תקציר: תיאוריית "החלפת האוכלוסיות" מספקת חלון להבנת תחושות חוסר הביטחון והפחד מפני השינוי התרבותי-דמוגרפי שמלווה את העולם המערבי בעשורים האחרונים. ע"פ הפרוגרסיביים, היא רוויה בגזענות ומניפולציות פוליטיות, ומטרתה לקדם מדיניות פרוטקציוניסטית ולאומנית. אולם, קשה שלא לראות אותה מתממשת, הלכה למעשה. השפעתה על החברה המערבית היא עמוקה, והיא ממשיכה להזין את השיח הפוליטי, ולהקצין את הפוליטיקה הפנימית.

ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדיניות של המכללה לביטחון לאומי, צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.

זהו מאמר המבטא את דעתו של הכותב ואת הערכותיו המקצועיות בלבד.

*  *  *

תיאוריית "החלפת האוכלוסיות" ("The Great Replacement") היא תפיסה פוליטית-חברתית הקשורה במושגים של זהות, לאומיות, ודמוגרפיה, אשר זוכה לפופולריות גוברת בקרב קבוצות ימין במדינות מערביות רבות. על פי תיאוריה זו, קיים איום שמיעוטים אתניים - ובעיקר מוסלמים ומבקשי מקלט מהעולם השלישי - מחליפים בהדרגה את האוכלוסייה המקומית הלבנה במדינות מערביות, תוך דחיקת התרבות, הערכים והלאום של האוכלוסיות הוותיקות.

מקורותיה של תיאוריית "החלפת האוכלוסיות" נטועים בשיח הלאומי והגזעני האירופי של המאות ה-19 וה-20. רעיונות של טוהר גזעי וחשש מפני "זיהום תרבותי" הופיעו כבר בעידן הקולוניאלי, ובמיוחד בתקופת עלייתן של מדינות לאום במערב. במהלך התקופות הקולוניאליות, הכיבושים האירופיים בעולם השלישי לוו בהנחות של עליונות תרבותית ולבנה על פני האוכלוסיות הכבושות. תפיסות אלו הונחו במידה רבה על אידיאולוגיות גזעניות שהיוו תשתית לתיאוריות מודרניות כמו "החלפת האוכלוסיות".

הגל האחרון של הגירה גלובלית, שהוגבר בעקבות תהליכי הגלובליזציה, מלחמות אזוריות ומשברים כלכליים, הביא לתחושה הולכת וגוברת של דמוגרפיה משתנה במדינות המערב. החשש מהגירה, בעיקר ממדינות מוסלמיות וצפון אפריקאיות, הפך להיות מרכיב מרכזי בתיאוריות ימין קיצוני, כאשר היא נתפסת כאיום לא רק על הכלכלה והריבונות, אלא גם על הזהות התרבותית.

המבנה המרכזי של התיאוריה

תיאוריית "החלפת האוכלוסיות" גורסת כי האליטות הליברליות והגלובליסטיות מקדמות במכוון מדיניות הגירה המונית כדי לדלל את האוכלוסיות המקומיות, לשנות את פני התרבות המקומית, ולהרחיק מהן את ההשפעה הפוליטית. אחד המושגים המרכזיים בתיאוריה הוא ההנחה כי אליטות פוליטיות וכלכליות - אשר לעיתים מזוהות עם גופים על-לאומיים כמו האיחוד האירופי או האומות המאוחדות - פועלות במכוון לטובת ההגירה, מתוך אינטרסים כלכליים (כוח עבודה זול) ו/או אינטרסים פוליטיים (חיזוק כוחות ליברליים רב-תרבותיים).

המשבר הדמוגרפי המוצג בתיאוריה זו הוא לרוב גזעי: הגירה נתפסת כאיום על "הגזע הלבן" המערבי, כאשר המהגרים, ובעיקר מוסלמים, מואשמים בחתירה תחת ערכי הדמוקרטיה, חירות וזכויות פרט, ומתוארים כמי שמבקשים להשליט ערכים דתיים זרים (כגון חוקי השריעה).

התיאוריה הזו מקבלת חיזוק במדיניות ההגירה של מפלגות השמאל

מרכיב מרכזי בתיאוריית "החלפת האוכלוסיות" מהוא הטענה שמפלגות שמאל עודדו הגירה ככלי ל'ייבוא' בוחרים. לפי טענה זו, מפלגות שמאליות במערב מקדמות מדיניות הגירה ליברלית מתוך שיקולים פוליטיים ציניים, במטרה ליצור מאגר חדש של בוחרים שיתמכו במדיניות הפרוגרסיבית שלהן, של רווחה ורב תרבותיות. את המדיניות הזו מחזקת הברית הבלתי קדושה שבין מפלגות ה- WOKE לאיסלמיסטים (אקריש, 2024). על פי טענה זו, השמאל מנצל את ההגירה כדי להבטיח רוב פוליטי ארוך-טווח, תוך חיזוק הבסיס האלקטורלי שלו, כי אוכלוסיות מהגרים - בעיקר אלו ממדינות פחות מפותחות - ייטו לתמוך במפלגות השמאל הדוגלות במדיניות רווחה רחבה יותר, זכויות סוציאליות, והכלה תרבותית. הרציונל הוא שהמהגרים, הזקוקים לשירותי רווחה בסיסיים כגון דיור, בריאות וחינוך, יעדיפו מפלגות המבטיחות תמיכה מדינתית, וכך יהפכו לקבוצה בעלת נאמנות אלקטורלית לשמאל.

