תקציר: בצרפת, ה-WOKE עודד רבים לראות בחיזוק הזהות הפרטית כעיקרון מרכזי על חשבון ההשתלבות. זאת לעומת גרמניה ודנמרק למשל, שבהן ננקטו צעדים מחמירים לצמצום השפעות WOKE על תהליך ההשתלבות, מתוך רצון למנוע היווצרותן של קהילות מבודדות הנאמנות לזהויותיהן הקודמות, על חשבון הזדהות עם המדינה החדשה. מדיניות זו כוללת הטלת חובות והגבלות על מהגרים, כגון דרישות שפה ומעורבות במסגרות חברתיות, כדי להבטיח חיבור עמוק יותר למדינה המארחת. כל אלה אינם קיימים בצרפת, והתוצאות בהתאם!

ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדיניות של המכללה לביטחון לאומי, צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.

זהו מאמר המבטא את דעתו של הכותב ואת הערכותיו המקצועיות בלבד.

*  *  *

הגירה היא כוח מרכזי, המעצב מחדש את הזהות הלאומית של מדינות. מאז שנות ה-60 של המאה הקודמת - כאשר צרפת קלטה מהגרים רבים מהמדינות הערביות בעקבות קריסת האימפריות הקולוניאליות - החלה החברה הצרפתית להשתנות. כיום, אוכלוסייה גדולה של מהגרים ממדינות צפון אפריקה כמו אלג'יריה, מרוקו ותוניסיה מייצגת את המיעוט האתני הגדול ביותר בצרפת.

כמה הצליחה צרפת לשמור על זהותה, שפתה ותרבותה מול גלי ההגירה?

במשך דורות, היא נתפסה כמדינה מובילה בתרבות האירופית. השפה הצרפתית, היסטוריה עשירה של אומנות, ספרות ופילוסופיה, והמחויבות לערכים כמו חירות, שוויון ואחווה, עיצבו זהות לאומית יציבה וגאה. אולם, בעשורים האחרונים, ניצבת צרפת מול אתגר שמאיים לערער את יסודותיה התרבותיים – שילובם של מהגרים וקליטת אוכלוסיות ממגוון רקעים דתיים, אתניים ותרבותיים.

צבי יחזקאלי סיפר בתוכניתו 'הערביסטים' (ערוץ i24, ה- 12 באוקטובר 2024) כך: "המורה שלי בתיכון אמרה לי ללמוד צרפתית במקום ערבית, אז למדתי, ואז נסעתי לצרפת בשביל לגלות ששם דווקא מדברים ערבית...". ובאמת, התרבות הערבית - המוזיקה, האוכל והשפה - הפכה להיות חלק מהמרקם הצרפתי העירוני, במיוחד בפרברים המאוכלסים באוכלוסיות מהגרים.

זה לא מפגש בין תרבויות, אלא השתלטות של תרבות אחת על האחרת

סוציולוגים כמו פייר בורדייה ואמיל דורקהיים למדו אותנו, שתרבות איננה ישות סטטית אלא נבנית ומשתנה בהתאם לקונטקסט ההיסטורי, הכלכלי והחברתי. בנוסף, למדנו כי תהליכי גלובליזציה, חינוך ורשתות חברתיות משחקים תפקיד מרכזי במודרניזציה ובהתפתחות התרבותית של מדינות. תופעה זו מתוארת לעתים כ"מולטי-קולטורליזם" המשלב בין יסודות שונים לכדי תרבות מגוונת.

אבל מה קורה, כאשר המהגרים מגיעים למדינה במטרה להרוס אותה ולבנות אחרת תחתיה. המתרחש בצרפת איננו מפגש בין תרבויות, אלא השתלטות של תרבות אחת על האחרת.

זה ה- WOKE טמבל!

