תקציר: המטה הכללי מסרב להסביר את פשר השיתוק שאחז בו ב- 7/10, אבל דברים מתחילים להתגבש לכדי תמונה קוהרנטית. הנה התמונה שפורס עבורנו נצ"ם אבי וייס, לפיה ראש הממשלה והמטה הכללי כולל חיל האוויר, שותקו ע"י היועמ"שית והפצ"רית עד השעה 2000, במחיר נורא בשטח. מרגע שפורסמו הדברים - בין אם וייס טועה ובין אם לא - חייבות שתיהן להתייצב מול הציבור ולתת דין וחשבון על עלילות אותו יום מר ונמהר ותוצאותיו. בשביל זה לא צריך ועדת חקירה ממלכתית!

.

ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדיניות של המכללה לביטחון לאומי, צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.

זהו מאמר המבטא את דעתו של הכותב ואת הערכותיו המקצועיות בלבד.

*  *  *

אחת התופעות המדהימות - שמהוות סימפטום לשפל המדרגה שבה שרויות המערכות המינהליות והפוליטיות בישראל - היא שאחרי רשלנות פושעת של ראשי המערכות הביטחוניות בישראל, שלקחו חופשה ממדינתם, השביתו את מערכותיהם בלי לדווח לדרג הפוליטי, ודירדרו את עם ישראל ומדינתו לאסון הגדול בתולדותיו מאז השואה, לא מצא איש מהם לנכון לעמוד מול עמו ולמסור דין וחשבון.

היו שדיברו על 'לקחת אחריות' ו- כדי להסיר מעל עצמם ביקורת - והמשיכו בתפקידם, כשהם דואגים להבטיח את ישבנם ולמנות את ממשיכיהם. איש לא דיבר על 'אַחְרָיוּתִיוּת' (Accountability). על חובתם לתת דין וחשבון על מעשיהם לבעלי הבית שלה - הציבור ולדרג הממונה עליהם.

כאשר נמנעים במתכוון לדווח - תוך שימוש נדיב בצווי איסור בפרסום של בתי המשפט - אין מנוס מההבנה שהייתה פה קונספירציה, וזו מטבע הדברים מולידה תיאוריות קונספירציה, והיו רבות כאלה מאז ה- 7 לאוקטובר 2023. אבל, ב- 27 באוגוסט נפל דבר, ונחשף לכאורה הסוד. האם זהו הסיפור האמיתי?

האם נחשף הסיפור האמיתי?

ניצב משנה במנלאות אבי וייס (יליד 1950) הוא סופר ועיתונאי עצמאי, העוסק בתחום התקשורת, עורך אתר Telecom News. בעידן 'העיתונות החדשה', שבו התקשורת כבר מזמן אינה 'כלב השמירה של הדמוקרטיה', אלא כלי להחרבת הדמוקרטיה, בעידן שבו עיתונאים מבצעים תחקירים רק על מערכות יריבות, וייס הוא לטעמי, התחקירן הטוב והאמין בישראל. כשהוא לוקח נושא, הוא נצמד אליו כעלוקה, וייקוב הדין את ההר...

ווייס החליט שהוא מפצח את סיפור היעדרותו של צה"ל בטבח ה- 7 באוקטובר. האמת, הכל נמצא כבר בתקשורת. צריך רק לחבר את החתיכות, כמו בפאזל... התוצאה היא הפודקסט שביצע ב'ערוץ טוב' עם גלי בת חורין (מצ"ב למטה). הפודקסט אינו עוסק בשוטרים ובלוחמים, שלחמו בגבורה בשטח, אלא במה שהתרחש בתוככי המטה הכללי.

ע"פ החשיפה הזו הבעיה לא הייתה של מידע, וגם לא של רצון ויכולת לפעול, אלא של חסמים משפטיים, שעצרו בעיקר את יכולת חיל האוויר לעצור את האירוע. 

מי הגיע ל'בור' ראשון?

בתחילה צריך להסביר שירי בגזרת עזה (בניגוד לגזרה הצפונית) מחייב את מה שמכונה: 'הפללת מטרות'. פרקליט צבאי, שאיננו איש לחימה, צריך לאשר היום את השימוש באש מול המטרה, כדי למנוע מצב של פגיעה באזרחים 'לא מעורבים'. משמע, המערכת המשפטית (שאנו יודעים היום שהיא פרוגרסיבית) השתלטה על מערכת קבלת ההחלטות הצבאית, כולל חיל האוויר.

