פנחס יחזקאלי: ניצבת סיגל בר צבי נפרדת מהמשטרה

תקציר: "(אני) נעה בין הצפה רגשית, שעלולה לחנוק אותי ולא לאפשר לי לדבר, לבין הכחשה של מה שקורה כאן. כי באמת, אני לא יודעת איך אפשר לסכם תקופה כזאת. אבל אני אנסה"... נאום הפרידה המלא של ניצב סיגל בר צבי בטקס הפרידה שלה מהמשטרה.

[בתמונה:  ניצבת סיגל בר צבי נפרדת מהמשטרה. התמונה היא צילום מסך]
[בתמונה: ניצבת סיגל בר צבי נפרדת מהמשטרה. התמונה היא צילום מסך]
ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדיניות של המכללה לביטחון לאומי, צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.

ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדיניות של המכללה לביטחון לאומי, צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.

זהו מאמר המבטא את דעתו של הכותב ואת הערכותיו המקצועיות בלבד.

*  *  *

ב- 18 בספטמבר 2024 נפרדה ניצב סיגל בר צבי מן המשטרה, בטקס צנוע וממרגש כדרכה, ובנאום שגרם לי לדמוע בזמן אמת, וששונה ממה שאני מורגל אליו בדרך כלל, בתרבות המשטרתית.

היו שניסו לייחס לנאום הזה קונטציות פוליטיות. לטעמי ממש לא. אבל יש בו אמירות שעוד אעשה בהם שימוש רב ביחסי המשטרה והאזרחים, שהם בעצם בעלי הבית שלה. החלטתי לתמלל את הנאום כולו, ללא השמטות וללא קיצורים (התמונות והתוספות שלי ובאחריותי). קיראו ושיפטו בעצמכם:

"אני יושבת פה. האמת, כבר מתחילת ההתכנסות, גם בחוץ, ונעה בין הצפה רגשית, שעלולה לחנוק אותי ולא לאפשר לי לדבר, לבין הכחשה של מה שקורה כאן. כי באמת, אני לא יודעת איך אפשר לסכם תקופה כזאת. אבל אני אנסה.

לפני הכל אני מבקשת להקדיש את האירוע הזה לבנות היקרות שלי, האור שבחיי, בבת עיני תמר וליה, להגיד לכן תודה על הימים והלילות שאולצתן לתוכם עוד בטרם נולדתן. אתן חלק בלתי נפרד מהדרך הזו שעשיתי, וכל מה שקרה פה, הוא בעיקר לכבודכן מבחינתי. מהיום יש אמא בבית.

אגב ההערה הקודמת. האירוע הזה הוא חצי רשמי. הוא קצת ממלכתי, אבל הוזמנו אליו רק אנשים טובים ויקרים, שאני מאוד אוהבת. אז מישהו מרגיש שחסרפה מאן דהוא, תבינו לבד.

ראש רח"ל מר יורם לרדו, מנכ"ל זק"א דובי ויסשרטן, נציב כבאות - חבר שלי - רב טפסר אייל כספי, סגן ראש אג"ף"ם, הסגן שלי, איתן מנשה, חברי לספ"ק. אורחים יקרים וחשובים מאוד, אהובים ואהובות שנמצאים כאן, משפחות שכולות, תודה רבה על הכבוד הגדול הזה שזיכיתם אותי בו והגעתם הנה. ספ"ק אג"ם, משפחה יקרה שלי, חברות חברים.

[בתמונה - ניצב סיגל בר צבי: "(אני) נעה בין הצפה רגשית, שעלולה לחנוק אותי ולא לאפשר לי לדבר, לבין הכחשה של מה שקורה כאן. כי באמת, אני לא יודעת איך אפשר לסכם תקופה כזאת. אבל אני אנסה"... התמנונה היא צילום מסך]
[בתמונה - ניצב סיגל בר צבי: "(אני) נעה בין הצפה רגשית, שעלולה לחנוק אותי ולא לאפשר לי לדבר, לבין הכחשה של מה שקורה כאן. כי באמת, אני לא יודעת איך אפשר לסכם תקופה כזאת. אבל אני אנסה"... התמנונה היא צילום מסך]

