תקציר: בבריטניה הודיע התובע הכללי, הלורד פרקינסון לפני שבועיים, שאפילו הפצה של ציוץ בטוויטר "שיש בו משהו מעליב או פוגעני, שעלול לעורר שנאה גזעית" תהווה עילה למעצר. האם הגבלת חופש הדיבור חסרת התקדים הזו במדינה דמוקרטית מערבית מאז מלחמת העולם השנייה, אינה מהווה סטייה מהדמוקרטיה? קשה שלא לראות בחקיקה הזו המשך טבעי ל'תרבות הביטול וההשתקה' של תנועת ה-WOKE, שמטרתה לחנוק ויכוחים ולאכוף קונפורמיות אידיאולוגית. האם שלטון ה- WOKE בבריטניה מסמן את תום עידן הדמוקרטיה במערב?

ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדיניות של המכללה לביטחון לאומי, צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.

זהו מאמר המבטא את דעתו של הכותב ואת הערכותיו המקצועיות בלבד.

*  *  *

בבריטניה הודיע התובע הכללי סטיבן גרהם פרקינסון (Stephen Graeme Parkinson), הידוע כתוארו "לורד פרקינסון מוויטלי ביי" (Lord Parkinson of Whitley Bay) בתחילת אוגוסט 2024, שאפילו הפצה של ציוץ בטוויטר "שיש בו משהו מעליב או פוגעני, שעלול לעורר שנאה גזעית" תהווה עילה למעצר.

זוהי הגבלת חופש דיבור חסרת תקדים במדינה דמוקרטית מערבית, מאז מלחמת העולם השנייה. היא מסמנת תפנית משמעותית, לא רק על הגבלת תכנים פוגעניים, אלא גם בנוגע לטשטוש הגבול בין ביקורת לגיטימית לבין הסתה לשנאה.

קשה שלא לראות בחקיקה הזו המשך טבעי ל'תרבות הביטול וההשתקה' של תנועת ה-WOKE, שמטרתה לחנוק ויכוחים ולאכוף קונפורמיות אידיאולוגית, על ידי דחיקה או "ביטול" לשוליים של אנשים המביעים דעות מנוגדות לנרטיב הדומיננטי. נטען שזהו צעד ראשון להשלטת הקוד המרקסיסטי-לניניסטי שאותו אימצו הפרוגרסיביים, עד שהדמוקרטיה תאבד את צביונה.

[למאמרו של ד"ר פנחס יחזקאלי: תרבות ההשתקה והביטול הפרוגרסיבית (Cancel Culture), לחצו כאן]

לאור התגברות הדיסאינפורמציה והפגיעה ברשתות החברתיות, בריטניה כבר הייתה תחת לחץ להחמיר את מדיניות הפיקוח על תוכן מקוון

גם ממשלות השמרנים בבריטניה שקלו, ומדי פעם אף יישמו צעדים לפיקוח על תוכן מקוון, במיוחד בהקשר של דיסאינפורמציה והפגיעה ברשתות החברתיות.

כך למשל, ממשלת השמרנים תחת הנהגת בוריס ג'ונסון עבדה על חקיקה בשם "Online Safety Bill" שהוצגה בשנת 2021. חוק זה נועד לחייב פלטפורמות מקוונות לנקוט בצעדים כדי למנוע הפצת תכנים מזיקים, כולל פייק ניוז, דברי שנאה ותכנים פוגעניים אחרים, תוך שמירה על חופש הביטוי. אחת מהכוונות המרכזיות של החוק הייתה להילחם בהפצת דיסאינפורמציה ומידע שגוי, במיוחד על רקע מגפת הקורונה. ההגבלות כללו דרישות לפלטפורמות להוריד תוכן שעלול להזיק, ולקדם שקיפות במדיניות האכיפה שלהן. החוק התקבל אז בביקורת מצד ארגוני זכויות אזרח משמאל, שראו בו פוטנציאל לפגיעה בחופש הביטוי, אך הוא גם הדגים את המחויבות של ממשלת השמרנים לפיקוח מוגבר על תוכן מקוון.

