תקציר: שירת האזינו העמוסה בדימויים שונים גם מהטבע, מדמה את ההשגחה האלוהית על ישראל להנהגתו של הנשר כלפי גוזליו, בגוף השירה, מחבר השירה מדמה את כדלקמן: "כְּנֶשֶׁר יָעִיר קִנּוֹ עַל גּוֹזָלָיו יְרַחֵף יִפְרֹשׂ כְּנָפָיו יִקָּחֵהוּ יִשָּׂאֵהוּ עַל-אֶבְרָתוֹ. על פי הדימוי האמור כאן, ה' נשא את עם ישראל כמו על כנפי נשרים, בדומה לנשר הפורש את כנפיו כדי לשאת עליהם את אפרוחיו. לשון אחר – הכתוב מתאר את מעשה הנשר השומר את אפרוחיו בעודם בקן ונושאם על כנפיו בשעת מעופו.

אבי הראל הוא בעל תואר שלישי בפילוסופיה והיסטוריה יהודית, שירת בצה"ל מג"ב ומשטרת ישראל שלושה עשורים, בתפקידי פיקוד שונים. בתפקידו האחרון היה ההיסטוריון של משטרת ישראל. פרסם ארבעה ספרים ועשרות מאמרים בתחומי עיסוקו.

זהו מאמר חמישי מתוך חמישה על הנשר, באתר ייצור ידע:

• אבי הראל: כנשר יעיר קנו;
• עופר בורין: תהילים, פרק קג – כנפי נשרים;
• קובי ביטר: המשותף ללטאה, לנשר, לגמל ולארנבת;
• Yossi Feintuch: God loves the eagle.

*  *  *

המסורת מייחסת למשה את שירת האזינו, מה גם ששירה זו משולבת בנאומי הפרידה של משה מבני ישראל בערבות מואב, קודם כניסתם לארץ כנען. במחקר המקראי החדש, רוב החוקרים מאחרים את זמן כתיבתה, בין המאה ה- 12 לפני הספירה, ועד למאה החמישית לפני הספירה. ברם, על פי לשונה וסגנונה של השירה נראה דווקא שהיא עתיקה, והאיחור שלה על ידי החוקרים נראה מלאכותי. יתרה מזאת, יש לשירת האזינו לשון וסגנון משותפים ללשון הכנענית וספרותה, עובדה המבססת דווקא את קדמותה, ועל כך הרחבנו במקום אחר^[1].

בגוף השירה, מחבר השירה מדמה את יחסי ה' לעם ישראל, ליחסי הנשר ואפרוחיו, כדלקמן: "כְּנֶשֶׁר יָעִיר קִנּוֹ עַל גּוֹזָלָיו יְרַחֵף יִפְרֹשׂ כְּנָפָיו יִקָּחֵהוּ יִשָּׂאֵהוּ עַל אֶבְרָתוֹ"^[2]. אין זה הדימוי היחיד שקיים במקרא, ואנו מוצאים כבר בספר שמות את הפסוק הבא:" אַתֶּם רְאִיתֶם אֲשֶׁר עָשִׂיתִי לְמִצְרָיִם וָאֶשָּׂא אֶתְכֶם עַל כַּנְפֵי נְשָׁרִים וָאָבִא אֶתְכֶם אֵלָי"^[3].

על פי הדימוי האמור כאן, ה' נשא את עם ישראל כמו על כנפי נשרים, בדומה לנשר הפורש את כנפיו כדי לשאת עליהם את אפרוחיו. לשון אחר – הכתוב מתאר את מעשה הנשר השומר את אפרוחיו בעודם בקן ונושאם על כנפיו בשעת מעופו.

הנשר לא נבחר באופן מקרי

חז"ל התייחסו לכך במילים הבאות: "מלך שבעופות נשר"^[4], זאת חרף היותו עוף טמא: "וְאֶת-אֵלֶּה תְּשַׁקְּצוּ מִן-הָעוֹף, לֹא יֵאָכְלוּ שֶׁקֶץ הֵם:  אֶת-הַנֶּשֶׁר, וְאֶת-הַפֶּרֶס, וְאֵת, הָעָזְנִיָּה"^[5]. הנשר מופיע גם במרכבתו של יחזקאל:" וּדְמוּת פְּנֵיהֶם, פְּנֵי אָדָם, וּפְנֵי אַרְיֵה אֶל-הַיָּמִין לְאַרְבַּעְתָּם, וּפְנֵי-שׁוֹר מֵהַשְּׂמֹאול לְאַרְבַּעְתָּן; וּפְנֵי-נֶשֶׁר, לְאַרְבַּעְתָּן"^[6], עובדה המראה על חשיבותו בעולם העתיק.

הנשר הוא מהעופות הגדולים המצויים בארץ בפרט ובמזרח התיכון בכלל^[7]. אורך גופו יכול להגיע עד 114 ס"מ, מוטות כנפיו עד 280 ס"מ, ומשקלו יכול להגיע עד 8.5 ק"ג. הנשר ניזון בלעדית מפגרים, ומבנה גופו מותאם לכך באופן מושלם. מקורו חד וארוך, עד 7.5 ס"מ, צווארו ארוך, עד 40 ס"מ ומאפשר לו לחדור לקרביים של הפגר, ראשו וצווארו קרחים מנוצות  כדי שדם ושאריות בשר לא ידבקו אליהם. כנפי הנשר הם כאמור ארוכות ורחבות, ומותאמות לדאייה למרחקים גדולים, לשם סריקה אחר מזון. כאשר הנשר מוצא פגר, הוא מסוגל לאכול ממנו נתח גדול, בפעם אחת, עד 15 אחוז ממשקל גופו. בלי שום קשר, הנשר מסוגל לצום ללא גרימת נזק לגופו במשך שישה ימים תמימים. על פי הידוע, הקשר בין בני הזוג נמשך כל החיים, אם כי נשרים שהופרדו בשבי משתדכים מהר יחסית לבני זוג חדשים. הנקבה מטילה ביצה אחת בלבד בשנה, לרוב בחודש ינואר, ושני בני הזוג משתתפים בדגירה עליה שנמשכת עד 56 יום. הגוזל מגיע לבגרות כאשר הוא בן 125 יום.