בתום 36 שנים במדים, גם צבא וגם משטרה, הגיע הרגע שלי להמשיך הלאה

בצעד קל ובלב שלם עם הרבה גאווה וסיפוק על מה שהיה, ועם הרבה התרגשות ותקווה על מה שעוד יהיה. במשך 33 שנים זכיתי לעבור את כל המסלול כולו. בחרתי בתפקידים הכי קשים - אפשר קצת היה לראות את זה בסירטון - מתוך כוונה להיות טובה וראויה למדים לדרגות שלי. השקעתי, התאמצתי, נלחמתי והקרבתי - עם הרבה יזע ודמעות - ובתמורה תוגמלתי, הוערכתי והוארתי באור, ששמור רק לאנשים שדרכו על האדמה חדשה. כמו רבים מעמיתיי, השירות במשטרה היה עבורי הרבה יותר ממקצוע, הרבה יותר ממקום עבודה. זו היתה דרך חיים. למעשה, המשטרה היא בשבילי החיים. גדלתי במשפחה של שוטרים. את הבת מצווה שלי חגגו בתחנת משטרה. יש פה דוד יקר בשם מנחם שושן, שיושב באולם, ותודה לך שהגעת, שהיה מפקד תחנה באותו זמן, והסכים לארח את המשפחה שלנו, ולחגוג לי בתחנת משטרה, אז כנראה שיועדתי למקום הזה, ובמשך שנים חשבתי - ואני עדיין חושבת - שזה המקום הכי נפלא לעבוד בו.

העניין, הסערות, הדרמות, המשמעות, הקצב והאינטנסיביות, הטוטאליות, הימים הלילות, השבתות והחגים, הריגוש והמתח הממכרים. החיים הם סרט... רכבת הרים.

[ניצס סיגל בר צבי על השירות במשטרה: "במשך שנים חשבתי - ואני עדיין חושבת - שזה המקום הכי נפלא לעבוד בו. העניין, הסערות, הדרמות, המשמעות, הקצב והאינטנסיביות, הטוטאליות, הימים הלילות, השבתות והחגים, הריגוש והמתח הממכרים. החיים הם סרט... רכבת הרים". התמונה עובדה במערכת הבינה המלאכותית של DALL·E ב- Microsoft Bing]
[ניצס סיגל בר צבי על השירות במשטרה: "במשך שנים חשבתי - ואני עדיין חושבת - שזה המקום הכי נפלא לעבוד בו. העניין, הסערות, הדרמות, המשמעות, הקצב והאינטנסיביות, הטוטאליות, הימים הלילות, השבתות והחגים, הריגוש והמתח הממכרים. החיים הם סרט... רכבת הרים". התמונה עובדה במערכת הבינה המלאכותית של DALL·E ב- Microsoft Bing]

ליד אלו, קיבלתי גם צוהר אל קרביה של החברה...

ראיתי - דרך הזווית המיוחדת רק לאנשי משטרה - את פניה ללא פילטרים. ראיתי את החולאים שלה, את השוליים החלשים, האילמים, הקצוות שלמרבה הצער הולכים ומתרחבים. במשך 33 שנותיי במשטרה ראיתי. איך הזנחה של מגזרים שלמים על ידי כל גופי השלטון, איך גזענות וקיפוח מצמיחים פשיעה, ומערערים על המשילות. זה מתחיל תמיד בקטן: שכונה מוזנחת, פשיעת רחוב, ילדים שלא הולכים לבית ספר, גניבות קטנות, חטיפות תיקים, דרי רחוב, שאין מענה רווחתי חינוכי, תברואתי, תשתיתי, וגם משטרתי. תמיד יופיעו כוחות הרשע כדי לנצל את המצב ולהציע אלטרנטיבות: שוק אפור, סחיטת דמי חסות, מודלים מרושעים של בוררות ויישוב סכסוכים, והנה צומח עוד ארגון פשע.

