תקציר: הארכיון הדיגיטלי הוא מלכודת לעיתונאים החדשים ולמומחים לעתיד, בעיקר משום שהוא מנציח את הנבואות והתחזיות שהמציאות לא תמיד תומכת בהן. עם המעבר לפוסט ג'ורנליזם - בו התחזיות תופסות מקום מרכזי - גוברת גם הסכנה להיכשל ולחוות מבוכה. מנקודת מבט סוציולוגית, הארכיון הפך לכוח חברתי רב עוצמה, המשפיע על הדרך בה אנו תופסים ידע ומומחיות, ומדגיש את הפער בין החזון למציאות.

ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדיניות של המכללה לביטחון לאומי, צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.

זהו מאמר המבטא את דעתו של הכותב ואת הערכותיו המקצועיות בלבד.

*  *  *

"אוי הארכיון"... צייץ ינון מגל בטוויטר כשהוא מפרסם מאמרים של 'פוסט ג'ורנליסטים' כבן כספית, ו'מומחים לעתיד מטעם' כמו האלוף ישראל זיו, שהזהירו מפני כניסתו של צה"ל לרפיח...

העיתונות המסורתית התבססה במשך עשרות שנים על העברה של מידע בזמן אמת, תוך שהיא מתמודדת לעיתים רחוקות עם הנחות ארוכות טווח שניתן לבחון במבחן המציאות. לעומת זאת, בעידן הדיגיטלי, העיתונאים, המומחים והפרשנים הפכו לגורם מפתח לא רק באספקת מידע, אלא גם בחיזוי העתיד. הפוסט ג'ורנליזם מציב את התחזיות, ההערכות והנבואות במרכז. הדבר נובע מהלחץ המתמיד לעורר עניין, לעצב נרטיבים, ולהציג תובנות שנראות כ"בלעדיות" ופורצות דרך. עם זאת, ישנה בעיה עמוקה: המילים נשמרות.

כיום, הארכיון הדיגיטלי מאפשר לכל אדם לגשת למאמרים, ראיונות, פרשנויות ותכניות טלוויזיה בקלות רבה. כל תחזית מונצחת. המשמעות היא שכל נבואה, נכונה או שגויה, נשארת בתיעוד לנצח. עבור מומחים לעתיד ועיתונאים פוסט-מודרניים, הארכיון הפך למלכודת קטלנית. מה שנראה בהתחלה כהבנה עמוקה של המציאות העתידית, מתברר לעיתים קרובות כתחזית שמתנפצת על קרקע המציאות, והמבוכה לא מאחרת לבוא.

ניסיון הלינץ' באוהדי מכבי תל אביב ב- 8 בנובמבר 2024 הוא הזדמנות לבחון מה אמרו 'מומחי עיתון הארץ' על סדרת הכתבות של צבי יחזקאלי, על האיסלמיזציה של אירופה:

1. אז על חשבון מי בסוף הבדיחה?

"מה בדיוק נסתר במסגד בפריז?" שואל רוגל אלפר את קוראי הארץ, בינואר 2018, בעקבות סדרת הכתבות המצויינת של צבי יחזקאלי על המתרחש באירופה: "צבי יחזקאלי הוא בדיחה... בפרק הראשון של סדרתו נהפך יחזקאלי לסוכן ביון שנחוש לחדור ליעד מודיעיני, אבל הוא לא מסתנן לתאי טרור ולא מונע פיגוע המוני. התחפושת שלו מייצרת טלוויזיה דרמטית — וחלולה"

"חלולה"? מתחת לכותרת יש פרסומת של 'הארץ': "לקרוא הארץ, להבין יותר"... אז מי שרוצה להבין יותר מוזמן...

2. פער הרלוונטיות של האליטה

זוכרים את סדרת התחקירים המצויינת 'אללה אסלאם' של צבי יחזקאלי, על המתרחש באירופה ב- 2012? כך כתב מורן שריר ב'הארץ': "צבי יחזקאלי מאשרר את הפחדים הגזעניים של הצופים... הפרק הראשון... הציג תמונה שטחית של המוסלמים כאנשים אלימים וכפויי טובה כלפי המדינה שקיבלה אותם..." פער רלוונטיותהוא מצב של נתק הולך וגובר מהמציאות, שרווח בקבוצות בסטגנציה קשה.