אחת מההבטחות המרכזיות של הלייבור לפני הבחירות, הייתה לטפל בתופעות של שנאה גזעית ודיסקרימינציה. כתוצאה מכך, התקבלו תקנות חדשות שמרחיבות את ההגדרה של ביטויי שנאה, במיוחד ברשתות החברתיות. רק שהרחבת ההגדרה פוגעת בחופש הביטוי של אזרחים, שמביעים דעות שאינן עומדות בקונצנזוס, ומסיטים אותם לכיוון דיכוי חופש דיבור של קבוצה יריבה. למרות שהלייבור הציג את המדיניות הזו כחלק מהמלחמה בשנאה, אין ספק שמדובר בצעד פוליטי שמטרתו לדכא מתנגדים פוליטיים ולהגביל ביקורת ציבורית. החקיקה החדשה מאפשרת לממשל כלים משפטיים לניטור מוגבר של פעילים פוליטיים ומבקרים.

השינויים האחרונים בחוקי חופש הביטוי הבריטיים כבר הביאו למספר הרשעות במסגרת התקנות החדשות. מקרים אלו כוללים בעיקר אנשים שנכלאו בגין הפצת דיסאינפורמציה או תוכן פוגעני באינטרנט, במיוחד בהקשר של המהומות האחרונות. כך לדוגמה, נכלאו אנשים ששיתפו (לא רק כתבו...) פוסטים נגד הגירה או 'מידע כוזב' הקשור להתפרעויות.

• כך למשל, נשפטה אשה בת 55 למאסר על פרסום 'פייק', לפיו הרצח של שלוש נערות בבריטניה שהחל את הפגנות הימין בוצע על ידי מבקש מקלט.
• במקרה אחר, נשפט אזרח למאסר של 20 חודש, כי כתב שאיננו רוצה לממן בכספי המיסים שלו מהגרים שאונסים ילדות. "עבירה זו חמורה עד כדי כך, שאין מנוס מעונש מאסר מיידי" כתב השופט...

הדמיון לתקופת רפובליקת ויימאר בגרמניה בתחילת המאה

במדינה דמוקרטית מערבית כמו בריטניה, מולדת המגנא כרטא, ששמתגאה במורשת של חופש הביטוי וחופש העיתונות, השינויים הללו מעלים חששות לגבי כיוונה של הדמוקרטיה הבריטית. מאז מלחמת העולם השנייה, בריטניה הייתה בין המדינות המובילות בעולם בתחום זכויות הפרט והביטוי החופשי. ההגבלות החדשות נתפסות על ידי מבקרים כהסטה מהעקרונות הללו, במיוחד כאשר הן מאשרות מעצרים על הפצת דעות שנויות במחלוקת.

למרות ההבדלים ההיסטוריים וקונטקסטואליים, קשה שלא לראות את ההקבלה בין המתרחש עתה במערב לבין מה שקרה ברפובליקת ויימאר לבין התהליכים המתרחשים כיום בדמוקרטיות מערביות, והסנונית הזו של פגיעה בחופש הביטוי, בצד תגובות ממשלתיות עתידיות לבעיות חברתיות ולאיומים חיצוניים, כמו גם התחזקות הקיצוניות הפוליטית, עלולות להוביל לערעור הדמוקרטיה כפי שהיא נתפסת כיום.

השוואה בין המצב הנוכחי בדמוקרטיות מערביות, כמו בבריטניה, לבין התקופה הרעועה של רפובליקת ויימאר בתחילת המאה ה-20, מעוררת מחשבות על תהליכים חברתיים ופוליטיים דומים שמתרחשים בשתי התקופות. בתקופת רפובליקת ויימאר (1919–1933), שני קצוות הקשת הפוליטית פעלו לקעקע את הדמוקרטיה בדרכים שונות:

• הימין הקיצוני, שייצג רעיונות פשיסטיים ולאומיים, ניצל את חוסר היציבות החברתית והכלכלית כדי לגייס תמיכה למטרותיו.
• השמאל הקיצוני, במיוחד הקומוניסטים, פעלו גם הם נגד הממשל הדמוקרטי בניסיון לקדם מהפכה פרולטרית שתבטל את המוסדות הדמוקרטיים.