כשההזנחה המדינתית נמשכת, הארגונים הללו מתפתחים. הם משתלטים על כספי המדינה, ובהיעדר שומרי סף, הפשע נעשה מאורגן. המשמעות היא שגורמים עברייניים שולטים במנגנונים לגיטימיים במדינה הזו. חוקיים! מועצות מקומיות, שבראשה עומד ראש ארגון פשע. זה המצב.

חסן שעלאן ב- YNET:  מהקולות - לראש המועצה שבמעצר בית: "אי אפשר להתמודד מול אבו לטיף"
שאוקי אבו לטיף נבחר ברוב סוחף לקדנציה נוספת בראשות ראמה, אחרי שאף מועמד לא התמודד נגדו, אך כתב אישום עומד נגדו בגין סיוע בסחיטת "פרוטקשן", ונאסר עליו אפילו לשהות ביישוב או להשתמש בטלפון. אחד התושבים סיפר על החששות שמנעו התמודדות, תושב אחר הביע דאגה: "השירות לתושב יופקר". ראמה היא אחת מהרשויות שהשב"כ המליץ לא לקיים בן בחירות בצל הפשיעה...
[לכתבה המלאה של חסן שעלאן ב- YNET, לחצו כאן]

ראיתי ואני רואה עדיין לצערי איך כל המגזר הציבורי כולל המשטרה, הולך ודל לאורך השנים. לא מקבל מענה שמותאם למציאות המשתנה, בתקנים, בתקציבים, בסדרי עדיפויות, באיכות כוח אדם. במקצועיות של נושא המשרה הבכירים...

ברקע של הצרות והאסונות שפוקדים אותנו בעת הזאת, ישנה חובבנות נפשעת של בעלי תפקידים במוקדי כוח, אנשים שמקבלים החלטות לגבי החיים שלנו, החלטות שנגועות בבורות, או באינטרסים פוליטיים, או באינטרסים אישיים. וכשזה נוגע לפשיעה הגואה, מתווספת מנגד מדיניות אולטרה פרוגרסיבית של מערכות חוק ומשפט, עודף של סלחנות כלפי עבריינים, חקיקה שמגנה על הרעים ומפקירה את הטובים, שמקדשת את זכויות הפרט על חשבון הביטחון של הציבור.

  • באיזה עולם שפוי, המדינה שוללת מהמשטרה שימוש בכלי ריגול על עבריינים, בגלל כתבה שקרית בעיתון?
  • באיזה עולם ראשי ארגוני פשע חיים כמו מלכים, והופכים להיות מושא להערצה, שנים על גבי שנים? יש פה באולם בלש חדש צעיר, שהוא עובד על אותו ארגון פשע עם אותו ראש ארגון שאני עבדתי עליו כשהתגייסתי, והייתי שוטרת סמויה.
  • באיזה עולם, עצור שנתפס נוהג ברכב לא לו, משוחרר על ידי שופטת, שאומרת שהוא רק נהג ברכב ולא גנב אותו?
  • אני לא יכולה לפרסם תמונה של פדופיל, שמגיע לג'ימבורי של ילדים בני שלוש וארבע, כי הזכות שלו לפרטיות גוברת על הזכות של באי הג'ימבורי לביטחון...
[בתמונה: ניצב סיגל בר צבי - "ברקע של הצרות והאסונות שפוקדים אותנו בעת הזאת, ישנה חובבנות נפשעת של בעלי תפקידים במוקדי כוח, אנשים שמקבלים החלטות לגבי החיים שלנו, החלטות שנגועות בבורות, או באינטרסים פוליטיים, או באינטרסים אישיים...". התמונה עובדה במערכת הבינה המלאכותית של DALL·E ב- Microsoft Bing]
[בתמונה: ניצב סיגל בר צבי - "ברקע של הצרות והאסונות שפוקדים אותנו בעת הזאת, ישנה חובבנות נפשעת של בעלי תפקידים במוקדי כוח, אנשים שמקבלים החלטות לגבי החיים שלנו, החלטות שנגועות בבורות, או באינטרסים פוליטיים, או באינטרסים אישיים...". התמונה עובדה במערכת הבינה המלאכותית של DALL·E ב- Microsoft Bing]

