תקציר: אם פרשות - כמו: גירוש התימנים מכנרת, עצירת העליה מצפון אפריקה והימנעות הקיבוצים מקליטת העולים הללו - היו אבני הדרך הראשונות בשנאה ארוכת השנים בין המזרחים ה'בבונים' לאליטה המייסדת וליורשתה, אליטת ההון, הרי מהומות ואדי סאליב ב- 1959 היו הפעם הראשונה שבה הקבוצה הזו התריסה בחזרה. המאמר מוקדש למהומות, לתגובת הממסד אליהם ולהשלכותיו.

ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדיניות של המכללה לביטחון לאומי, צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.

זהו מאמר המבטא את דעתו של הכותב ואת הערכותיו המקצועיות בלבד.

זהו מאמר שני מתוך שניים על שנאת האליטות הישראליות למזרחים ה'בבונים'. למאמר האחר לחצו כאן:

• פנחס יחזקאלי: ההיסטוריה של שנאת האליטה למזרחיים ה'בבונים'.

*  *  *

אירועי ואדי סאליב הם דוגמה היסטורית מרכזית למתח שבין המזרחים ה'בבונים' לבין האליטה המייסדת (האחוס"לית: אשכנזים, חילוניים, ותיקים, סוציאליסטים, לאומיים-ציוניים ומזרחיים, שעברו את כור ההיתוך, קיבלו את התרבות האחוס"לית על עצמם), וליורשתה, 'אליטת ההון'. הם גם חלק מהרקע ההיסטורי והתרבותי של שנאה ותחושות קיפוח מתמשכות, שהביאו אותנו לאירועי המחאה ותגובותיה כלפי המזרחים (ראו הכרזה למטה).

אם פרשיות - כמו: גירוש התימנים מכנרת, ההצלחה בשיבוש ובעצירת העליה מצפון אפריקה והימנעות הקיבוצים מקליטת העולים הללו - היו אבני הדרך הראשונות בשנאה ארוכת השנים בין המזרחים ה'בבונים' לאליטות ה'לבנות', , הרי מהומות ואדי סאליב ב- 1959 היו הפעם הראשונה שבה הקבוצה הזו התריסה נגדן בחזרה.

בשנות ה-50 של המאה הקודמת, שכונת ואדי סאליב בחיפה הייתה מאוכלסת בעיקר בעולים מצפון אפריקה, שחיו בתנאי עוני קשים ונאלצו להתמודד עם אפליה חברתית, כלכלית וממסדית מצד הממסד האשכנזי. היעדר הזדמנויות כלכליות, תנאי מגורים ירודים, והתייחסות מזלזלת מצד מוסדות המדינה יצרו תחושת קיפוח קשה. האירוע שהצית את המחאה היה כאשר המשטרה ירתה ופצעה קשה את אחד מתושבי השכונה, מה שנתפס כאלימות בלתי מוצדקת ומכוונת כלפי ציבור שלם (תופעה דומה ראינו בפרשת סולומון טקה ותגובת העדה האתיופית) (ריקליס ונעמן, 2019).

בכרזה למטה - איך הגענו עד הלום? מהומות ואדי סאליב כאבן דרך:

ראשית סיפור המעשה:

ב-8 ביולי 1959 הוזמנה המשטרה על ידי הבעלים של בית הקפה "רוזליו" בוואדי סאליב בחיפה, על מנת לרסן את תושב השכונה, הסבל עקיבא יעקב אלקריף שהשתתף בתגרה שנערכה במקום. במהלך התקרית נורה אלקריף ברגליו ע"י השוטרים אשר גולדנברג וקרול סגל. בעקבות הירי נאספו תושבים ופרץ עימות אלים בינם ובין השוטרים. מפקד תחנת המשטרה המקומית שהגיע למקום הרגיע את הרוחות והאירוע הסתיים (ויקיפדיה: אירועי ואדי סאליב) (ריקליס ונעמן, 2019).

עוד באותו לילה נפוצו שמועות שווא על מות הפצוע, ובתגובה לכך הפגינו בבוקר 9 ביולי מאות מתושבי השכונה מול תחנת המשטרה המקומית. ההפגנה התפזרה בשקט, אך מאוחר יותר, כבר באותו יום, נערכו הפגנות נוספות שהתפתחו למהומות אלימות. המפגינים יצאו אל שכונות הדר הכרמל, שם התגוררה האוכלוסייה הוותיקה והמבוססת, יידו אבנים, חסמו כבישים, הציתו מכוניות, שברו חלונות ראווה, ובזזו חנויות. בוואדי ובהדר הסמוכה הפכו מועדוני מפא"י וההסתדרות הכללית למטרה לזעם התושבים. המשטרה ניסתה לפזר את המפגינים בכוח, ו־13 שוטרים ו־2 מפגינים נפצעו. 34 מפגינים נעצרו. "ליכוד עולי צפון אפריקה", שהוקם זמן קצר לפני כן, הכריז בבית הכנסת רמב"ם על שביתה כללית (ויקיפדיה: אירועי ואדי סאליב).

