תקציר: הצתת הכנסייה האנגליקנית ההיסטורית של סנט אן בטורונטו על ידי מוסלמים ושתיקתו של ראש ממשלת קנדה, ג'סטין טרודו, משקפים את הדילמות המורכבות שעומדות בפני ממשלת קנדה עם קריסת הרב-תרבותיות. האירוע מעלה שאלות על גבולות הסובלנות הדתית, תוך כדי הדגשת המתחים הגוברים בין הקבוצות השונות. התנהלותו של טרודו במקרים כאלה יכולה להגדיר מחדש את הפוליטיקה הקנדית בעידן הפוסט-מודרני, ולהשפיע על דרכה של המדינה לשנים רבות קדימה.

ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדיניות של המכללה לביטחון לאומי, צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.

זהו מאמר המבטא את דעתו של הכותב ואת הערכותיו המקצועיות בלבד.

*  *  *

ב- 29 באוקטובר 2024, הוצתה הכנסייה האנגליקנית ההיסטורית של סנט אן בטורונטו, ונהרסה כליל בשריפה. זהו רק מקרה אחד מתוך שורה של שריפות וונדליזם בקנדה נגד מטרות נוצריות יותר מ-100 תקריות כאלה נרשמו מאז 2021 (יצויין כי במקביל היום מספר תקיפות של מסגדים).

תגובתו של ראש הממשלה ג'סטין טרודו לאחר האירוע, הייתה שהאירוע: "בלתי מתקבל על הדעת ושגוי, אך גם מובן"... (“Unacceptable and wrong, but also understandable”). תגובה זו מובנת אולי כניסיון להימנע מעימות, אבל תמוהה נוכח העובדה, שבמרחב הרב תרבותי והפלורליסטי של קנדה - בו דתות, תרבויות וקבוצות אתניות נפגשות זה עם זה - האירוע של הצתת כנסייה על ידי מוסלמים והשקט התקשורתי והפוליטי סביבו, הופכים לנקודת מפנה רבת-משמעות.

השתיקה הזו צורמת במיוחד על רקע התגובה המהירה והנחרצת של טרודו לאחר הצתת מסגדים בעבר

בניגוד לתגובה ה'פושרת' הזו, טרודו הגיב באופן נחרץ וחד-משמעי כאשר מסגדים בקנדה היו מטרה לפשעי שנאה, כגון הצתות או התקפות אחרות. תגובותיו כללו גינויים חריפים של מעשים אלו, הדגשת הערכים הקנדיים של פלורליזם, סובלנות דתית ושוויון, והבטחות לפעול כדי להבטיח את ביטחון הקהילות המוסלמיות במדינה:

1. התקפת המסגד בקוויבק ב-2017: לאחר הירי במסגד בקוויבק בו נהרגו שישה מתפללים, טרודו גינה את המעשה במילים ברורות, והגדיר אותו כ"מתקפת טרור על מוסלמים בקנדה". הוא קרא למאבק ב"אסלאמופוביה והקיצוניות" והדגיש את מחויבות קנדה להגן על זכויות כל המיעוטים הדתיים במדינה. האירוע הזה נתפס כנקודת מפנה בהחמרת השיח נגד פשעי שנאה כלפי מוסלמים בקנדה.
2. הצתות נוספות ומעשי שנאה כלפי מוסלמים: בכל פעם שמסגדים היו נתונים לאלימות או פשעי שנאה, טרודו נהג להגיב בזריזות דרך הודעות רשמיות או ברשתות החברתיות. תגובותיו כללו גינוי תקיף של הפשעים, הבטחה לצדק, ואמירה כי למוסלמים יש מקום בקנדה וכי הם חלק בלתי נפרד מהחברה הקנדית.

הגינויים החד-משמעיים הללו תרמו לתדמיתו של טרודו כמנהיג שמחויב להילחם באפליה ובגזענות, אבל מסתבר שזה נכון רק כשמדובר באפליה ובגזענות כלפי המוסלמים.

