תקציר: הרוח שינתה את כיוונה. את קבלות הפנים החמות למהגרים במערב מחליפה מדיניות אגרסיבית של צמצום הגירה ועידוד מהגרים לעזוב. האם המערב נזכר מאוחר מידי? האם המדיניות תוביל לצמצום הבעיה או שמא תחמיר את התנאים הקיימים ותיצור אתגרים חדשים? רק הזמן יוכל לתת תשובה לשאלה זו.

ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדיניות של המכללה לביטחון לאומי, צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.

זהו מאמר המבטא את דעתו של הכותב ואת הערכותיו המקצועיות בלבד.

*  *  *

הרוח שינתה את כיוונה, ותרבות האשמה המערבית חלפה מסתבר מן העולם. רק לפני עשור קידמו רבים את המהגרים בשלטי ברוכים הבאים (ראו תמונה למטה)... לא עוד. לאחרונה סגרה גרמניה את גבולותיה להגירה, והחלה לגרש מהגרים מתחומה. הולנד ביקשה ביטול של הסכם ההגירה של האיחוד האירופי. מאויימים מעלייתו המטאורית של הימין, הפוליטיקאים האירופים מתחילים להתעורר... (מאוחר מידי?)

באיחור ניכר מבינים כבר רבים במערב, שההגירה היא אתגר כלכלי, חברתי וביטחוני שיצא משליטה, והפך לסוגייה קיומית עבורו. לכן, מתחיל להיווצר לחץ גובר והולך על המהגרים לשנות כיוון ולעזוב את גבולות המדינות הקולטות. מדינות רבות מפתחות אסטרטגיות במטרה לצמצם את הגעת המהגרים ואף לעודד את אלו שכבר נכנסו לעזוב. התופעה הזו מתעצמת במיוחד במדינות אירופה ובצפון אמריקה.

במאמר זה אבחן את האמצעים בהם נוקטים מדינות המערב, את ההשפעות החברתיות והפוליטיות של צעדים אלו, ואת הביקורת המתעוררת סביבן.

מדינות מזרח אירופה מנעו ומונעות עד היום הגירה לתחומן

מדינות מזרח אירופה, כולל פולין, הונגריה, סלובקיה וצ'כיה - בגיבוי הציבור המקומי המתנגד להגירה, ומתוך רצון להגן על ערכים מסורתיים ולמנוע שינויים תרבותיים מהירים - פיתחו מלכתחילה מדיניות נוקשה נגד הגירה, במטרה להגן על אופיין הלאומי והתרבותי. המדיניות הזו נובעת משילוב של סיבות פוליטיות, חברתיות והיסטוריות. היא מתקיימת בעקשנות, למרות מתח רב וביקורת בינלאומית של מדינות פרוגרסיביות - בייחוד צרפת, גרמניה וקברניטי האיחוד האירופי - ושל ארגונים לזכויות אדם, שטוענים שהמדיניות פוגעת במהגרים ומפירה את עקרונות היסוד של האיחוד האירופי, כולל חופש התנועה, הזכות למקלט ואחריות משותפת לטיפול בפליטים.

הצעדים שננקטים במדינות אלו והמניעים שמאחורי מדיניות זו:

• חסימת גבולות: מדינות מזרח אירופה מונעות כניסת מהגרים על ידי הקמת גדרות, מחסומים ושימוש בכוחות צבאיים לאורך הגבולות. לדוגמה, הונגריה הקימה גדר בגבול עם סרביה בקריאה לעצור את זרם המהגרים שהגיעו דרך הבלקן ב-2015.
• חקיקה מחמירה נגד הגירה: החוקים הקיימים במדינות מזרח אירופה מקשים על מהגרים להגיש בקשות מקלט. הונגריה, למשל, אימצה חוקי חירום שאפשרו מעצרים מהירים של מהגרים וגרושם המיידי. חוקים אלו כוללים גם קנסות ועונשים כבדים על עזרה למהגרים, מה שהוביל לכינוי "חוק עצור את סורוס" בשל פגיעתו בארגונים לא ממשלתיים שסייעו למהגרים.
• תיאום בין מדינות: מדינות מזרח אירופה פועלות במשותף במועצת ויסגרד (V4), המורכבת מהונגריה, פולין, צ'כיה וסלובקיה, כדי לתאם את המדיניות נגד ההגירה ולמנוע קבלת מכסות פליטים כפי שהציע האיחוד האירופי.
• איסור על בניית מסגדים בכלל, ובבתי דירות בפרט.
• איסור לבישת בורקה, חיג'אב וניקאב [הרחבה בסוגיה זו ראו במאמר: מלחמת התרבות של אירופה. המאבק על הבורקה החיג'אב והניקאב].