איך הגיב הממסד?

המשטרה השתמשה בכוח רב כדי לדכא את המחאות. הוא כלל מעצרים ופיזור אלים של ההפגנות. עשרות מפגינים נעצרו. חלקם נפצעו. חלק מהתגובה היה אף השמצות פומביות ומכוונות כלפי המוחים, שהעמיקו את תחושת האפליה בקרב הציבור המזרחי והציתו עוד יותר את הלהבות.

ריקליס ונעמן מצטטים את שר האוצר דאז, לוי אשכול, בישיבת ממשלה ביולי 1959, בעיצומם של האירועים: "יש אנשים שאת השכר אינם מוציאים וחוסכים ממנו… חלק לא קטן מהשכר הם מוציאים על ערק". "אשכול ורבים נוספים בצמרת הפוליטית טענו שהמצב אליו הגיעו המוחים ומשפחותיהם כלל לא קשור למוסדות מדינה, אלא למנטליות שלהם עצמם. כך, הוא גינה את זריקת האבנים הלא מנומסת של המוחים בטענה שאולי בארץ מוצאם "זה היה נוהג מקובל". גם שר העבודה מרדכי נמיר המעיט בחשיבות האירוע: "… הדבר היחיד שיש בפרשת ואדי סאליב הוא ששוטר בעל שם אשכנזי ירה שלא כהלכה". כותרות העיתונים בישרו: "מהומות על רקע עדתי" (ריקליס ונעמן, 2019).

הקמת ועדת עציוני וניסיונות לשיפור כלכלי

הטיפול הממסדי באירועים היה מוגבל. בשל הלחץ הציבורי והחשיבות הרבה שהמחאה קיבלה בתקשורת ובקרב הציבור, הוקמה ועדת חקירה ממלכתית – ועדת עציוני – במטרה לבדוק את האירועים, את הסיבות למחאה ואת מצבם של תושבי השכונה. ועדת עציוני הגיעה למסקנה שהמצוקה הכלכלית והחברתית שבה חיו התושבים תרמה להתפרצות האלימה, אך הדוח שלה התמקד במידה רבה בבעיות כלכליות ולא נגע לעומק ביחס הממסד לאוכלוסייה המזרחית. כך, המסקנות לא טיפלו במלוא מורכבות התחושות העמוקות של הקיפוח וההדרה.

בעקבות המהומות והדו"ח של ועדת עציוני, הממסד ניסה להציע פתרונות כלכליים מסוימים כדי לשפר את תנאי החיים של התושבים המזרחיים. הייתה הבטחה להשקיע בדיור ובתשתיות בשכונות חלשות ולהגדיל את ההזדמנויות הכלכליות. במחצית הראשונה של שנות השישים של המאה הקודמת, פונו תושבי ואדי סאליב לשיכונים בפריפריה של חיפה (ריקליס ונעמן, 2019). עם זאת, רבים מהשיפורים היו נקודתיים בלבד, ולעיתים לא יצאו לפועל במלואם. תחושת השוליות נותרה ללא מענה, מאחר שהממסד לא התמודד עם סוגיות של יחס חברתי ותרבותי כלפי המזרחים, אלא התמקד בפתרונות טכניים וכלכליים.

אחת הביקורות המרכזיות על הטיפול של הממסד באירועי ואדי סאליב הייתה שהתמקד בדיכוי ובמתן פתרונות כלכליים מוגבלים, והתעלם מההיבטים התרבותיים והזהותיים של המחאה. במקום להכיר בקונפליקט הזהותי ובתחושת הקיפוח שנולדה מהיחס המזלזל של החברה כלפי תרבויות המזרח, הממסד ניסה להציג את האירועים כבעיה כלכלית בלבד.

גישה זו גרמה לכך שהתסכול נשאר והעמיק, משום שלא היה ניסיון ממשי לגשר על הפערים התרבותיים והחברתיים. הכשל הזה יצר תחושת ניכור שהמשיכה להשפיע על היחסים בין מזרחים לאשכנזים לאורך השנים. רבים מהמזרחים המשיכו להזדהות עם תחושת קיפוח, שהועברה מדור לדור. האירועים - והתגובה הממסדית אליהם - נכנסו לתודעה הקולקטיבית של החברה המזרחית בישראל, והם מהווים עד היום סמלים להדרה ולעוול חברתי, אשר במידה רבה עומדים בבסיס חלק מתחושות התסכול והעוינות המודרניים כלפי האליטות.