הנשר נזכר 26 פעמים במקרא, והוא מופיע כאמור בראש רשימת העופות הטמאים. הוא מסמל במקורות שלנו כוח ומהירות. מלכי בבל ומצרים, הממלכות החזקות במזרח הקדום, תוארו כ:" וְקַלּוּ מִנְּמֵרִים סוּסָיו, וְחַדּוּ מִזְּאֵבֵי עֶרֶב, וּפָשׁוּ, פָּרָשָׁיו; וּפָרָשָׁיו, מֵרָחוֹק יָבֹאוּ--יָעֻפוּ, כְּנֶשֶׁר חָשׁ לֶאֱכוֹל"^[8], וכן:" יִשָּׂא יְהוָה עָלֶיךָ גּוֹי מֵרָחֹק מִקְצֵה הָאָרֶץ, כַּאֲשֶׁר יִדְאֶה הַנָּשֶׁר"^[9]. בפרשתנו מתוארת באמצעות הנשר תופעה ייחודית, האומרת כי הנשר נושא את גוזליו על כנפיו כדי לגונן עליהם, כדימוי להגנת ה' על עם ישראל. חז"ל פרשו זאת באופן הבא: "מה נשתנה נשר זה מכל העופות כולם, שכל העופות כולן נותנין את בניהם בין רגליהם מפני שהן מתייראין מעוף אחר שהוא פורח על גביהם, אבל הנשר הזה אינו מתיירא אלא מאדם זה בלבד שלא יזרוק בו חץ, אמר מוטב שיכנס בו ולא בבנו"^[10].

תופעה שכזו בקרב הנשרים, אין לה אישוש מדעי, והיא מעולם לא נצפתה. אולם מציאות שכזאת ידועה בצפורי-מים מסוג טבלנים. הללו נושאים את הגוזלים על גביהם במשך השבוע הראשון לחייהם. כמו כן ידוע כי עופות אחרים, עורבים למשל, מרימים אפרוחים שנפלו מהקן חזרה אליו. יתכן כי ממדיו הגדולים של הנשר הביאו את הכותב המקראי להשערה שגם הנשר מרים את אפרוחיו על כנפיו ונושא אותם למרחקים.

קודם שנסקור בקצרה את עניין מעשה מרכבה, הדברים שהובאו למעלה יפה מתכתבים עם דברי הזוהר על אתר בפרשתנו, כדלקמן: "... כְּנֶשֶׁר יָעִיר קִנּוֹ וְגוֹ'. כְּנֶשֶׁר יָעִיר קִנּוֹ. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, לֹא מָצָאנוּ מִי שֶׁמְּרַחֵם עַל בָּנָיו כַּנֶּשֶׁר הַזֶּה. וְעַל זֶה לָמַדְנוּ, כָּתוּב (במרכבת יחזקאל) וּפְנֵי אַרְיֵה אֶל הַיָּמִין לְאַרְבַּעְתָּם וּפְנֵי שׁוֹר מֵהַשְּׂמֹאל. הַנֶּשֶׁר, הֵיכָן מְקוֹמוֹ? בְּמָקוֹם שֶׁיַּעֲקֹב עוֹמֵד(באמצע, כנגד ספירת תפארת שהיא קו האמצעי של עולם הספירות האלוהי). זֶהוּ שֶׁכָּתוּב דֶּרֶךְ הַנֶּשֶׁר בַּשָּׁמַיִם. בְּאוֹתוֹ מָקוֹם מַמָּשׁ. מַה טַּעֲמוֹ? מִשּׁוּם שֶׁהוּא מְרַחֵם עַל בָּנָיו, וּבְדִין עִם אֲחֵרִים. כָּךְ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַנְהִיג אֶת בָּנָיו כְּנֶשֶׁר זֶה"[11], כלומר למרות שיש כאן פרשנות תיאוסופית מובהקת, אודות מיקומו של הנשר במרכבה האלוהית שראה יחזקאל, במקביל לכך יש כאן משל ברור בו משווים בין הנהגת ה' והשגחתו על ישראל בדומה להשגחת הנשר על גוזליו.

כוחות המרכבה זכו לפרשנויות קבליות מרובות ואנו נסקר אותן בקצרה, היות ועיקר הדיון ייסוב אודות דמות הנשר במרכבה האלוהית, על פי פרשנותו של יוסף ג'יקטיליה. ר' אלעזר מוורמס, כבר חיבר פרשנות על מרכבת יחזקאל, גם בחיבור נפרד וגם בחיבורו הגדול סודי רזייא. ספר זה הוא חיבורו המקיף ביותר של ר' אלעזר מוורמס בתורת הסוד, ונכתב רובו ככולו לפי דעתו של יוסף דן, לאחר פטירתו של ר' יהודה החסיד. לדעת דן, חלק גדול מחיבורו של ר' אלעזר מוורמס, אינו אלא עיבוד תורתו ואולי אף חיבוריו של ר' יהודה החסיד[12]. בפירושיו ייצג ר' אלעזר מוורמס את תפיסת העולם של בעלי הסוד באשכנז, ואשר ראו בחיבוריו מקור עיקרי לתיאור בריאת העולם, הכוחות האלוהיים העליונים, ההנהגה האלוהית והנבואה[13].

מקובלי פרובנס וגירונה, עסקו בפירוש ספר יצירה אך לא כתבו פירושים אודות מרכבת יחזקאל. האחים הכוהנים מקסטיליה, ר' יעקב ור' יצחק בני ר' יעקב הכוהן, כתבו פירושים על מרכבת יחזקאל, אך לא פרשו את ספר יצירה. ר' אברהם אבולעפיה, פירש בהרחבה את ספר יצירה אך לא נדרש לדיון מפורט אודות מעשה מרכבה. ר' יוסף ג'יקטיליה, ור' משה די ליאון, הלכו בדרכם של מקובלי קסטיליה, ושניהם כתבו חיבורים מיוחדים לפירוש חזון יחזקאל, ושילבו את המינוח מרכבה בכתביהם השונים. ג'יקטיליה דן אודות מרכבת יחזקאל במספר מקומות בכתביו, בספרו גנת אגוז בו תורת הספירות איננה נמצאת במרכז, ובספריו התיאוסופיים שערי צדק ושערי אורה. ג'יקטיליה דן במרכבת יחזקאל בפירוש המרכבה, ובחיבור סוד החשמל, שני אלה נדפסו עם מבוא מקיף על ידי אסי פרבר גינת[14].