המניעים למדיניות נוקשה נגד הגירה

• הגנה על זהות לאומית ותרבותית: מדינות מזרח אירופה מתגאות במורשת הלאומית והדתית שלהן, במיוחד הקתולית והאורתודוקסית. הפוליטיקאים באזור מציגים את ההגירה המוסלמית כגורם המאיים על זהות זו, ודואגים לעורר תחושת סכנה בקרב הציבור.
• תגובות לעבר ההיסטורי: מדינות אלו מתייחסות להיסטוריה של כיבושים זרים ולשליטה קומוניסטית כגורמים שמחזקים את הרצון לשמור על עצמאות וריבונות. החוויה ההיסטורית של שליטה חיצונית גורמת לרתיעה מכל איום חדש, שמגביר את הרצון לשלוט במי נכנס לשטח המדינה.
• ביטחון לאומי ופחד מטרור: פוליטיקאים במזרח אירופה מקשרים בין הגירה לפיגועים ומעשי טרור במערב אירופה. החשש מפני פשיעה, קיצוניות וטרור מוצג כאחד ההצדקות המרכזיות למדיניות הנוקשה.
• התנגדות ללחצי האיחוד האירופי: מדינות מזרח אירופה רואות בלחצים של האיחוד האירופי להכניס מהגרים ניסיון לכפות עליהן ערכים שלא תואמים את התרבות המקומית. הן מעדיפות לשמור על מדיניות עצמאית המותאמת לצרכיהן, גם במחיר סנקציות כלכליות או פוליטיות מצד בריסל.

בתמונה למטה: מדינות מזרח אירופה - שלא התנוונו בתוך השפע והעושר של 70 השנים האחרונות - מתכוונות לשרוד... הנה, כך רומניה 'מברכת' את הפליטים המגיעים לשעריה: בשלט בגבול עם רומניה כתוב - "ברכים הבאים לרומניה, כאן אין מקומות עבודה, אין בתי חולים, בתי ספר ואוטוסטרדה, ואין לנו כסף... דרך צלחה בחזרה":

מי שהראה לאירופים את הכיוון היו דווקא התורכים...

מתיחות בין מהגרים למקומיים איננה נחלת המערב דווקא. גם תורכיה ידעה בשנים האחרונות מהומות על רקע עויינות גוברת כלפי מהגרים, שהביאה לחזרה של חלקם לארצותיהם. העוינות כלפי המהגרים גברה על רקע מתחים כלכליים, חברתיים וביטחוניים, כאשר התורכים האשימו את המהגרים בהגברת הפשיעה ובהכבדה על שוק העבודה והשירותים הציבוריים. גם הממשלה התורכית אימצה מדיניות 'חזרה וולונטרית', ועודדה 'חזרה מרצון' של מהגרים סורים לאזורי בטיחות בסוריה, במיוחד לצפון סוריה, שם הוקמו אזורים בטוחים בשליטה טורקית. הממשלה יזמה תוכניות וסיוע כדי לעודד את המהגרים לחזור לסוריה, בין היתר על רקע הלחץ הציבורי בטורקיה.