כמו במדינות אירופאיות שנמצאות במצב דומה לצרפת, יש קשר ישיר בין השפעת ה-WOKE להידרדרות ולאבדן השליטה הזה. התנועה, שעיקרה הפגנת מודעות עזה לנושאים של אי-צדק חברתי ודיכוי מיעוטים, יצרה בקרב חלקים בחברה הצרפתית עמדות המקשות על הגדרת הזהות הלאומית ותהליך ההשתלבות של מהגרים. תנועת ה-WOKE, שמתמקדת בעקרונות של צדק חברתי ובהגנה על זכויות מיעוטים, מקדמת גישות המדגישות את הזכות לשימור זהות אתנית, דתית ותרבותית נפרדת – לעיתים תוך עימות עם הנורמות והערכים המשותפים של המדינה המארחת.

בצרפת, המדיניות הלאומית והחוקית דוגלת בניטרליות תרבותית וחילונית, תוך עידוד השתלבות המבוססת על ערכים רפובליקניים. אולם, השפעות ה-WOKE והלחץ הפנימי לשמירה על זהויות שונות גרמו לכך שבמקרים רבים השיח על זכויות פרט והגנה על ייחודיות תרבותית של קבוצות שונות גברו על המחויבות להשתלבות בתרבות הלאומית.

בניגוד לצרפת, בגרמניה ובדנמרק למשל, קיימים מנגנוני השתלבות נוקשים יותר. במדינות אלה ננקטו צעדים מחמירים לצמצום השפעות WOKE על תהליך ההשתלבות, מתוך רצון למנוע היווצרותן של קהילות מבודדות הנאמנות לזהויותיהן הקודמות, על חשבון הזדהות עם המדינה החדשה. מדיניות זו כוללת הטלת חובות והגבלות על מהגרים, כגון דרישות שפה ומעורבות במסגרות חברתיות, כדי להבטיח חיבור עמוק יותר למדינה המארחת:

• בגרמניה, לדוגמה, הוקמו מערכות נוקשות ללימוד השפה הגרמנית, והשתתפות בתוכנית השתלבות היא תנאי יסודי לקבלת זכויות חברתיות. כך, נוצרה מסגרת המעניקה למהגרים כלים להשתלבות והבנה מעמיקה של התרבות הגרמנית, במקביל להרתעה מפני קיום מסגרות מקבילות שאינן תואמות את הערכים המקומיים. גישה זו אמנם אינה חסרת ביקורת, אך היא נחשבת לחזקה יותר בהתמודדות עם פערי תרבות.
• בדנמרק, הקפדה על לימוד השפה הדנית כחלק מתהליך קבלת האזרחות מהווה כלי יעיל לשמירה על מסגרת תרבותית הומוגנית. המדינה רואה באזרחות לא רק זכות אלא גם חובות הדורשות מידה מסוימת של ויתור על חלקי זהות קודמים, כדי לחזק את הזהות הלאומית המשותפת. מנגנונים אלו זכו לביקורת מצד פעילי זכויות אדם, אך במובנים רבים הם שומרים על המרקם החברתי ומונעים היווצרות של קהילות נפרדות.

לעומת זאת, גישת ה-WOKE בצרפת עודדה רבים לראות בחיזוק הזהות הפרטית כעיקרון מרכזי על חשבון ההשתלבות, דבר שהוביל לסֶגְרֵגַצְיָה (הפרדה, הבדלה) ולתחושות זרות בקרב מהגרים רבים. תפיסת הצדק החברתי ברוח ה-WOKE - ששמה דגש על אי-שוויון היסטורי ומבני - חיזקה את זכותם של מהגרים לשמר את תרבותם הקודמת, אך ללא דרישה לשותפות עם החברה הצרפתית.