בספר הזוהר אנו מוצאים את תיאור מעשה המרכבה במקומות שונים ומפאת קוצר היריעה לא נוכל לדון בכל ההיבטים של פירוש המרכבה לפי הזוהר

נפתח את הדיון אודות המרכבה בזוהר בכך שהוא הופך את מעשה המרכבה למערכת הספירות ממש, וכך נוצרו אצלו שני סוגי מרכבות, מרכבה עליונה ומרכבה תחתונה, הנקראת גם מרכבת המשנה, כדלקמן:" כתוב וירכב אותו במרכבת המשנה. מה(פירוש) מרכבת המשנה? הקב"ה עשה את הצדיק(ספירת יסוד)שליט, משום שהרי ממנו ניזון העולם וצריך להיזון, והקב"ה יש לו מרכבה עליונה ויש לו מרכבה תחתונה. המרכבה התחתונה היא מרכבת המשנה, ויוסף נקרא צדיק(ספירת יסוד) ולו ראוי להיות רוכב על מרכבת המשנה אשר לו, לקב"ה והכל הוא בסוד העליון להיות כדוגמא של מעלה"[15].

לפי הסברו של תשבי על אתר, יחסי המרכבות כאן מתוארים בשני מישורים. מצד אחד הן מקבילות אחת לרעותה, כלומר מערכת הספירות האלוהית היא הדוגמא השלמה למרכבת יחזקאל, ברם מהצד השני הן ארוגות זו בזו בקשר הווייתם, שכן הספירות משמשות כמרכבה כלפי מעלה, היינו הספירות העליונות והאין סוף, ומהוות כלפי מטה את הדמות האלוהית הרוכבת על המרכבה התחתונה. נקודת החיבור בין שתיהן היא בספירת מלכות/שכינה הנמצאת שתי המרכבות הללו. בהמשך אומר הזוהר כי המרכבה העליונה מורכבת מספירות חסד גבורה תפארת ומלכות, אם כי קיימות אפשרויות נוספות בזוהר אולם אין כאן המקום להאריך בהן. הזוהר קושר בין ספירות אלה לאבות האומה כולל דוד, כדברי המדרש האומר שהאבות הן הן המרכבה[16].

הזוהר מתאר את (ספירת) השכינה כחיה עליונה שמנהיגה את הכל והחיות התחתונות ושאר כוחות המרכבה כפופים למרותה, כדלקמן: "בוא וראה כל המחנות של מעלה וכל המרכבות כולם אחוזים אלו באלו, מדרגות במדרגות, אלו עליונים ואלו תחתונים, והחיה הקדושה(ספירת שכינה/מלכות) עליהם, וכל האוכלוסים והמחנות כולם נוסעים תחת ידה, על פיה נוסעים ועל פיה חונים. וזו היא החיה(שכינה) שכל שאר החיות אחוזות בה, וכמה חיות לחיות משתדלות בגללה ונאחזות מדרגות במדרגות. וכל העליונים והתחתונים הולכים ושטים בים(של ספירת שכינה/מלכות)"[17].

ארבעת החיות שראה יחזקאל, חקוקות בכסא הכבוד שהוא כנגד ספירת שכינה, והחיות נוסעות עמה (עם ספירת שכינה) לקבל שפע בסוד הזיווג, כדלקמן: "דיוקנאות אלו (של ארבעת החיות) חקוקים וגלופים בכיסא (ספירת שכינה), והכיסא מגולף ומרוקם בהם, אחד לימין ואחד לשמאל ואחד לפנים ואחד לאחור, כנגד ארבעת רוחות העולם, כשהכיסא עולה, עם ארבעת דיוקנאות אלו, ארבעה שמות נעלים אלו (האל הגדול הגיבור והנורא) נושאים את הכיסא, והכיסא נכלל בהם, עד שהוא לוקח ואוסף נפשות ועינוגי מחמדים, כיוון שלקח ואסף את העינוגים והמחמדים הוא יורד מלא כאילן המלא בענפים ופירות לכל צד, כיוון שירדו יוצאים ארבעה דיוקנאות אלו... ומאירים ונוצצים ולוהטים, והם זורעים זרע על העולם. אז נקרא (עולם המרכבה) עשב מזריע זרע..."[18], בכך מתאר הזוהר את קבלת השפע האלוהי מספירת שכינה עד שהוא מגיע לעולם השפל שלנו.

החיות הנושאות את הכסא הן ארבעת המלאכים: מיכאל וגבריאל ואוריאל ורפאל, ובגין כך שהם מתפקדים כצינורות של השפע האלוהי הן מסומלים כארבעת הנהרות היוצאים מעדן. החיות של המרכבה לדברי הזוהר, אינן יכולות להסתכל ולדעת את כבוד הכיסא שעליהן, כל שכן את מי ששורה על הכיסא. מסעיהן של החיות מתוארים בזוהר במקומות רבים[19], ואין כאן המקום לפרטם.

כוחות המרכבה מתוארים ונדונים בפירוט רב במאמרי הזוהר על ההיכלות, ובייחוד לפי תשבי[20], בשני המאמרים המקבילים שבפרשת בראשית (חלק א', דף מא, עמוד א' - מה, עמוד ב'), ובפרשת פקודי (חלק ב', דף רמד, עמוד ב' – רסב, עמוד ב'), שהם מעין מסכת מרכבה העומדת ספרותית בפני עצמה. מבחינת המסגרת החיצונית לאור מקורות אלה, בנויים שבעה היכלות אלו לפי המתכונת של ההיכלות בספרות הקדומה, אבל תפקודם ומהותם שונה לאור הפרשנות הקשורה לסוד מעשה מרכבה. מעמדם של ההיכלות הללו הוא תחת הספירות, והם מהווים שלבי ביניים בין כוחות האצילות האלוהית ובין עולם החומר. כלפי מעלה הם לבושי הספירות, רוצה לומר בכל אחד ואחד מתגלה ופועלת ספירה רלוונטית מסוימת, וכלפי מטה הם הרקיעים העליונים כנגד שבעת הרקיעים התחתונים. להלן שמותם בציון יחסם לספירות – לבנת הספיר (כנגד ספירת יסוד),עצם השמיים (ספירת הוד), נוגה (ספירת נצח), זכות (ספירת גבורה/דין), אהבה(ספירת חסד), רצון(ספירת תפארת) וקודש הקודשים(ספירת בינה). היכלות אלה לפי תיאור הזוהר מלאות בגדודים של רוחות ואורות וחיות ואופנים ושרפים, והם אשר משרתים ומפארים את כוחות האלוהות ושואפים להתייחד עם בוראם. הזוהר ממשיך לתאר באופן נרחב את ההיכלות הללו ואין כאן מקום להאריך בזה.

