול עולם מערבי פרוגרסיבי אדיש, שרואה במוסלמים מעמד 'מדוכא' ו'מוחלש', שעוצמת הפגיעה בהינדים היא רק 'תמונת מראה' לעוצמת החלשתם בעבר. המאמר מביא את שורשי העימות הבינגזעי בבנגלדש שמזכיר את המצב אצלנו, ומאגד כרזות מחאה אופייניות שפורסמו ברשתות החברתיות מאז יולי 2024.

.

ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדיניות של המכללה לביטחון לאומי, צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.

זהו מאמר המבטא את דעתו של הכותב ואת הערכותיו המקצועיות בלבד.

*  *  *

בזמן כתיבת שורות אלה ובמהלך החודשים יולי-אוגוסט 2024, מתבצע רצח עם בבלנלדש, מול עולם מערבי פרוגרסיבי אדיש. הינדים נשחטים על ידי המוסלמים. נשותיהם נרצחות, נאנסות ונמכרות לעבדות מינית, מקדשים נבזזים ומוצתים...

המתח הבין גזעי בבנגלדש איננו חדש, וכמו אצלנו, מלווה את המדינה מיום הקמתה (ראו בהמשך). גל ההפגנות וההתפרעויות האחרון בבנגלדש החל להתעצם בסביבות אמצע יולי 2024, בעקבות חוסר שביעות רצון נרחבת על מערכת מכסות בין הגזעים השונים במשרות בשירות המדינה, שהובילה לתנועה אנטי-ממשלתית רחבה יותר (ראו הרחבה בהמשך).

ההפגנות, שהובילו בתחילה סטודנטים, הסלימו במהירות לעימותים אלימים, במיוחד לאחר התפטרותה של ראש הממשלה ממפלגת העם הבנגלית (Awami League), הפרו הודית, שייח חסינה, ב-5 באוגוסט 2024​. לאחר שחסינה נמלטה מהמדינה, פרץ הכאוס. למעלה מ-500 מקרי מוות דווחו בין אמצע יולי לתחילת אוגוסט 2024. עד ה-7 באוגוסט, האלימות גברה עוד יותר, וכמעט 650 בני אדם נהרגו עד ה-11 באוגוסט 2024. בתי החולים התמלאו עד אפס מקום. האינטרנט כובה והקשה מאוד על התקשורת והדיווח.

כרזה שנייה מדף הטוויטר של Salwan Momika: למי אכפת מבנגלדש? איפה המיליונים שיצאו לרחובות להגן על העם הפלסטיני, המדוכא?

הרקע דומה לשלנו: מורשת השלטון הבריטי

המהומות בבנגלדש החלו בשנת 1947, כאשר חבל בנגל חולק בין הודו לפקיסטן. בעקבות חלוקת הודו הבריטית, החלק המזרחי של בנגל הפך למזרח פקיסטן (שהוא כיום בנגלדש) והחלק המערבי נכלל בהודו. האירועים הללו עוררו מתח אתני ודתית שהובילו למהומות רבות, אלימות והגירה המונית של מוסלמים והינדים לשני הכיוונים.

בעשורים הבאים, היו מהומות נוספות בבנגלדש, במיוחד סביב מאבקי שחרור מהשלטון הפקיסטני. המהומות המשמעותיות ביותר שהובילו להקמת בנגלדש כמדינה עצמאית התרחשו בשנות ה-60 וה-70, כאשר לבסוף פרצה מלחמת העצמאות הבנגלית בשנת 1971, שהביאה לסיום השלטון הפקיסטני על בנגל המזרחית ולהקמת מדינת בנגלדש העצמאית.

