תקציר: היחסים בין טורקיה לאיראן הם מקרה בוחן מצוין לבן המערב הבוחן מערכות באופן ליניארי של ידיד או אויב. במזרח התיכון יש בדרך כלל גם וגם. היחסים הטורקיים איראניים מורכבים משילוב של יריבות מתמשכת ושיתוף פעולה על בסיס אינטרסים משותפים. היסטורית, הפערים הדתיים והמאבקים הפוליטיים בין המדינות הובילו לעימותים, אך במקביל, המציאות הגיאופוליטית והכלכלית כפתה עליהן שיתופי פעולה רבים לאורך השנים...

ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדיניות של המכללה לביטחון לאומי, צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.

זהו מאמר המבטא את דעתו של הכותב ואת הערכותיו המקצועיות בלבד.

*  *  *

מאמר זה יעסוק ביחסי טורקיה ואיראן, שתי מעצמות אזוריות בעלות עוצמה והשפעה במזרח התיכון, המשתייכות למחנות דתיים שונים - טורקיה הסונית ואיראן השיעית. על פניו, ניגוד דתי זה עשוי להכתיב יריבות מתמשכת, אך במציאות המורכבת של הפוליטיקה האזורית, שתי המדינות נעות בין יריבות לשיתוף פעולה, כאשר אינטרסים משותפים גוברים לעיתים על מחלוקות דתיות ואידיאולוגיות.

שורשיה של היריבות בין טורקיה לאיראן נטועים עוד בתקופה העות'מאנית-ספווית, כאשר האימפריה העות'מאנית הסונית התעמתה עם השושלת הספווית השיעית בפרס. שני הצדדים נלחמו במשך מאות שנים על שליטה פוליטית ודתית באזור המזרח התיכון, תוך יצירת חלוקה גיאופוליטית בין אזורים שיעיים וסוניים. יריבות זו עיצבה רבות את תפיסות העוינות הדתיות שעדיין קיימות במידה מסוימת בין המדינות.

בשנת 1639, לאחר מלחמות ממושכות בין האימפריה העות'מאנית לבין השושלת הספווית הפרסית, נחתם "הסכם זוהאב" (או "הסכם קאסר-י שירין"). בהסכם זה סוכם על חלוקה מחודשת של הגבולות בין שתי האימפריות, בעיקר בעיראק, במטרה להפסיק את הלחימה. למרות שההסכם אמור היה לסיים את הסכסוך, הוא שיקף את האופי המורכב של היחסים בין שני הצדדים: אף צד לא הצליח להשיג ניצחון מוחלט, והגבולות שנקבעו בהסכם היו רק פשרה זמנית. אנקדוטה זו מדגישה כי היריבות בין טורקיה לאיראן, שהחלה הרבה לפני התקופה המודרנית, תמיד כללה תערובת של עימותים ושיתוף פעולה, כאשר כל צד הכיר במגבלות כוחו ובהכרח לקיים איזון מתוח בין אינטרסים מנוגדים. בדיוק כפי שהסכם זוהאב סימל את המורכבות הפוליטית בין העות'מאנים והספווים, כך גם היום היחסים בין טורקיה לאיראן נעים על הציר שבין יריבות פוליטית לשיתופי פעולה אסטרטגיים.

היריבות הזו קיבלה גוון חדש, עם עלייתה של הרפובליקה האיראנית האסלאמית בשנת 1979, שהביאה להקמת משטר תאוקרטי שיעי, והפיכת טורקיה תחת מפלגת הצדק והפיתוח (AKP) בהנהגת רג'פ טאיפ ארדואן למדינה מוסלמית שמדגישה יותר את זהותה הדתית הסונית.

תחומי יריבות והשפעה אזורית

במרחב המזרח תיכוני, טורקיה ואיראן נאבקות על השפעה בשורה של זירות סכסוך. לדוגמה, במלחמת האזרחים בסוריה, טורקיה תמכה במורדים הסונים בעוד איראן תמכה במשטרו של בשאר אל-אסד, שהוא עלאווי, אך זוכה לתמיכה רחבה מהאוכלוסייה השיעית. גם בעיראק, החיכוכים בין המדינות בולטים, כאשר איראן מתפקדת כמעצמה השולטת על המיליציות השיעיות במדינה, בעוד טורקיה מחזיקה אינטרסים בסונים ובכורדים בצפון עיראק.