נחזור לסיום דברי הזוהר בדיון לתיאור של חיות הקודש במרכבה, כדלקמן: "ר' שמעון פתח, בלכתם ילכו, בלכתם ילכו ובעמדם יעמדו. פסוק זה יש להתבונן בו. בלכתם ילכו שאכן בלכתם ובעמדם יעמדו? אלא בלכתם של מי, בלכתן של החיות, שכשהן הולכות אותם אופנים ילכו... ועל כן בלכתם ילכו ובעמדם יעמדו, משום שכל מסעיהם של אותם אופנים אינם אלא במסעי החיות... הכל תלוי בחיות... בוא וראה, בלכתם ילכו, כמו שאמרונו, ובהנשאם מעל הארץ ינשאו האופנים לעומתם, שהרי כמו שאלו החיות נוסעות ועולות כך גם הם. מה הטעם? מפני כי רוח החיה באופנים, רוח החיה, רוח הקודש (כלומר הרוח האלוהית פועלת בחיות, ובאמצעותן היא מפעילה את האופנים) הנושבת ובוטשת בכל האופנים שילכו. נמצא שכל שהוא במדרגה עליונה הוא נושא מי שנושא אותו. בוא וראה שהארון (הכוונה לארון הברית שנשא את נושאיו) היה נוסע מי שנשא אותו (ראה סוטה, דף לה, עמוד א'), אף כאן החיות ההן נושאות את האופנים"[21].

 ר' יוסף ג'יקטיליה הקדיש כאמור חיבור מיוחד לנושא המרכבה, ואנו מפאת היקפו נדון בו בקצרה

בדיון העקרוני אודות הדמות שבמרכבת יחזקאל הוא מציג את היחס בין תחומי המציאות העליונים והתחתונים, כדלקמן:" והנני מוסר בידך מפתח של אמת ברורה. דע כי כל הדברים שברא ה' יתברך בעולם – כולם נאצלו מאמיתת מציאותו והנה בהתפשטות עשר ספירות הנסתרות במציאותם נאצלו מאמיתתם עשר מעלות דקות שלמות עליונות בתכלית התיקון והשלימות והעילוי. וכל אותן מעשר המעלות הנאצלות מן הספירות מורה על הספירה שהיא נאצלת מכוחה. ואלו עשר מעלות הם כוחות ואין כוח בעין השכל להתבונן בהם אלא בקבלה עליונה. וכן למטה מעשר מעלות הללו האציל מאלו מעלות עשר מעלות אחרות דקות וטהורות, אבל אינן כמעלות הראשונות, וכן שלישיות וכן רביעיות, עד כמה מעלות וכולן עשר עשר. ולפי התרחק אצילות המעלות מן הספירות תהיה בהם תוספת ריבוי וגסות. והמשל: האצילות הראשונה שנאצלה מעשר ספירות דומה דרך משל לחוט דק עד מאוד שנעשה מריר התולעת. ועשר מעלות השניות הם כדמיון החוט שנכפל לשניים שהוא יותר עב וכן השלישיות וכן הרביעיות, וכן עד כולם עד שנעשה החוט גס..."[22].

לפי הסברו של יוסף דן[23], קטע זה מדבר אודות המתכונת של עשר הספירות האלוהיות העליונות והיא אשר מכתיבה את התחומים הרוחניים שנמצאים מתחתן. ג'יקטיליה מונה כאן שורה של מערכות שנאצלות זו מזו, שכוללות כל אחת עשרה כוחות, ושכל כוח שכזה נאצל מכוחה של ספירה הנמצאת בעמדה קבועה לו, כלומר, הכוח הראשון נאצל מהספירה הראשונה וכן הלאה. מכאן אנו למדים מדוע ג'יקטיליה לא הסתמך בפרשנותו על מעשה מרכבה הנמצא בספרות הקדומה היות ואצלו המבנה הינו עשרוני, ואילו בספרות הקדומה הפרשנות מתבססת על תפיסת שבעה היכלות. לדעת ג'יקטיליה החלוקה העשרונית הינה חיונית והכרחית בבניית כל שלבי המציאות והעולם האלוהי גם יחד.

בהמשך הדברים דן ג'יקטיליה באריכות אודות דמות האדם שבחזיון יחזקאל ומשמעותה בהוויה האלוהית העליונה. אין הוא משתמש במדרש שיעור קומה[24], ומנגד הוא משתמש בתיאורים מספר יצירה. לפי פירושו יש במרכבה ובכל אחת ממדרגות המציאות כוחות המכונים בשמות איברי האדם, כדוגמת: שיער, שפתיים, אוזניים וכיוצא בזה. ג'יקטיליה איננו מסביר את טיב הקשר בין הכינוי האמור לבין היבטים עליונים של ההוויה האלוהית, ומסתפק בהערה בהאי לישנא:" וכל אחת מאלו המעלות העליונות היא סוד אותה פעולה שהאיבר מכונה(נקרא) עליה"[25]. ההגשמה הבוטה של ספר שיעור קומה משמשת את ג'יקטיליה בהמשך הדברים לבטא את אחדותה של המציאות למרות ריבוי דרגותיה, ואת הציות הנדרש מכלל המציאות לאל.