אשת התקשורת מירב מורן, הגדירה זאת בטוויטר טוב ממני: "היתה פה חריצות, היתה גם השתדלות ובטח גם שפע כוונות טובות. בסך הכל עבדו בשבילי קשה וברצון טוב ואז גילו את הדפקט: המציאות לא מתאימה את עצמה לכל סיפור שרוצים לספר" (לחצו כאן).

הנה למשל האלוף, ישראל זיו ב- 30 באפריל 2024

ישראל זיו הוא אלוף במיל' ופרשן הבית של ערוץ 12, אבל בנוסף, הוא גם אקטיביסט פוליטי, המשקף את עמדות ממשל ביידן. איזה כובע הוא חבש כשהזהיר מפני הכניסה לרפיח?(ראו הכתבה למטה):

"כעת, כשרפיח נעשה במבצע בפני עצמו ונעשים לו אישורי תוכניות ויש מודעות מלאה, כולל בין־לאומית לכך שבעצם יש שם הרבה מאוד עקורים וצה"ל אפילו מכין מקומות לעקורים האלה לצאת אליהם, אז דין מאה הרוגים בלתי מעורבים יכול להיות כדין אלף או 10,000 מבחינת החומרה שלו... גם האמריקנים אומרים, 'תחליטו, רפיח או ריאד', וזה כבר לא רק עניין של לתת גיבוי או לגיטימציה, יש פה תשלום מאוד מאוד משמעותי, דרמטי, אסטרטגי עבור מדינת ישראל בעבור סיכונים שבקצה שלהם, אין בכלל למדינת ישראל פתרון. נניח שהתגברנו על כל הדברים האלה, ומה? אתה הרי לא יכול להישאר שם כי אז אתה כובש בגלל שזה המעבר היחידי הבין־לאומי שלהם ואז אתה יוצא כמו בח'אן יונס ומוסר את המפתחות לחמאס, אז מה עשית בזה? הרגת עוד 400 מחבלים? אין לזה שום משמעות, אין לזה שום יתרון אסטרטגי. זה הכול אולי יכול להתחבר לאיזה מילים פוליטיות שאנשים מסוימים מדברים לבייס, אבל מעשית אין בזה שום חשיבות ביטחונית, כלום".

ואיך זה נגמר?

קיבל עצה חכמה שתמיד עובדת מיועץ תקשורת: קח אחריות, תשתיק אותם ותמשיך כרגיל!

מבוכה בעידן הדיגיטלי

המבוכה היא תוצאה כמעט בלתי נמנעת בעולם שבו התחזיות תועדו ונבדקו. תחזיות פוליטיות, חברתיות, טכנולוגיות וכלכליות שסיפקו מומחים לעתיד, שנשמעו באותם רגעים נועזות ואינטלקטואליות, מתבררות מאוחר יותר כהערכות מוטעות, פשטניות או מנותקות מהמציאות. וכשאותן נבואות שגויות נגישות לכולם בלחיצת כפתור, נוצר מצב בו המומחים עצמם נחשפים כבני אדם הנוטים לטעויות.

הקהל, שכבר אינו מסתפק במידע זמני ובזיכרון אנושי נשכח, יכול כיום להוציא מהארכיון כל אמירה ולבחון אותה שוב, פעמים רבות לאחר שהתרחשו התוצאות הפוכות ממה שהנבואה הציעה. התחזיות הופכות לבדיחה, והמומחים לסמל של יומרה וריחוק מהמציאות. כך לדוגמה, תחזיות פוליטיות רבות שצפו תוצאות בחירות, שינויי אקלים או מגמות טכנולוגיות נשמעו בקול גדול רק כדי להוכיח במבחן המציאות שהן לא היו אלא משאלות לב או קריאה לא נכונה של העובדות בשטח.

