תקציר: אם עד היום, ה- WOKE מקשה מאוד על ישראל להתמודד עם ממשלות שמאל במערב, שהופכות תובעניות יותר ויותר, הרי שהעתיד הקשה הצפוי למערב, בעיקר בסוגיית ההגירה, מסמל שינוי דרמטי לטובתה של ישראל. אם היא תחזיק מעמד במהלך עשור, ואם תצליח לשמור על הישגיה במלחמה מול איראן, יהיה לה קל הרבה יותר לשנות את המציאות הקיימת ביחסיה עם הפלסטיניים לטובתה, ולבנות מציאות חדשה, טובה ובטוחה יותר, עבור אזרחיה. שם המשחק הוא זמן. האם יש לנו אותו?

.

ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדיניות של המכללה לביטחון לאומי, צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.

זהו מאמר המבטא את דעתו של הכותב ואת הערכותיו המקצועיות בלבד.

*  *  *

בעשורים האחרונים, אנו עדים להתרחבות הפער בין מפלגות השמאל והימין במערב. ישראל חווה מאז נובמבר 2022 מצב זהה, שלא השתנה בעקבות מלחמת חרבות ברזל. הפוליטיקה, שהייתה בעבר ממוקדת במחלוקות על מדיניות כלכלית ורווחה, התפצלה לכיוונים שונים, הנובעים מהשתלטות ה- WOKE על אג'נדת השמאל, מהשפעות תרבותיות, מגלובליזציה, מהגירה, ומלאומיות (ואצלנו, מהשאלה הפלסטינית).

פער זה אינו רק תוצאה של חילוקי דעות פוליטיים רגילים, אלא משקף שינוי עמוק באופן שבו החברה תופסת את עצמה ואת ערכיה: התנגשות בין שמרנות לליברליות, בין לאומיות לגלובליזציה, ובין מדיניות רווחה להעדפה לשוק חופשי, כל אלו מתכנסים לכדי קרע עמוק יותר ויותר בשיח הפוליטי.

בהינתן הכיוון בו צועדות מדינות המערב, הסיכוי לגשר על הפערים האידיאולוגיים קטן והולך. אירופה איבדה את היכולת להתמודד עם ההגירה בכלים דמוקרטיים. המשמעות היא כפי הנראה הקצנה גוברת והולכת של דעת הקהל ימינה, עד כדי ויתור על הדמוקרטיה וניסיון להימנע מקריסה בכלים טוטאליים. הבחירות הקרובות בארצות הברית מביאים אותה לנקודת החלטה קריטית, אם תצעד בנתיב האירופי או שתצליח לעצור על סף התהום.

הסיבות המרכזיות להתרחבות הפער בין הימין לשמאל

א. גלובליזציה

בעוד שהשמאל המסורתי שם דגש על שוויון חברתי והרחבת הרווחה הממלכתית, התמיכה הגוברת בפתיחות כלכלית וגלובלית פיצלה את התמיכה הפוליטית במעמדות הפועלים. גלובליזציה יצרה פערים כלכליים בין מעמדות שהפכו את הסוגיות הכלכליות והחברתיות לשדה קרב אידיאולוגי. עובדי תעשיות מסורתיות רבים, שחשו מאוימים על ידי העברת מקומות עבודה למדינות זולות יותר והגברת ההגירה, פנו לעבר הימין.

הימין, בעיקר הימין הפופוליסטי, התאים את עצמו לרגשות אלו, תוך שהוא מאמץ נרטיבים של התנגדות לגלובליזציה, להגירה ולשחיקת הערכים הלאומיים. הגישה הלאומית הנוקשה הפכה להיות מוקד עבור תומכים שרבים מהם חוו אובדן כלכלי והחלו לראות בממשלות השמאל גורמים המעדיפים קבוצות מיעוט על פני אזרחים מהשורה.

ב. הגירה ולאומיות

ההגירה הפכה לנושא חם במיוחד בשיח הפוליטי במערב, והיא נראית כגורם מרכזי בהתרחבות הפער בין ימין לשמאל. בעוד מפלגות השמאל תומכות במגוון רב-תרבותי ובזכויות המהגרים, מפלגות הימין מגייסות את הפחדים והחששות של הציבור לגבי שינויים דמוגרפיים מהירים, אובדן זהות לאומית והפגיעה האפשרית במערכות הרווחה והביטחון.

במהלך העשור האחרון, השיח על הגירה הפך ממחלוקת פוליטית שגרתית לדיון טעון ועמוק יותר, שקשור למאבקי זהות ולשאלות על מהות המדינה. קבוצות ימין טוענות כי הגירה המונית, בפרט ממדינות מוסלמיות, משנה את התרבות המקומית, מובילה לחיכוכים חברתיים, וסופה להקריס את אירופה על תושביה המקוריים, בעוד השמאל מדגיש את החשיבות של קבלת האחר וזכויות האדם.