גישת הסובלנות הצרפתית כלפי שמירת הזהות התרבותית בקרב מהגרים הולידה קהילות מבודדות, בעיקר בפרברי הערים הגדולות. לעיתים קרובות, הקהילות המהגרות אינן רואות את עצמן כחלק מהחברה הצרפתית, ובמקרים רבים אינן שולטות בשפה הצרפתית ברמה מספקת. החסמים התרבותיים הופכים את האינטגרציה לקשה יותר, והמרחק התרבותי גדל. כיום, קהילות שלמות בפרברי פריז, מרסיי וליון חיות למעשה כיחידות תרבותיות נפרדות המהוות "מדינות בתוך מדינה" – ללא השתייכות לתרבות המקומית וללא חיבור עמוק לערכים הצרפתיים. מצב זה מקשה על המדינה להגן על תרבותה ועל השפה הצרפתית ומוביל לאובדן תחושת הביטחון התרבותי.

בסרטון: מתוך דף הטוויטר של Europe Invasion: אתם בטוחים שאתם רוצים עוד להגיע כתיירים לפאריס? היא הופכת במהירות לעיר מזרח תיכונית...

הזהות הלאומית: האם שפה יכולה להימחק?

השפה הצרפתית נחשבת לאחד הסמלים הבולטים ביותר של הלאומיות הצרפתית. איום על השפה הצרפתית נחשב בעיני רבים כאיום על הזהות הלאומית עצמה. דוחי הטענה שצרפת תהפוך למדינה ערבית מציינים את המאמץ העצום של מוסדות המדינה לשמר את השפה הצרפתית דרך מערכת החינוך, התרבות והמדיה.

מנגד, קשה להתעלם מהעלייה המשמעותית בשימוש בשפה הערבית בפריפריה הצרפתית, בעיקר באזורים שבהם ריכוזים גבוהים של מהגרים. עם זאת, התופעה של שימוש בשפה הערבית אינה בהכרח מובילה להחלפה מוחלטת של השפה הצרפתית אלא ליצירת דו-לשוניות בחלקים מסוימים של האוכלוסייה. חשוב לזכור שגם בעבר, צרפת שילבה שפות שונות מהאזורים הקולוניאליים שלה במבנה החברתי.

הפרוגרסיביים טוענים כי הטענה שצרפת תעבור "ערביזציה" מוחלטת נמצאת לרוב בשוליים הפוליטיים, במיוחד בקרב קבוצות "ימין קיצוני", שמנסות לעורר תחושות של פחד ואיום קיומי על הזהות הצרפתית. המתח בין אוכלוסיות המהגרים לאוכלוסייה הוותיקה ניזון גם מאירועים אלימים ומחוסר איזון חברתי וכלכלי, המשמש כקטליזטור לשיח על שינוי תרבותי.

הימין הקיצוני והפוליטיקאים השמרנים משתמשים בנרטיב זה כדי לקדם מדיניות נוקשה נגד הגירה ולקרוא לחיזוק הערכים הלאומיים. מאידך, השמאל הפוליטי והמרכז מצביעים על החשיבות של אינטגרציה ולא דחיקה, תוך הדגשת הערך של חברה רב-תרבותית, אבל בפועל, אינטגרציה צריך לכפות וזה רחוק מלהיעשות.

שום דבר לא יעצור כבר את עלית 'הימין העמוק' בצרפת

ביולי 2024 - לאור התחזקות דרמטית של הימין - לקח הנשיא הצרפתי עימנואל מקרון סיכון (טפשי...) ופיזר את הפרלמנט. בסיבוב הראשון זכתה כצפוי, מפלגת הימין הקיצוני האיחוד הלאומי (RN), שבמהלך הסיבוב הראשון נראתה כקרובה להשיג רוב.