הנה מאמר נוסף של האלוף במיל' ישראל זיו במאמר ב- N12, המזהיר מפני הכניסה לרפיח: "רפיח אינה חשובה במיוחד מבחינת מיטוט חמאס, והמארב האסטרטגי שמחכה לנו שם עלול להוביל לתוצאות קשות. התמונה ברורה, אך נתניהו מתברבר בניווט - ולא רואה את הבור שאליו הוא וישראל עלולים ליפול בקרוב":

הפוסט ג'ורנליזם והגולם שקם על יוצרו

הפוסט ג'ורנליזם מתאפיין במעבר מעיתונות מסורתית שעסקה בעיקר בדיווח עובדות, לפלטפורמות חדשות בהן ניתנות תחזיות עתידיות, הערכות מגמתיות ופרשנויות ספקולטיביות. הדגש אינו רק על "מה קרה", אלא גם על "מה יקרה". אלא שבניגוד לעיתונות המסורתית, בה ניבויים היו פחות מרכזיים ולעיתים נשכחו עם הזמן, עיתונאי הפוסט-מודרניזם מוצאים עצמם בתפקידים של מנבאים מקצועיים, ובכך מכניסים את עצמם לארכיון שחורץ את דינם [להרחבה ראו את מאמרו של ד"ר פנחס יחזקאלי: תקשורת אקטיביסטית ופוסט ג'ורנליזם].

באופן פרדוקסלי, ההצלחה של הפוסט ג'ורנליסטים ביצירת באזז תקשורתי סביב תחזיותיהם היא גם הנפילה שלהם. ככל שהם משתמשים בשפה סנסציונית יותר, ככל שהם מנסים להציג חזונות דרמטיים יותר על העתיד, כך הסיכון למבוכה גדול יותר כאשר המציאות אינה תואמת את הנבואות שלהם. המילים שלהם, שהונצחו ונשמרו לנצח בארכיון, חותרות תחתיהם בהמשך הדרך, כאשר מתגלה הפער בין התיאוריה למעשה.

הנה מאמר נוסף על הכניסה לרפיח, הפעם של הפוסט ג'ורנליסט בן כספית, המבטא גם הוא בנאמנות את עמדות ממשל ביידן:

הסוציולוגיה של הכישלון: הארכיון ככוח חברתי

מנקודת מבט סוציולוגית, הארכיון הפך לכוח חברתי מהותי. אם בעבר נזכרנו רק במה שבחרנו להיזכר בו, וכישלונות נשכחו במהרה, בעידן הדיגיטלי אין יותר אפשרות להימלט. לכל תחזית יש חשבון עתידי: מה שאמרת בעבר יישאר נגיש, פתוח לביקורת ולבדיקה. המומחים לעתיד, שאמורים היו להיות בעלי היכולת לראות קדימה ולחזות את מהלך האירועים, הופכים במקרים רבים למושא לצחוק כאשר מתברר שפשוט לא יכלו לחזות נכונה את מה שקרה.

הארכיון משמש כמעין מראה שאינה רק מחזירה את פני העבר, אלא גם חושפת את הפער בין הדימוי של המומחה לבין המומחיות האמיתית שלו. יתרה מכך, הוא מראה את הדרך שבה אנשים מרבים לסמוך על תחזיות ולהתייחס אליהן כאל עובדות, תוך התעלמות מכך שתחזיות הן תמיד ספקולטיביות. הנוכחות הדומיננטית של הארכיון בתודעה הציבורית משנה את האופן שבו אנו תופסים ידע, מומחיות והבנה של העתיד.

הנה סגן הרמטכ"ל לשעבר, האלוף במיל' יאיר גולן, ב- 21 במרץ 2024: רפיח? מה פתאום!

והנה הרמטכ"ל לשעבר, גדי אייזנקוט ב- 25 במאי 2024: "מה שנכון ברצועה זה להגיע לקווי סיום לחימה ברפיח, ובמקביל להתקדם בעסקת חטופים ולעצור את האש לכמה זמן שידרש. נוכל לחזור ככל שיידרש... ההישגים הטקטיים של צה״ל מרשימים, ההישג המצרפי האסטרטגי, טרם הושג ואין ואקום - חמאס מחדש את כוחו. הלחימה בחמאס תימשך עוד שנים ארוכות, לכן לא נכון לדבר במונחים של שחרור חטופים או סיום המלחמה... יוזמה לעסקה מתוך עוצמה - חובה ערכית ומוסרית כלפי מי שהופקרו לגורלם, וצורך אסטרטגי של מדינת ישראל.

סיכום

הארכיון הדיגיטלי הוא מלכודת לעיתונאים החדשים ולמומחים לעתיד, בעיקר משום שהוא מנציח את הנבואות והתחזיות שהמציאות לא תמיד תומכת בהן. עם המעבר לפוסט ג'ורנליזם, בו התחזיות תופסות מקום מרכזי, גוברת גם הסכנה להיכשל ולחוות מבוכה. מנקודת מבט סוציולוגית, הארכיון הפך לכוח חברתי רב עוצמה, המשפיע על הדרך בה אנו תופסים ידע ומומחיות, ומדגיש את הפער בין החזון למציאות.

נספח 1 בדף הטוויטר של ינון מגל: קמפיין 'אלוף ישראל זיו מחרטט בביטחון' בנתיבי איילון הוא מביך עבורו , אבל אין ארוחות חינם, והארכיון זוכר הכל!

• המאמר הרלוונטי: פנחס יחזקאלי: הארכיון הוא מקור מבוכתם של העיתונאים החדשים והמומחים לעתיד.

נספח 2 בדף הטוויטר של אבי מלכי: תגובות החיילים אומרות הכל!

זהו אחד הקטעים הקשים והמביכים לטעמי בוויכוח על 'אחים לנשק', והקמפיין המאסיבי של המחאה, למחוק את ההיסטוריה שקדמה למלחמה...

נספח 3 בדף הטוויטר של שלמה פילבר: בסוף אין מנוס מלהתיישר עם המציאות...

ושואל שלמה פילבר שחייו נהרסו מהחקירה הזו: "למי ואיפה מגישים בקשה להחזר עשר שנות חיים?"...

נספח 4: אף איש תקשורת לא ישאל אותו, למה הוא שינה את דעתו בנוגע לציר פילדלפי? (1)

רא"ל במיל' בני גנץ: "מישהו ציפה שלא תהיה התעצמות חוזרת (בעזה)? אם אנחנו נכבוש את פילדלפי ונשב שם 22 שנה, מאה אחוז. בוודאי שתהיה מחאה. בוודאי שהדברים יעלו לדיון... והדברים הללו יתקבלו בשום שכל לטעמי, וכל השאר - סליחה על הביטוי - סתם קשקוש".

נספח 5: אף איש תקשורת לא ישאל אותו למה הוא שינה את דעתו בנוגע לציר פילדלפי? (2)

האלוף במיל' עמוס ידלין: "... השגיאה השנייה ב- 2005 הייתה השארת מסדרון פתוח פנוי להברחת נשק לרצועת עזה, מה שאפשר להפוך אותה לבסיס איראני, מוצף בנשק מכל הסוגים, שהוברח מאיראן, מסודאן, מלוב, ממצרים... מכל מקום. אסור לחזור על השגיאה של עזיבת ציר פילדלפי".

נספח 6 בדף הטוויטר של נתנאל גלסנר: ארכיון זה דבר מביך...

מי רצה לסגור את רשות השידור ולמה?

• המאמר הרלוונטי: פנחס יחזקאלי: הארכיון הוא מקור מבוכתם של הפוליטיקאים, העיתונאים החדשים והמומחים לעתיד.

[לאוסף המאמרים אודות 'מומחים', פרשנים ומאחזי עיניים, לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

• הרחבת המושג: 'אסטרטגיה'.
• אוסף המאמרים אודות 'מומחים', פרשנים ומאחזי עיניים.
• מאמרו של ד"ר פנחס יחזקאלי: תקשורת אקטיביסטית ופוסט ג'ורנליזם.

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2014), אסטרטגיה, ייצור ידע, 2/5/14.
• פנחס יחזקאלי (2018), מומחים, פרשנים ומאחזי עיניים באתר 'ייצור ידע', ייצור ידע, 28/5/18.
• פנחס יחזקאלי (2024), תקשורת אקטיביסטית ופוסט ג'ורנליזם, ייצור ידע, 12/9/24.