תקציר: יש לי מכר ערבי נוצרי מהצפון, שקורותיו מסמלים את שעובר על הערבים הנוצרים בישראל: האיש, עד היום, מאמין גדול בפאן לאומיות הערבית, ותמונת גמאל עבד אל נאסר תלויה בסלון ביתו עם נר נשמה הדולק תמיד. אבל בניו הם סיפור אחר לגמרי: האחד היגר מהארץ. השני התגייס לצה"ל, עיברת את שמו ועבר לתל אביב, כמו רבים מבני הדור הצעיר, שהבינו שמפלטם היחידי הוא ברית עם היהודים... אלה תוצאות הדיסוננס הקוגניטיבי שחווים הנוצרים בישראל, אחרי בגידת המוסלמים בהם...

ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדניות של צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.

זהו מאמר שני מתוך שניים על מצב הנוצרים במזרח התיכון. למאמר האחר לחצו כאן:

• פנחס יחזקאלי: נוצרים במזרח התיכון, טרגדיה וטרנספר.

*  *  *

אחד מפעילי ההסברה הבולטים של מלחמת חרבות ברזל - שממלא את הרשתות החברתיות ואת המסך הקטן בפטריוטיזם ובאהבת ישראל וצה"ל - הוא בכלל איננו יהודי. יוסף חדאד, ערבי נוצרי, נכה צה"ל ממלחמת לבנון השנייה, מנכ''ל עמותת 'ביחד ערבים זה לזה', שמגדיר את עצמו כ"גאה להיות ערבי וגאה להיות ישראלי"!

ישנם ערבים נוצרים פחות גאים בישראליותם. אלה בעיקר בני הדור הישן. ניתן למנות עליהם למשל את חבר הכנסת לשעבר סאמי אבו שחאדה, יושב ראש מפלגת בל"ד, את ח"כ עאידה תומא סלימאן מחד"ש ואחרים.

הפער שבין שני האחרונים לחדד איננו רק פער דורי. הוא סיפור הדיסוננס הקוגניטיבי של הערבים הנוצרים בישראל, המצויים בצומת דרכים פוליטית וחברתית מורכבת, הנובעת ממאבק פנימי הנוגע לשאלת נאמנותם, זהותם הלאומית והחיים בתוך מדינה יהודית-דמוקרטית.

בגידת המוסלמים בנוצרים

במהלך השנים בלטו הערבים הנוצרים בהובלת המאבק הפלסטיני, בין השאר דרך דמויות כמו ג'ורג' חבש וד"ר אדוארד סעיד, אשר עיצבו את התפיסות הלאומיות הפלסטיניות והשפיעו על השיח הבינלאומי. עם זאת, בשנים האחרונות, תהליכים פוליטיים וחברתיים בישראל ובקרב החברה הערבית-פלסטינית יצרו משבר נאמנות חמור בקרב קבוצה זו.

בעבר, הנוצרים שימשו דמויות מפתח במאבק הלאומי הפלסטיני, בין השאר בשל השכלתם ופתיחותם לתרבות המערבית. דמויות כג'ורג' חבש וחנא נאצר שיחקו תפקידים מרכזיים בתנועות כמו הפת"ח והחזית העממית, ועמדותיהם שיקפו רעיונות לאומיים ופאן-ערביים. אך כיום, המצב בשטח שונה בתכלית. הנוצרים, המהווים מיעוט בתוך החברה הערבית-פלסטינית המוסלמית, מוצאים את עצמם נרדפים או נדחקים לשוליים. המאבקים הדתיים, על אף שהם נדחקים לעיתים מתחת לפני השטח, יוצרים מתיחות ומחייבים את הקהילה הנוצרית לבחון את נאמנויותיה מחדש.

אחת הסיבות המרכזיות למשבר זה היא רדיפת הנוצרים על ידי חלקים מהקהילה המוסלמית הערבית. למרות היסטוריה ארוכה של קיום משותף, היחסים בין המוסלמים לנוצרים התערערו בשנים האחרונות בעקבות התחזקותן של מגמות איסלאמיסטיות בקרב המוסלמים, שמתבצעות לעיתים ברדיפות על רקע דתי-אתני. נוצרים רבים מרגישים לחץ גובר בתוך החברה הערבית-ישראלית, שם הקונפליקט עם הזהות המוסלמית מתחזק ויוצר חיכוכים. זהו מצב שמוביל לדיסוננס קוגניטיבי: תחושת ניכור בין הזהות ההיסטורית הערבית שלהם לבין המציאות החברתית בה הם חיים.