קיימים מספר מחקרים אשר עשויים להוות בסיס מסוים לטענה זו. לדוגמה, ניתוחים דמוגרפיים בארה"ב הראו כי אוכלוסיות מהגרים נוטות יותר להצביע למפלגה הדמוקרטית, שמובילה מדיניות פרוגרסיבית יותר ביחס לשאלות של הגירה, זכויות אזרח ורווחה. מחקרים נוספים מראים כי קיימת תמיכה מובהקת של מהגרים ושל צאצאיהם למדיניות רווחה נדיבה יותר, ומכאן שהאוכלוסיות החדשות מהוות, במקרים מסוימים, גורם חיזוק למפלגות השמאל. בבריטניה, מחקרים הראו שאוכלוסיות ממוצא אסייתי ואפריקאי נוטות לתמוך במפלגת הלייבור, אשר היסטורית מקדמת מדיניות רווחה רחבה. נתונים אלו יכולים להיתפס על ידי תומכי התיאוריה כהוכחה לכך שמדיניות הגירה ליברלית משרתת אינטרסים פוליטיים של מפלגות שמאל.

בנוסף, ישנם מקרים היסטוריים שבהם מפלגות שמאל אכן השתמשו בשיח פוליטי הקשור למהגרים כחלק מהאסטרטגיה האלקטורלית שלהן. מפלגות אלו מקדמות לעיתים שיח על חשיבות הגיוון וההכלה בחברות דמוקרטיות, וטוענות שגיוון דמוגרפי מחזק את הלגיטימציה הדמוקרטית והכלכלית של המדינה.

הפרוגרסיביים טוענים בתגובה כי הקישור בין מדיניות ההגירה לבין "ייבוא" בוחרים אינו עומד במבחן המציאות

ראשית, ההנחה שמדיניות ההגירה של מפלגות שמאל נובעת אך ורק ממניעים אלקטורליים היא פשטנית. מדיניות הגירה ליברלית יותר מבוססת על עקרונות מוסריים, כלכליים ופוליטיים עמוקים יותר – כולל תמיכה בזכויות אדם, מחויבות לערכים אוניברסליים והכרה בצרכים כלכליים. בנוסף, מדינות רבות מתמודדות עם משברים דמוגרפיים, כמו הזדקנות האוכלוסייה או מחסור בכוח עבודה, מה שמוביל לקידום מדיניות הגירה לשם חיזוק השוק המקומי.

יתרה מכך, לא כל אוכלוסיות המהגרים בהכרח תומכות בשמאל לאורך זמן. ישנם מחקרים שמראים שכאשר מהגרים מתיישבים במדינות המערב וצוברים עושר והשפעה כלכלית, הם עשויים לעבור לתמיכה במפלגות ימין, שמקדמות מדיניות כלכלית המיטיבה עם מעמד הביניים ועם יזמים. לדוגמה, מחקרים שנעשו בקרב אוכלוסיות היספניות בארה"ב הראו כי מהגרים וותיקים נוטים לעבור לעמדות שמרניות יותר ככל שהם מתבססים כלכלית.

בנוסף, יש להכיר בכך שמדיניות ההגירה במערב מורכבת מאוד ולא תמיד משקפת הבדל חד בין ימין ושמאל. בגרמניה, למשל, תחת הנהגתה של הקאנצלרית השמרנית אנגלה מרקל, התקבלה מדיניות הגירה יחסית ליברלית בעקבות משבר הפליטים של 2015. מדיניות זו לא נבעה מאסטרטגיה פוליטית לצבירת כוח אלקטורלי, אלא משיקולים מוסריים ופוליטיים מורכבים יותר.

סוציולוגיה של פחד ודמוגרפיה

החשש מ"החלפת האוכלוסיות" נובע לא רק מהיבטים גזעיים ותרבותיים אלא גם ממבנים כלכליים וחברתיים המובילים לתחושת חוסר ביטחון כללי בקרב אוכלוסיות מקומיות. תהליכי הגלובליזציה הביאו לפערים כלכליים הולכים וגדלים במערב, והובילו לאובדן מקומות עבודה ולתחושות של ניכור בקרב קבוצות העובדים הלבנים במדינות כמו צרפת, בריטניה וארה"ב. בהקשר זה, התיאוריה הזו מהדהדת את מה שתיאר הסוציולוג הנודע פייר בורדייה (Pierre Bourdieu; ראו תמונה למטה) כ"פוליטיקה של דחיקה" – תהליך שבו קבוצות מקומיות מרגישות כי הן נדחקות מהמרכז הכלכלי, הפוליטי והתרבותי של המדינה לטובת אוכלוסיות חדשות.