נעבור לדיון של ג'יקטיליה אודות החיה הרביעית במרכבה האלוהית, הנשר, והקשרו לתפיסת ההשגחה שלו, כדלקמן:" ופני נשר, המחנות והמרכבות הידועות(לצד מערב) נקראות בדרך(כלל) נשר. בראש המרכבה של מחנות הללו – אוריאל, ושני שרים ממונים תחת ידו, שמשיאל, (ו)חסדיאל. זה הנשר הוא ראש כל בעלי כנפיים(מלך העופות). כמה רבבות של מחנות תלויים בו... וכל בעלי צפצוף ופורשי כנף תלויים בו. אלו הן החוטפים הדיבור מפני הבריות, אם טוב אם רע, אם בסתר אם בגלוי, ואפילו המלשינים והמקללים בחדרי חדרים אלו חוטפים דיבורם ומשימים אותם בכל מיני עופות. וזה סוד גם במדעך מלך אל תקלל כי עוף השמיים יוליך את הקול ובעל כנפיים יגיד דבר. ולנשר הזאת(כך במקור) יש כמה אלפים רבבות מחנות(שנקראים) עופות וציפורים, פנימיים וחיצוניים. מה שבפנים טהורים ומה שבחוץ טמאים, וכל מיני עופות שנבראו מזה המקום נמשכו(נבראו)... וכתוב דרך נשר בשמיים, והנה יש לנשר הזאת כמה מחנות וכמה חיילות למעלה, מהם נקראים, יונה, ותור ועגור ושאר מינים, טמאים וטהורים. וטמאים רבים מהם, והם עורבים... דאה ואיה ודיה. וכל אלו מחנות עליונות נקשרות בנשר, ומהם נבראו למטה כל מיני עופות טהורים וטמאים"[26]. בדבריו אלה מבטא ג'יקטיליה את ההקשרים ההדוקים בין הכוחות העליונים הכלולים במרכבה לבין מקביליהן הארציים, שהם בעלי כנפיים למיניהם. בהמשך הדברים מצביע ג'יקטליה על הקשר בין הנשר במרכבה האלוהית לבין הציפורים בעולם השפל ופעולתם במשימת ההשגחה האלוהית. לדעתו הנשר אשר נמצא במרכבה מייצג מינים רבים של בעלי כנף, עליונים וארציים, והוא גם המתווך בין בית הדין העליון, לבין הכוחות המוצאים מהכוח אל הפועל את הדין העליון בעולם החומרי. העופות העליונים הם הראשונים לדעת את העתיד להתרחש, ודרכם ובאמצעותם מועברת הידיעה אל העופות הארציים. מכאן שהעיסוק בידיעת מה שיקרא לעתיד הוא אמת, ומי שכופר בכך הרי הוא סותר את דבריה של התורה. לדעתו האיסור לעסוק בנבואה בדרך המאגית הינו שאין לישראל צורך במאגיה לדעת את העתיד, היות והנבואה האלוהית שורה ביניהם, ונביאי ה' הם אשר אמורים לבשר את העתיד, ומכאן שהפרקטיקה המאגית איננה שלילית במהותה, אלא שלישראל אין צורך להשתמש בה היות ונביאי ה', מנבאים את העתיד ללא צורך בשימוש במאגיה כלל ועיקר.  

לפי דבריו של יוסף דן[27] יש לראות את הקשר דבריו של ג'יקטיליה על רקע היסטורי רחב יותר. תיאור פעולתם של הנשר במרכבה והכוחות הנובעים ממנו בעולם העליון והשפל, מבטאים את תפיסתו של ג'יקטיליה בנושא ההשגחה הפרטית. אין ספק כי כל מעשי האדם נידונים בבית דין של מעלה, וכתוצר שלהם נגזר על האדם או על העם עתידם לטוב או למוטב. ידיעת העתיד היא ביטוי לאמונה בהשגחה פרטית ותמידית, ולכן המאגיה מבחינה זו רק מאששת את עקרון ההשגחה הפרטית. יש לזכור כי דבריו של ג'יקטיליה אודות ההשגחה הפרטית, נכתבו בסביבה תרבותית ורעיונית בה שאלת ההשגחה הפרטית נידונה בצורה מעמיקה על ידי גדולי הפילוסופים היהודיים, וכפועל יוצא מכך, שאלת האמונה בהשגחה שכזו הייתה סוגיה קשה ומורכבת[28]. אשר על כן, הצגת ההשגחה הפרטית על ידי ג'יקטיליה כאמונה מסורתית המבוססת על פסוקי התורה ועל פרשנות חז"ל, יש בה משום התעלמות מהדיון הרעיוני בסוגיה זו, וסוג של התרחקות של בעלי הסוד בספרד מהשיח הפילוסופי.

ג'יקטיליה מביא את ההיבט המיסטי שח ההשגחה בפרשנותו לפסוק והחיות רצוא ושוב (יחזקאל, פרק א' פסוק י"ד), אבל אם נשים לב, יש כאן גם השפעה של ההגות הרציונליסטית בת התקופה, כדלקמן:" והחיות רצוא ושוב, סוד המשכת השפע והאצילות מאין סוף רומז פסוק זה, ודע כי יש חיות חיצוניות ונקראות קודש, והם נקשרים בכיסא, ויש חיות פנימיות אין להם שיעור... ומתוך השגת החיות החיצוניות אדם מסתכל מעט מתוך אספקלריא(מראה) שאינה מצוחצחת להשיג קצת רמז בפנימיות, והנני מבאר. והחיות רצוא ושוב, מרוב תשוקת החיות להשיג שפע ואצילות מן המקור הנקרא מקור חיים אין להם שקט ומרגוע אפילו רגע מרוב החשק והחיבה להדבק במקורם ויסודם ולשאוב ממעייני החשק והקיום והכבוד והטוב, אין שוקטות אפילו רגע קטון, ורצות להיכנס לפני ולפנים ולהדבק בכל הטוב, וכשמגיעות למקום גבול השגתם חוזרות מיד לאחור, שאין להם יכולת להיכנס לפנים ממחיצתם, ובשובם לאחור מייד ירעבו ויצמאו ויכספו וישתוקקו לחזור ולהדבק ולשאוב ממקור החפץ. ולפיכך אין להם סעד וסמיכה ועמידה אפילו רגע קטון. זהו דרכם לעולם יומם ולילה. וזהו הרמז לכלל סדרי הספירות העליונות בסוף אין סוף, וכל סדרי המעלות מעלה אצל ה' יתברך. וכן כל אחד ואחד מכל מחנות העליונות. וזהו סוד תנועת השמיים תמיד לפי עובי גסותם(אצל המחנות) העליונות של מעלה מהם, אף על פי כן מרוב תשוקתם לשאוב ממעייני הישועה כל אחד לפי מינו סובבים ומתוך סיבובם ותקפתם נשעה רצון (ה') יתברך בכל הנבראים, שמתוך תנועת כל אחד ואחד מן המחנות העליונות הנקראות חיות חיצוניות, מתוך אותה המרוצה שנקראה רצון, מקבלות שפע קיום ברכה מהספירות"[29].

בתיאור זה משולבים שני עקרונות מרכזיים. האחד, הוא תפיסת המרכבה כהשתקפות המתרחש בתחום הספירות העליונות עד אין סוף, הכוח העליון ביותר. האדם אין בכוחו את היכולת להשיג את המתרחש בעולם האלוהות, ולכן חזיון המרכבה הוא סוג של רמז למה שקורה בעולמות אלה. השני, הוא המניע של התנועה המתמדת  של כלל המערכות, והתשוקה להידבק במקור שמעל לכל אחד מהכוחות. הדבר מתכתב עם עקרון התנועה של אריסטו, שהתשוקה היא אשר מניעה את הגלגלים בשאיפתם להידבק במניע הבלתי מונע. זהו הסבר פילוסופי קלאסי, שגם ג'יקטיליה עושה בו שימוש לצרכיו, והוא הסבר פילוסופי שרווח בימי הביניים בגוונים ובצורות שונות ושבא להסביר את תנועת הגלגלים וגרמי השמיים.

