תקציר: מדוע צה"ל לא עשה שימוש במתקפת הביפרים ומכשירי הקשר שיצרה כאוס בשורות חיזבאללה ב- 18-17 בספטמבר 2024 כמהלך מקדים לפלישה צבאית שתכפה עליו את תנאיו? מאותה סיבה שהוא מדשדש בזירת עזה כבר שנה ואיננו מסוגל להכריע. הכשל הזה נובע מדוקטרינה מטופשת, המשותפת לצה"ל, לארצות הברית וליתר צבאות המערב: 'דוקטרינת ההרתעה'.

עודכן ב- 19 בספטמבר 2024

ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדיניות של המכללה לביטחון לאומי, צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.

זהו מאמר המבטא את דעתו של הכותב ואת הערכותיו המקצועיות בלבד.

*  *  *

ב- 17 וב- 18 בספטמבר 2024 רעדה לבנון. ביפרים, מכשירי קשר ומכשירים דיגיטליים נוספים של מחבלי חיזבאללה התפוצצו, בו זמנית, בידיהם, בפניהם ועל גופם של פעילי חזבאללה. יותר מ-3,000 פצועים הגיעו לבתי החולים, מאות מהם במצב קשה. יותר מעשרה נהרגו, בין הפצועים היה גם השגריר האיראני.

פעולת סייבר כה מקיפה יצרה ציפיות ברורות לתחילת מתקפה צה"לית שתכפה על חיזבאללה נסיגה אל מעבר לליטאני, על מנת להחזיר את תושבי הצפון לבתיהם. אולם מאומה לא נעשה. מדוע?

מאותה סיבה שצה"ל מדשדש בזירת עזה כבר שנה ואיננו מסוגל להכריע. מאותה סיבה שכל העימותים עם עזה לפני כן הסתיימו ב'כלום ושום דבר', ומאותה סיבה שגם במלחמת לבנון השנייה לא הצליח צה"ל במשימותיו, למרות להג בלתי פוסק במשך יותר מעשור, של גורמי ביטחון ופוליטיקאים על 'האויב מורתע'.

זו 'דוקטרינת ההרתעה' טמבל!

שרשי השבר הזה התהוו בין 2002 ל- 2004, כשבכירי המערכת הביטחונית גיבשו דוקטרינה חדשה, היא 'דוקטרינת ההרתעה', שהחליפה את 'דוקטרינת ההכרעה' המקורית. שינוי זה יצר כשל דורי, ששותפיים לו כל הרמטכ"לים, דן חלוף במידה מסוימת, ובאופן מוחלט, כל הרמטכ"לים מבוגי יעלון ואילך (שי, 2024).

משמע, במקום שצה"ל יכריע את המלחמה באמצעות רעיון תחבולני, וימגר את האוייב על מנת להביסו. לצורך כך, נדרשת השקעה אדירה בשני תחומים: תחום המודיעין וחיל האוויר, על חשבון הכוח המתמרן שהפך, לכאורה, למיותר. אל"ם בדימוס, ד"ר חנן שי (ראו הסרטון בסוף המאמר) מציין את הפרדוקס כי בעוד שצה"ל ויתר בכך על עקרונות המלחמה וכלליה, דווקא צבאות הטרור שסביבנו פועלים בדבקות מלאה בעקרונות אלה (שי, 2024).

שינוי הדוקטרינה מהווה נקודת מפנה בתפיסת הביטחון הלאומי הישראלית, אשר משקפת שינוי לא רק במצב הביטחוני בשטח אלא גם בשינויי גישה בתיאוריה הצבאית הגלובלית. המעבר הזה אינו אירוע מבודד אלא מתבסס על התפתחות רעיונית, שמקורה, בין היתר, במחשבה הצבאית המודרנית ובתאוריות מדיניות וצבאיות רחבות יותר.