יצאנו מאיזון

היעדר עוצמה ונחישות מדינתית מול גורמים עוינים, וניהול כושל נגוע בשיקולים זרים, והמשמעות היא שאין איזונים ואין בלמים. יצאנו מאיזון. הציבור על כל גווניו מבין את זה. כולם: ימין ושמאל, יהודים וערבים, חרדים וחילונים, כולם רוצים. כולנו רוצים את אותם הדברים הבסיסיים: לחיות בביטחון במדינה יציבה מסודרת, וכולנו חשוב שתהיה הוגנות כלפינו, שלא ינצלו אותנו. כולנו רוצים מנהיגים ישרים וחזקים, שיקדמו את האינטרסים של העם בצורה מאוזנת. כולנו שואפים לראות משרדי ממשלה שמנוהלים על ידי אנשי מקצוע חכמים, מסורים, מיומנים, שמחויבים לרווחת הציבור ולא לאנשי שלומם...

אין ספק שרב המשותף על המשסע ועל המפלג. למה אנחנו חייבים להגדיר את עצמנו דרך ימין ושמאל?

למה אנחנו נכנעים לשיסוי ולהרס של הפוליטיקה ושל התקשורת? אפשר וצריך, שלא כולנו נרצה את אותו הדבר. אפשר שיהיו אינטרסים מנוגדים. מילת המפתח אז, היא איזון. מנהיגות הגונה ובריאה יודעת לאזן בין אינטרסים. כשזה לא קורה, יש סטייה מהאיזון, יש פוטנציאל לכאוס, וככל שהסטייה חדה יותר, הנכונות לשבור את הכלים מתעצמת, ומי שמתמודד עם ההשלכות זו המשטרה.

[בתמונה: ניצב סיגל בר צבי - "אין ספק שרב המשותף על המשסע ועל המפלג. למה אנחנו חייבים להגדיר את עצמנו דרך ימין ושמאל?". התמונה עובדה במערכת הבינה המלאכותית של DALL·E ב- Microsoft Bing]
[בתמונה: ניצב סיגל בר צבי - "אין ספק שרב המשותף על המשסע ועל המפלג. למה אנחנו חייבים להגדיר את עצמנו דרך ימין ושמאל?". התמונה עובדה במערכת הבינה המלאכותית של DALL·E ב- Microsoft Bing]

זה אתגר מורכב לשרת במשטרה בימים האלו, שאנחנו נמצאים בעין הסערה

אנו משמשים לעתים מטרה לתסכול ולזעם של הציבור. אנחנו נדרשים להציג את האיזון הזה, ההתנהלות שלנו לטובת כולם. נכון, לא תמיד כולם יהיו מרוצים. לאורך השנים, וגם בתקופה הנוכחית, זכיתי לראות את אנשינו הטובים נחושים, גיבורים, עומדים בחזית המאבק למען שלום הציבור וביטחונו, נכונים להקריב הכל, כולל את החיים עצמם, מממשים את הייעוד העילאי של כל שוטר ושוטרת, להגן ולשרת, נטולי פניות וללא משוא פנים. אנחנו חייבים להמשיך לשמור על האיזונים, להמשיך לפעול באחריות, בהוגנות ובשקיפות על פי חוק. אלו הערכים שעליהם מושתת אמון הציבור ובלי אמון ציבור, המשטרה לא יכולה לתפקד.

חילופי דורות

בימים האלו. כמו אצלי באגף המבצעים, מתחלפים כמעט כל בעלי התפקידים הבכירים במשטרה. דם חדש ורענן נכנס, ואני מאחלת לכולכם שתצליחו יותר מאיתנו, הדור היוצא. התחנות זקוקות לחיזוק, השוטרים והמפקדים זקוקים למצפן, האזרחים זקוקים לביטחון, ובתוכם, הרחוב הערבי זקוק לישועה. תהיו מקצועיים, תהיו נחושים, תהיו ישרים, תהיו טובים, אין לנו משטרה אחרת.