ג'יקטיליה מאזכר את הנשר גם בספריו התיאוסופיים שערי צדק ושערי אורה, בעיקר בעת הדיון אודות הספירה העשירית ספירת מלכות. בשערי צדק הוא אומר את הדבר הבא:" והמידה הזאת נקרא - נשר לפי שבהיותה מיוחדת לישראל והם צדיקים וישרים אוהבי עליון אז המידה הזאת שהיא חלקם מתחדש בחדוש הלבנה ועליה כתיב תתחדש כנשר נעורייכי, ואם חס וחלילה ישראל עברו תורה חלפו חק הפרו ברית עולם אז המידה הזאת נמרטת וננערת ועליה נושרים, ונקרא נשר בודאי, ובכל מקום נקרא המידה הזאת בת שבע, והיא בת זוגו של דוד, והטעם לפי שמספירת הבינה היא מושכת ויונקת ועל ידי ששה הספירות האמצעיות, וסימן כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ וביום השביעי שבת וינפש, ואמרו בבראשית רבה לפי שאין לה בת זוג אמרו לה כנסת ישראל תהא בת זוגך, וזהו סוד דוד ובת שבע, לפיכך זכה דוד למלכות, ואמרו ראויה היתה בת שבע לדוד מששת ימי בראשית..."[30].

לפי דברים אלה, הנשר הוא כנגד ספירת מלכות אשר מביאה שפע אלוהי היורד מלמעלה עד מחוץ עולם האצילות. זאת כאשר ישראל עושים רצונו של ה', כלומר שומרים את ברית סיני. מכלל הן אתה שומע לאו. כאשר ברית סיני לא מקוימת על ידי ישראל, והם מנסים לפרוק עול תורה ומצוות אזי השפע האלוהי היורד מלמעלה נפסק, מה שמסביר את דעתו של ג'יקטיליה, הקושר באופן ישיר בין מעשיהם של עם ישראל והשפע האלוהי, לבין המצב של הספירות. קיום מצוות מביא להרמוניה בעולם זה ולשפע חסר תקדים, ומנגד פריקת עול מביאה בחובה כאוס בעולם הספירות ועצירת השפע האלוהי באחת. ג'יקטיליה גם קובע שספירת מלכות נקראת בת שבע, היות והיא מושכת שפע אלוהי מספירת בינה למלכות, כלומר השפע יורד דרך שבע ספירות עד מלכות, ובגין כך הוא קושר לספירת מלכות את דוד המלך שבת זוגו הייתה בת שבע בפועל. לשון אחר, טיב היחסים הארצי בין דוד ובת שבע, מקבל כאן פירוש קבלי מובהק, המדבר אודות השפע האלוהי היורד שבע ספירות מספירת בינה ולמטה ממנה עד ספירת מלכות. אשר על כן גם דוד זוכה להיות כנגד ספירת מלכות, ספירה אשר אחראית למתן השפע מחוץ לעולם האצילות עד העולם השפל, ובכך היא שולטת בכל הנעשה בעולם זה, כולל השגחה על מעשי האדם והעם. כאן טמון  רמז דק לנאמר בפירושו של ג'יקטיליה אודות הנשר במעשה מרכבה והקשרם להשגחה הפרטית.

הדברים הללו מתכתבים עם דבריו של ג'יקטיליה גם בספרו שערי אורה, הקושר את הנשר לספירת מלכות על ההיבטים השונים אותם ובראשם השפעת השפע שלה ומעורבותה והשגחתה של ספירת מלכות בעולם השפל, תלוי מצב שמירת התורה והמצוות על ידי ישראל, כדלקמן:" ולפעמים נקראת המידה הזאת(ספירת מלכות) נשר, והטעם כי לפעמים היא עשירה מלאה כל טוב, בהיות ישראל צדיקים, מושכים אליה מכל המעלות העליונות כמה מיני שפע ואצילות וברכה וחסד ורחמים מכל הספירות שמעליה(כלומר שישראל שומרים את הברית עם ה', השפע האלוהי יורד מהספירות העליונות ומגיע עד ספירת מלכות ומשם מחוץ לעולם האצילות), (ברם) בהיות ישראל נסוגים מדרכי ה'(מפרים את ברית סיני) אז המידה הזאת(ספירת מלכות) חסרה ודלה ושפלה, והיא כעלה נובלת עליה ובגנה אשר אין מים לה. ואז היא כאילן שנושר פירותיו, ואז ישראל דלים ושפלים ובזויים שלולים לחרפה ולקלס. שהרי כשאין המידה הזאת(ספירת מלכות) יונקת (מהספירות) מלמעלה, אינה יכולה להניק את ישראל ונקראת נשר, מלשון אילן שמשיר את פירותיו. והסוד הזה הנני מעירך עליו. כבר הודעתיך כי עיקר שכינה בארץ(ספירת מלכות) וסימנך, והארץ הדום רגלי. וכשהשכינה מקבלת שפע מברכות של מעלה נקראת מקווה מים, וכשאינה מקבלת ברכות נקראת יבשה(מלשון יובש)... וכשהמידה הזאת היא יבשה וחסרה אז ישראל הם ברעב ובצמא ובעירום ובחוסר כל, והם נשורים(נושרים) ממנה, שהרי ישראל הם כמו עלים, והיא(ספירת מלכות) כמו גוף האילן. והמידה הזאת(מלכות) פעמים עשירה פעמים חסרה(תלוי מעשיהם של ישראל), פעמים מלאה פעמים ריקנית. וזהו סוד כנשר יעיר קנו על גוזליו ירחף. וכשישראל חוזרים בתשובה, מחדשים אותה כנשר כאשר בתחילה... והמידה הזאת הנקראת נשר יש לה כמה נשרים בעלי כמה כנפיים, ונקראת נשרי המרכבה, וכולן מגינות על ישראל ופורשים כנפיים על ישראל ומצילים אותם מכמה צרות(רמז להשגחה פרטית). והנשר הזאת עם כל שאר מחנותיה, הנקראים נשרי מרכבה, הגינו על ישראל במצרים והוציאו אותם מתחת סבלותם. והסוד, אתם ראיתם את אשר עשיתי למצרים ואשא אתכם על כנפי נשרים. וכל אלו המחנות הנקראים נשרי המרכבה מעלתם ומלואם בעלות ישראל בתורה ובמצוות, וירידתם וחסרונם בהתרחק ישראל מן התורה ומן המצוות"[31].