לבנון מהווה זירה נוספת, כאשר איראן תומכת בחזבאללה - הפרוקסי השיעי החזק ביותר שלה עד מלחמת חרבות ברזל, שהחזיק בשליטה משמעותית במדינה - בעוד שטורקיה מנסה להגביר את השפעתה באמצעות תשתיות ופרויקטים כלכליים.

גם במרחב הקווקז והים השחור שתי המדינות מתחרות על השפעה גיאופוליטית וכלכלית. טורקיה פועלת דרך שותפויות עם אזרבייג'ן ומדינות טורקיות אחרות באזור, בעוד איראן מנסה לשמור על יחסים קרובים עם ארמניה וליצור השפעה בקרב המדינות השכנות.

שיתוף פעולה - אינטרסים משותפים

למרות היריבות המתמשכת, ישנם תחומים שבהם טורקיה ואיראן בחרו לשתף פעולה. שתיהן עוינות את כורדיסטן העצמאית ומוטרדות מהשאיפות הלאומיות הכורדיות, שעלולות לפגוע ביציבותן הפנימית. במישור הכלכלי, הסנקציות על איראן יצרו מציאות שבה טורקיה משמשת ערוץ חיוני למסחר ולעקיפת מגבלות כלכליות. פרויקטים כמו צינור הגז בין שתי המדינות מסמלים שיתוף פעולה על אף המתח הפוליטי.

גם בזירה הדיפלומטית, שתי המדינות חברות בארגון לשיתוף פעולה אסלאמי ושואפות לייצב את השפעתן מול המערב. החשש מהתרחבות ההשפעה הסעודית במרחב הסוני יוצר לעיתים חיבורים טקטיים בין טורקיה לאיראן בניסיון לרסן את ערב הסעודית.

שיתוף הפעולה תוך תחרות, וגמישות אסטרטגית

למרות ליניאריות החשיבה המערבית, גם תורת הניהול, גם היחסים הבינלאומיים וגם הפוליטיקה והפוליטיקה הארגונית מכירים היטב במצבים מורכבים כאלה. המושגים שיתוף פעולה תוך תחרות (Coopetition) והמושג 'ידיד-אויב' (Frenemy או frienemy) מבטרים שניהם גמישות אסטרטגית. הם נובעים מהמורכבות ומהדינאמיות של מערכות מורכבות, המתבטאת ביכולתן להכיל קונפליקטים וסתירות: גורמים שונים בעלי אינטרסים שונים ואף סותרים לעיתים - הפועלים בסביבה דינאמית, המשתנה במהירות - מייצרים שיתוף פעולה מוגבל, באותו תחום שבו יש להם אינטרס משותף, כדי ליצור ערך נוסף (Added value) ולא לאבד רלוונטיות.

ולהיפך: יש גורמים שאני חש להם הערכה, הזדהות ואף, לעתים, אהבה, ואני גם משתף איתם פעולה מידי פעם. אבל, יש מצבים שבהם שהאינטרסים המנוגדים שלנו מציבים אותו כאויבי... 

לכאורה, המצב הזה הוא בלתי אפשרי. למעשה, בעולם מורכב ופרדוקסלי, גמישות אסטרטגית היא חלק מחיינו!

השאלה הגדולה: יריבות בלתי נמנעת או גשר בין סונים לשיעים?

ניתן לטעון כי למרות ההבדלים הדתיים והיריבות הפוליטית, טורקיה ואיראן אינן מחויבות להישאר יריבות נצחיות. שתיהן שואפות להוביל את העולם המוסלמי כל אחת בדרכה, אך הן גם מודעות לאתגרים הגדולים שמציב להן המערב, השפעות כלכליות גלובליות, והמצב הביטחוני הרעוע במזרח התיכון. ייתכן ששתי המדינות יבחרו בעתיד להנמיך את רף היריבות כדי לקדם אינטרסים אזוריים משותפים.

עם זאת, ההיסטוריה מלמדת כי כל עוד קיימים הבדלים עמוקים כל כך בין הגישות הדתיות והפוליטיות של המדינות, היריבות תמשיך להתקיים. הקונפליקטים בסוריה, עיראק ולבנון, המאבק על השפעה במרחב הקווקז, והלחץ הפנימי בכל אחת מהמדינות, ימשיכו להיות נקודות חיכוך שיקשו על יצירת גשר ממשי בין טורקיה לאיראן.