תגובותיו של ג'סטין טרודו תואמות את התגובות האופייניות של אנשי ה-WOKE באירופה

תנועת ה-WOKE, הן בקנדה והן באירופה, מזוהה עם אג'נדה של תמיכה בזכויות מיעוטים, לרבות מוסלמים, ומאבק בגזענות, אפליה ואי-שוויון מבני. אנשי WOKE לעיתים נתפסים כמי שמגנים על מיעוטים דתיים ותרבותיים, במיוחד מוסלמים, ומכוונים את הביקורת שלהם כלפי גזענות, איסלאמופוביה ומדיניות לאומנית.

בהתאם לגישה זו, המנהיגות הפוליטית - המזוהה עם ערכים ליברליים - נוטה להבליט מקרים של התקפות או פשעי שנאה נגד מוסלמים, במיוחד משום שהקהילה המוסלמית מזוהה לעיתים קרובות עם מיעוט מוחלש. מנגד, כאשר קהילות דתיות אחרות, כמו נוצרים, נפגעות, התגובות אינן נחרצות באותה מידה, מה שנתפס, בצדק, כחוסר איזון או אפליה הפוכה על ידי מבקרי ה-WOKE והימין הפוליטי.

במקרה של טרודו, הגינויים החזקים שלו לאלימות כלפי מוסלמים נחשבים כ'יישור קו' עם ערכי ה-WOKE, שמנסים לשנות את השיח הציבורי לטובת מיעוטים. כאשר הוא שותק לגבי הצתת כנסיות, הדבר עלול להתפרש כנקיטת צד בסוגיות תרבותיות ומדיניות, מה שמעמיד אותו בפני ביקורת מצד שמרנים או תומכי גישה של שוויון מוחלט בתגובות לאלימות כלפי כל הדתות.

באירופה, תנועות פוליטיות המזוהות עם ה- WOKE, התמודדו עם ביקורת דומה, כאשר הן מואשמות באי-שוויון בתגובות כלפי אירועים דתיים שונים או בגישה המעודדת פייסנות כלפי המוסלמים, לעיתים על חשבון הערכים המסורתיים של החברה המערבית.

השתיקה בעקבות הצתת הכנסיה מחדדת את התחושה הציבורית של חוסר איזון בתגובותיו כלפי אירועים דתיים שונים

סתירה זו יכולה להוביל למספר תובנות והשפעות פוליטיות:

1. תחושת העדפה ואפליה: עבור חלק מהציבור, ובעיקר בקרב קהילות נוצריות ושמרניות, שתיקתו של טרודו עלולה להתפרש כהוכחה לכך שהוא מייחס חשיבות שונה לפגיעות במסגדים לעומת פגיעות בכנסיות. אם בעבר היה נחרץ מאוד בהגנתו על זכויות המוסלמים, הימנעותו מגינוי דומה בהצתת כנסייה עשויה להיראות כהעדפה פוליטית שמטיבה עם מיעוטים על חשבון הרוב הנוצרי.
2. העמקת הקרע החברתי: חוסר העקביות בתגובות יכול להעצים את תחושות הניכור בקרב קבוצות דתיות שונות, שמרגישות כי האינטרסים שלהן אינם זוכים להגנה שווה מצד הממשלה. התגובה הנחרצת למסגדים יצרה ציפיות שתגובות דומות יהיו גם לאירועים נגד מוסדות נוצריים, והפער הזה רק מגביר את המתח החברתי הפנימי.
3. פגיעה בתדמית המנהיגות של טרודו: הפער בתגובות עשוי להצטייר כחולשה או חוסר יכולת להתמודד באופן שווה עם כל האתגרים החברתיים. מתנגדיו הפוליטיים עלולים לנצל את הסתירה הזו כדי להציג אותו כמנהיג שפועל מתוך שיקולים פוליטיים ולא מתוך עקרונות מוצקים של צדק ושוויון.
4. השלכות פוליטיות פנימיות: יריבים פוליטיים, במיוחד מן הימין, משתמשים בשתיקתו של טרודו כנשק פוליטי כדי לצייר אותו כמי שמתעלם מערכי היסוד של המדינה ומנסה לרצות מיעוטים על חשבון הרוב המסורתי. הדבר יכול להחליש את הבסיס התמיכתי שלו, ולהוביל להתערערות התמיכה גם בקרב קבוצות שראו בו בעבר כמגן זכויות האדם.