להלן אירועים מרכזיים שבהם מהגרים נאלצו לעזוב את תורכיה:

1. המהומות באנקרה (2019): במהלך יולי 2019 התפרצו מהומות בשכונת אלטינדאע באנקרה לאחר שמועה על תקיפה מינית שבוצעה, לכאורה, על ידי מהגר סורי. הטורקים יצאו לרחובות, שברו חנויות ותקפו רכוש בבעלות מהגרים סורים. התוצאה הייתה עזיבה של מספר משפחות סוריות שהרגישו שאינן בטוחות עוד בתורכיה.
2. המהומות באיסטנבול ובערים נוספות (2019-2017): בתורכיה התרחשו מספר מקרים נוספים בהם התרחשו עימותים אלימים בין טורקים למהגרים סורים על רקע מתיחות כלכלית ותחרות על מקומות עבודה. בחלק מהמקרים, המהגרים עזבו את האזור שבו התגוררו או אף חזרו לסוריה בשל חוסר ביטחון.
3. מתח חברתי וגזענות: במקרים רבים, המתיחות והגזענות כלפי מהגרים התפרצה באירועים יומיומיים שבהם היו מעורבים מהגרים סורים, כולל תקריות של אלימות מקומית, שהובילו לעזיבה של מהגרים.

מדיניות דחייה והרתעה במערב

על רקע עויינות גוברת של האוכלוסיה המקומית ועליה דרמטית בהצבעה למפלגות ימין, מדינות מערביות רבות פועלות כיום, כדי להרתיע מהגרים מלהגיע מלכתחילה, באמצעות שינויים בחקיקה, סגירת גבולות והקמת מתקני מעצר והגבלה (ראו את הכרזה למטה שממחישה רגשות עויינות גוברים של האוכלוסיות המקומיות כלפי המהגרים). בין הצעדים הבולטים:

• החמרת חוקים ונהלים: מדינות כמו דנמרק והונגריה החמירו את הקריטריונים לקבלת מקלט, במטרה להפוך את התהליך למורכב ובלתי נגיש.
• מחנות מעצר והגבלה: מדינות כמו אוסטרליה הקימו מחנות מעצר מרוחקים למהגרים, במטרה להרתיע מבקשי מקלט ולהפוך את ההגעה ללא כדאית.
• שימוש בטכנולוגיה והחזרת מהגרים בנקודות הגבול: ארה"ב ובבריטניה השקיעו רבות בשדרוג אמצעים טכנולוגיים בגבולות ובמבצעים להשבת מהגרים לדרום אמריקה ולצפון אפריקה.
• איסור לבישת בורקה, חיג'אב וניקאב [הרחבה בסוגיה זו ראו במאמר: מלחמת התרבות של אירופה. המאבק על הבורקה החיג'אב והניקאב].

תמריצים כספיים וולונטריים

חלק מהמדינות מציעות למהגרים חבילות סיוע כספי אם יסכימו לעזוב את המדינה ולחזור לארצות מוצאם או למדינות שלישיות.

• תכניות עזיבה מרצון: גרמניה, שוודיה והולנד מציעות למהגרים חבילות תמריצים כספיים הכוללות כרטיסי טיסה, מענקים כספיים ואמצעי שילוב כלכליים במדינות המקור. התכניות מוצגות כחלופה הומנית לגירוש כפוי, אך מבקריהן טוענים כי מדובר בניצול של מצבם הכלכלי הקשה של המהגרים.
• הסכמים עם מדינות שלישיות: האיחוד האירופי כרת הסכמים עם מדינות כמו תורכיה ולוב על מנת לעצור מהגרים עוד לפני שהם מגיעים לאירופה. הסכמים אלו כוללים סיוע כלכלי בתמורה לקליטת מהגרים או בלימת מסעותיהם.

