תקציר: האליטה שלנו פונה למערב שיציל אותה מעמה שלה, ויטיל סנקציות על ישראל לאלץ אותה לעצור את המלחמה. כדאי לה ללמוד מניסיון הקודמים לה: ניסיונות כאלה בעבר השיגו בדרך כלל את התוצאות ההפוכות (ראו דוגמאות בתוך המאמר), שהרי, אם תיגמר המלחמה בניצחון, יתרסק מעמדה הציבורי, וכל שייוותר לה הוא לעזוב; ואם חלילה יסתמן הפסד, יחוש העם תחושת בגידה (המילה הזו הופכת שגורה יותר ויותר במקומותינו), ויפנה לסגור עימה חשבונות.

ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדיניות של המכללה לביטחון לאומי, צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.

זהו מאמר המבטא את דעתו של הכותב ואת הערכותיו המקצועיות בלבד.

*  *  *

בסוף אוקטובר 2024, התפרסמה עצומה שחתומים עליה מאות אנשי אקדמיה ישראלים, שקוראים להפעיל לחץ על ישראל ולקדם כל סנקציה שתכפה על ישראל הפסקת אש (ראו התמונה למטה). בנוסף לאקדמאים חתמו על העצומה ח"כ עופר כסיף, רופאים, ובכירים מארגוני שמאל. הם כותבים, כי לצערם תומכים רוב אזרחי ישראל במלחמה. לכן, רק התערבות חיצונית תושיע...

ככל שהמחאה הופכת הזויה יותר, ככל שבנימין נתניהו מתחזק למרות - וכנראה בעזרת - השנאה היוקדת המופגנת נגדו בעיצומה של מלחמה, וככל שהעם מתרחק ממנה עוד ועוד, נשאר החיבור למערב התקווה היחידה של 'אליטת ההון הישראלית'. זו חגורת המגן שלהם, שתתערב ותחזיק את שלטון העם שיצא משליטה במסגרת שיועדה לו.

הלחץ המערבי הוא תקוותה האחרונה של האליטה שלנו...

קשה להתעלם מהקירבה שמפגינה 'אליטת ההון' הישראלית לממשל הדמוקרטי בארצות הברית, ומנסיונותיה לגרום לו לבחוש ביתר שאת בתהליכי קבלת ההחלטות בישראל. הנה פרופ' פניה עוז-זלצברגר, ביתו של עמוס עוז, שקוראת לו לעזרה: "אנחנו צריכים את ההבחנה שלכם ואנחנו צריכים כל לחץ שאתם יכולים להפעיל... (אחרת), אנחנו לא נישאר, אם המגמה הפוליטית הנוכחית תנצח בבחירות הקרובות"

כך נראים נכדיה של האליטה המייסדת הציונית של ישראל וזה מה שנשאר מהציונות שינקו מבית סבא: הציונות העכשווית היא התערבות של מעצמת-על בשיקוליה של המדינה, והכתבת מדניותה.

תמיר מורג על הערגה של אליטת ההון למעורבות אמריקנית בענייניה הפנימיים של ישראל

הסתכלו על התמונה שלמטה, שצולמה בעת שהגנרל קורילה - מפקד פיקוד המרכז האמריקאי - ביקר במפקדת פיקוד הצפון. גם שר הביטחון וגם הרמטכ"ל נראים קורנים ומחייכים... מתי ראיתם אותם מחייכים לאחרונה? על כך כתב George Orwell בדף הטוויטר שלו, תחת הכותרת: 'חמוצים' מודל 2024: "בחברת נציגי העם היהודי הם נראים חמוצים חסרי מנוח, בעצירות או עם בחילות קשות, אבל ליד האמריקאים הם נראים בטוחים שלווים ורגועים. שאלתם את עצמכם למה?!"

ב- 9 באוקטובר 2024 נתן הכתב המדיני של ערוץ 14, תמיר מורג (בתוכניתו של ריקלין) תשובה מעניינת ונכונה לטעמי לשאלה הזו: "יש כאן קבוצה דמוגרפית די רחבה שמבחינתה 'החלום הרטוב', הסמוי, הוא שישראל תהפוך למדינה ה- 51 של ארה"ב. הם רואים את עצמם כשייכים לאיזושהי תרבות גלובלית, ומתייחסים לערך הלאומיות - בעיקר הלאומיות היהודית - כערך פרימיטיבי שעבר זמנו, שהגיע הזמן להטביע אותו בתוך איזהשהו קולקטיב גדול יותר ומגוון יותר. הם גם רואים בארצות הברית, ובהתערבותה בשיקולי ישראל - עד כדי פגיעה ממש לפעמים בהחלטות ריבוניות - חלק מחגורת המגן שלהם, כמגזר שהפך למיעוט, ואין לו יכולת לחזור לשלטון באופן דמוקרטי.

לכן, באופן פרדוקסלי עבור האנשים האלה, התגלמות הציונות - שהם טוענים שהם מאמינים בה ושהם חלק ממנה - היא בעצם התערבות של מעצמת-על בשיקוליה של המדינה היהודית היחידה בעולם, עד כדי פגיעה בריבונותה.