ואגב, השינוי הדרמטי הזה התרחש בלי לעדכן הדרג המדיני, ש'הזיזו לו את הגבינה', קל וחומר לבקש אישור. אפילו ראש הממשלה הדומיננטי, אריאל שרון לא עודכן ובטח לא אישר, וגם לא אהוד אולמרט, שנכנס למלחמה בלי להבין שאין כבר לצה"ל יכולת הכרעה ורצון להכריע. גם לא בנימין נתניהו, שהעניין שלו בתחום הביטחון היה מוגבל מלכתחילה, ושהותיר את המלאכה בידי הדרג המקצועי.

'דוקטרינת ההכרעה' הוותיקה: תפיסה של עימותי מדינות לאום

'דוקטרינת ההכרעה', שהייתה נהוגה בצה"ל במשך עשרות שנים עד 2004, התבססה על התפיסה שיש להשיג ניצחון מוחץ בשדה הקרב על מנת להבטיח את ביטחון המדינה. גישה זו הייתה עמוד התווך של האסטרטגיה הישראלית מאז הקמת המדינה. דוקטרינה זו נשענה על ההנחה שאויבי ישראל – מדינות ערב השכנות – ינסו להשמיד את המדינה ולכן על ישראל להגיב בכוח מוחץ ומכריע.

מלחמות כמו מלחמת ששת הימים ומלחמת יום הכיפורים היוו ביטוי מלא של דוקטרינה זו. הניצחון במלחמות אלו הושג דרך מהלכים צבאיים רחבי היקף שכללו כיבוש שטחים, השמדת כוחות האויב וחיסול יכולותיו הצבאיות. אולם בשנות התשעים של המאה הקודמת ותחילת שנות ה-2000, השינויים בזירה האזורית, ובעיקר הופעתם של ארגוני טרור כמו חמאס וחיזבאללה, ערערו - לדעת הדרג הביטחוני - את יכולתה של ישראל ליישם את 'דוקטרינת ההכרעה' בצורה אפקטיבית. הם ביקשו לסגל את צה"ל למציאות חדשה, שבה לא ניתן עוד להכריע אויבים כמו ארגוני טרור באמצעות כיבוש שטח או חיסול כוחותיהם הפיזיים בלבד. ארגונים אלו פועלים ללא תלות במבנים מדינתיים, אינם נשענים על שטחים מובהקים ותלויים בתמיכה אזרחית רחבה, דבר שמקשה על הכרעה ברורה.

דוקטרינת ההרתעה והשפעתה: גישה שונה (ומטופשת) לאיומים לא-מדינתיים

'דוקטרינת ההרתעה' מתמקדת ביצירת איזון בין עוצמה צבאית והפעלת לחץ על האויב לבין הרצון להימנע ממעורבות ישירה בלוחמה רחבת היקף, הכרוכה בנפגעים רבים. הוגיה, ראו בה תפיסה מתאימה לאתגרים שמעמידים ארגונים לא-מדינתיים ואיומים א-סימטריים כמו חמאס וחיזבאללה.

במקום לנסות ולהשמיד את ארגוני הטרור לחלוטין, צה"ל החל לפעול במטרה להרתיע אותם מהתקפות נוספות על ישראל, באמצעות יצירת נזק כלכלי, מבצעי וצבאי משמעותי מספיק כדי לגרום להם לחשב מחדש את צעדיהם. בנוסף, ישנו דגש על שימוש בכוח צבאי באופן ממוקד ומינימלי ככל האפשר כדי למנוע פגיעה באוכלוסיות אזרחיות, ולהשאיר את השטח המדיני עבור מהלכים דיפלומטיים וכלכליים.