בשנת 1971, לאחר שנים של מתח פוליטי, כלכלי ותרבותי בין מזרח פקיסטן (בנגלדש של היום) למערב פקיסטן, פרצה כאמור מלחמת העצמאות של בנגלדש. הסיבה המרכזית לפרוץ המלחמה הייתה סירובה של ממשלת פקיסטן להכיר בזכויותיהם של תושבי מזרח פקיסטן ההינדים לאחר ניצחונה של מפלגת "הליגה האוומית" (Awami League) בבחירות הארציות של 1970. המלחמה, שנמשכה כ-9 חודשים, הסתיימה בדצמבר 1971 עם התערבות צבא הודו וניצחון המורדים הבנגלים. כ-300,000 עד 3 מיליון אנשים נהרגו במהלך המלחמה, עם מיליוני פליטים שחיפשו מקלט בהודו.

עצמאות מדינית, המלווה ברציחות פוליטיות ובהפיכות צבאיות (1975–1990)

לאחר המלחמה ב- 1971, הוקמה בנגלדש כמדינה עצמאית תחת הנהגתו של השייח' מוג'יבור רחמן (Sheikh Mujibur Rahman), שהפך למנהיג הראשון של המדינה החדשה. הוא נחשב לאבי האומה של בנגלדש. אך המדינה החדשה סבלה מבעיות קשות של עוני, רעב וחוסר יציבות פוליטית.

בשנת 1975 נרצח השייח' מוג'יבור רחמן במהפכה צבאית, יחד עם בני משפחתו. הרצח הוביל לתקופה של אי יציבות פוליטית, שבה התרחשו מספר הפיכות צבאיות וממשלים שונים התחלפו, כולל המשטר של הגנרל זיאור רחמן (Ziaur Rahman) והגנרל חוסיין מוחמד ארשד (Hussain Muhammad Ershad).

בתקופה זו, עלתה הדומיננטיות של הצבא בפוליטיקה הבנגלדשית, והמדינה נשלטה על ידי ממשלים צבאיים. עם זאת, בתחילת שנות ה- 90 של המאה הקודמת, לאחר מחאות עממיות וקריאה לדמוקרטיה, הצליחה בנגלדש למסד משטר דמוקרטי.

המעבר לדמוקרטיה (1990 ואילך)

בתחילת שנות ה-90 החלה תקופה של מעבר לדמוקרטיה בבנגלדש, כאשר הונהגו בחירות דמוקרטיות ותפקיד הממשלה עבר מהממשלות הצבאיות לממשלות אזרחיות. המפלגות הפוליטיות המרכזיות בבנגלדש בתקופה זו היו "מפלגת העם הבנגלית" (Awami League) בראשות שייח' חסינה, בתו של השייח' מוג'יבור רחמן, ומפלגת בנגלדש הלאומית (BNP) בראשות חלדה זיה (Khaleda Zia), אלמנתו של זיאור רחמן. עם זאת, הדמוקרטיה בבנגלדש נותרה פגיעה, עם עימותים פוליטיים קשים בין שתי המפלגות המרכזיות, אי שקט פוליטי ובחירות שלא תמיד נערכו בהגינות.

אי יציבות פוליטית ומתח בין קבוצות שונות (2000–2010)

בעשור הראשון של המילניום, התמודדה בנגלדש עם תקופות של אי יציבות פוליטית, בעיות של שחיתות, אלימות פוליטית ומתח בין-מפלגתי. המאבק הפוליטי בין מפלגת השלטון והמפלגה שבאופוזיציה הוביל למחאות המוניות, עיצומים והפסקות פעילות במדינה. ניסיונות לתיווך מצד הצבא נמשכו.

שלטונה של שייח' חסינה (2010 ואילך)

לאחר בחירות שנערכו בשנת 2008, חזרה שייח' חסינה לשלטון כמנהיגת "מפלגת העם הבנגלית." מאז, מפלגת Awami League שולטת ברציפות בבנגלדש, בעוד המפלגה היריבה, ה-BNP, מתקשה להוות כוח פוליטי חזק בשל בעיות פנימיות ושלטון נוקשה של המפלגה השלטת. עם זאת, תקופת שלטונה של שייח' חסינה אופיינה בצמיחה כלכלית משמעותית של בנגלדש, אך גם בהאשמות של דיכוי פוליטי וחשש מהפיכת השלטון לאוטוריטרי.

