תקציר: למה למשל, אנו צופים בחוסר פעולה נחרץ של האמריקנים ובעלות בריתם מול הח'ותים? כיוון שמדינות פרוגרסיביות פיתחו אידיאולוגיה, שנמנעת ממלחמות ומניצחונות מוחלטים. המאמר הזה מפרט חמש תפיסות שבבסיס האידיאולוגיה הזו, שמאפשרות לנו להביט בעין מפוכחת על התנהלות צבאות המערב בשנה האחרונה.

ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדיניות של המכללה לביטחון לאומי, צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.

זהו מאמר המבטא את דעתו של הכותב ואת הערכותיו המקצועיות בלבד.

*  *  *

לכאורה, פתרון בעיית השיט שיצרו החות'ים הייתה קלה עבור מעצמות המערב. הייתה לו כל לגיטימציה אפשרית להגיב, ופעולה תקיפה, חדה והרסנית נגד החות'ים הייתה פותרת את הבעיה לשנים רבות. התקיפה הנחרצת של חיל האוויר הישראלי בתגובה לתקיפת כטב"ם בתל אביב הבהירה זאת בבהירות רבה.

אבל להפתעתנו, אנו צופים בחוסר פעולה נחרץ של האמריקנים ובעלות בריתם מול הח'ותים. מדוע? התשובה היא שמדינות פרוגרסיביות מחזיקות היום באידיאולוגיה שנמנעת ממלחמות ומניצחונות מוחלטים.

הסיבה לכך היא חמש תפיסות פרוגרסיביות מודרניות לגבי שימוש בכוח צבאי:

תפיסה ראשונה: פציפיזם, המתנגדת לשימוש בכוח צבאי ככלי לפתרון סכסוכים. גישה זו מתבטאת בהעדפת דיפלומטיה, שיחות שלום, ופתרונות בלתי אלימים ככל האפשר. הפרוגרסיביים טוענים כי מלחמות לרוב אינן מביאות לפתרון אמיתי של בעיות, אלא להחרפה של סכסוכים קיימים וליצירת בעיות חדשות, כמו למשל במשבר הפליטים או בפגיעה באוכלוסייה האזרחית.

תפיסה שנייה: התנגדות להגמוניה צבאית: פרוגרסיבים רבים רואים בשימוש הכוח הצבאי ביטוי להגמוניה ולשליטה של מעצמות על אזורים חלשים יותר בעולם. כתוצאה מכך, ישנה נטייה להימנע מפעולות צבאיות שמחזקות את הדימוי הזה של ארה"ב ובעלות בריתה ככוחות שתלטניים שמנסים לכפות את רצונם על מדינות אחרות.

תפיסה שלישית: דגש על זכויות אדם והומניזם: פרוגרסיביים שמים דגש רב על זכויות אדם ועל ערכים הומניסטיים. בעיניהם, הפתרון הצבאי טומן בחובו סיכונים לפגיעה באזרחים חפים מפשע ולגרימת סבל נרחב, ולכן יש לשקול היטב כל פעולה צבאית כדי להימנע מהשלכות כאלו.

תפיסה רביעית של 'פוסט-ניצחון': בתוך הדיון הפרוגרסיבי, ישנה תפיסה לפיה "ניצחון" במלחמה אינו בהכרח מביא לתוצאות חיוביות או ברות-קיימא. לדוגמה, המלחמות בעיראק ובאפגניסטן, שהסתיימו בניצחונות צבאיים של המערב, לא הצליחו ליצור יציבות לאורך זמן, ולעיתים גרמו לתוצאות חמורות יותר מהמצב שקדם להן. מכאן, פרוגרסיביים נוטים להאמין שהדרך הנכונה לפתרון סכסוכים אינה באמצעות ניצחון צבאי מובהק, אלא באמצעות פתרונות שורשיים וכוללים יותר.

תפיסה חמישית של הימנעות ממיליטריזם ומהוצאות צבאיות: עוד מאפיין של הפרוגרסיביות הוא הימנעות ממיליטריזם ודרישה להקטנת הוצאות על צבא לטובת הוצאות חברתיות, חינוך, בריאות ורווחה. מהלך צבאי מורכב, כמו הפתרון של בעיית השיט מול הח'ותים, דורש השקעות רבות, הן כלכליות והן אנושיות, מה שיכול לעורר התנגדות מצד פרוגרסיביים שיראו בכך בזבוז משאבים שיכולים להיות מופנים למטרות אחרות.

התפיסות הללו התגבשו לכלל דוקטרינה צבאית

'דוקטרינת ההרתעה' באה לעולם בתחילת המילניום, והיא מנוגדת לכל היגיון צבאי. היא מתמקדת ביצירת איזון בין עוצמה צבאית והפעלת לחץ על האויב לבין הרצון להימנע ממעורבות ישירה בלוחמה רחבת היקף, הכרוכה בנפגעים רבים. הוגיה, ראו בה תפיסה מתאימה לאתגרים שמעמידים ארגונים לא-מדינתיים ואיומים א-סימטריים כמו חמאס וחיזבאללה.