בתוך כך, חוסר היציבות הכלכלית והאכזבה הציבורית מהממשלה הדמוקרטית הובילו לתמיכה רחבה יותר בקצוות הפוליטיים, מה שאפשר את עליית הנאצים.

סוף עידן הדמוקרטיה המערבית?

בדומה לתקופת ויימאר, גם כיום אנו רואים שינויים משמעותיים בנוף הפוליטי והחברתי, שבהם קיצוניים משני הצדדים פועלים נגד המוסדות הדמוקרטיים. מצד אחד, השמאל הקיצוני תוקף את השיטה הדמוקרטית ככזו שאינה מצליחה לספק שוויון וצדק חברתי, בעוד שהימין הקיצוני משתמש בחרדות מהגירה, גלובליזציה ואובדן זהות לאומית כדי לערער את המוסדות הקיימים.

ההגבלות על חופש הביטוי והשינויים במדיניות ממשלתיות, כפי שראינו בממשלת בריטניה, עשויות לשחק תפקיד משמעותי בתהליך זה. לדוגמה, מהלכים שמגיבים לתכנים פוגעניים באינטרנט, נתפסים כבר היום על ידי הימין כהתערבות ממשלתית מוגזמת, שמוביל לתחושת ניכור ולהגברת התמיכה בתנועות קיצוניות שמתנגדות לשיטה הדמוקרטית, ונותן לימין לגיטימציה לפעול גם הוא באמצעים קיצוניים, לא דמוקרטיים, לטיפול בבעיית ההגירה.

עם זאת, קיימים גם הבדלים מרכזיים. בעוד שברפובליקת ויימאר הייתה חוסר יציבות כלכלית עמוקה ומערכת פוליטית שלא הצליחה להתגבר על הקשיים, הדמוקרטיות המודרניות יציבות יותר מבחינה כלכלית, ויש להן מערכות מוסדות חזקות יותר. אולם, אם הלחץ הכלכלי והחברתי ימשיך לגדול, והמרחב הציבורי ימשיך להיות מקוטב, יתכן שנראה תהליכים דומים של גידול בתמיכה בקצוות הפוליטיים על חשבון המרכז.

[לאוסף המאמרים על הפלרטוט הקטלני של בריטניה עם האסלאם, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על 'הפרוגרסיבים החדשים ואנחנו' באתר ייצור ידע, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על הפלרטוט הקטלני של בריטניה עם האסלאם, לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

• אוסף המאמרים על הפלרטוט הקטלני של בריטניה עם האסלאם.
• אוסף המאמרים על 'הפרוגרסיבים החדשים ואנחנו'.
• הרחבה על מכת הנעורות, WOKE, הסדר התרבותי הפרוגרסיבי המטורלל.
• הרחבת המושג: 'אסטרטגיה'.
• מאמרו של פנחס יחזקאלי: תרבות ההשתקה והביטול הפרוגרסיבית (Cancel Culture).

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2024), אוסף המאמרים על הפלרטוט הקטלני של בריטניה עם האסלאם, ייצור ידע, 17/8/24.
• פנחס יחזקאלי (2014), אסטרטגיה, ייצור ידע, 2/5/14.
• פנחס יחזקאלי (2022), הפרוגרסיביים החדשים ואנחנו באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 5/1/22.
• פנחס יחזקאלי (2022), מכת הנעורות, WOKE, הסדר התרבותי הפרוגרסיבי המטורלל, ייצור ידע, 2/10/22.
• פנחס יחזקאלי (2022), תרבות ההשתקה והביטול הפרוגרסיבית (Cancel Culture), ייצור ידע, 2/10/22.