הדיסוננס הקוגניטיבי: בין דבקות במאבק הפלסטיני ובין חבירה למדינה היהודית

יש לי מכר ערבי נוצרי מהצפון, שקורותיו מסמלים את שעובר על הערבים הנוצרים בישראל: האיש, עד היום, מאמין גדול בפאן לאומיות הערבית, ותמונת גמאל עבד אל נאסר תלויה בסלון ביתו עם נר נשמה הדולק תמיד. אבל בניו הם סיפור אחר לגמרי: האחד היגר מהארץ. השני התגייס לצה"ל, עיברת את שמו ועבר לתל אביב, כמו רבים מבני הדור הצעיר, שהבינו שמפלטם היחידי הוא ברית עם היהודים...

תוצאת הדיסוננס הקוגניטיבי הזה בין דבקות במאבק הפלסטיני ביחד עם רוב עוין המבקש את נפשם, ובין חבירה למדינה היהודית - מפצל את המחנה הערבי הנוצרי בישראל לשלושה:

• החלק האחד בוחר לפתור את הדילמה בדרך הקלה. הוא נמוג מהאזור ומהגר לארצות הברית, לאירופה ולדרום אמריקה., שם קל לו לשמור על זהותו המקורית.
• החלק השני בוחר להמשיך ולדבוק באידיאולוגיות הלאומיות הפלסטיניות, ולעיתים אף לפעול במסגרת כוחות פוליטיים, כמו הרשימה המשותפת. הגישה הזו ניתנת להסברה באמונה הנוצרית, שגורמת בין היתר לאנשים לפתח לעיתים דחף עז לאהוב את שונאיהם. היא גורסת בין היתר, כי אימוץ אהבה וחמלה כלפי יריבים עשויה לשמש מגדלור של תקווה, ולסלול את הדרך לפיוס ולשלום [להרחבה בסוגיה זו ראו את המאמר: הצורך לאהוב את החפץ לפגוע בנו]. חלק זה של הנוצרים הישראלים בא לידי ביטוי בדמותו של סמי אבו שחאדה, חבר כנסת מטעם בל"ד. אבו שחאדה מייצג את המחנה הנוצרי הדבק במאבק הפלסטיני, מתוך אמונה שחבירה למוסלמים היא הדרך היחידה להבטיח את מקומם של הנוצרים בחברה הערבית-פלסטינית. גישתם משקפת את הנרטיב הפלסטיני ההיסטורי, לפיו הנוצרים והמוסלמים צריכים לפעול יחד ככוח מאוחד נגד ישראל, בתקווה שהמאבק המשותף יוביל בסופו של דבר להקמת מדינה פלסטינית עצמאית שבה יחיו כשווים. עמיתתו של אבו שחאדה, ח"כ עאידה תומא סלימאן, נקטה בצעד קצת שונה: היא הכריזה כי היא אתאיסטית, בתקווה להשתחרר כך מדימוי הנוצרי ע"י המוסלמים, כ'דימי', בן החסות שמרד באדוניו האסלאמיסטים.
• והחלק השלישי מבין, כי גם אם יעמדו בראש המאבק נגד ישראל, שום ניסיון להתחנף למוסלמים לא ישנה את האמת העגומה הזו שלהם. לכן, מתחבר לרוב היהודי בישראל ולזהות הישראלית, מתגייס לצה"ל ומשתלב במדינה היהודית ובמוסדותיה. דמות מרכזית שמייצגת מגמה זו היא יוסף חדד, פעיל חברתי ואיש תקשורת נוצרי שמדבר בעד חבירה ליהודים וקידום השתלבות מלאה במדינת ישראל. חדד, בעצמו יוצא צה"ל, משקף את התפיסה שדווקא דרך חיזוק הקשר עם המדינה היהודית, נוצרים יכולים להבטיח את זכויותיהם ואת ביטחונם. גישתו מבוססת על הבנה פרגמטית כי במדינת ישראל, שבה היהודים הם הרוב, החבירה אליהם והשתלבות במוסדות המדינה, כולל שירות בצה"ל, יכולים להבטיח עתיד בטוח ומשגשג יותר.