הימין הקנדי מתחיל לחוש את האדמה רועדת מתחת לרגליו...

ראו את הכרזה הפרובוקטיבית למטה, שפורסמה בעקבות ההצתה. התמונה משקפת את החרדות הקולקטיביות של חלקים מסוימים באוכלוסייה מפני אובדן הזהות הלאומית והתרבותית, בדומה למגמות שראינו באירופה.

הימין בקנדה מתעורר לנוכח השינויים הדמוגרפיים הנרחבים שמתרחשים בעקבות הגירה המונית, בדומה למה שקרה באירופה בעשורים האחרונים. הדימויים הללו משקפים תחושת מצור תרבותי ופחד מפני אובדן הערכים המסורתיים הקנדים לנוכח עלייה במספר המהגרים, במיוחד ממדינות מוסלמיות. כמו באירופה, יש כאן מקרה קלאסי של ‘פוליטיקת הזהויות’ וחשש מפני "החלפת אוכלוסיות" ("The Great Replacement") – מושג פוליטי שזוכה לפופולריות גוברת בקרב קבוצות ימין במדינות רבות במערב.

זוהי תיאוריה קונספירטיבית שנפוצה בקרב חוגי ימין קיצוני באירופה ובצפון אמריקה, אשר טוענת שהאליטות הפוליטיות והתרבותיות במדינות מערביות מקדמות במכוון מדיניות הגירה, שמטרתה להחליף את אוכלוסיית הילידים (האירופים או הצפון-אמריקאים המקוריים) במהגרים, בעיקר ממדינות מוסלמיות ואפריקאיות. תיאוריה זו מתפשטת לאור פחדים דמוגרפיים ותרבותיים, ומזינה את השיח הלאומני והאנטי-הגירתי במספר מדינות.

ההקשר הפוליטי והחברתי בקנדה

השוואה זו בין תגובותיו לאירועים שונים מביאה את הפוליטיקה הרב-תרבותית של קנדה לקו פרשת מים. קנדה, שנחשבת למדינה המובילה בעולם בתחום הרב-תרבותיות, עומדת כיום בפני מתחים הולכים וגוברים בין קבוצות אתניות ודתיות. במשך שנים קידמה ממשלת טרודו מדיניות של פתיחות תרבותית והכלה, ובכך זכתה לתמיכה רחבה מצד קבוצות מיעוט ומעמדות ליברליים. אך כעת, לאור העלייה במספר האירועים האלימים בין קבוצות דתיות, צפה השאלה: האם המדיניות הרב-תרבותית הצליחה לשמור על הרמוניה חברתית אמיתית, או שמא היא רק דחתה את העימותים הבלתי נמנעים?

אירוע הצתת הכנסייה מעלה את הסוגיה הבוערת של המתח בין אוכלוסיות מוסלמיות ונוצריות בקנדה, לצד התחזקות תחושות הקיפוח בקרב קבוצות שמרניות שמרגישות כי זהותן הדתית והלאומית מאוימת. הקנדים הנוצרים, ובעיקר הקהילות המסורתיות והשמרניות, רואים בפגיעה בכנסייה כעלבון למורשת התרבותית של קנדה. מנגד, קהילות המוסלמים בקנדה עשויות לחוש כי הן נתונות תחת ביקורת מתמדת ונמצאות במרכזו של ויכוח פוליטי ולא דתי.

העדר תגובה מיידית מצד טרודו: זהירות או חולשה?