שינוי הדוקטרינה השפיע באופן משמעותי על התנהלות המבצעים הצבאיים של ישראל מאז 2004. מלחמת לבנון השנייה התנהלה כפארסה צבאית, ללא כל ניסיון להכריע. אבל, במקום שיבינו בכירי הביטחון את הכשל, הם נאחזו בשקט בגבול כהוכחה להצלחתה, בלי להבין שאת השקט מנצל האויב להתעצמות, ולבנית טבעת האש והחנק סביב ישראל, ולהכנת כוחות מסתערים שיכריעו את המלחמה.

מבצעים כמו "עופרת יצוקה" (2008–2009), "עמוד ענן" (2012) ו"צוק איתן" (2014) מייצגים גישה שבה המטרה העיקרית היא להרתיע את האויב ולגרום לו להפחית את פעולותיו ההתקפיות, במקום להוביל לניצחון מכריע.

בזירה הבינלאומית, הגישה הזו משקפת את הגישה, שניצחון מוחץ אינו תמיד הפתרון היעיל ביותר. הדוקטרינה מתמקדת ביכולת לנהל עימותים לאורך זמן תוך שמירה על עליונות צבאית ודיפלומטית, מבלי להידרדר ללחימה ממושכת שפוגעת בלגיטימציה המדינית של ישראל בזירה הגלובלית.

[למאמרו של ד"ר פנחס יחזקאלי: חמש תפיסות שמונעות מצבאות פרוגרסיביים להילחם ולנצח ניצחונות מוחלטים, לחצו כאן]

רקע תאורטי

1. מחשבתו של פרנסיס פוקויאמה ותפיסת הביטחון המודרנית

בספרו: 'קץ ההיסטוריה. האדם האחרון' (1992) של פרנסיס פוקויאמה (ראו תמונה למטה), הוא טוען כי עם נפילת הקומוניזם והניצחון של הליברליזם המערבי, ההיסטוריה הגיעה לשלב סופי שבו הדמוקרטיה הליברלית היא הצורה העליונה של שלטון. תזה זו השפיעה רבות על השיח המדיני והביטחוני הגלובלי בשנות ה-90 וה-2000. אף על פי שספרו של פוקויאמה לא עסק ישירות באסטרטגיות צבאיות, הוא הציב את הבסיס לתפיסת עולם שקידמה את רעיון המאבק האידיאולוגי כמכריע פחות, והדגישה את חשיבותם של יציבות, ניהול עימותים מתמשכים, והרתעה כאסטרטגיה עיקרית בעידן שבו עימותים מוחלטים או מלחמות טוטליות הפכו פחות ישימים בזירה הבינלאומית.

על פי פוקויאמה, העולם שאחרי המלחמה הקרה כבר לא יתבסס על קונפליקטים רעיוניים גדולים אלא על ניהול הסדר הבינלאומי והבטחת היציבות. עידן המלחמות הגדולות חלף עם קריסת הקומוניזם. במובן הזה, המעבר של צה"ל מדוקטרינת ההכרעה לדוקטרינת ההרתעה קשור לתפיסת העולם שאחרי 'קץ ההיסטוריה' שבו המטרה המרכזית היא שמירה על סדר ויציבות תוך התמקדות בהרתעת גורמים שמנסים לערער את המערכת הקיימת, ולא בניצחון מכריע עליהם. ההרתעה נתפסת כאן לא רק ככלי צבאי, אלא ככלי פוליטי שנועד לשמר את הסטטוס-קוו מול גורמים שלא ניתן להכריעם באופן מסורתי.

הנחות היסוד של פוקויאמה, שבהן היציבות הגלובלית והקפיטליזם הדמוקרטי הם העתיד המוסכם, תאמו את המציאות שבה ישראל מצאה את עצמה בעשור הראשון של המאה ה-21. האיומים כלפי ישראל לא נבעו עוד מצבאות מסורתיים או אידיאולוגיות קיצוניות שמאיימות על הסדר העולמי, אלא מארגונים לא-מדינתיים. הדגש על הרתעה במקום על הכרעה מוחלטת שיקף את הרעיון שפוקויאמה הציג: אין עוד מאבק טוטאלי על צורת המשטר, אלא ניסיון לשלוט במוקדי חיכוך ולהרתיע גורמים מקומיים שעלולים לערער את הסדר הקיים.