המינויים החדשים כבר הביאו את הבשורה. את הבשורה הראשונה. עם הצטרפותן של הדס חברתי היקרה - שהולכת להיות ראש אגף ההדרכה - ואלונה בת דודתי, דם מדמי, שהולכת להיות ראש אגף משאבי אנוש. שתי ניצבות מצטרפות ללימור נח, שעד שהיא הגיעה אני הייתי די לבד בספ"ק. וזו בשורה, בשורה אמיתית. המשטרה חייבת שלוש נשים בספ"ק, זו בשורה אמיתית. זה מעולם לא קרה. המשטרה חייבת להמשיך ולהיות, בין היתר, גם בית שמיוצג על ידי כלל האוכלוסייה: נשים וגברים, יהודים, מוסלמים, דרוזים, חרדים, חילוניים. כאן בקהל למשל, יושב שוטר שהוא חסיד סאטמר אבי סנדס, ושוטר שהוא מוסלמי מקלנסווה מוחמד אבו ראס - שלצערי, אשתך חיתאם שגם היא שוטרת שלנו לא הגיעה. כך גם כל שאר המגזרים. נוכחות המיעוטים במשטרה היא החשובה ביותר, משום שהשילוב הזה מביא, לא רק ייצוג שוויוני אלא גם עומק תרבותי והבנה רחבה יותר של המורכבות הישראלית. הגיוון הזה הוא לא רק עניין של הוגנות, אלא גם של חובה. חובה להקשיב, להבין ולשרת את כל אזרחי המדינה.

דוד פילו כרגע תת ניצב,וביקש ממני לא להגזים עם זה: "אנחנו בעדה לא מברכים לפני הזמן...", אבל הוא עתיד להיות בעזרת השם ובלי שום נדר, ראש אגף המבצעים הבא, הנכנס. הוא חבר שלי, ואני רוצה לברך אותו. הוא קצין מנוסה, שוטר אמיתי, שפיקד על תחנות ועל מרחבים. עבודת האג"ם איננה זרה לו. אני רוצה להגיד לך פילו שאתה מקבל לידיך, את האגף הגדול והחזק ביותר במשטרה: במשך שלוש שנים, חרשנו את הארגון לאורך ולרוחב. ביחד עם אג"ת ואט"ל, סגרנו פערים של שנים בכל יחידות המשטרה. רכשנו ציוד ואמצעים במעל למיליארד שקלים. עדכנו והתאמנו את הפקודות והנהלים, כתבנו תורות מתוקפות ותרחישי ייחוס שמותאמים לאיומים החדשים. עשינו רפורמות ביחידות ובתהליכי עבודה שנשחקו. האגף נע בתנופה קדימה. העבודה לעולם לא נגמרת, ידיך תהיינה מלאות... אבל אל תדאג, אתה לא תהיה לבד מול כל אלו. לצידך יש נבחרת של מפקדים שבחרתי בקפידה. קצינים מוכשרים, אנשי מקצוע מהשורה הראשונה במערכת.

[בתמונה: ניצב סיגל בר צבי - "באיזה עולם ראשי ארגוני פשע חיים כמו מלכים, והופכים להיות מושא להערצה, שנים על גבי שנים?". התמונה עובדה במערכת הבינה המלאכותית של DALL·E ב- Microsoft Bing]
[בתמונה: ניצב סיגל בר צבי - "באיזה עולם ראשי ארגוני פשע חיים כמו מלכים, והופכים להיות מושא להערצה, שנים על גבי שנים?". התמונה עובדה במערכת הבינה המלאכותית של DALL·E ב- Microsoft Bing]

אני הולכת להגיד תודות זה טיפה ארוך תעזרו בבקשה בסבלנות כי זה חשוב

תודה לכל האנשים שלנו: לליסו, יצחק ליסובסקי ראש מערך החבלה המוכשר והמקצועי, שליבו גדול וטוב, הוא איש של שלום. תודה לאמר לעמל צימרמן, ראש המערך האווירי היוצא, לעודד שמלה שממלא את מקומו, ולתומר ברנר שמסייע בעדו. טייסים, גיבורי חיל שהתברכנו בהם. תודה לדורון ריגל, גיבור ישראל, מפקד יחידת העילית מטפ"א, לאייל ראון שפיקד על היחידה עד כה, ולהנדב סלמה, הסגן של שניהם. תשמרו על עצמכם, ועל השוטרים היקרים שלנו... יחידת מטפ"א שילמה מחיר כבד מנשוא במתקפת ה- 7 באוקטובר. שמונה לוחמים שמסרו את נפשם על קידוש הארץ.