עובדה זו איננה סוד והפצ"רית אף מתגאה בכך. בראיון לנטע סרוסי ב'גלובס' ב- 9 במרץ 2024, סיפרה האלופה תומר ירושלמי כי "שעות אחרי שהחלה מתקפת חמאס, התייצבו עשרות משפטנים בפיקודים ובאוגדות, כשמטרתם ברורה: ייעוץ 'אפקטיבי' ללחימה" (כמה אפקטיבי הוא היה אנחנו כבר יודעים...):

"... בבוקר 7 באוקטובר הרבה דברים עדיין לא היו ברורים, אבל ההבנה שמשהו חריג מתרחש הספיקה כדי להטיס את האלופה יפעת תומר-ירושלמי, הפרקליטה הצבאית הראשית, היישר לבור בקריה. תוך שעות ספורות כבר היו כ-100 מפקודיה, עורכי דין בסדיר ובמילואים, בכל המוקדים החשובים ללחימה: מהפיקודים והאוגדות, דרך חיל האוויר והים, ועד לאגפי המבצעים והמודיעין. משפטנים, מסתבר, הם מצרך מבצעי לא פחות מבוקש מטנקים (אתם הבנתם את זה??). התפקיד המרכזי הוא ייעוץ משפטי אפקטיבי שיאפשר להשיג את מטרות המלחמה. זה בא לידי ביטוי במענה לשאלות כמו 'איזו מטרה חוקית?', 'האם אמצעי הלחימה חוקי?', וגם בקביעת מדיניות האש המטכ"לית". מהרגע הראשון הבנו שהרכיבים המשפטיים קשורים בקשר הדוק ללגיטימציה שתינתן בעולם לפעילות המבצעית של צה"ל ובאפשרות להשיג את מטרות הלחימה. כשהייתי קצינה צעירה היינו שומעים לפעמים אמירות של מפקדים כמו 'אל תגיד לי מה לא, תגיד לי מה כן'. היום אנחנו במציאות שונה. אם אנחנו מסתכלים בתמונה הכוללת - חלק הארי מבין שהשיקול המשפטי הוא חלק מהליך קבלת ההחלטות. אין הורדות ידיים ואין מאבקי כוח. יש הבנה שפעילות בהתאם לדין היא חלק ממרחב הפעולה של צה"ל".

מכך אנו למדים כי הגוף היחידי שהתגייס במהירות הרבה ביותר היה הפרקליטות הצבאית. בשבע בבוקר - לטענת הפצ"רית - כבר היו מאה משפטנים ב'בור', כדי לשלוט בהוראות הפתיחה באש. 

היועמ"שית פוסלת את הנחיית נתניהו לבטל את 'הקש בגג'

התוצאה האומללה של המצב הזה הייתה שכבנימין נתניהו ביטלח את הוראת 'הקש בגג', נפסלה ההחלטה, כי טרם הוכרזה רשמית מלחמה ולכן לא ניתן לשנות את הוראות הפתיחה באש (האלוף עוזי דיין, שהיה בפאנל בערוץ 14 ב- 0830 באותו יום נמהר, אמר כי נתניהו נתן הוראה לבטל את הנחיית 'הקש בגג', אך היא לא מולאה, בשל "קשיים משפטיים"). הרמטכ"ל ומפקד חיל האוויר צייתו ליועמ"שית ולפצ"רית.

נוהל "הקש בגג" גורס כי במקרה שבבית שהוגדר כמטרה עבור חיל האוויר הישראלי יש חשש להימצאות אזרחים, מתקשרים בטלפון ליושבי הבית ומזהירים אותם מפני תקיפה קרובה. לאחר מכן, וכדי לוודא שהם אכן יצאו מהבית, משגרים טיל קטן שפוגע בסמוך לבית או על הגג, ורק לאחר מכן משגרים את הפצצה שמשמידה את הבית. הנוהל מופעל רק כאשר המטרה היא המבנה עצמו, ולא אנשים הנמצאים בו ויכולים לברוח.

רק שמי שפתח במלחמה לא הייתה ישראל אלא אויביה. המלחמה נכפתה עליה. על כן מה הטעם בכלל בכל הפרוצדורה הביורוקרטית זהו?