פוקויאמה התייחס גם לחשיבות של הפעלת כוח באופן זהיר בעידן שבו עימותים גדולים עלולים להוביל לתוצאות בלתי צפויות מבחינה גלובלית. גם כאן, דוקטרינת ההרתעה של צה"ל התמקדה בהפעלת כוח מדוד, במניעת עימותים רחבי היקף והסלמה, והעדפת כלים טכנולוגיים, מודיעיניים ודיפלומטיים לצורך ניהול עימותים.

בסיכומו של דבר, תפיסת ההרתעה של צה"ל הושפעה ממחשבותיו של פוקויאמה על כך שההיסטוריה אינה מתקדמת עוד דרך מאבקים צבאיים טוטאליים, אלא דרך ניהול סכסוכים ממושכים, איזון כוחות, ושמירה על יציבות, תוך הסתגלות לאיומים מתפתחים בעולם המשתנה.

2. מחשבתו של סמואל הנטינגטון בספרו, "התנגשות הציוויליזציות"

בספרו המפורסם "ההתנגשות בין הציוויליזציות" (1996), הציע הנטינגטון תיאוריה הפוכה לזו של פוקויאמה וצדק: בעידן הפוסט-מלחמה הקרה, הקונפליקטים העולמיים יתרכזו סביב קווי תפר תרבותיים וציוויליזציוניים ולאו דווקא בין מדינות לאום. למרות שהנטינגטון התמקד בעיקר במתחים הגלובליים ולאו דווקא בקונפליקטים צבאיים ישירים, גם רעיונותיו השפיעו עמוקות על התפיסה שעמדה בבסיס שינויי הדוקטרינה בצבאות מערביים רבים. המעבר של צה"ל ל'דוקטרינת ההרתעה' יכול להתפרש כחלק מההכרה בשינויים מהותיים בסוגי האיומים שעומדים בפני ישראל: יריבים שאינם מדינות לאום קלאסיות אלא ארגוני טרור שאינם כפופים לחוק הבינלאומי או למוסדות מדינתיים.

בתוך כך, הנטינגטון הדגיש את החשיבות של הסתגלות מהירה לעולם שמשתנה מבחינה ביטחונית ומדינית. השינויים הללו נראו גם בהגות הצבאית האמריקנית בעשורים האחרונים של המאה ה-20 ותחילת המאה ה-21, שהתמודדה עם תופעות דומות של לוחמה א-סימטרית, מלחמות גרילה והצורך בהרתעה במקום הכרעה ברורה ומיידית.

3. השפעת הוגי דעות צבאיים על דוקטרינת ההרתעה

דוגמה קלאסית לכך הוא הגנרל הבריטי רופרט סמית, פיקד על הדוויזיה המשוריינת המלכותית במלחמת המפרץ הראשונה 1991, ועם השנים הפך להוגה צבאי רב השפעה על התפתחות הצבאות במערב במאה ה-21. בספרו רב המכר "התועלת שבכוח" פורסם ב-2005, טען ש"מלחמות אינן קיימות עוד". אמנם הסביר סכסוכים וקרבות ימשיכו להתקיים, אך "מלחמה במושג התודעתי הכולל... מלחמה כאירוע מסיבי מכריע אינה קיימת עוד."  על נחיצות הטנקים ההולכת ודועכת קבע: "השימוש בטנק כמכונת מלחמה, המאורגנת במסגרות משוריינות, המיועדות להילחם ולהשיג הכרעה, לא התרחש בשלושים השנים האחרונות, וככל הנראה גם לא יקרה יותר" (הכהן, 2024).