תודה שוב למשפחות היקרות שכיבדו אותי והגיעו לכאן. זיכרם - של ואדים, של מרטין, של מולוגותה, של בוריס של דן גנון, של אלירן אברג'ל. של דור מנגדי ושל הצעיר מכולם אוראל אלון, רק בן 21 - יישאר בליבי ובנשמתי עד קץ הימים. תודה לאופיר בוקי, ראש חטיבת האבטחה המוכשר והמקצועי והיקר לי עד מאוד, לאמיר סופר ידידי, וסיגלית ימין אחותי, על עשייה ברוכה, על אחריות, על מסירות לב ונפש. תודה לישי שלם - ולפניו לאמירה רזאני - ולשלומי שגיא, ראש חטיבת המבצעים היוצא והנכנס. ברכות על הדרגה ישי, אתה האיש הנכון מכולם במקום הזה ובעת הזו, שאלוהים יתן לך כח (בדיחה אישית) לעמוד בפרץ. תודה לאופיר בינדר חביב נפשי, ולשחר חמדי הקרוב ללבי, שניכם בני היקרים. תודה לך שלומי טולדנו גם על הדברים שאמרת כאן אתה איתי מההתחלה יד ביד, כתף אל כתף. עברנו 3 שנים שאף סרט קולנוע לא יוכל לתאר ולהישאר אמין. היית איתי בימים רעים ובימים רעים יותר, אתה מוכשר כמו שד, מקצוען, קר רוח ערכי וישר. אני מאחלת לך שתגיע במהרה בימינו למקום שראוי לך באמת.

תודה לשימי מרציאנו לאבשלום אלמליח, שלעד אשא אותך בליבי. ותודה לאח שלי הצבעוני והמופרע, הגיבור והנאמן שאין דומה לו, לאריס המרה. תודה לכל מי שדיבר כאן על הבמה: זאביק, הילה אהובתי, מירי אהובתי, תמר שלי אהובתי. תודה לכל מי שהופיע בסרט ונמצא פה גם עדיין. תודה לאחיות שלי ולאמא שלי, לעמיתי לספ"ק, למפקדים שלי לאורך השנים, אמנון היקר, אני שמחה שאתה כאן. תודה לפקודים שלי, לכל האנשים היקרים והטובים שנמצאים פה איתי היום מכל קצוות חיי. חברות שלי מבית הספר, מהצבא. מהמשטרה כמובן, ומהחיים. לכל אחד מכם יש חלק משמעותי בהצלחה שלי. תודה ללילך לאופמן ולנורית דאבוש - חברותי כל אחת בנפרד - על הליווי בתקופת הטרום הודעה על פרישה. תודה למאיה סטולרו, לששון, לליליאן, ולכל הצוות הנפלא שהרים לכבודי את האירוע הזה, לגרפיקאיות ולזמרים כאן. למעגל הקרוב יותר: ענת צרויה היקרה לי, טליה וכל אנשי הלשכה היקרים, תודה לרחל ולאנשי האמ"ש, לעדן האהובה והיקרה לי - שהפכה להיות הדוברת הכי טובה במשטרה - לעופר, אור, אלירן אלחנן, יוני, על כל מה שעשיתם יום יום, גם ברמה הכי הכי אישית שלי. גיל פיזנטי הנהג שלי, עמק שהיה שם לפניו, תודה לאושר, לדודי בלה, לאילן ואני ממש מקווה שזכרתי את כולם.