ג. התרבות הפוליטית החדשה: ה- WOKE ופוליטיקת הזהויות

סוגיה נוספת שמחריפה את הפער היא העלייה של "פוליטיקת הזהויות." המאבקים על זכויות מיעוטים, מגדר, והלהט"בים קיבלו בשנים האחרונות יותר ויותר תשומת לב במפלגות השמאל, והפכו לסמלים של מה שהימין תופס כ"פוליטיקת הזהויות המתקדמת." גישה זו יצרה מחלוקות נוקבות סביב שאלות של ערכים תרבותיים, חופש הביטוי וחירות אישית, כאשר הימין הפוליטי מאמץ נרטיבים על "פוליטיקת הקורבנות" וכופה עמדות פופוליסטיות של התנגדות לחידושים חברתיים.

לשם המחשה, הנה כרזה של הימין האירופי: מדינתכם בסכנה... התעוררו!

תגובת הנגד: התחזקות הפופוליזם

התחזקות הפופוליזם במערב היא תופעה מרכזית המלווה את התרחבות הפער בין שמאל לימין. הימין הפופוליסטי צמח על רקע תחושת ניכור וחוסר שביעות רצון בקרב חלקים נרחבים מהציבור, במיוחד בקרב מעמדות הביניים הנמוכים, שחשו כי האליטות אינן מעוניינות לפתור את הבעיות שבהן הם 'טובעים', ועוסקות בנושאים שאינם משקפים את דאגותיהם היומיומיות. פוליטיקאים פופוליסטיים ניצלו רגשות אלו והציגו עצמם כמגני העם אל מול האליטות, תוך שהם מתמקדים בנושאים כמו אנטי-גלובליזציה, שמרנות תרבותית והתנגדות להגירה, ומבקשים להחזיר את הכוח שנדד לעובדי הציבור, בחזרה אל נבחריו.

השלכות פוליטיות

התרחבות הפער בין שמאל לימין במערב משפיעה באופן דרמטי על היציבות הפוליטית והחברתית. הפוליטיקה המודרנית הופכת יותר ויותר לפוליטיקה של ניגודים, כאשר נעלמים אזורי הפשרה וההבנה ההדדית. במקום דיון רציונלי ומורכב על מדיניות, השיח הפוליטי הופך להיות טעון רגשית, מוטה לאידיאולוגיות קיצוניות וכולל לעיתים קרובות שימוש ברטוריקה פולמוסית ומפלגת. התוצאות הן עלייה בקיטוב, ירידה באמון במוסדות השלטון, והחרפת השסעים החברתיים והאתניים.

הפער הזה גם תורם לשחיקה באמון הציבור במערכת הדמוקרטית עצמה. הקושי לגשר על פערים אידיאולוגיים כה נרחבים יוצר קיפאון פוליטי ומוביל לכך שממשלות מתקשות לקדם מדיניות יעילה ורפורמות נדרשות. דומה שאין מה שיעצור את קריסת הדמוקרטיות, בשל חוסר יכולתן להתמודד.

ההשפעה על ישראל

לפער הפוליטי הגובר בין מפלגות השמאל והימין במערב, במיוחד באירופה ובארה"ב, יש השלכות משמעותיות על ישראל, הן מבחינה דיפלומטית והן מבחינה מקומית, והוא יוצר מצב מורכב לישראל.

• מצד אחד, תמיכת מפלגות הימין מחזקת את עמדתה הדיפלומטית והביטחונית של ישראל,
• מהצד האחר, ביקורת שמאלנית גוברת, בעיקר בנוגע לזכויות אדם, עלולה לערער את מעמדה הבינלאומי של ישראל ולהשפיע על יחסיה הכלכליים והפוליטיים עם בעלות ברית מרכזיות.

הנה כמה תחומים מרכזיים שבהם הקיטוב הזה יכול להשפיע על ישראל:

א. מדיניות חוץ ומעמדה הדיפלומטי של ישראל

מפלגות שמאל באירופה ובארה"ב נוטות להדגיש את זכויות האדם והמשפט הבינלאומי, מה שמוביל לרוב לביקורת מוגברת על ישראל, במיוחד ביחס למדיניותה ביהודה ושומרון, ובמהלך המלחמה, בעזה ובלבנון. זה ניכר בעמדות הקריטיות יותר שנקטו ממשלות או מפלגות שמאלניות במדינות כמו שבדיה, ספרד וחלקים מהמפלגה הדמוקרטית של ארה"ב.

מפלגות הימין, לעומת זאת, לרוב תומכות יותר בישראל, בעיקר בנושאי ביטחון. זה נכון במיוחד לגבי תנועות לאומניות, שמרניות ופופוליסטיות שמעריצים את האסרטיביות של ישראל בהגנה ואת מדיניותה נגד ההגירה. מנהיגי ימין כמו ויקטור אורבן ההונגרי ונשיא ארה"ב לשעבר דונלד טראמפ הציעו תמיכה פוליטית איתנה לישראל, תוך התמקדות בחיזוק הקשרים הבילטרליים והימנעות מביקורת על התנחלויות או נושאי זכויות אדם.