"החורף בא", צייצה אז העיתונאית הלבנונית דימה סאדק. "החורף הערבי באירופה הגיע"... היא צודקת בעיקרון אבל טעתה בעיתוי. הנה תוצאות הסיבוב הראשון לפניכם במפה למטה (האזורים בצרפת שבהם ניצחה מארין לה פן צבועים בחום:

אבל בסיבוב השני היא נבלמה ע"י גוש השמאל המורכב ממפלגת La France Insoumise (LFI) של ז'אן-לוק מלנשון, מהמפלגה הסוציאל-דמוקרטית, הירוקים, והקומוניסטים. הגוש השמאלי החדש, שכונה "החזית העממית החדשה" (NFP), זכה ב-188 מושבים באספה הלאומית, והאיחוד הלאומי סיים במקום השלישי עם 142 מושבים. קואליציית המרכז של מקרון, אנזמבל, סיימה במקום השני עם 161 מושבים.

מי שחושב שהימין בצרפת הובס טועה ומטעה. זו השיטה הצרפתית שמאזנת בסיבוב השני ומאפשרת יצירת דילים שחוסמים שינוי. עצירת הימין בשלב זה ע"י קואליציה שבה הקומוניסטים נותנים את הטון, היא מתנה לימין הצרפתי, שאם היה מרכיב ממשלה, היה נחסם ע"י נשיא לעומתי ואליטות ששהיו עושות הכל להכשילו (כמו אצלנו...). עתה, בכאוס הנוכחי (השתוללות המהגרים רק גוברת ביתר שאת) דומה שדבר לא יעצור את מארי לה-פן מלהיבחר כנשיאת צרפת בעוד שנתיים. ואז, יהיה כפי הנראה הרבה יותר קשה להיות מוסלמי באירופה.

נספח 1: מגדל אייפל בשנת 2040...

נספח 2: מילים שנוגעות בצרפת

מסתבר שהמילים "From The River To The Sea" נוגעות נגוע היטב בצרפת, שמבינה שזמנה קרב...

נספח 3: נציג אירופה הווקיסטית, שהתמסר מרצונו לאסלאם הקיצוני, מנסה לשכנע אותנו לנהוג כמוהו!

נספח 4 של אראל סג"ל: בלי זהות אין קיום!

השמאל הצרפתי ובני המהגרים מבינים את הבעיה העיקרית של העולם המערבי: בלי זהות אין
 קיום! 

הם מכוונים ישר לפרק את כל מבני היסוד של החברה הצרפתית, וחוגגים את ניצחון הדמוקרטיה בהרס שיטתי שלה. כל חלון מנופץ, כל מכונית בוערת, הם סמל לקץ הרעיון המכונן של רפובליקה צרפתית מתפקדת...

• המאמר הרלוונטי: אראל סג"ל (2024), אם נוותר על הרוח - נפסיד במלחמה, ישראל היום, 10/7/24.

[לאוסף המאמרים על השתלטות האסלאם על אירופה, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על 'הפרוגרסיבים החדשים ואנחנו' באתר ייצור ידע, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על 'משטרה בחברה דמוקרטית', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים בנושא: רב תרבותיות ותקינות פוליטית, לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

• הרחבת המושג: 'אסטרטגיה'.
• אוסף המאמרים על השתלטות האסלאם על אירופה.
• אוסף המאמרים על 'הפרוגרסיבים החדשים ואנחנו'.
• הרחבה על מכת הנעורות, WOKE, הסדר התרבותי הפרוגרסיבי המטורלל.
• אוסף המאמרים בנושא: רב תרבותיות ותקינות פוליטית.
• הרחבה בנושא 'תיוג'.

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2014), אסטרטגיה, ייצור ידע, 2/5/14.
• פנחס יחזקאלי (2022), השתלטות האסלאם על אירופה באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 6/10/22.
• פנחס יחזקאלי (2022), הפרוגרסיביים החדשים ואנחנו באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 5/1/22.
• פנחס יחזקאלי (2022), מכת הנעורות, WOKE, הסדר התרבותי הפרוגרסיבי המטורלל, ייצור ידע, 2/10/22.
• פנחס יחזקאלי (2020), רב תרבותיות ותקינות פוליטית באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 16/1/20.
• פנחס יחזקאלי (2015), תיוג, ייצור ידע, 16/11/15.