מעבר לדברים שכבר נאמרו, בה ספירת מלכות היא השלטת בעולם השפל, הרי יש כאן דמיון לקביעה הפילוסופית האומרת שהשכל הפועל, השכל העשירי והאחרון הוא אשר משגיח בעולם השפל, בדומה לספירת מלכות. בנוסף, ראוי לשים לב למשחק המילים של ג'יקטיליה בקטע זה, על הנשר. בפתח הדברים הנשר הוא דימוי  לפרי הנושר מהעץ, ורק בהמשך הדברים אנו חוזרים לעוף הנשר שדמותו קיימת כאמור במרכבה האלוהית.

השכל הפועל בפילוסופיה, הוא ישות תבונית המופיעה בשני מקומות בקודקס האריסטוטלי, בעל הנפש ובמטפיזיקה[32]. בפילוסופיה של אריסטו, מתפקידו של השכל הפועל הוא לחבר בין האינטלקט הפסיבי (האנושי) לבין הנוכחות המתמדת (בפועל) של מושאי ההשכלה על ידי הוספה של שכל אלוהי שמעצב את כל הדברים (מקנה להם צורה) או הוגה אותם. אריסטו מוכיח את קיומו בעל הנפש  מתוך מה שנראה בטבע של הזמן שהאדם קודם חושב בכוח ורק לאחר מכן בפועל , ולכן אריסטו טוען שהכרח הוא שיהיה שכל שחושב את כל הדברים (או מעצב את כל הדברים כנחשבים-בפועל ועל-כן קיימים) קודם לפעילות החשיבה האנושית. דבר זה הוא השכל הפועל שבעל הנפש אריסטו אינו מייחס לו חשיבות אלוהית. במטפיזיקה אריסטו טוען מהקדימות האונטולוגית של הדברים בפועל ומהקדימות המוסרית של החשיבה כטוב העליון לנוכחות של שכל פועל שמקבל את כלל הפרדיקטים האלוהיים של אריסטו.

נחזור לספר שערי אורה. בשער החמישי בספר זה מאזכר ג'יקטיליה את הנשר והפעם כאשר הוא דן בספירה השישית, ספירת תפארת, כדלקמן:"... וכל זה שאמרנו במידת צדק בהיותה דיניה קשים, כל זה בהיותה גומרת דין בשונאיהם של ישראל ובשאר האומות. אבל כשהיא שופטת את ישראל, אז היא כמו האם המרחמת על בניה, וכשבאה לגמור דין בישראל, בנחת גומרת הדין והחסד, שלא יושחתו, והסוד, כנשר יעיר קנו על גוזליו ירחף. שאילו הייתה (ספירת תפארת) שופטת אדם בדין קשה לשעה, היו נוטים לכל צרה, והבן זאת מאוד. ואף על פי כן אין דיניה שווים לדינים העשויים בהתחבר איתה המשפט עמה, כי רחמים גוברים"[33].

ספירת תפארת היא הספירה המאזנת בין ספירות חסד ודין, וכאשר היא שופטת יש בה משני המרכיבים הללו גם יחד, דין ורחמים. כאשר היא דנה את אומות העולם צד הדין גובר בה, ואילו כאשר היא דנה את ישראל מידת הרחמים גוברת. כאן חוזר ג'יקטיליה למיקום של לדמות הנשר במרכבה האלוהית העומד בתווך של חיות הקודש. כך או אחרת, ספירת תפארת קשורה בקשר הדוק עם ספירת מלכות, היות וקו האמצע עולה מספירת מלכות עד הספירות העליונות. כך שאם ישראל עושים את המוטל עליהם, השפע האלוהי זורם מספירת בינה דרך ספירות תפארת ויסוד אל ספירת מלכות, ומשם לעולם השפל. ולהפך, כאשר ישראל פורקים עול מצוות, השפע האלוהי נחסם ולא מועבר בצינור של קו האמצע לעולם השפל. כך או אחרת, גם בפורמט זה, לפי האמור בקטע האחרון, ספירת מלכות הייתה ונשארה הזרוע המבצעת של עולם הספירות האלוהי, אם לטוב אם למוטב, והיא הייתה ונשארה האלמנט של ההשגחה האלוהית מחוץ לעולם האצילות.

אחרית דבר

שירת האזינו העמוסה בדימויים שונים גם מהטבע, מדמה את ההשגחה האלוהית על ישראל להנהגתו של הנשר כלפי גוזליו, בגוף השירה, מחבר השירה מדמה את כדלקמן: "כְּנֶשֶׁר יָעִיר קִנּוֹ עַל גּוֹזָלָיו יְרַחֵף יִפְרֹשׂ כְּנָפָיו יִקָּחֵהוּ יִשָּׂאֵהוּ עַל-אֶבְרָתוֹ. על פי הדימוי האמור כאן, ה' נשא את עם ישראל כמו על כנפי נשרים, בדומה לנשר הפורש את כנפיו כדי לשאת עליהם את אפרוחיו. לשון אחר – הכתוב מתאר את מעשה הנשר השומר את אפרוחיו בעודם בקן ונושאם על כנפיו בשעת מעופו. דמות הנשר היא אחת החיות של המרכבה האלוהית שראה יחזקאל בחזונו, והדבר פתח כר נרחב של פרשנות קבלית בהיבטים שונים. כלל, הנשר עומד בתווך של חיות המרכבה, ובכך הוא מייצג את ספירת תפארת, הקו האמצעי של הספירות, והגורם המאזן בית ספירת חסד ודין.

לדעת ג'יקטיליה הנשר אשר נמצא במרכבה מייצג מינים רבים של בעלי כנף, עליונים וארציים, והוא גם המתווך בין בית הדין העליון, לבין הכוחות המוצאים מהכוח אל הפועל את הדין העליון בעולם החומרי. בכך ניתן לזהות את דמות הנשר עם ספירת מלכות, האחראית להשגחה הפרטית של האל בעולם השפל. אין זה סותר כמובן את הקשר האמיץ, בין ספירות מלכות ותפארת, וכך או אחרת השפע האלוהי הזורם מספירת בינה, מגיע דרך ספירות תפארת ויסוד אל ספירת מלכות, והיא אשר מביאה אותו אל מחוץ לעולם האצילות קרי עולם החומר, ובכך ניתן לסנכרן את דמות הנשר בין ספירת מלכות, המייצגת לפי ג'יקטיליה את ההשגחה בעולם על האדם, לבין ספירת תפארת, המייצגת את המיצוע של דין ורחמים, הבא לידי ביטוי מעשי באמצעות ספירת מלכות.