4. השפעת ה- WOKE על דוקטרינת ההרתעה

ה-WOKE מהווה אתגר מורכב לדוקטרינות הצבאיות המסורתיות, הן בארה"ב והן בישראל, בשלושה תחומים עיקריים:

• התחשבות בהשלכות הומניטריות: בדומה להשפעה על הדוקטרינה האמריקאית, ה-WOKE עשוי לעודד את ישראל להתחשב יותר בהשלכות ההומניטריות של פעולות צבאיות, במיוחד על האוכלוסייה הפלסטינית. זה עשוי להוביל להגבלות על שימוש בכוח ולהעדפת פתרונות מדיניים.
• ביקורת בינלאומית: ה-WOKE עשוי להגביר את הביקורת הבינלאומית על פעולות צבאיות ישראליות, במיוחד אם הן נתפסות כלא מידתיות או כפוגעות בזכויות אדם. זה משפיע על יכולתה של ישראל להרתיע אויבים פוטנציאליים ולהגביל את חופש הפעולה שלה.
• לגיטימציה פנימית: ה-WOKE עשוי להוביל לחשיבה מחודשת על הלגיטימציה של פעולות צבאיות בקרב הציבור הישראלי, במיוחד בקרב הדור הצעיר של בני 'ישראל הרשונה'. זה מקשה על קבלת ההחלטות בנושאים ביטחוניים ומשפיע על האפקטיביות של דוקטרינת ההרתעה (ראו הכתבה למטה):

אין ארוחות חינם, בטח לא לאימוץ דוקטרינות מופרכות

החטא הקדמון הוא החלפת הדוקטרינה ללא אישור הדרג המדיני. המחיר בלט מאוד למשל במלחמת לבנון השניה, כאשר אהוד אולמרט כראש ממשלה החליט להילחם כדי 'להסיר את האיום', אבל הצבא שעמד לרשותו כבר לא היה צבא בנוסח מלחמת שלום הגליל, שנבנה כדי להכריע. לא היו לו אז גם תוכניות מגרה איך להכריע. התוצאה הייתה התבוססות בשטח עד שחיזבאללה סיים את הלחימה. אחרי המלחמה הוקמו שתי ועדות: ועדת וינוגרד וועדת דן שומרון. שתיהן השתוממו מהדוקטרינה שאימץ צה"ל, ושתיהן הורו להחליפה, אולם מאומה לא בוצע.

ב- 2014 ב'צוק איתן' שוב נקלעה ישראל לאותה סיטואציה. מסקנות הוועדות נשכחו וצה"ל המשיך בדוקטרינת ההרתעה כרגיל, לא ניצל את ההזדמנות לסיים את האיום, יצא מהשטח, ואפשר להם להשתקם ולהתעצם, עד ה- 7 באוקטובר 2024 (שי, 2024).

תופעה דומה חזרה על עצמה בעזה ב- 2023, כשהצבא מצא את עצמו נדרש להיכנס לעזה ולא היו לו תוכניות, וגם לא יכולת הכרעה. התוצאה: אנחנו מתבוססים שם עד עכשיו, בלי לסיים את המלחמה בצורה אפקטיבית (שי, 2024).

אם אין צורך בהכרעה, אין צורך בדרג מתמרן, והדוקטרינה הזו הביאה לניוון הדרג המתמרן (שי, 2024). אחת הטענות המרכזיות נגדה היא שהיא יוצרת תחושה של אי הכרעה, שלפיה ישראל אינה יכולה להכריע את אויביה, דבר שעלול להוביל לתחושת חוסר יציבות מתמשכת. במקביל, נשאלת השאלה האם ארגוני טרור באמת נרתעים לאורך זמן, או שמא הם פשוט מכינים את הקרקע לסיבוב הבא של עימות.

ביקורת נוספת נוגעת לדילמות מוסריות שנובעות מהשימוש בהרתעה צבאית. כאשר פעולות הרתעה כוללות התקפות על תשתיות אזרחיות או גורמות לנזק היקפי לאוכלוסייה אזרחית, קיים חשש לפגיעה במעמדה המוסרי של ישראל בעולם.