שימושים פוליטיים ואידיאולוגיים

התיאוריה שימשה לא פעם לתדלוק תנועות ימין קיצוני ולהצדקת מדיניות הגירה נוקשה. בחוגי הימין הקיצוני, הרעיון הפך לכלי לגיוס תומכים – בעיקר באמצעות הפחדה מפני האיום הדמוגרפי. מפלגות כמו "החזית הלאומית" בצרפת ו"דור הזהב" בגרמניה, או תנועות ימין רדיקלי בארה"ב (כמו תנועת "Alt-Right"), אימצו את התיאוריה כעקרון ליבה, תוך יצירת דה-הומניזציה של מהגרים ומיעוטים אתניים.

כמו כן, התיאוריה תופסת מקום מרכזי בשיח הפוליטי של קמפיינים נגד ההגירה, בהם מועמדים כמו דונלד טראמפ ובוריס ג'ונסון שאבו ועדיין שואבים את עיקר כוחם הפוליטי מאיומים אלה. הצגת המהגרים כאיום פיזי ודמוגרפי מאפשרת למנהיגים הללו לקדם מדיניות בידוד לאומית, הגבלות על הגירה, וחיזוק הזהות הלאומית. ככל שהמצב במדינות המערב מחמיר, יגדל מן הסתם מספרם של הפוליטיקאים שיעשו שימוש בתיאוריה.

ביקורת והשפעות חברתיות

הפרוגרסיביים תוקפים, מטבע הדברים, את התיאוריה הזו, כמבוססת על הנחות גזעניות ושגויות מדעית. לטענתם, מחקרים דמוגרפיים מודרניים מפריכים את ההנחות כי קיימת "החלפה דמוגרפית" מוחלטת, וכי המהגרים מהווים איום על התרבות המערבית. במציאות, השילוב בין קבוצות אתניות שונות, גם אם הוא מאתגר, נוטה להעשיר את החברה ולהרחיב את תרבותה. יתרה מכך, מדיניות הגירה היא לעיתים קרובות תוצאה של משברים אזוריים וצרכים כלכליים, ולא קונספירציה גלובליסטית כפי שטוענים מצדדי התיאוריה.

החשש מהגירה ומהתגברות השיח הלאומני מביאים גם להקצנת שיח הגזענות והדה-הומניזציה של מיעוטים. תהליכים אלה תורמים לפילוג חברתי, פשיעה שנאה, והחרפה של מתחים בין קהילות בתוך המדינות עצמן.

סיכום

תיאוריית "החלפת האוכלוסיות" מספקת חלון להבנת תחושות חוסר הביטחון והפחד מפני השינוי התרבותי-דמוגרפי שמלווה את העולם המערבי בעשורים האחרונים. מתנגדיה רואים בה תיאוריה רוויה בגזענות ובמניפולציות פוליטיות, שמטרתה היא לקדם מדיניות פרוטקציוניסטית ולאומנית. השפעתה על החברה המערבית היא עמוקה, והיא ממשיכה להזין את שיח הימין הקיצוני ולהקצין את הפוליטיקה הפנימית.

[לאוסף המאמרים על 'הפרוגרסיבים החדשים ואנחנו' באתר ייצור ידע, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על הגירה ומהגרים, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על דמוגרפיה, לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

• הרחבת המושג: 'אסטרטגיה'.
• אוסף המאמרים על 'הפרוגרסיביים החדשים ואנחנו'.
• אוסף המאמרים על הגירה ומהגרים.
• אוסף המאמרים על דמוגרפיה.
• הרחבה על מכת הנעורות, WOKE, הסדר התרבותי הפרוגרסיבי המטורלל.
• אוסף המאמרים על 'ריבונות'.
• אוסף המאמרים על אליטות ואליטיזם.
• אוסף המאמרים בנושא: רב תרבותיות ותקינות פוליטית.
• מאמרו של רוני אקריש: הברית הבלתי קדושה, בין ארגוני השמאל הפרוגרסיבי לפלסטינים.
• הרחבת המושג: 'מורכבות'.

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2014), אסטרטגיה, ייצור ידע, 2/5/14.
• פנחס יחזקאלי (2022), הפרוגרסיביים החדשים ואנחנו באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 5/1/22.
• פנחס יחזקאלי (2023), הגירה ומהגרים באתר יצור ידע, ייצור ידע, 19/12/23.
• פנחס יחזקאלי (2022), מכת הנעורות, WOKE, הסדר התרבותי הפרוגרסיבי המטורלל, ייצור ידע, 2/10/22.
• פנחס יחזקאלי (2021), דמוגרפיה באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 2/6/21.
• פנחס יחזקאלי (2020), ריבונות באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 9/7/20.
• פנחס יחזקאלי (2023), אליטות ואליטיזם באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 13/2/23.
• פנחס יחזקאלי (2020), רב תרבותיות ותקינות פוליטית באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 16/1/20.
• רוני אקריש (2024), הברית הבלתי קדושה, בין ארגוני השמאל הפרוגרסיבי לפלסטינים, ייצור ידע, 6/5/24.
• פנחס יחזקאלי (2014), מורכבות, ייצור ידע, 12/4/14.