שתיקתו של טרודו לאחר האירוע נתפסת על ידי רבים כהתחמקות מקבלת החלטות במצבים רגישים. יש שיאמרו כי הוא מבקש לשמר את האיזון החברתי והפוליטי במדינה, במיוחד בתקופה בה כל תגובה נחשבת לרגישה מבחינה פוליטית ועלולה להצית תבערה. אולם, ההימנעות מהתמודדות פומבית ישירה עם האירוע מותירה רושם של חולשה פוליטית.

בהינתן ההיסטוריה הפוליטית של טרודו, שתיקתו עלולה להתפרש גם כהמשך לקו הפייסני שנקט כלפי קבוצות מיעוט במקרים קודמים. החלטתו להימנע מלהגיב פומבית או להוקיע את המעשה עשויה להיות חלק מאסטרטגיה פוליטית, במטרה לשמור על תמיכת המיעוטים. עם זאת, המחיר הפוליטי לכך עלול להיות אובדן התמיכה מצד קבוצות שמרניות ודתיות, שמרגישות כי מנהיגות טרודו אינה מגנה כראוי על ערכי היסוד של קנדה.

בכרזה למטה: "הפסיקו לומר שההיסטוריה תשפוט את ג'סטין טרודו. הוא מנסה לשלוט ולמחוק את ההיסטוריה שלנו, ויש להעמידו למשפט עכשיו!".

תפקיד הדת במרחב הציבורי

במדינה כמו קנדה, שבה כל דת זוכה לחופש דת ולחירות פולחן, הצתת כנסייה היא לא רק פגיעה במבנה פיזי אלא גם סמל לפגיעה במערכת הערכים הליברלית שעליה מתבססת המדינה. הפגיעה בכנסייה מעוררת שאלות רחבות יותר לגבי מקומן של דתות שונות במרחב הציבורי הקנדי. אירועים כאלה מחזקים את תחושת הקיפוח של קבוצות שמרניות בקנדה, שחשות שהן נדחקות לשוליים על ידי רב-תרבותיות המתמקדת יותר ויותר במיעוטים הדתיים והאתניים.

עבור רבים, הכנסיות מייצגות את המסורת הקנדית, הקשורה בעומק למורשת הנוצרית של המדינה. לכן, הצתת כנסייה נתפסת כאיום על הזהות הלאומית. ההקשר ההיסטורי הזה, של קנדה הנוצרית מול פלורליזם דתי גובר, מעורר דיון מתמשך על מהותה של קנדה כמדינה בעלת זהות לאומית ברורה, או שמא היא פסיפס רב-תרבותי המוכן להקריב את מורשת לטובת מיעוט משתלט.

הנה למשל סרטון שפורסם בטוויטר ע"י Europe Invasion, תחת הכיתוב: "זה איננו מקרה. זוהי שיטה במערב כולו. "יש 741 מסגדים בקנדה, אבל מוסלמים חוסמים בהתרסה את התנועה ומתפללים באמצע הכביש. אתם כבר יודעים למה!"

ההשלכות הפוליטיות על טרודו

התגובה (או ליתר דיוק, היעדר התגובה) של טרודו לאירועים מסוג זה מציבה אותו במלכוד פוליטי לא פשוט. מצד אחד, תמיכתו המתמשכת במיעוטים עשויה לשמור על התמיכה הרחבה שהוא זוכה לה מצד קבוצות ליברליות ומיעוטים אתניים, אך מצד שני, הוא מסתכן באובדן קולות משמעותיים ממחנה הימין והמרכז. קבוצות אלו, שמחפשות הנהגה שתייצב את המצב, עשויות להתרחק מטרודו אם ימשיכו להרגיש שהשלטון אינו מגן דיו על ערכיהם ועל זהותם התרבותית.

בצורה כזו, טרודו עלול למצוא את עצמו במצב שבו הוא מאבד תמיכה משני צידי המפה הפוליטית – מצד אחד מתנגדים לו בשל התעלמות מאירועים שמערערים את המסורת הקנדית, ומצד שני תומכי המיעוטים עשויים לפנות אליו בביקורת במידה ולא ימשיך לשמור על קו פתוח וסובלני כלפיהם.