ב. שיתוף פעולה ביטחוני והגנה

ממשלות ימין במערב נוטות לתת עדיפות לשיתוף פעולה צבאי ולדאגות ביטחוניות, המתיישבות עם ההתמקדות של ישראל בלוחמה בטרור ובאיומים אזוריים. מדינות כמו ארה"ב תחת טראמפ, או הממשלות הלאומיות הנוכחיות בחלקים מאירופה, הגבירו את הסיוע הביטחוני ושיתוף הפעולה הטכנולוגי עם ישראל.

ממשלות שמאל, על אף שאינן נוטשות את קשרי הביטחון, עשויות להתמקד יותר בדיפלומטיה ובמאמצי בניית שלום, שעלולים לסבך את סדר היום הביטחוני של ישראל, במיוחד אם ידחפו לחידוש המשא ומתן עם הפלסטינים בפיקוח בינלאומי.

ב. התפוצות היהודיות

השסע הפוליטי במדינות המערב משפיע על האופן שבו קהילות יהודיות מתקשרות עם ממשלותיהן בנוגע לישראל. בארה"ב, האגף הפרוגרסיבי של המפלגה הדמוקרטית הפך לקולני יותר בביקורת שלו על מדיניות ישראל, במיוחד בנוגע לסכסוך הישראלי-פלסטיני. הדבר גרם לחיכוכים עם חלקים מהקהילה היהודית הרואים בישראל מרכזית בזהותם. ככל שהפער הזה גדל, חלק מהקהילות היהודיות עלולות להרגיש נקרעות בין השתייכותן הפוליטית לתמיכתן בישראל. באירופה, מפלגות ימין קיצוני הנוקטות עמדות לאומניות ולעיתים אנטי-הגירה יכולות לפנות לקהילות יהודיות המודאגות מההקצנה האיסלאמית הגואה, ובמקביל גם להעלות דאגה לגבי הקשר ההיסטורי בין פוליטיקה של הימין הקיצוני לאנטישמיות.

ג. השלכות כלכליות סחר והשקעות:

ממשלות ימין ששמות דגש על ריבונות לאומית וספקניות יותר לגבי הסכמים רב-צדדיים עשויים להעדיף עסקאות כלכליות דו-צדדיות, שעשויות להועיל לישראל. מצד שני, ממשלות שמאל עם קריטריונים מחמירים יותר של זכויות אדם עלולות להציב אתגרים ביחסי הסחר או להטיל תנאים, במיוחד בנוגע להתנחלויות בגדה המערבית. חרמות וסנקציות: תמיכה הולכת וגוברת בתנועות כמו חרם, פירוק, סנקציות (BDS) מהשמאל עשויה להוביל ללחץ מוגבר על חברות מערביות להתנתק מישראל או משטחים שבשליטת ישראל, שתהיינה לה השלכות כלכליות.

לסיכום: אור בקצה המנהרה

אם עד היום, ה- WOKE מקשה מאוד על ישראל להתמודד עם ממשלות שמאל במערב, שהופכות תובעניות יותר ויותר, הרי שהעתיד הקשה הצפוי למערב, בעיקר בסוגיית ההגירה, מסמל שינוי דרמטי לטובתה של ישראל. אם היא תחזיק מעמד במהלך עשור, ואם תצליח לשמור על הישגיה במלחמה מול איראן, יהיה לה קל הרבה יותר לשנות את המציאות הקיימת ביחסיה עם הפלסטיניים לטובתה, ולבנות מציאות חדשה, טובה ובטוחה יותר, עבור אזרחיה.

שם המשחק הוא זמן. האם יש לנו אותו?

[לאוסף המאמרים על השתלטות האסלאם על אירופה, לחצו כאן] [לאוסף, המאמרים בנושא 'מלחמת חרבות ברזל', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על 'הפרוגרסיבים החדשים ואנחנו' באתר ייצור ידע, לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

• הרחבת המושג: 'אסטרטגיה'.
• אוסף המאמרים על השתלטות האסלאם על אירופה.
• אוסף, המאמרים בנושא 'מלחמת חרבות ברזל'.
• אוסף המאמרים על 'הפרוגרסיבים החדשים ואנחנו'.
• הרחבה על מכת הנעורות, WOKE, הסדר התרבותי הפרוגרסיבי המטורלל.
• אוסף המאמרים על פופוליזם.
• אוסף המאמרים על אליטות ואליטיזם.

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2014), אסטרטגיה, ייצור ידע, 2/5/14.
• פנחס יחזקאלי (2022), השתלטות האסלאם על אירופה באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 6/10/22.
• פנחס יחזקאלי (2023), אוסף המאמרים בנושא 'מלחמת חרבות ברזל', ייצור ידע, 8/10/23.
• פנחס יחזקאלי (2022), הפרוגרסיביים החדשים ואנחנו באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 5/1/22.
• פנחס יחזקאלי (2022), מכת הנעורות, WOKE, הסדר התרבותי הפרוגרסיבי המטורלל, ייצור ידע, 2/10/22.
• פנחס יחזקאלי (2023), פופוליזם באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 29/1/23.
• פנחס יחזקאלי (2023), אליטות ואליטיזם באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 13/2/23.