היא יושמה בתחילה בארצות הברית ולאחר מכן גם בישראל. מאז, חדלו שתי המדינות לשאוף להכרעה וכל אחת מהן מפתחת טכניקות להרתיע את אויביה, אם בהרס משמים ('אפקט הדאחיה' הכוזב) בישראל, או בפיתויים, פייסנות ורוחב לב בסיוע בארצות הברית (לדוגמה: איראן, החות'ים, חיזבאללה, הרשות הפלסטינית וכדומה). תוצאותיה עלובות בשתי המדינות, אבל לא נראה שלמישהו מאנשי הצבא בשתיהן יש בינתיים הרהור שני בנוגע אליהן.

השפעת ה- WOKE

ה-WOKE מהווה אתגר מורכב לדוקטרינות הצבאיות המסורתיות, הן בארה"ב והן בישראל, בשלושה תחומים עיקריים:

• התחשבות בהשלכות הומניטריות: בדומה להשפעה על הדוקטרינה האמריקאית, ה-WOKE עשוי לעודד את ישראל להתחשב יותר בהשלכות ההומניטריות של פעולות צבאיות, במיוחד על האוכלוסייה הפלסטינית. זה עשוי להוביל להגבלות על שימוש בכוח ולהעדפת פתרונות מדיניים.
• ביקורת בינלאומית: ה-WOKE עשוי להגביר את הביקורת הבינלאומית על פעולות צבאיות ישראליות, במיוחד אם הן נתפסות כלא מידתיות או כפוגעות בזכויות אדם. זה משפיע על יכולתה של ישראל להרתיע אויבים פוטנציאליים ולהגביל את חופש הפעולה שלה.
• לגיטימציה פנימית: ה-WOKE עשוי להוביל לחשיבה מחודשת על הלגיטימציה של פעולות צבאיות בקרב הציבור הישראלי, במיוחד בקרב הדור הצעיר של בני 'ישראל הרשונה'. זה מקשה על קבלת ההחלטות בנושאים ביטחוניים ומשפיע על האפקטיביות של דוקטרינת ההרתעה.

[למאמרו של ד"ר פנחס יחזקאלי: 'דוקטרינת ההרתעה', סוד הכשל הצה"לי, לחצו כאן]

לסיכום, האידיאולוגיה הפרוגרסיבית מציבה שאלות מוסריות, פוליטיות ואסטרטגיות בנוגע לשימוש בכוח צבאי, ולכן היא מטה את המאזניים לעבר פתרונות לא צבאיים בסכסוכים גלובליים, כולל המקרה של הח'ותים בתימן.

נספח: אז האידיאולוגיה הפרוגרסיבית גורמת להם ללעוג לנו כי אנחנו רוצים לנצח?

השימוש בכוח הצבאי - לפי הפרוגרסיביים - הוא ביטוי להגמוניה ולשליטה של מחלישים ומדכאים על מוחלשים ומדוכאים. לכן, יש לעשות הכל להימנע מפעולות צבאיות שמחזקות את הדימוי הזה, ככוחות שתלטניים שמנסים לכפות את רצונם על אחרים, ואם חייבים להילחם, אז הגנתי. לא להביא 'ניצחון מוחלט' שיביא רק צרות בעתיד.

• אז זו הסיבה שכל כוחו של המערב לא מרגיע את החות'ים?
• שהאמריקנים התנגדו שניכנס לעזה?
• שמנעו מאיתנו ועדיין מונעים לתקוף בלבנון?
• שגרמה לפיקוד צה"ל לבחור אסטרטגיה של כיתור שתכריע את המלחמה מהר?
• שמנעה ממנו לכבוש שטח ולהחזיק בו?
• שגרמה לו לסרב לקבל אחריות על האספקה ההומניטארית?
• שגרמה לפרקליטות הצבאית לאבד את ראשה בעיצומה של מלחמה ולרדוף ולהגביל את כוחותינו?
• שגורמת לבית המשפט העליון לשכן בהיכליו את אויבינו?

[לאוסף המאמרים על 'הפרוגרסיבים החדשים ואנחנו' באתר ייצור ידע, לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

• אוסף המאמרים על 'הפרוגרסיביים החדשים ואנחנו'.
• הרחבה על מכת הנעורות, WOKE, הסדר התרבותי הפרוגרסיבי המטורלל.
• מאמרו של פנחס יחזקאלי: ניצחון. להשיג את המטרה.
• פנחס יחזקאלי: 'דוקטרינת ההרתעה', סוד הכשל הצה"לי.

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2022), הפרוגרסיביים החדשים ואנחנו באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 5/1/22.
• פנחס יחזקאלי (2022), מכת הנעורות, WOKE, הסדר התרבותי הפרוגרסיבי המטורלל, ייצור ידע, 2/10/22.
• פנחס יחזקאלי (2014) ניצחון. להשיג את המטרה, ייצור ידע, 2/5/14.
• פנחס יחזקאלי (2024), 'דוקטרינת ההרתעה', סוד הכשל הצה"לי, ייצור ידע, 12/9/24.