תקציר: תקיפת הביפרים ב- 17 בספטמבר 2024 פגעה בכבודו של חיזבאאללה והשפילה אותו. זה רע? ממש לא. אחד הפרדוקסים המטורפים ביחסי ישראל והמערב עם האסלאם המודרני הוא, שללא השפלה של הצד האסלאמי, אין לו לגיטימציה דתית להגיע לשלום זמני (הודנה) עם בני החסות, ה'דימי ה'מורדים באסלאם'. להשפלה יש תפקיד חשוב ביחסי האסלאם הרדיקלי עם היהדות והנצרות, כי לפי אמונתם הם אלה שחייבים להשפיל את היהודים והנוצרים, שיכולים לחיות באדמת הקדש מוסלמית רק כבני חסות (דימי), ולשלם מס גולגולת (ג'יזיה) וגם זאת תחת השפלה.

עודכן ב- 18 בספטמבר 2024

ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדניות של צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.

*  *  *

להשפלה יש תפקיד חשוב ביחסי האסלאם עם היהדות והנצרות. זאת כיוון שע"פ האסלאם, יהודים ונוצרים יכולים לחיות באדמת הקדש מוסלמית - למשל, בארץ ישראל - רק כבני חסות' ('דימי'), ולשלם מס גולגולת (ג'יזיה) וגם זאת תחת השפלה. תופעה זו זוכה להדגשה בזרמים הרדיקליים של האסלאם, אשר מבקשים לחזור ליסודות האסלאם הקדום, ולהחמיר ביחס לבני דתות אחרות החיים תחת שלטונם.

השפלה ממלאת תפקיד מכריע ביחסי האסלאם הרדיקלי עם הדתות המונותאיסטיות האחרות, היהדות והנצרות, מתוך תפיסת עולם דתית-משפטית ייחודית. ע"פ המסורת האסלאמית, יהודים ונוצרים נחשבים ל"אהל אל-כתאב" (אנשי הספר), כלומר, בעלי דת מונותאיסטית המבוססת על כתבים קדושים. בשל כך, מותר להם לחיות תחת שלטון מוסלמי, אך בתנאים מגבילים ומפלים. הם מוגדרים כ"דימי" – בני חסות – אשר שומרים על חופש דת מסוים בתמורה לקבלת שלטון מוסלמי עליהם ותשלום מס הגולגולת, הנקרא ג'יזיה [לאוסף המאמרים אודות 'פרדיגמת החשיבה המזרחית' ביחס למערבית, לחצו כאן].

הג'יזיה עצמה אינה נתפסת אך ורק כמס כלכלי, אלא גם כסמל לשליטה והשפלה. ההשפלה היא חלק אינהרנטי מיחסי החסות, כיוון שבאסלאם הרדיקלי קיים דגש על הבדל היררכי בין מאמיני האסלאם לשאר הדתות. המעמד הנמוך של הדימי הוא לא רק כלכלי או חברתי, אלא גם תיאולוגי. היהודים והנוצרים נתפסים כמי שסטו מדרך האמת, ומכאן זכותם להתקיים תחת חסות מוסלמית, אך לא כשווים. מסיבה זו, תשלום הג'יזיה לרוב מתבצע באופן משפיל, כאשר הדימי נדרש להצהיר במעמד ציבורי על קבלת השלטון המוסלמי, תהליך שנועד להבהיר את נחיתותו הדתית והחברתית.

בנוסף לכך, השפלה זו משקפת את התפיסה כי אדמת האסלאם היא קדושה ויש לשמור עליה מ"טומאת" נוכחותם של לא-מוסלמים. על כן, הקיום של יהודים ונוצרים במרחב האסלאמי חייב להיעשות בתנאים שיבטאו את נחיתותם, והימצאותם מתאפשרת רק כל עוד הם מכירים בעליונות המוסלמים.

התפיסה שלפיה השפלה היא חלק אינטגרלי מהיחסים בין מוסלמים לדתות אחרות אינה תופסת מקום רק בהיבט המשפטי והחברתי, אלא גם מהווה חלק מהמאבק התיאולוגי הרחב יותר של האסלאם הרדיקלי במערב ובתרבויות הלא-מוסלמיות. עבור זרמים אלה, השפלת היהודים והנוצרים מסמלת את ניצחון האסלאם, את עליונותו המוסרית והדתית, ואת חזרתו למעמדו העליון בהיסטוריה.

איך המוסלמים הרדיקלים תופסים מצבים שבהם הם מוצאים עצמם מושפלים ע"י יהודים או נוצרים?