מעניין לסיים בקביעתו של ר' משה קורדובירו, בספרו פרדס רימונים, שפני הנשר מייצגים את ספירת מלכוח, כדלקמן:" נשר כל המפרשים וקצת ממאמרי הזהר מסכימים כי פני נשר הוא במלכות. אמנם בתיקונים מקומות רבים פי' הפך זה כי נשר הוא בת"ת(ספירת תפארת). וכן פי' בזהר פ' יתרו והכריח כן מן הכתוב דרך הנשר בשמים....ולכן נראה לנו כי נשר לעולם במלכות"[34].

[לאוסף המאמרים על פרשת האזינו, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על הקבלה, תורת הסוד והמיסטיקה היהודית, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על דמות הנשר במקרא ובחיים, לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

• אוסף המאמרים על פרשת האזינו.
• אוסף המאמרים על הקבלה, תורת הסוד והמיסטיקה היהודית.
• אוסף המאמרים על דמות הנשר במקרא ובחיים.

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2016), פרשת האזינו באתר 'ייצור ידע', ייצור ידע, 6/10/16.
• פנחס יחזקאלי (2023), הקבלה, תורת הסוד והמיסטיקה היהודית, באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 18/10/23.
• פנחס יחזקאלי (2024), אוסף המאמרים על דמות הנשר במקרא ובחיים, ייצור ידע, 7/10/24.

[1] ראה דברינו בפרשות נצבים וילך.  

[2] דברים, פרק ל"ב, פסוק י"א.

[3] שמות, פרק י"ט, פסוק ד'.

[4] בבלי, חגיגה, דף י"ג, עמוד ב'.

[5] ויקרא, פרק י"א, פסוק י"ג.

[6] יחזקאל, פרק א', פסוק י'.

[7] החי והצומח של ארץ ישראל, עורך עזריה אלון, משרד הביטחון ההוצאה לאור, ת"א, 1986, עמודים: 129 – 133.

[8] חבקוק, פרק א', פסוק ז'.

[9] דברים, פרק כ"ח, פסוק מ"ט.

[10] מכילתא דרבי ישמעאל, יתרו, רש"י, לשמות פרק י"ט, פסוק  ד'.

[11] זוהר, חלק ג', דף רחצ, עמוד ב', התרגום שלי.

[12] יוסף דן, ספר המלאכים לר' יהודה החסיד, דעת, כרך 2/3, תשל"ח, עמוד 104.

יוסף דן, תורת הסוד של חסידות אשכנז, מוסד ביאליק, ירושלים תשכ"ח.

ראה גם את הרחבתו של יוסף דן, בתולדות תורת הסוד העברית, כרך א', פרק י"א, וכרך ו', פרקים שישה עשר ושבעה עשר. ספר סודי רזייא נדפס על ידי ישראל קאמעלהאר, רישא תר"ץ, וכן במהדורות אחרונות  - סודי רזייא השלם, ת"א, תשס"ד, סודי רזיי, א – ב, ירושלים תשס"ד.

[13] יוסף דן, תולדות תורת הסוד העברית, כרך י', מרכז זלמן שזר, ירושלים, 2014, עמוד 82. (להלן, דן, תולדות).

[14] אסי פרבר גינת, פירוש המרכבה לר' יוסף ג'יקטיליה, בעריכת דניאל אברמס, לוס אנג'לס, תשנ"ח.(אנו נביא את דברי ג'יקטיליה מחיבור זה, להלן, פרבר גינת, פירוש המרכבה).

הנ"ל, תפיסת המרכבה בתורת הסוד במאה הי"ג, חיבור לשם קבלת תואר ד"ר, האוניברסיטה העברית בירושלים, תשמ"ז, עמודים: 145 – 148.

[15] זוהר, חלק א', דף קצו, עמוד ב'. תרגום, ישעיה תשבי, משנת הזוהר, כרך א', מוסד ביאליק, ירושלים, תשמ"ב, עמוד תטז.(להלן, תשבי, משנת הזוהר).  

[16] בראשית רבה, פרשה מז, ח'.

[17] זוהר, חלק ב', דף מה, עמוד ב'. תרגום, תשבי, משנת הזוהר עמוד תיז.

[18] שם, חלק א', דף יט, עמוד א'. תרגום, תשבי, משנת הזוהר, עמוד תיח.

[19] שם, דף יח, עמוד ב', יט, עמוד א', חלק ג', דף קנד, עמוד א', קנה, עמוד א', ועוד כיוצא בזה.

[20] תשבי, משנת הזוהר, עמודים: תיט – תכא.

[21] זוהר, חלק ב', דף רמא, עמוד ב' – רמב, עמוד א'. תרגום, תשבי, משנת הזוהר, עמודים: תמב – תמג.

[22] פרבר גינת, פירוש המרכבה, עמוד 54.

[23] דן, תולדות, עמוד 105.

[24] ראה – דן, תולדות, כרך ג', פרק עשרים ושישה.

[25] פרבר גינת, פירוש המרכבה, עמוד 55.

[26] שם, עמוד 58.

[27] דן, תולדות, עמודים: 115 – 116.

[28] על כך ראה – ישראל יעקב דינסטאג, השגחה במשנת הרמב"ם, רשימה ביבליוגרפית, דעת, 20, תשמ"ח, עמודים: 17 – 28.

[29] פרבר גינת, פירוש המרכבה, עמודים: 64 – 65.

[30] יוסף ג'יקטיליה, שערי צדק, שער א', כב, ירושלים, תשכ"ז.

[31] יוסף ג'יקטיליה, שערי אורה, מהדורת יוסף בן שלמה, כרך א', מוסד ביאליק, ירושלים, תשמ"א, עמודים: 75 – 76. (להלן, ג'יקטיליה, שערי אורה).

[32] אריסטו, על הנפש, ספר III, פרק 5, 430a10-25, , כמו כן - מטפיזיקה, 1072b..

ישראל יעקב דינסטאג, היחס העיוני בין חכמי הקבלה והרמב"ם, ביבליוגרפיה מוערת, דעת, 25, תש"ן, עמודים: 53 – 84.

[33] ג'יקטיליה, שערי אורה, עמוד 267.

[34] ר' משה קורדובירו, פרדס רימונים, מתוך: פרדס רימונים,  כ״ג: י״ד: מא (sefaria.org.il )

על קורדובירו ראה: ברכה זק, בשערי הקבלה של רבי משה קורדובירו, הוצאת הספרים של אוניברסיטת בן-גוריון, 2010.

יוסף בן שלמה, תורת האלוהות של ר' משה קורדובירו, הוצאת מוסד ביאליק, 2011.