סיכום

המעבר מדוקטרינת ההכרעה לדוקטרינת ההרתעה בשנת 2004 מציב את ישראל במסגרת חדשה של התמודדות עם איומים עכשוויים. על בסיס רעיונות של הוגים כמו הנטינגטון ותיאוריות אמריקניות מודרניות, שינה צה"ל את תפיסת ההפעלה שלו - ללא אישור וללא ידיעת הדרג המדיני - כדי להתמודד עם איומים לא-מדינתיים. ההרתעה הפכה לכלי המרכזי בניהול הסכסוכים של ישראל, תוך שהיא מנסה לאזן בין הצורך לשמור על ביטחון המדינה לבין שמירה על לגיטימציה בינלאומית.

למרות השפעתו הרחבה, רעיונותיו של פוקויאמה ספגו ביקורת, במיוחד לאור עלייתם של איומים חדשים בזירה הגלובלית כמו טרור עולמי וארגונים לא-מדינתיים, אשר הציבו אתגר משמעותי לסדר הליברלי שהוא חזה. איומים אלו המחישו כי קץ ההיסטוריה לא התרחש כפי שפוקויאמה ציפה, מה שגרם לרבים לתהות האם דוקטרינות כמו ההרתעה אכן מספיקות כדי להתמודד עם הבעיות החדשות בעולם הפוסט-מודרני.

נספח: אל"ם במיל' ד"ר חנן שי על המעהבר של צה"ל ל'דוקטרינת ההרתעה והשלכותיה:

[לאוסף המאמרים אודות 'הרתעה', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על 'הכרעה', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים בנושא 'מלחמת חרבות ברזל', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים בנושא תפיסת/תורת הביטחון, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על דוקטרינה - תפיסת הפעלה ארגונית, לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

• אוסף המאמרים אודות 'הרתעה'.
• אוסף המאמרים בנושא 'מלחמת חרבות ברזל'.
• אוסף המאמרים באתר בנושא תפיסת/תורת הביטחון.
• הרחבת המושג 'אסטרטגיה'.
• אוסף המאמרים על 'הכרעה'.
• הרחבת המושג: 'התרעה'.
• הרחבת המושג 'ניצחון'.
• הרחבת המושג 'התהוות'.
• הרחבת המושג: 'מורכבות'.
• אוסף המאמרים בנושא קבלת החלטות.
• אוסף המאמרים על דוקטרינה - תפיסת הפעלה ארגונית.
• הפודקאסט של אל"ם בדימוס, ד"ר חנן שי: השינוי הדרמטי בצה"ל שהוביל ל-7 באוקטובר.
• הרחבת המושג: 'אין ארוחות חינם'.
• אוסף המאמרים על על מלחמת שלום הגליל ורצועת הביטחון.
• מאמרו של פנחס יחזקאלי: תא"ל ערן אורטל מספר איך הוחמצה מלחמת לבנון השנייה.
• הרחבת המושג 'התהוות'.
• אוסף המאמרים על עורמה ותחבולה.
• אוסף המאמרים באתר בנושא תפיסת/תורת הביטחון.
• הרחבת המושג, 'פרדוקס'.
• אוסף המאמרים על מלחמת ששת הימים.
• אוסף המאמרים על מלחמת יום הכיפורים.
• מאמרו של פנחס יחזקאלי: ניצחון. להשיג את המטרה.
• הרחבת המושג 'אפקטיביות'.
• הרחבת המושג: 'סדר'.
• אוסף המאמרים על 'הפרוגרסיבים החדשים ואנחנו'.
• הרחבה על מכת הנעורות, WOKE, הסדר התרבותי הפרוגרסיבי המטורלל.
• מאמרו של ד"ר פנחס יחזקאלי: חמש תפיסות שמונעות מצבאות פרוגרסיביים להילחם ולנצח ניצחונות מוחלטים.
• מאמרו של גרשון הכהן: גבורת השריונאים.