בזרמים הרדיקליים של האסלאם, השפלה מצד יהודים או נוצרים נתפסת כהפרה חמורה של הסדר התיאולוגי והחברתי שהם מאמינים בו. ע"פ השקפתם, המוסלמים אמורים להיות בעלי עליונות דתית וחברתית. לכן, כל מצב שבו הם מוצאים עצמם מושפלים ע"י לא-מוסלמים נחשב לערעור על הסדר האלוהי, שבו המוסלמים אמורים להוביל. השפלה כזו נתפסת כאיום על הזהות הדתית והלאומית, וכגורם לחרדה קולקטיבית.

אסלאם רדיקלי נשען על תחושת גאווה דתית עמוקה ועל זיכרון היסטורי של עידן הזהב המוסלמי, שבו האימפריות האסלאמיות שלטו ביד רמה והובילו בתחומי הדת, התרבות והכוח הצבאי. מצבים שבהם המוסלמים מוצאים עצמם מושפלים – במיוחד בידי עמים שהם תופסים כנחותים מבחינה דתית, כמו יהודים או נוצרים – יוצרים דיסוננס עמוק ביחס למה שהם תופסים כסדר עולמי ראוי.

לדוגמה, הנרטיב סביב מדינת ישראל משקף במידה רבה את המתח הזה: תבוסות צבאיות למדינה יהודית קטנה כמו ישראל נתפסות כהשפלה לא רק צבאית, אלא גם דתית ומוסרית, כיוון שהיהודים נחשבים לפי מסורת אסלאמית מסוימת לנחותים מבחינה דתית ותיאולוגית. מצב שבו מוסלמים נשלטים או מוגבלים ע"י יהודים, אשר אמורים להיות במעמד נמוך כ"בני חסות", נחשב לטראומטי במיוחד מבחינת תומכי האסלאם הרדיקלי. תחושת השפלה זו מגבירה את הדחף לג'יהאד ולהחזרת הכבוד האבוד דרך מאבק אלים.

ביחס למערב, המצב דומה. שליטה מערבית במוסלמים, בין אם דרך כיבוש, סנקציות כלכליות, או אפילו השפעה תרבותית, נתפסת כהשפלה. תנועות רדיקליות רבות רואות את מעמדן הנמוך של מדינות מוסלמיות מול מעצמות המערב, כגון ארה"ב או מדינות אירופה, כתוצאה ישירה מכך שהן סטו מהדרך הדתית הנכונה או שהן מדוכאות ע"י כוחות זרים. תחושת השפלה זו היא מניע מרכזי לתפיסה רדיקלית של ג'יהאד, שנועדה לשקם את כבודם של המוסלמים ולהחזירם לעמדת עליונות כפי שהיה בעבר.

התמודדות עם תחושת השפלה זו נוגעת לרוב בצורך "להשיב את הכבוד" דרך חידוש השלטון האסלאמי (ח'ליפות) או דרך חידוש ההשפעה האסלאמית על האזורים שנחשבים לאדמות מוסלמיות.

הדרך היחידה שהאסלאם הרדיקלי יכול להגיע לסוג של 'שביתת נשק' זמנית עם היהודים והנוצרים הוא רק כשהוא חש מושפל

הטענה שהאסלאם הקיצוני יכול להגיע לסוג של "שביתת נשק" זמנית עם יהודים ונוצרים רק כאשר הם חשים מושפלים נשענת על עקרונות תיאולוגיים והיסטוריים באסלאם, ובעיקר על תפיסת העליונות המובנית של האסלאם מול דתות אחרות, כמו גם על פרשנות מסוימת של מושג ה"ג'יהאד" והיחסים עם "אהל אל-כתאב" (אנשי הספר). לפי ההבנה הרדיקלית של האסלאם, המטרה הסופית היא שליטה עולמית של האסלאם, ואילו כל מצב של שלום עם יהודים או נוצרים נתפס כהפוגה זמנית, הנקראת "הודנה", עד להשגת עליונות מוחלטת.

בראייה הרדיקלית, "שלום" עם יהודים או נוצרים אינו יכול להיות שוויוני, משום שהתפיסה היא שהם צריכים להיות במעמד נמוך יותר, כפי שתואר במעמד ה"דימי" (בני החסות). רק כאשר לא-מוסלמים מכירים בנחיתותם ובעליונות המוסלמים, ניתן לקיים איתם יחסים של הפוגה זמנית או מצב של אי-לוחמה. ההשפלה המובנית במסורת האסלאמית כלפי הלא-מוסלמים מבטיחה שהסדר הזה יישמר, ובמקרים בהם יהודים או נוצרים מסכימים לתנאים משפילים – כמו תשלום הג'יזיה או קבלת שליטה מוסלמית – ניתן לכונן מעין שקט זמני.