הפצ"רית מסרבת לאשר את הכרזת המלחמה

כאשר נתניהו הכריז ב- 1130 באמצעי התקשורת על מלחמה, נאמר לו ע"י המשפטנים שהוא איננו מוסמך לכך, כי ס' 40 לחוק יסוד הממשלה אומר שרק הממשלה תחליט ולא העומד בראשה. בשתיים וחצי כונס הקבינט ואישר כי התחילה מלחמה, וגם הכרזה זו נפסלה, כי הממשלה צריכה להתכנס ולהסמיך את הקבינט להכריז על מלחמה. רק בשמונה בערב הצליחו לכנס את הממשלה שתסמיך את הקבינט שיאשר רשמית פתיחה במלחמה... קן קוקיה משפטי ממש!

התוצאה הייתה הגבלת יכולת הממשה והמטה הכללי לשלוח עזרה לכוחות הנלחמים בשטח. חבר כיתת הכוננות יאיר אביטל שנפצע ושרד את התופת בקיבוץ בארי התראיין ב- 2 בנובמבר ב- N12, ומספר ששוחח עם נתניהו אישית ודיווח לו בזמן אמת: "בארי נמצאת תחת התקפה של מאות מחבלים, אנחנו נמצאים בלחימה עם אנשים ספורים, כיתת כוננות שחלק ממנה כבר נהרג. מאות מחבלים עכשיו מתקיפים את בארי כשאין שום כוח שיסייע. אתם חייבים עכשיו לבוא לפה מיד עם כוחות, ברגע זה". לדבריו, לאחר שתיקה קצרה נתניהו השיב: "הבנתי, הנושא בטיפול". ב- 1400 מטוס קרב ראשון מגיע וטס מעל קיבוץ בארי. הוא מתבקש להפציץ גן ילדים בו שהו כ-50 מחבלים, אך לא מקבל אישור לירות בתוך הקיבוץ. נאמר לו כי אין אישור לירות עם מסוק קרב בתוך היישוב בשל מגבלות הוראות פתיחה באש.

התוצאה ידועה: עד השעה 2010 עבד חיל האוויר - המערכת החשובה ביותר שהייתה יכולה לשנות את המצב בעוטף - ע"פ הוראות פתיחה באש של שגרה! לא נמנעה כניסת עזתים לישראל ולא יציאתם עם שבויים ממנה בשל חשש לפגיעה ב'לא מעורבים'. 85 מאנשי קיבוץ בארי נרצחו, 26 נחטפו לעזה וארבעה נעדרים.

המשמעות של 'הפללת מטרות' היא, שבונים טבלה של היתכנות הימצאות של לא מעורבים במטרה ולפיה מקבלים החלטה אם לאשר תקיפה, משמ 'להפליל את המטרה'. יתרה מכך. איזה לא מעורבים יכולים היו להיות בין אלה שחיללו את ריבונותה של ישראל באותו בוקר, שבזזו, אנסו ורצחו? ומה ההיגיון להקריב את האוכלוסיה האזרחית שלנו לטובת מטרה כזו?

זה מחבר אותנו לסוגיית הציות. למי יציית הצבא: לממונים עליו ע"פ חוק יסוד הצבא, או למערכת המשפטית

בשעה 1120 לערך, פקד אלוף הפיקוד לא לאפשר לשום רכב לצאת לרצועת עזה, כדי למנוע יציאת חטופים. המשמעות היא למעשה, הפעלת 'נוהל חניבעל'. זהו שמו של נוהל, שקבע שורה של תקנות במקרה של הכרזה על חטיפת חייל. הנוהל נוצר כדי להפעיל תגובה אוטומטית לסיכול חטיפה, בלי הצורך לקבל אישורים על כל פעולה, דבר שאורך זמן רב. הנוהל כולל מניעה בכל דרך אפשרית של התקדמות החוטפים, כולל הפעלת ירי מאסיבי לעברם. נוהל זה בוטל בעבר בשל 'קשיים משפטיים'. חיל האוויר יכול היה לעשות זאת! אבל, ההחלטה לא בוצעה ואלפי עזתים - מחבלים ו'בלתי מעורבים' - יצאו ונכנסו באין מפריע באופן חופשי, ב- 4-2 גלים של כניסה ויציאה, תלוי במקום.