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2014), הרתעה, ייצור ידע, 2/5/14.
• פנחס יחזקאלי (2023), אוסף המאמרים בנושא 'מלחמת חרבות ברזל', ייצור ידע, 8/10/23.
• פנחס יחזקאלי (2018), תפיסת הביטחון הישראלית באתר 'ייצור ידע', ייצור ידע, 17/12/18.
• פנחס יחזקאלי (2019), הכל על 'הכרעה' באתר 'ייצור ידע', ייצור ידע, 8/11/19.
• פנחס יחזקאלי (2014), אסטרטגיה, ייצור ידע, 2/5/14.
• פנחס יחזקאלי (2014), הרתעה, ייצור ידע, 2/5/14.
• פנחס יחזקאלי (2016), התרעה, ייצור ידע, 20/10/16.
• פנחס יחזקאלי (2014), ניצחון: להשיג את המטרה, ייצור ידע, 2/5/14.
• יחזקאלי פנחס (2014), התהוות, ייצור ידע, 12/4/14.
• פנחס יחזקאלי (2014), מורכבות, ייצור ידע, 12/4/14.
• פנחס יחזקאלי (2015), קבלת החלטות, ייצור ידע, 8/6/15.
• פנחס יחזקאלי (2019), אוסף המאמרים על דוקטרינה - תפיסת הפעלה ארגונית, ייצור ידע, 24/9/19.
• חנן שי (2024), השינוי הדרמטי בצה"ל שהוביל ל-7 באוקטובר, דו-קאסט, 8/9/24.
• פנחס יחזקאלי (2014), אין ארוחות חינם, ייצור ידע, 2/5/14.
• פנחס יחזקאלי (2023), תא"ל ערן אורטל מספר איך הוחמצה מלחמת לבנון השנייה, ייצור ידע, 22/1/23.
• יחזקאלי פנחס (2014), התהוות, ייצור ידע, 12/4/14.
• פנחס יחזקאלי (2016), עורמה ותחבולה - למה וויתרנו עליהם?, ייצור ידע, 11/2/16.
• פנחס יחזקאלי (2018), תפיסת הביטחון הישראלית באתר 'ייצור ידע', ייצור ידע, 17/12/18.
• יחזקאלי פנחס (2014), פרדוקס - הסתירה שבפנים, ייצור ידע, 23/7/14.
• פנחס יחזקאלי (2018), מלחמת ששת הימים באתר ‘ייצור ידע’, ייצור ידע, 5/6/18.
• פנחס יחזקאלי (2018), מלחמת יום הכיפורים באתר ‘ייצור ידע’, ייצור ידע, 18/9/18.
• פנחס יחזקאלי (2014) ניצחון. להשיג את המטרה, ייצור ידע, 2/5/14.
• פנחס יחזקאלי (2014), אפקטיביות, ייצור ידע, 11/4/14.
• פנחס יחזקאלי (2014), סדר, ייצור ידע, 12/4/14.
• פנחס יחזקאלי (2014), הסתגלות, ניהול מסתגל וארגונים מסתגלים, ייצור ידע, 11/4/14.
• פנחס יחזקאלי (2022), הפרוגרסיביים החדשים ואנחנו באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 5/1/22.
• פנחס יחזקאלי (2022), מכת הנעורות, WOKE, הסדר התרבותי הפרוגרסיבי המטורלל, ייצור ידע, 2/10/22.
• פנחס יחזקאלי (2024), חמש תפיסות שמונעות מצבאות פרוגרסיביים להילחם ולנצח ניצחונות מוחלטים, ייצור ידע, 27/8/24.
• גרשון הכהן (2024) גבורת השריונאים, ייצור ידע, 29/10/24.