המצב הנוכחי (2020 ואילך)

בשנים האחרונות מתאפיינת בנגלדש במתח פוליטי מתמשך, עם טענות לדיכוי מתנגדי שלטון, הגבלות על חופש העיתונות והאשמות בשחיתות. במקביל, המדינה ממשיכה להתמודד עם סוגיות כמו עוני, אי שוויון כלכלי, בעיות סביבתיות, ומשבר הפליטים של הרוהינגה, שהגיעו מבורמה לבנגלדש בשנת 2017.

מהומות עדכניות – בחודשים האחרונים היו התפרצויות של מהומות מקומיות וביקורת חריפה על הממשלה. בין הסוגיות הבוערות: שחיתות, עלייה באלימות הפוליטית, משברים כלכליים, ומתח אתני הנובע מהגירה מאסיבית של פליטים רוהינגים.

למה העולם המערבי הפרוגרסיבי אדיש?

בהיררכיה הפרוגרסיבית, ישנה נטייה לתמוך ב'מעמדות מוחלשים'וה'מדוכאים' או מוחלשים'. כלומר, ישנה העדפה למיעוטים או לקבוצות שסובלות מאפליה היסטורית. בהקשר זה נתפסים ההינדים כמעמד ה'מחליש', המחזיק בעוצמה חברתית וכלכלית בעוד המוסלמים נחשבים לקבוצה מוחלשת. במצב כזה, אירועים כמו ההתקוממות המוסלמית או אלימות כלפי ההינדים עשויים להיתפס כהמשך של מאבק היסטורי, שבו הפוגעים מנסים להשיב את הכוח שנשלל מהם בעבר.

ההשוואה לטבח בעוטף עזה ב-7/10, לדוגמה, מדגימה את הנטייה הפרוגרסיבית להסתכל על עימותים, באופן שמדגיש את הסבל והמאבקים של הצדדים ה'מדוכאים' לכאורה, גם כאשר פעולותיהם כוללות אלימות. בהקשר זה, העולם הפרוגרסיבי רואה את הפעולות האלימות מצד המוסלמים כמעין "תגובה מוצדקת" להתעמרות היסטורית. ועוצמת הפגיעה בהינדים היא רק תמונת מראה לעוצמת החלשתם בעבר.

כרזה שלישית מדף הטוויטר של Salwan Momika: רצח עם בבנגלדש, שמגמד את שחווינו ב- 7/10 מול עולם פרוגרסיבי אדיש:

על סוגיית המכסות שהציתה את הבערה האחרונה

סוגיית המכסות בשירות המדינה בבנגלדש הייתה נושא שנוי במחלוקת זה שנים רבות, ובמהלך השנים הפכה לגורם מרכזי בהתפרצויות של מחאות והפגנות. מדובר במערכת מכסות של משרות בשירות הציבורי, שהוקמה במקור על מנת להבטיח ייצוג שוויוני והזדמנויות לאוכלוסיות מוחלשות במשרות בשירות המדינה, אך עם הזמן היא יצרה קונפליקטים חברתיים ופוליטיים. היא מקצה אחוזים מסוימים ממשרות השירות הציבורי לאוכלוסיות מוגדרות, כמו בני מיעוטים, בני משפחות של לוחמי עצמאות (המכונים מוקטי ג'ודה), נשים, ומיעוטים דתיים, במקום שהמשרות יחולקו רק על פי הישגים אקדמיים ותחרות חופשית במבחנים.

מדוע היא הפכה למחלוקת?