תפקיד המדיה

התקשורת הליבה משחקת, כמו אצלנו, תפקיד מכריע בתיווך האירוע לציבור הרחב, והיא שומרת על פרופיל נמוך ולא מעניקה לאירוע תהודה רבה. כדרכם של תקשורת אקטיביסטית ופוסט ג'ורנליזם, גם שם אנשי התקשורת הם אקטיביסטים פוליטיים, אנשי WOKE, וההחלטה למזער את הסיקור איננה מקרית [להרחבה בנושא זה ראו את מאמרו של ד"ר פנחס יחזקאלי: תקשורת אקטיביסטית ופוסט ג'ורנליזם].

וכמו אצלנו, תקשורת הימין באה לידי ביטוי בעיקר ברשתות חברתיות ובערוצי חדשות שמרניים שמנצלים את השתיקה הזו כדי לבקר את המדיניות התקשורתית, המתעלמת מאירועים המהווים פגיעה בסמלים נוצריים במרחב הציבורי. הדבר גורר גל של תגובות-נגד מצד קבוצות דתיות, ומעורר גל נוסף של דיונים פוליטיים סביב גבולות חופש הביטוי וחופש הדת בקנדה.

סיכום

הצתת הכנסייה על ידי מוסלמים ושתיקתו של טרודו משקפים את הדילמות המורכבות שעומדות בפני ממשלת קנדה בעידן הרב-תרבותי. האירוע מעלה שאלות על גבולות הסובלנות הדתית, תוך כדי הדגשת המתחים הגוברים בין הקבוצות השונות. התנהלותו של טרודו במקרים כאלה יכולה להגדיר מחדש את הפוליטיקה הקנדית בעידן הפוסט-מודרני, ולהשפיע על דרכה של המדינה לשנים רבות קדימה.

[לאוסף המאמרים על 'הפרוגרסיבים החדשים ואנחנו' באתר ייצור ידע, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים בנושא: רב תרבותיות ותקינות פוליטית, לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

• הרחבת המושג: 'אסטרטגיה'.
• מאמרו של ד"ר פנחס יחזקאלי: תקשורת אקטיביסטית ופוסט ג'ורנליזם.
• אוסף המאמרים על 'הפרוגרסיביים החדשים ואנחנו'.
• הרחבה על מכת הנעורות, WOKE, הסדר התרבותי הפרוגרסיבי המטורלל.
• אוסף המאמרים על 'פשעי שנאה'.
• מאמרו של פנחס יחזקאלי: הכול על שוויון.
• המאמר: ‘פוליטיקה של זהויות’: אסטרטגיה של פירוק חברתי?
• אוסף המאמרים בנושא: רב תרבותיות ותקינות פוליטית.

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2014), אסטרטגיה, ייצור ידע, 2/5/14.
• פנחס יחזקאלי (2024), תקשורת אקטיביסטית ופוסט ג'ורנליזם, ייצור ידע, 12/9/24.
• פנחס יחזקאלי (2022), הפרוגרסיביים החדשים ואנחנו באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 5/1/22.
• פנחס יחזקאלי (2022), מכת הנעורות, WOKE, הסדר התרבותי הפרוגרסיבי המטורלל, ייצור ידע, 2/10/22.
• פנחס יחזקאלי (2020), על שנאה ופשעי שנאה באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 3/12/20.
• פנחס יחזקאלי (2023), הכול על שוויון, ייצור ידע, 4/5/23.
• פנחס יחזקאלי (2017), ‘פוליטיקה של זהויות’: אסטרטגיה של פירוק חברתי?, ייצור ידע, 24/8/17.
• פנחס יחזקאלי (2020), רב תרבותיות ותקינות פוליטית באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 16/1/20.
• פנחס יחזקאלי (2014), מורכבות, ייצור ידע, 12/4/14.