אין בכך כל חדש. אליטות שקורסות ומאבדות את אחיזתן בע"פ פונות תמיד למעצמות זרות שתושענה אותן!

אליטות, שחשות שאחיזתן בעמן מתערערת, פונות לגורמים חיצוניים במטרה לשמר את שליטתן או לשנות את מאזן הכוחות הפוליטי. זוהי תופעה חוזרת ונשנית בהיסטוריה. התהליך בולט בתקופות של מהפכה או משבר פוליטי חריף, כאשר הסדר הקיים מאותגר, והאליטה, במקום להסתמך על תמיכת העם, פונה לגורמים חיצוניים שיסייעו לה להתמודד עם האיום. המקרים של המהפכה הצרפתית, המהפכה הבולשביקית, והמלחמות הפנימיות במדינות רבות מדגימים את הדינמיקה הזו. האליטות, שאינן מצליחות לגייס מחדש את תמיכת העם, פונות לגורמים חיצוניים. לעיתים קרובות צעד זה מוביל להחרפת המשבר הפנימי ולהידרדרות נוספת במעמדן.

מעשה קמצא ובר קמצא: האליטה הישראלית קוראת לרומי לעזרה

זהו סיפור ידוע מאגדות החורבן, המתאר את ימיה האחרונים של ירושלים של תקופת בית שני לפני חורבנה בידי נירון קיסר רומא. ימים אלה, בסוף שנות ה־60 לספירה, כוללים יחסים רעועים בקרב היהודים בירושלים, מחלוקות ופלגנות אשר נובעים משנאת חינם בין היהודים לבין עצמם, ובשיא ההידרדרות החברתית נמצאים מקרי הלשנה של יהודים זה על זה בפני הקיסר הרומי. ישנם חוקרים רבים אשר מזהים את בר קמצא עם עשיר טברייני בשם קומפסוס בן קומפסוס, המוזכר בספר "חיי יוסף", כאחד מראשי סיעת המתונים שהתנגדו למרד (ויקיפדיה: קמצא ובר קמצא).

עשיר אחד בירושלים עשה סעודה גדולה ושלח את משרתו להזמין את חברו קמצא. טעה המשרת והזמין אדם בשם בר קמצא, שנמנה דווקא עם אלה השנואים על בעל הבית. בר קמצא הניח כי המארח החליט להשלים עמו ולכן הגיע לבית החוגגים. הופעתו בסעודה הרגיזה את בעל השמחה והוא הורה לבר קמצא להסתלק. בר קמצא המופתע ביקש מהמארח שיניח לו להישאר משכיוון שהוא כבר הגיע לסעודה, אך בעל הבית סירב. מפני הבושה הרבה, הציע לשלם בר קמצא את מה שיאכל וישתה. לאחר סירוב בעל הסעודה, הציע לשלם חצי מדמי הסעודה כולה, וגם להצעה זו סירב בעל הבית. בר קמצא הציע לשלם את דמי כל הסעודה בתמורה שלא יגורש בבושת פנים מהסעודה. אך אף על פי כן סירב המארח בשלישית ולא היה מוכן בשום פנים ואופן שבר קמצא יישאר בסעודה. בסופו של דבר תפס בעל הסעודה את בר קמצא בידו וגירש אותו מהסעודה בבושת פנים לעיני כל המסובים (ויקיפדיה: קמצא ובר קמצא).

בר קמצא לא השלים עם העלבון וכעסו גבר לנוכח העובדה שישבו בסעודה חכמי ישראל שלא מנעו את גירושו וביושו. הוא החליט לנקום וסיפר לקיסר כי היהודים מורדים בו. כדי להוכיח את דבריו הציע לו לשלוח קורבן לבית המקדש וכך יראה שהיהודים יסרבו להקריבו. הקיסר נתן בידיו עגל לקרבן, ובדרך לירושלים הטיל בו בר קמצא מום קטן שלפי ההלכה פוסל אותו להקרבה אך הוא אינו נראה למראית העין ולכן אינו נחשב למום בעיני הרומאים, מתוך ידיעה שהמום ימנע מהכוהנים להקריבו. ואכן כך היה – פסילת הקרבן נתנה לקיסר הוכחה מספקת למרד של היהודים, והניעה אותו לעלות על ירושלים ולהחריבה (ויקיפדיה: קמצא ובר קמצא).

המהפכה הצרפתית

במהפכה הצרפתית (1789-1799), משטר המלוכה הישן התמודד עם משבר לגיטימציה חמור בשל הפערים הכלכליים והחברתיים המעמיקים בין המעמדות. עם התגברות הלחץ מצד העם, אשר דרש רפורמות עמוקות, נקטו המלך לואי ה-16 והאצולה בצעדים של פנייה לכוחות חיצוניים כדי לשמור על מעמדם. הניסיון הבולט היה הפנייה למעצמות אירופיות כמו אוסטריה ופרוסיה במטרה לקבל סיוע צבאי לדיכוי המהפכה. ב-1792 אף הוכרז על מלחמה נגד אוסטריה ופרוסיה, מתוך מטרה לגרום להתערבות חיצונית שתבלום את מהלך המהפכה.