ברור כי במחלוקת בין נתניהו ליועמ"שית ולפצ"רית צייתו הרמטכ"ל ומפקד חיל האוויר למשפטנים ולא למפקדיהם ע"פ חוק. וייס טוען שבידו הוכחות שהרמטכ"ל סרב לקבל הכרזת מלחמה וחפץ לעשות 'מבצע' ולא מלחמה.

כל אלה מחזירים אותנו לשאלה שהייתה דומיננטית כל כך בתקופת המחאה, למי אמורים גופי הממשל לציית ברגע של מבחן:

במצב חירום אסור להמתין לאישור משפטי של הגדרת המצב

כבר אמר האלוף במיל' גרשון הכהן בהזדמנויות קודמות ובהקשרים אחרים:

"זה בדיוק הדבר המאפיין קטגורית מצב חירום בהיותו חסר תקדים ובוודאי בלתי ניתן לתפיסה על ידי סדרני חוק ומשפט שכל חשיבתם כבולה לדפוסים המוכרים כתקדים שכבר היה. מצב חירום מעצם טבעו הוא בעליל מעל לחוק ומשפט זה מצב שתפקוד רלוונטי ויעיל בכל מה שמתרחש מחייב שבירת כל הכללים והמוסכמות. את העיקרון הזה למדתי ממפקדי ומורי אפרים לאור שהוא מומחה בינלאומי לתופעות חירום כאלה. לזה בדיוק גייס בן גוריון את מושג הממלכתיות בהצבתו כמצפן על גם למצבי חירום ביכולת לפעול בשם הממלכתיות מעל לכל חוק ונוהל"

מאז, עושים הנוגעים בדבר הכל כדי להגן על עצמם דרך הסתרת הסיפור, בעזרת צווי איסור פרסום

כדאי לדעת: מבין המדינות הדמוקרטיות, לכאורה, אנחנו המדינה עם כמות צווי איסור הפרסום הגבוהה בעולם, הרבה מעבר לארצות הברית הגדולה אפילו... והרוב כדי לכסות את ישבנם של מקבלי ההחלטות.

לסיכום, נותרו שאלות קשות

• האם נמשיך לתת למשפטנים לנהל את חיינו?
• האם שורש כל רע במדינה דמוקרטית, איננו חוסר הצייתנות הבולט כל כך, של הדרג הביטחוני לדרג המדיני?
• נתניהו מנוע מלצאת נגד המשפטנים בשל ניגוד האינטרסים שלו, אבל מבקר המדינה יכול. האם זו הסיבה שבג"ץ אוסר על מבקר המדינה, לחקור את המחדל?
• איך אפשר להקים ועדת חקירה ממלכתית בראשות שופט עליון, כשבג"ץ טובל עד ראשון באחריות להוראות הפתיחה באש?
• האם לא הגיעה העת לדרוש מאלה, שנטלו לעצמםאת הסמכויות, לקחת באמת (לא הצהרתית) גם אחריות על מעשיהם?

אין סמכות בלי אחריות! בין אם וייס טועה ובין אם לא, חייבות שתיהן להתייצב מול הציבור ולתת דין וחשבון על עלילות אותו יום מר ונמהר ותוצאותיו. בשביל זה לא צריך ועדת חקירה ממלכתית!

[לאוסף המאמרים בנושא 'מלחמת חרבות ברזל', לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

• אוסף המאמרים בנושא 'מלחמת חרבות ברזל'.
• הרחבת המושג: 'אסטרטגיה'.
• אוסף המאמרים על 'עוצמה'.
• אוסף המאמרים אודות תופעת התוצאות הבלתי צפויות (תב"צים).
• הרחבת המושג: פרודוקטיביות של מערכת מורכבת.

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2023), אוסף המאמרים בנושא מלחמת חרבות ברזל', ייצור ידע, 8/10/23.
• פנחס יחזקאלי (2014), אסטרטגיה, ייצור ידע, 2/5/14.
• פנחס יחזקאלי (2018), הכל על העוצמה באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 23/8/18.
• פנחס יחזקאלי (2014), התוצאות הבלתי צפויות, ייצור ידע, 12/4/14.
• פנחס יחזקאלי (2014), פרודוקטיביות של מערכת מורכבת, ייצור ידע, 26/6/14.