העיקרון הזה מתקשר גם לאופן שבו מוסלמים רדיקלים רואים את המצב של כיבוש או שליטה מוסלמית על אזורים שנחשבים קדושים לאסלאם. כל שליטה של יהודים או נוצרים על שטחים אלה, כמו ירושלים או אדמת פלסטין, נתפסת כהשפלה שמחייבת מאבק עד לשחרורם, או עד שהיהודים והנוצרים יכירו בעליונות המוסלמית.

עקרון ההודנה: ההודנה, הנזכרת בתולדות האסלאם כמתן הפוגה זמנית בלחימה, נובעת מתפיסה פרגמטית שבה מותר למוסלמים להפסיק את הג'יהאד כאשר הם נחלשים או שאין להם את הכוח הדרוש לנצח. פה, ממשלאת ההשפלה תפקיד קריטי בהכרה הזו. עם זאת, ההפוגה היא תמיד זמנית, והמאבק האידיאולוגי לא מסתיים. באסלאם הקיצוני, שלום אמיתי עם יהודים או נוצרים אפשרי רק אם הם ייכנעו לחלוטין ויחיו במעמד מושפל תחת שלטון מוסלמי.

הנכונות של תנועות אסלאמיות רדיקליות להגיע להסכמים זמניים תלויה לרוב במאזן הכוחות ובתחושת העליונות. כאשר הם חשים חזקים, התפיסה היא שמאבק ישיר עד לניצחון הוא הדרך הנכונה. אולם, כאשר הם חשים חלשים או במצב של נחיתות, הם עשויים לחתום על הסכמי שלום זמניים – הודנות – שנועדו להרוויח זמן, להתעצם, ולהשיב את כבודם. גם במצבים כאלה, המטרה האסטרטגית נשארת קבועה: שליטה עליונה של האסלאם.

דוגמה היסטורית היא הסכם חודיביה: הסכם חודיביה (628 לספירה) בין מוחמד לבין שבט קורייש מהווה דוגמה מובהקת לדרך שבה האסלאם מתייחס להסכמי שלום זמניים. ההסכם נחתם כאשר הכוח המוסלמי היה חלש יחסית, אך הוא שימש כאסטרטגיה לרכישת זמן להתעצמות צבאית ומדינית. בהמשך, לאחר שמוחמד והשבטים המוסלמים התחזקו, הם הפרו את ההסכם ותקפו את מכה.

מנקודת מבט זו, אסלאם רדיקלי עשוי להגיע להסכמי הפוגה רק כאשר הוא מרגיש נחות זמנית, אך שאיפתו הסופית תמיד תהיה השגת עליונות מוחלטת, ובסופו של דבר, "שלום" עם יהודים ונוצרים יתרחש רק כאשר הם יהיו במעמד מושפל ומנוהל תחת שלטון מוסלמי.

[לאוסף המאמרים אודות 'פרדיגמת החשיבה המזרחית', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על הצד האפל של האסלאם, לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

• אוסף המאמרים בנושא מלחמת שמחת תורה 2023 – 'מבצע חרבות ברזל'.
• אוסף המאמרים אודות 'פרדיגמת החשיבה המזרחית', ביחס למערבית.
• אוסף המאמרים על הצד האפל של האסלאם.
• אוסף המאמרים על דמי חסות (פרוטקשן) וכופרים בני חסות ('דימי').
• הרחבת המושג: 'אסטרטגיה'.

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2023), אוסף המאמרים בנושא מלחמת שמחת תורה 2023 – 'מבצע חרבות ברזל', ייצור ידע, 8/10/23.
• פנחס יחזקאלי (2018), פרדיגמת חשיבה מזרחית מול המערבית, באתר 'ייצור ידע', ייצור ידע, 1/7/18.
• פנחס יחזקאלי (2023), הצד האפל של האסלאם באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 5/12/23.פנחס יחזקאלי (2014),
• פנחס יחזקאלי (2022), דמי חסות (פרוטקשן) ו'כופרים בני חסות' ('דימי') באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 8/8/22.
• אסטרטגיה, ייצור ידע, 2/5/14.