הפנייה לכוחות חיצוניים יצרה את האפקט ההפוך, כשחלקים נרחבים בעם חשו כי המלוכה בוגדת בהם ומשתפת פעולה עם אויבים חיצוניים. תגובה זו זירזה את נפילת המלוכה ואת הוצאתו להורג של לואי ה-16. המקרה הצרפתי מדגים כיצד פנייה לכוח חיצוני מצד אליטות עלולה דווקא להוביל להאצת התהליך המהפכני. [ראו הרחבה במאמרו של ד"ר פנחס יחזקאלי: מה ניתן ללמוד מחילופי האליטות במהפכה הצרפתית ב- 1789?].

המהפכה הבולשביקית ברוסיה

בדומה למהפכה הצרפתית, גם המהפכה הבולשביקית ברוסיה בשנת 1917 הדגימה את נטיית האליטה לפנות לסיוע חיצוני כאשר אחיזתה הפוליטית מתערערת. לאחר שנים של שחיתות, כישלונות כלכליים, והתשה בעקבות מלחמת העולם הראשונה, החלה קריסת המשטר הצארי. הצאר ניקולאי השני והאצולה הרוסית ניסו לשמור על מעמדם באמצעות ניסיונות לרתום את המעצמות האירופיות, ובעיקר את גרמניה, לשם סיוע צבאי וכלכלי.

הבולשביקים, שראו באליטות אויבי העם, האשימו אותם בבגידה. עבורם, הניסיון של האליטות להישען על תמיכה חיצונית הגביר את העוינות כלפיהם. בסופו של דבר, פנייה זו נכשלה והובילה לחיסול הצאר ולעליית הקומוניסטים לשלטון.

מלחמות העצמאות באמריקה הלטינית

במקרים נוספים, כמו מלחמות העצמאות באמריקה הלטינית בראשית המאה ה-19, ניתן לראות תהליך דומה. האליטות הספרדיות, שעמדו בפני אובדן השליטה במושבות האמריקאיות, פנו לכוחות חיצוניים – בעיקר לצבא הספרדי ולמדינות אירופה – בניסיון לשמר את כוחן אל מול הכוחות המורדים המקומיים. גם כאן, התלות בכוח חיצוני הובילה במקרים רבים להחרפת המאבק הפנימי ולהחלשת האליטות.

מלחמת האזרחים בסוריה

בעידן המודרני, דוגמה בולטת לפנייה של אליטה לסיוע חיצוני היא מלחמת האזרחים בסוריה שהחלה ב-2011. משטרו של בשאר אל-אסד, שניצב בפני התקוממות רחבת היקף, הסתמך במידה רבה על סיוע חיצוני מצד רוסיה, איראן וחיזבאללה. אסד, שאיבד את תמיכת חלקים גדולים מהעם, פנה לכוחות זרים על מנת לשמר את שלטונו, דבר שהוביל להעמקת הסכסוך ולמעורבות בינלאומית נרחבת.

סיכום

כדאי ל'אליטת ההון' הישראלית ללמוד מניסיון הקודמים לה, כולל מניסיון האליטה הישראלית של הבית השני: הניסיון לגרום למעצמות להציל אליטה מעמה, משיג בדרך כלל את התוצאות ההפוכות, שהרי, אם תיגמר המלחמה בניצחון, יתרסק מעמדה הציבורי, וכל שייוותר לה הוא לעזוב; ואם חלילה יסתמן הפסד, יחוש העם תחושת בגידה (המילה הזו הופכת שגורה יותר ויותר במקומותינו), ויפנה לסגור עימה חשבונות.

[לאוסף המאמרים על אליטות ואליטיזם, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים: 'בין רפורמה משפטית למהפכה משטרית', לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

• הרחבת המושג: 'אסטרטגיה'.
• אוסף המאמרים על אליטות ואליטיזם.
• הרחבה על 'אליטת ההון' – האליטה הנוכחית של ישראל.
• אוסף המאמרים: 'בין רפורמה משפטית למהפכה משטרית'.
• מאמרו של פנחס יחזקאלי: מה ניתן ללמוד מחילופי האליטות במהפכה הצרפתית ב- 1789?
• אוסף המאמרים על מלחמת העולם הראשונה.

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2014), אסטרטגיה, ייצור ידע, 2/5/14.
• פנחס יחזקאלי (2023), אליטות ואליטיזם באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 13/2/23.
• פנחס יחזקאלי (2023), 'אליטת ההון' – קווים לדמותה של האליטה הנוכחית של ישראל, חלק 1, ייצור ידע, 1/10/23.
• פנחס יחזקאלי (2023), בין רפורמה משפטית למהפכה משטרית באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 26/2/23.
• פנחס יחזקאלי (2023), מה ניתן ללמוד מחילופי האליטות במהפכה הצרפתית, ב-1789? ייצור ידע, 16/5/23.
• פנחס יחזקאלי (2020), מלחמת העולם הראשונה באתר ‘ייצור ידע’, ייצור ידע, 5/3/20.
• ויקיפדיה: קמצא ובר קמצא.