המאבק בין שתי הגישות של אלה שבוחרים להישאר, מבטא לא רק קונפליקט פוליטי, אלא גם התמודדות עם שאלות זהות עמוקות. הנוצרים הערבים בישראל, שמרגישים נמשכים לשני הצדדים - הלאומי הפלסטיני והמדינתי היהודי - נאבקים למצוא את מקומם בתוך דינמיקות חברתיות ופוליטיות שמשתנות במהירות. הקונפליקט הפנימי הזה נובע, בין השאר, מהתחושה שאף אחד מהצדדים אינו יכול להציע להם פתרון שלם, וחלקם מרגיש עצמו לכוד בין עולמות, בין תקווה לעתיד טוב יותר במסגרת מדינה יהודית דמוקרטית לבין נאמנותם ההיסטורית למאבק הפלסטיני.

הטרגדיה של ח"כ באסל גטאס כמשל

ביום שישי ה- 23 בדצמבר 2016, נעצר הח"כ הערבי הנוצרי, באסל גטאס מהרשימה המשותפת, בתסמונת של אירוע ידוע מראש. גטאס השתתף בעבר ב'משט החירות השלישי' לרצועת עזה, עת הפליג על סיפון הספינה 'מאריאן' לעזה ונבלם על ידי חיל הים הישראלי. הוא התקשה להלך בתחום האפור שמאפיין את התנהלותם של רוב חברי הכנסת הערבים מהרשימה המשותפת, חצה לא מעט את הקווים, וסופו שנפל לידיהם של גורמי הביטחון, שתיעדו אותו 'על חם', מעביר טלפונים סלולריים ומשגרים לאסירים ביטחוניים. מעצרו הגיע שעות אחדות לאחר שהכנסת אישרה את הסרת חסינותו (אשכנזי, 2016).

החשדות שיוחסים לגטאס היו ביצוע עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, מרמה והפרת אמונים ועבירות על פי פקודת שירות בתי הסוהר. במהלך הדיון נשאל גטאס מי היה איש הקשר של האסירים שעבורם הבריח, על פי החשד, טלפונים סלולריים, והוא השיב: "אני לא מלשין". סנגורו, עו"ד נמיר אדלבי, הדגיש כי גטאס מכיר את איש הקשר, אך מבקש שלא לחשוף את זהותו (אשכנזי, 2016).

הטרגדיה האמתית שמאחורי סיפורו של ח"כ באסל גטאס, איננה רק מעשיו, אלא גם העובדה שהוא מגן על רוצחי שותפיו לאמונה הדתית מפני בעלי הברית הפוטנציאלים האחרונים כמעט שנותרו לנוצרים במזרח התיכון. הוא מגן על אלה, שאם יממשו את חזונם להשתלט על כל פלסטין, יהיו ובני אמונתו הראשונים לשלם את המחיר. הוא יהיה בר מזל אם יצליח להגר בזמן, כמו שעשו נוצרים רבים במזרח התיכון.

למה הנוצרים הקושרים את גורלם איתנו, פונים פוליטית ימינה?

הקבוצה של הנוצרים הערבים בישראל שבוחרת להשתלב במדינה נוטה להזדהות יותר עם מפלגות הימין מאשר עם מפלגות השמאל, בעיקר בשל מספר גורמים מרכזיים:

1. הבוז הבסיסי לשמאל: השמאל הישראלי בחר בקיצונים האסלמיסטים כ'פרא האציל' שלהם. כמו היהודים המזרחיים שחיו ביו המוסלמצים ונבגדו על ידם, גם הנוצרים חשים על בשרם את בגידת המוסלמים. הם מבינים שאלה משתמשים בשמאל הישראלי כאידיוטים שימושיים - כשם שהם משתמשים בנוצרים שבחרו לדבוק בעניין הפלסטיני - וגם אצלם: מי שאינו מכבד את עצמו אינו ראוי לכבוד.
2. התחזקות הזהות הישראלית על פני הפלסטינית: נוצרים שמעדיפים את השתלבותם במדינה היהודית נוטים לראות את עתידם בישראל ולא במסגרת מאבק לאומי פלסטיני. מפלגות הימין, בעיקר הליכוד ומפלגות הימין הלאומיות, נתפסות בעיניהם כמגינות על מדינת ישראל והעם היהודי, ולכן הן נתפסות כגורם שיש לשתף איתו פעולה כדי להבטיח את זכויותיהם וביטחונם.
3. שמרנות חברתית: חלק מהנוצרים הערבים, במיוחד אלה המשתייכים לעדה היוונית-אורתודוקסית והקהילה המרונית, מחזיקים בעמדות שמרניות חברתית הקרובות יותר לאלו של מפלגות הימין מאשר לשמאל, בעיקר בתחומי דת ומסורת. זה כולל תמיכה בעמדות הקשורות לחשיבות המסורת והערכים המשפחתיים, אשר פעמים רבות קרובות לעמדות הימין הפוליטי בישראל.
4. התנגדות לאיסלאמיזם: בקרב הנוצרים הערבים שמשתלבים במדינה קיימת תחושת פחד ואיום מסוים מהמגמות האיסלאמיסטיות בתוך החברה הערבית-ישראלית. מפלגות הימין, שבדרך כלל מקדמות סדר יום אנטי-איסלאמיסטי ומדיניות קשוחה כלפי גורמים איסלאמיסטיים, עשויות להיתפס כפרטנר אמין להגנה עליהם בתוך החברה הערבית.
5. תמיכה במדינה ובמוסדותיה: הנוצרים המשרתים בצה"ל ושבוחרים להשתלב במוסדות המדינה חווים תהליך של חיזוק הזהות הישראלית שלהם. מפלגות ימין כמו הליכוד והציונות הדתית מקדמות סדר יום שמחזק את המדינה, את צה"ל ואת תחושת הלויאליות למדינה, ולכן נוצרים אלו עשויים להרגיש חיבור עמוק יותר למפלגות אלו מאשר לשמאל, הנתפס לעיתים ככזה שמבקר את המדינה ואת המוסדות הביטחוניים שלה.

לסיכום

משבר הנאמנות של הערבים הנוצרים בישראל מבטא את המתח בין זהותם הערבית ההיסטורית לבין הנסיבות הפוליטיות המשתנות בישראל ובקרב החברה הפלסטינית. מציאות זו יוצרת פילוג בתוך הקהילה הנוצרית, המוביל את אלה שלא היגרו, להחלטות שונות בנוגע לשאלת הנאמנות והזהות. מצד אחד, חלקם דבקים בשותפות עם המוסלמים וממשיכים במאבק הפלסטיני, מתוך תקווה לעתיד משותף. מצד שני, רבים מבינים שהדרך להבטחת ביטחונם וזכויותיהם טמונה בשיתוף פעולה עם הרוב היהודי ובקבלת המדינה היהודית כפי שהיא. הבחירה בין שתי דרכים אלה אינה פשוטה, אך היא משקפת את המורכבות הפוליטית, החברתית והדתית שבה הנוצרים הערבים בישראל מוצאים את עצמם היום.

[לאוסף, המאמרים בנושא 'מלחמת חרבות ברזל', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על המגזר הערבי בישראל, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים בנושא 'דיסוננס קוגניטיבי', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על נצרות ונוצרים, לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

• הרחבת המושג: 'אסטרטגיה'.
• אוסף, המאמרים בנושא 'מלחמת חרבות ברזל'.
• אוסף המאמרים על המגזר הערבי בישראל.
• אוסף המאמרים בנושא 'דיסוננס קוגניטיבי'.
• מאמרו של ד"ר פנחס יחזקאלי: הצורך לאהוב את החפץ לפגוע בנו.
• אוסף המאמרים על נצרות ונוצרים.

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2014), אסטרטגיה, ייצור ידע, 2/5/14.
• פנחס יחזקאלי (2023), אוסף המאמרים בנושא מלחמת שמחת תורה 2023 – 'מבצע חרבות ברזל', ייצור ידע, 8/10/23.
• פנחס יחזקאלי (2019), המגזר הערבי בישראל באתר 'ייצור ידע', ייצור ידע, 23/7/19.
• פנחס יחזקאלי (2017), דיסוננס קוגניטיבי, ייצור ידע, 7/12/17.
• פנחס יחזקאלי (2024), הצורך לאהוב את החפץ לפגוע בנו, ייצור ידע, 10/4/24.
• פנחס יחזקאלי (2020), נצרות ונוצרים באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 26/12/20.
• לוי אליאור (2012), הכנסייה בעזה: חוטפים נוצרים כדי לאסלם אותם, 17/7/12, ynet.
• צימרמן אנריקה (2010), נוצרים נגד מוסלמים - מלחמת דת בעזה, מאקו, חדשות 2, 29/1/10.
• אשכנזי אבי (2016), מעצרו של ח"כ גטאס הוארך בארבעה ימים: "חשש לפגיעה בשלום הציבור", חדשות וואלה, 23/12/16.