1. אי שוויון בהזדמנויות: מתנגדי מערכת המכסות טוענים שהיא פוגעת בצעירים רבים אשר הצליחו במבחנים התחרותיים אך אינם מקבלים משרות בגלל ההקצאות. לפי הביקורת, הכישורים והתוצאות במבחנים נשחקים לטובת שיקולים אחרים.
2. פריבילגיות למיעוטים מסוימים: התוכנית מכוונת בעיקר למתן העדפות לאוכלוסיות שהמדינה רואה בהן מוחלשות, אך לטענת המתנגדים, היא יוצרת אי-צדק כלפי אלה שאינם נכללים במכסה המיוחדת. במיוחד יש ביקורת על ההקצאות לבני משפחות לוחמי העצמאות, שמקבלים עדיפות משמעותית למרות העשורים שחלפו מאז מלחמת העצמאות.
3. תחושת אפליה: סטודנטים רבים מרגישים שמערכת המכסות יוצרת אפליה כלפי צעירים מוכשרים שנאבקים על משרות במערכת הציבורית. הם טוענים שחלוקת המשרות צריכה להתבסס אך ורק על כישורים והישגים ולא על מעמד משפחתי או מאפיינים אתניים.

המחאות הנרחבות בנושא המכסות התפרצו מספר פעמים בעשור האחרון. בשנת 2018 הייתה תנועה רחבת היקף של סטודנטים בדרישה לבטל או לתקן את מערכת המכסות. ממשלת בנגלדש התחייבה אז לבצע רפורמות, אך הבעיה לא נפתרה לחלוטין, והמכסות המשיכו להיות מקור למתח חברתי ופוליטי.

בשנת 2024, בעקבות החלטה של הממשלה להחזיר את מערכת המכסות במתכונת מחודשת, פרצו שוב הפגנות סטודנטים נרחבות. המחאות החלו בדרישה לביטול המכסות, אך הפכו במהרה לתנועה אנטי-ממשלתית רחבת היקף, כשהמוחים מבקרים את המשטר על בעיות נוספות כגון שחיתות, ניהול כושל של המשאבים הלאומיים, ופגיעה בזכויות האדם.

כרזה רביעית מדף הטוויטר של E A G L E: "כל העיניים על בנגלדש" אומרת הכרזה. אבל האמת היא שאת המערב זה לא ממש מעניין. רק שאותנו זה חייב לעניין מאוד...

כרזות מחאה נוספות שפורסמו מאז אמצע יולי 2024:

כרזה חמישית דף הטוויטר של Salwan Momika: טבח אונס ומכירת נשים לשפחות בבנגלדש מול עולם אדיש, ואצלנו ממשיכים לפנטז על הסכמים...

כרזה שישית מדף הטוויטר של Vivid: חישבו על בנגלדש וחישבו עלינו, אם לא נשכיל להיות חזקים:

תמונה שביעית: מי יושיע את בני ההינדו מיד המוסלמים בבנגלדש?

איך זה יסתיים?

קשה לדעת אבל מתוך התבטאויות המוסלמים בבנגלדש, זה לא נראה טוב. הנה דבריו של עבדאללה זהאר - המקושר לקבוצות קיצוניות בבנגלדש ולפעילויות איסלאמיסטיות קיצוניות במדינה - שהצהיר: "״הג'יהאד יימשך עד שכל ההינדים, הנוצרים, הבודהיסטים והאתאיסטים ייהרגו. החילוניות והסובלנות שלכם לא יוכלו לשנות את האידיאולוגיה שלנו. הקוראן אינו מתיר הישרדות של מי שאינו מוסלמי״."

תם (בינתיים), וממש לא נשלם!

[לאוסף המאמרים על 'הפרוגרסיבים החדשים ואנחנו' באתר ייצור ידע, לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

• הרחבת המושג: 'אסטרטגיה'.
• אוסף המאמרים על 'הפרוגרסיבים החדשים ואנחנו'.

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2014), אסטרטגיה, ייצור ידע, 2/5/14.
• פנחס יחזקאלי (2022), הפרוגרסיביים החדשים ואנחנו באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 5/1/22.