ההשלכות ארוכות הטווח: העמקת תחושת השוליות והריחוק מהממסד

המחאה בוואדי סאליב ביטאה את התסכול של קהילה שלמה שהרגישה מנוכרת מהממסד הישראלי, ונחוותה בעיני רבים כאפליה גזעית. תושבי השכונה לא רק מחו על מצבם הכלכלי הקשה, אלא גם על היחס המתנשא של החברה הישראלית כלפי יהודים מארצות ערב. כך נוצרה תחושת זרות בין העולים החדשים לממסד, שהיוותה בסיס לפערים עמוקים בין הקבוצות, אשר המשיכו להשפיע גם על הדור השני והשלישי.

בעקבות אירועי ואדי סאליב, ההבדלים התרבותיים בין מזרחים לאשכנזים בלטו אף יותר. המחאה עוררה שיח ציבורי סוער שבו הועלו טענות על אפליה ממוסדת כלפי המזרחים. עם הזמן, התסכול התפתח גם לשיוך פוליטי, כשהמזרחים התחילו להזדהות יותר עם גישות שמרניות ולאומיות, מה שהציב אותם לעיתים בניגוד לאידיאולוגיה השלטת באליטה הליברלית, שנשלטה ברובה על ידי יוצאי אירופה.

אירועי ואדי סאליב נחשבים לנקודת מוצא להבנה כיצד תודעת הקיפוח המזרחית עוצבה בישראל. זוהי תודעה שהועברה מדור לדור, והביאה לכך שחלקים ניכרים מהציבור המזרחי מרגישים כי אינם משתלבים באופן מלא בסדר היום החברתי-פוליטי שמובילים השמאל והאליטה התרבותית. כיום, בחלק מהמקרים, ישנם פעילים במחאה שמשתמשים בכינויים מתנשאים כלפי מזרחים הנתפסים כשמרנים או כאנשים שהשפעתם על התרבות והפוליטיקה היא מזיקה, מה שמעמיק את תחושת הפיצול ההיסטורית.

המחאה בוואדי סאליב לא רק הובילה לשינויים נקודתיים, אלא גם לחיזוק של תודעה בין-דורית של קיפוח וניכור. תחושת העלבון שהחלה בוואדי סאליב עברה בין דורות ושמרה על נרטיב של ניכור מהמדינה ומהממסד. כיום, כאשר חלק מהמחאה בישראל מפגינה ניכור כלפי המזרחים ומכנה אותם בכינויים פוגעניים, זהו למעשה שיקוף של ההיסטוריה של אותה הדרה ואי-הכרה.

סיכום

הטיפול של הממסד הישראלי באירועי ואדי סאליב היה מורכב ומעיד על הקשיים של המדינה הצעירה בהתמודדות עם מתחים חברתיים ואתניים. האירועים לא חוללו את השנאה שרחשה האליטה ה'לבנה' למזרחים שלא עברו את כור ההיתוך. היא הייתה שם הרבה קודם לכן. אבל, הם בהחלט קיבעו אותה ויצרו את הנרטיב שמתדלק את אירועי המחאה היום.

[לאוסף המאמרים על שנאה ו'פשעי שנאה', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים: 'בין רפורמה משפטית למהפכה משטרית', לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

• אוסף המאמרים על שנאה ופשעי שנאה.
• אוסף המאמרים: 'בין רפורמה משפטית למהפכה משטרית'.
• אוסף המאמרים על אליטות ואליטיזם.
• הרחבה על 'אליטת ההון' – האליטה הנוכחית של ישראל.
• הרחבת המושג: 'אסטרטגיה'.
• מאמרו של ד"ר פנחס יחזקאלי: האחוס"לים. האליטה המייסדת של ישראל.
• אוסף המאמרים על 'קבוצות'.
• הרחבת המושג: 'מורכבות'.

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2020), שנאה ופשעי שנאה באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 3/12/20.
• פנחס יחזקאלי (2023), בין רפורמה משפטית למהפכה משטרית באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 26/2/23.
• פנחס יחזקאלי (2023), אליטות ואליטיזם באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 13/2/23.
• פנחס יחזקאלי (2023), 'אליטת ההון' – קווים לדמותה של האליטה הנוכחית של ישראל, חלק 1, ייצור ידע, 1/10/23.
• ויקיפדיה: אירועי ואדי סאליב.
• תמי ריקליס ויונית נעמן (2019), 60 שנה למרד ואדי סאליב: מה השתנה?, העוקץ, 23/7/19.
• פנחס יחזקאלי (2014), אסטרטגיה, ייצור ידע, 2/5/14.
• פנחס יחזקאלי (2023) האחוס"לים. האליטה המייסדת של ישראל, ייצור ידע, 27/7/23.
• פנחס יחזקאלי (2020), הכל על קבוצות באתר ‘ייצור ידע’, ייצור ידע, 18/4/20.
• פנחס יחזקאלי (2014), מורכבות, ייצור ידע, 12/4/14.