לסיכום

היחסים בין טורקיה לאיראן הם מקרה בוחן מצוין לבן המערב הבוחן באופן אינטואיטיבי מערכות, באופן ליניארי. במזרח התיכון יש, בדרך כלל, גם וגם. היחסים הטורקיים איראניים מורכבים משילוב של יריבות מתמשכת ושיתוף פעולה על בסיס אינטרסים משותפים [להרחבה על 'פרדיגמת החשיבה המזרחית', בהשוואה למערבית, לחצו כאן].

היסטורית, הפערים הדתיים והמאבקים הפוליטיים בין המדינות הובילו לעימותים, אך במקביל, המציאות הגיאופוליטית והכלכלית כפתה עליהן שיתופי פעולה רבים לאורך השנים. מן הסתם, יריבות זו תמשיך להתנדנד בעתיד על הפער שבין בין גשר פורה ליחסי שיעים וסונים, ומקור לא אכזב לחיכוכים ביניהם.

נספח: בגבולנו הצפוני, אימפריה יוצאת ואימפריה נכנסת

חילופי אימפריות בגבולנו הצפוני. האימפריה הפרסית עוזבת אותנו כשזנבה בין שיניה, ומוחלפת ע"י הסולטאן העות'ומני החדש שזה נצחונו הגדול. בבחירה בין שניהם עדיף ארדואן. למרות האידואולוגיה האסלאמית שלו, הוא חבר בנאט"ו ויש גבול כמה ירצה למתוח את החבל. הוא גם יהיה חייב להגיע לסטטוס קוו עם ישראל, שבינתיים, היא היחידה שתוכל למנוע את שליטתו בגזרה. לכן, השינוי בגבולנו הצפוני הוא בהחלט חיובי!

וגם, המנצחת הגדולה חוץ מתורכיה היא ישראל, בלי שתירה ולו יריה אחת. עם כל הצחוק על הסלוגן, "ניצחון מוחלט על 'חגורת האש' האיראנית", קריסת סוריה מבשרת סיכוי מצויין לישראל להשיג זאת!

[לאוסף המאמרים אודות 'פרדיגמת החשיבה המזרחית', בהשוואה למערבית, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על 'ידיד-אויב' ושיתוף פעולה תוך תחרות, לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

• אוסף המאמרים אודות 'פרדיגמת החשיבה המזרחית', בהשוואה למערבית.
• אוסף המאמרים על 'ידיד-אויב' ושיתוף פעולה תוך תחרות.
• הרחבת המושג: 'אסטרטגיה'.
• מאמרו של ד"ר פנחס יחזקאלי: 'שיתוף פעולה תוך תחרות – גם שותף, גם יריב!'.
• אוסף המאמרים על גמישות אסטרטגית, ארגונית ואישית.
• הרחבת המושג, 'מערכת מורכבת'.
• הרחבת המושג: 'שיתוף פעולה'.
• אוסף המאמרים על ליניאריות וחוסר ליניאריות.

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2018), הכל על פרדיגמת חשיבה מזרחית – מול המערבית – באתר 'ייצור ידע', ייצור ידע, 1/7/18.
• פנחס יחזקאלי (2014), אסטרטגיה, ייצור ידע, 2/5/14.
• פנחס יחזקאלי (2024), אוסף המאמרים על 'ידיד-אויב' ושיתוף פעולה תוך תחרות, ייצור ידע, 10/5/24.
• פנחס יחזקאלי (2014), שיתוף פעולה תוך תחרות – גם שותף, גם יריב! ייצור ידע, 12/4/14.
• פנחס יחזקאלי (2019), גמישות אסטרטגית, ארגונית ואישית, באתר ‘ייצור ידע’, ייצור ידע, 21/2/19.
• פנחס יחזקאלי (2014), מערכת מורכבת, ייצור ידע, 12/4/14.
• פנחס יחזקאלי (2014), שיתוף פעולה, ייצור ידע, 12/4/14.
• פנחס יחזקאלי (2019), ליניאריות וחוסר ליניאריות באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 14/8/19.
• פנחס יחזקאלי (2014), דינאמיות, ייצור ידע, 11/4/14.