כמה מדינות החלו בקמפיינים ציבוריים במדינות המוצא של המהגרים במטרה להרתיעם מלהגיע

• קמפיינים תקשורתיים במקורות ההגירה: דנמרק ובריטניה השתמשו בפרסום בעיתונות וברשתות חברתיות במדינות מוצא, כדי להזהיר מהגרים מפני תנאי החיים הקשים הממתינים להם אם ינסו להגיע.
• דימוי ציבורי של סביבה עוינת: המדיניות מכוונת ליצירת דימוי של סביבה שאינה מסבירת פנים למהגרים, הכוללת מאבקי בירוקרטיה, מגבלות על זכויות רווחה וגישה מוגבלת לשוק העבודה.

השפעות וביקורת

המדיניות להרתעת מהגרים ולעידודם לעזוב זוכה לביקורות נרחבות מצדם של ארגוני זכויות אדם, קבוצות פרוגרסיביות וחלק מהמערכת הפוליטית:

• פגיעה בזכויות אדם: המתנגדים טוענים כי המדיניות מפרה את זכויות האדם של המהגרים, במיוחד כאשר מדובר במבקשי מקלט הנמלטים מאזורים מוכי קונפליקט.
• יצירת בעיות הומניטריות: הסכמים עם מדינות שלישיות והקמת מתקני מעצר מעבירים את האחריות ממדינות המערב למדינות פגיעות אחרות, דבר שעלול ליצור תנאים בלתי הולמים ולפגוע בזכויות המהגרים.
• אפקט בומרנג פוליטי וחברתי: מדיניות הדחייה עלולה לעורר מתח חברתי פנימי ולחזק כוחות פוליטיים ימניים ואנטי-הגירתיים, תוך יצירת ניכור בין קהילות מהגרים ואוכלוסיית הרוב המקומית.

סיכום

מאמצי המדינות המערביות לצמצם את ההגירה ולעודד מהגרים לעזוב את שטחן משקפים את המורכבות של סוגיית ההגירה בעולם הגלובלי. המדיניות האגרסיבית הזו מעוררת שאלות מוסריות ופוליטיות משמעותיות, במיוחד בנוגע למקומן של מדינות אלו בזירה הבינלאומית כמגינות על זכויות האדם וכמדינות הומניות. האם המדיניות תוביל לצמצום הבעיה או שמא תחמיר את התנאים הקיימים ותיצור אתגרים חדשים? רק הזמן יוכל לתת תשובה לשאלה זו.

[לאוסף המאמרים על תרבות האשמה והשלכותיה, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על השתלטות האסלאם על אירופה, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים בנושא: רב תרבותיות ותקינות פוליטית, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על 'הפרוגרסיבים החדשים ואנחנו' באתר ייצור ידע, לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

• הרחבת המושג: 'אסטרטגיה'.
• אוסף המאמרים על תרבות האשמה והשלכותיה.
• אוסף המאמרים בנושא: רב תרבותיות ותקינות פוליטית.
• אוסף המאמרים על 'הפרוגרסיביים החדשים ואנחנו'.
• אוסף המאמרים על השתלטות האסלאם על אירופה.
• אוסף המאמרים על 'ריבונות'.
• מאמרו של פנחס יחזקאלי: מלחמת התרבות של אירופה. המאבק על הבורקה החיג'אב והניקאב.
• הרחבת המושג: 'מורכבות'.

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2014), אסטרטגיה, ייצור ידע, 2/5/14.
• פנחס יחזקאלי (2022), תרבות האשמה המערבית והשלכותיה, באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 10/10/22.
• פנחס יחזקאלי (2020), רב תרבותיות ותקינות פוליטית באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 16/1/20.
• פנחס יחזקאלי (2022), הפרוגרסיביים החדשים ואנחנו באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 5/1/22.
• פנחס יחזקאלי (2022), השתלטות האסלאם על אירופה באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 6/10/22.
• פנחס יחזקאלי (2020), ריבונות באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 9/7/20.
• פנחס יחזקאלי (2024) מלחמת התרבות של אירופה. המאבק על הבורקה החיג'אב והניקאב, ייצור ידע, 14/8/24.
• פנחס יחזקאלי (2014), מורכבות, ייצור ידע, 12/4/14.