תודה מיוחדת מאוד לאיתן מנשה, תת ניצב איתן מנשה, סגן ראש אג"ם. חברי הטוב משכבר הימים. אמנם לא הספקנו לעבוד ביחד כמעט, אבל החברות הזו לא התחילה באגף והיא לא תסתיים בו. אני מחכה לך מעבר לשדה הכחול, שם יש את כל צבעי הקשת. תודה לסגן היוצא נחמני. התחלנו כאויבים מרים, וסיימנו כאחים בדם. אני אוהבת ומעריכה אותו, והוא ראוי לכל מילות התודה ממני. עוד תודה מיוחדת לקצין אחד מבריק, שמאמין בי כבר שנים, למי שאחראי לפיתוח תהליכים מורכבים וסבוכים שהביאו כבוד וגאווה לאגף, וגם לי ברמה הכי אישית, ליניב קטן הגדול, ראש מדור חדשנות ושיטות לחימה.

תודה ענקית לאמא של אמרי. לזו שהיא בשר מבשרי, יהלומית. עד עכשיו נחתם עכשיו תמחאו לה כפיים (אני יצאתי קצת מירי רגב...). הקוסמת החרוצה שיודעת לעשות הכל. את מכולם, חתכת את כל המעגלים והתיישבת אצלי בלב. נתת לי כל מה שאפשר לתת ויותר. באת אלי באהבה, עבדת בלי לראות בעיניים... בזכותך הייתי מושא לקנאתם של כל הניצבים, שברת את כל הקונבנציות של עוזר אישי, והרמת הרף לגובה לא אנושי. את יחידת סגולה, ואני מתכוונת לשמור עלייך כל חיי.

תודות אחרונות לאלו שלא בחרו במשטרה, אבל שילמו את כל המחירים ביחד איתי, למשפחה היקרה שלי. אז בנוסף לבנות האהובות, שאותן ברכתי קודם, אני רוצה להודות ראשונה לחמותי האהובה שמחה. זה המון בזכותך, אני עומדת כאן בזכותך. כי אתה היית אמא שנייה לבנות שלי... חשבתי שזה לא יקרה... ולפעמים גם אמא ראשונה. תודה גם לך יששכר חמי היקר ותודה לבן האהוב שלכם אודי, על 20 שנים שבהן החזקת ביד שלי, שהאמנת בי וגרמת לי להאמין בעצמי, שנתת לי כח, ונשארת עד היום השותף הכי יציב בחיים שלי. תודה לאחים ולאחיות שלי ורד, דנה, קרן, אושרי ודור, מי שלא השתתף בסרט ביקשו אנשים שמכירים אותי מילדות... אתם לא כל כך הייתם שם. תודה לאמא היקרה והקשוחה שלי על החוסן והעמידות ששתלת בי. על זה שהענקת דווקא לי את המבט שאמהות שומרות לבנים שלהם. תודה לאיש יקר אהוב וטוב לב שלא נמצא איתי כבר ימים רבים, לאבא שלי שהיה גאה בי למרות שלא הספקתי להיות לו בת מסורה אפילו בימיו האחרונים. תודה משפחה יקרה סליחה על זה (מוחה דמעה...). תודה לאל ששלח לי את אהבת חיי, איש שהוא גם אגדה, יורם שלי חכה תראה איזה חיים משוגעים אנחנו הולכים לעשות מעכשיו.

אני, "לֹא זָכִיתִי בָאוֹר מִן־הַהֶפְקֵר, אַף לֹא־בָא לִי בִירֻשָּׁה מֵאָבִי, כִּי מִסַּלְעִי וְצוּרִי נִקַּרְתִּיו וַחֲצַבְתִּיו מִלְּבָבִי. נִיצוֹץ אֶחָד בְּצוּר לִבִּי מִסְתַּתֵּר, נִיצוֹץ קָטָן – אַךְ כֻּלּוֹ שֶׁלִּי הוּא, לֹא שְׁאִלְתִּיו מֵאִישׁ, לֹא גְנַבְתִּיו – כִּי מִמֶּנִּי וּבִי הוּא" (חיים נחמן ביאליק).

תודה.

[בתמונה: דרך צלחה סיגל. תודה על הכל!]
[בתמונה: דרך צלחה סיגל. תודה על הכל!]

[לאוסף המאמרים על 'משטרה בחברה דמוקרטית', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על על שחיתות שלטונית ואחרת, לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

מקורות והעשרה

3 thoughts on “פנחס יחזקאלי: ניצבת סיגל בר צבי נפרדת מהמשטרה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *