תקציר: הארכיון הדיגיטלי הוא מלכודת לעיתונאים החדשים ולמומחים לעתיד, בעיקר משום שהוא מנציח את הנבואות והתחזיות שהמציאות לא תמיד תומכת בהן. עם המעבר לפוסט ג'ורנליזם - בו התחזיות תופסות מקום מרכזי - גוברת גם הסכנה להיכשל ולחוות מבוכה. מנקודת מבט סוציולוגית, הארכיון הפך לכוח חברתי רב עוצמה, המשפיע על הדרך בה אנו תופסים ידע ומומחיות, ומדגיש את הפער בין החזון למציאות.

ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדיניות של המכללה לביטחון לאומי, צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.

זהו מאמר המבטא את דעתו של הכותב ואת הערכותיו המקצועיות בלבד.

*  *  *

"אוי הארכיון"... צייץ ינון מגל בטוויטר כשהוא מפרסם מאמרים של 'פוסט ג'ורנליסטים' כבן כספית, ו'מומחים לעתיד מטעם' כמו האלוף ישראל זיו, שהזהירו מפני כניסתו של צה"ל לרפיח...

העיתונות המסורתית התבססה במשך עשרות שנים על העברה של מידע בזמן אמת, תוך שהיא מתמודדת לעיתים רחוקות עם הנחות ארוכות טווח שניתן לבחון במבחן המציאות. לעומת זאת, בעידן הדיגיטלי, העיתונאים, המומחים והפרשנים הפכו לגורם מפתח לא רק באספקת מידע, אלא גם בחיזוי העתיד. הפוסט ג'ורנליזם מציב את התחזיות, ההערכות והנבואות במרכז. הדבר נובע מהלחץ המתמיד לעורר עניין, לעצב נרטיבים, ולהציג תובנות שנראות כ"בלעדיות" ופורצות דרך. עם זאת, ישנה בעיה עמוקה: המילים נשמרות.

כיום, הארכיון הדיגיטלי מאפשר לכל אדם לגשת למאמרים, ראיונות, פרשנויות ותכניות טלוויזיה בקלות רבה. כל תחזית מונצחת. המשמעות היא שכל נבואה, נכונה או שגויה, נשארת בתיעוד לנצח. עבור מומחים לעתיד ועיתונאים פוסט-מודרניים, הארכיון הפך למלכודת קטלנית. מה שנראה בהתחלה כהבנה עמוקה של המציאות העתידית, מתברר לעיתים קרובות כתחזית שמתנפצת על קרקע המציאות, והמבוכה לא מאחרת לבוא.

הנה למשל האלוף, ישראל זיו ב- 30 באפריל 024

ישראל זיו הוא אלוף במיל' ופרשן הבית של ערוץ 12, אבל בנוסף, הוא גם אקטיביסט פוליטי, המשקף את עמדות ממשל ביידן. איזה כובע הוא חבש כשהזהיר מפני הכניסה לרפיח?(ראו הכתבה למטה):

"כעת, כשרפיח נעשה במבצע בפני עצמו ונעשים לו אישורי תוכניות ויש מודעות מלאה, כולל בין־לאומית לכך שבעצם יש שם הרבה מאוד עקורים וצה"ל אפילו מכין מקומות לעקורים האלה לצאת אליהם, אז דין מאה הרוגים בלתי מעורבים יכול להיות כדין אלף או 10,000 מבחינת החומרה שלו... גם האמריקנים אומרים, 'תחליטו, רפיח או ריאד', וזה כבר לא רק עניין של לתת גיבוי או לגיטימציה, יש פה תשלום מאוד מאוד משמעותי, דרמטי, אסטרטגי עבור מדינת ישראל בעבור סיכונים שבקצה שלהם, אין בכלל למדינת ישראל פתרון. נניח שהתגברנו על כל הדברים האלה, ומה? אתה הרי לא יכול להישאר שם כי אז אתה כובש בגלל שזה המעבר היחידי הבין־לאומי שלהם ואז אתה יוצא כמו בח'אן יונס ומוסר את המפתחות לחמאס, אז מה עשית בזה? הרגת עוד 400 מחבלים? אין לזה שום משמעות, אין לזה שום יתרון אסטרטגי. זה הכול אולי יכול להתחבר לאיזה מילים פוליטיות שאנשים מסוימים מדברים לבייס, אבל מעשית אין בזה שום חשיבות ביטחונית, כלום".

מבוכה בעידן הדיגיטלי

המבוכה היא תוצאה כמעט בלתי נמנעת בעולם שבו התחזיות תועדו ונבדקו. תחזיות פוליטיות, חברתיות, טכנולוגיות וכלכליות שסיפקו מומחים לעתיד, שנשמעו באותם רגעים נועזות ואינטלקטואליות, מתבררות מאוחר יותר כהערכות מוטעות, פשטניות או מנותקות מהמציאות. וכשאותן נבואות שגויות נגישות לכולם בלחיצת כפתור, נוצר מצב בו המומחים עצמם נחשפים כבני אדם הנוטים לטעויות.

הקהל, שכבר אינו מסתפק במידע זמני ובזיכרון אנושי נשכח, יכול כיום להוציא מהארכיון כל אמירה ולבחון אותה שוב, פעמים רבות לאחר שהתרחשו התוצאות הפוכות ממה שהנבואה הציעה. התחזיות הופכות לבדיחה, והמומחים לסמל של יומרה וריחוק מהמציאות. כך לדוגמה, תחזיות פוליטיות רבות שצפו תוצאות בחירות, שינויי אקלים או מגמות טכנולוגיות נשמעו בקול גדול רק כדי להוכיח במבחן המציאות שהן לא היו אלא משאלות לב או קריאה לא נכונה של העובדות בשטח.

הנה מאמר נוסף של האלוף במיל' ישראל זיו במאמר ב- N12, המזהיר מפני הכניסה לרפיח: "רפיח אינה חשובה במיוחד מבחינת מיטוט חמאס, והמארב האסטרטגי שמחכה לנו שם עלול להוביל לתוצאות קשות. התמונה ברורה, אך נתניהו מתברבר בניווט - ולא רואה את הבור שאליו הוא וישראל עלולים ליפול בקרוב":

הפוסט ג'ורנליזם והגולם שקם על יוצרו

הפוסט ג'ורנליזם מתאפיין במעבר מעיתונות מסורתית שעסקה בעיקר בדיווח עובדות, לפלטפורמות חדשות בהן ניתנות תחזיות עתידיות, הערכות מגמתיות ופרשנויות ספקולטיביות. הדגש אינו רק על "מה קרה", אלא גם על "מה יקרה". אלא שבניגוד לעיתונות המסורתית, בה ניבויים היו פחות מרכזיים ולעיתים נשכחו עם הזמן, עיתונאי הפוסט-מודרניזם מוצאים עצמם בתפקידים של מנבאים מקצועיים, ובכך מכניסים את עצמם לארכיון שחורץ את דינם [להרחבה ראו את מאמרו של ד"ר פנחס יחזקאלי: תקשורת אקטיביסטית ופוסט ג'ורנליזם].

באופן פרדוקסלי, ההצלחה של הפוסט ג'ורנליסטים ביצירת באזז תקשורתי סביב תחזיותיהם היא גם הנפילה שלהם. ככל שהם משתמשים בשפה סנסציונית יותר, ככל שהם מנסים להציג חזונות דרמטיים יותר על העתיד, כך הסיכון למבוכה גדול יותר כאשר המציאות אינה תואמת את הנבואות שלהם. המילים שלהם, שהונצחו ונשמרו לנצח בארכיון, חותרות תחתיהם בהמשך הדרך, כאשר מתגלה הפער בין התיאוריה למעשה.

הנה מאמר נוסף על הכניסה לרפיח, הפעם של הפוסט ג'ורנליסט בן כספית, המבטא גם הוא בנאמנות את עמדות ממשל ביידן:

הסוציולוגיה של הכישלון: הארכיון ככוח חברתי

מנקודת מבט סוציולוגית, הארכיון הפך לכוח חברתי מהותי. אם בעבר נזכרנו רק במה שבחרנו להיזכר בו, וכישלונות נשכחו במהרה, בעידן הדיגיטלי אין יותר אפשרות להימלט. לכל תחזית יש חשבון עתידי: מה שאמרת בעבר יישאר נגיש, פתוח לביקורת ולבדיקה. המומחים לעתיד, שאמורים היו להיות בעלי היכולת לראות קדימה ולחזות את מהלך האירועים, הופכים במקרים רבים למושא לצחוק כאשר מתברר שפשוט לא יכלו לחזות נכונה את מה שקרה.

הארכיון משמש כמעין מראה שאינה רק מחזירה את פני העבר, אלא גם חושפת את הפער בין הדימוי של המומחה לבין המומחיות האמיתית שלו. יתרה מכך, הוא מראה את הדרך שבה אנשים מרבים לסמוך על תחזיות ולהתייחס אליהן כאל עובדות, תוך התעלמות מכך שתחזיות הן תמיד ספקולטיביות. הנוכחות הדומיננטית של הארכיון בתודעה הציבורית משנה את האופן שבו אנו תופסים ידע, מומחיות והבנה של העתיד.

הנה סגן הרמטכ"ל לשעבר, האלוף במיל' יאיר גולן, ב- 21 במרץ 2024: רפיח? מה פתאום!

והנה הרמטכ"ל לשעבר, גדי אייזנקוט ב- 25 במאי 2024: "מה שנכון ברצועה זה להגיע לקווי סיום לחימה ברפיח, ובמקביל להתקדם בעסקת חטופים ולעצור את האש לכמה זמן שידרש. נוכל לחזור ככל שיידרש... ההישגים הטקטיים של צה״ל מרשימים, ההישג המצרפי האסטרטגי, טרם הושג ואין ואקום - חמאס מחדש את כוחו. הלחימה בחמאס תימשך עוד שנים ארוכות, לכן לא נכון לדבר במונחים של שחרור חטופים או סיום המלחמה... יוזמה לעסקה מתוך עוצמה - חובה ערכית ומוסרית כלפי מי שהופקרו לגורלם, וצורך אסטרטגי של מדינת ישראל.

סיכום

הארכיון הדיגיטלי הוא מלכודת לעיתונאים החדשים ולמומחים לעתיד, בעיקר משום שהוא מנציח את הנבואות והתחזיות שהמציאות לא תמיד תומכת בהן. עם המעבר לפוסט ג'ורנליזם, בו התחזיות תופסות מקום מרכזי, גוברת גם הסכנה להיכשל ולחוות מבוכה. מנקודת מבט סוציולוגית, הארכיון הפך לכוח חברתי רב עוצמה, המשפיע על הדרך בה אנו תופסים ידע ומומחיות, ומדגיש את הפער בין החזון למציאות.

[לאוסף המאמרים אודות 'מומחים', פרשנים ומאחזי עיניים, לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

• הרחבת המושג: 'אסטרטגיה'.
• אוסף המאמרים אודות 'מומחים', פרשנים ומאחזי עיניים.
• מאמרו של ד"ר פנחס יחזקאלי: תקשורת אקטיביסטית ופוסט ג'ורנליזם.

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2014), אסטרטגיה, ייצור ידע, 2/5/14.
• פנחס יחזקאלי (2018), מומחים, פרשנים ומאחזי עיניים באתר 'ייצור ידע', ייצור ידע, 28/5/18.
• פנחס יחזקאלי (2024), תקשורת אקטיביסטית ופוסט ג'ורנליזם, ייצור ידע, 12/9/24.