תקציר: יחסי הקירבה בין אלג'יריה לאיראן מבוססים יותר על אינטרסים גיאופוליטיים ופוליטיים מאשר על קשרים דתיים. בעוד רוב המדינות הערביות מתקרבות למחנה הסוני בהובלת סעודיה, אלג'יריה שומרת על עמדה עצמאית, ולעיתים קרובות רואה באיראן שותפה טבעית במאבקה נגד השפעה מערבית ואזורית שהיא אינה מסכימה עימה. אבל למרות השותפות, היחסים בין אלג'יריה לאיראן מורכבים, ונעים בין שיתוף פעולה לגיטימי לבין חשדות הדדיים ומתיחות גיאופוליטית.

ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדיניות של המכללה לביטחון לאומי, צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.

זהו מאמר המבטא את דעתו של הכותב ואת הערכותיו המקצועיות בלבד.

*  *  *

התבוננו על הכרזה שבראש המאמר, המציגה באירוניה את בנימין נתניהו המוקף ב'נשותיו' - מנהיגי המדינות הסוניות. מקורה אלג'יראי, והיא משקפת במידה רבה את עמדתה של אלג'יריה לגבי 'מלחמת חרבות ברזל' ואת התייצבותה לטובת הצד האיראני, נגד הגוש הסוני.

תמיכה זו אינה אינה נובעת מסיבות דתיות. אלג'יריה אינה משתייכת לגוש השיעי. רוב אוכלוסייתה הם מוסלמים סונים, המשתייכים בעיקר לזרם המאלכי באסלאם הסוני. שיעים מהווים מיעוט זניח באלג'יריה, ואינם משפיעים באופן משמעותי על הפוליטיקה או החברה במדינה. למרות זאת, אלג'יריה היא אחת מהמדינות הסוניות היחידות, שיחסיה עם איראן ידידותיים.

ביחד עם איראן - ובניגוד למדינות ערביות אחרות כגון מרוקו או איחוד האמירויות - היא מתנגדת בחריפות לנורמליזציה עם ישראל, ורואה את עצמה כמי שמגנה על הנושא הפלסטיני.

מקורות הקרבה בין אלג'יריה ואיראן הם גיאופוליטיים, אידיאולוגיים והיסטוריים:

שיתוף אינטרסים אנטי-מערביים ואנטי-אימפריאליסטיים: אלג'יריה ואיראן חולקות היסטוריה של מאבק נגד כוחות קולוניאליים. בעוד אלג'יריה נאבקה בצרפת במהלך המאה ה-20, המהפכה האיראנית ב-1979 הייתה תגובה להתערבות המערב בענייני איראן. שתי המדינות מתנגדות לעיתים קרובות למהלכים מערביים, במיוחד של ארצות הברית וישראל. לכן הן מוצאות עצמן באותו צד בנושאים בינלאומיים מסוימים.

בריתות פוליטיות במסגרת גופים בינלאומיים: אלג'יריה ואיראן משתפות פעולה בארגונים בינלאומיים כמו תנועת המדינות הבלתי-מזדהות (NAM) ובאופ"ק (ארגון המדינות המייצאות נפט). הן תומכות לעיתים קרובות זו בזו כדי לקדם אינטרסים משותפים בתחום האנרגיה או מדיניות החוץ.

גישה לעימותים אזוריים: אלג'יריה נוקטת גישה עצמאית במדיניות החוץ שלה, בניגוד למרוקו או מדינות המפרץ, שמזוהות יותר עם המחנה הפרו-מערבי. התמיכה של אלג'יריה באיראן נועדה לעיתים קרובות לאזן את כוחה של סעודיה, במיוחד בנושאים הנוגעים למלחמות אזוריות כמו בתימן או בסוריה.

סכסוך עם מרוקו: אלג'יריה ומרוקו נמצאות בעימות פוליטי ממושך, בעיקר סביב נושא הסהרה המערבית. מרוקו, שלה יחסים קרובים עם ישראל ומדינות המפרץ, מציבה את אלג'יריה בעמדה הפוכה, מה שגורם לה להתחבר לאיראן, שגם היא מתנגדת למרוקו ולבעלות בריתה.

שיתוף פעולה ביטחוני וטכנולוגי: בשנים האחרונות הועלו דיווחים על כך שאיראן מספקת סיוע טכנולוגי וצבאי לארגונים הנתמכים על ידי אלג'יריה, כמו חזית פוליסריו. הדבר משתלב במאמצי אלג'יריה לחזק את עמדתה מול מרוקו.

אין יחסים מושלמים באזורנו

למרות שיתוף הפעולה בין אלג'יריה ואיראן בתחומים מסוימים, היחסים בין שתי המדינות ידעו גם מתחים משמעותיים לאורך השנים. מתחים אלה נבעו ממחלוקות בנוגע לנושאים אזוריים, דיפלומטיים ואידיאולוגיים. הנה כמה מהסוגיות המרכזיות שגרמו לחיכוכים בין אלג'יריה ואיראן:

פעילות איראנית להפצת השיעה בצפון אפריקה: איראן מואשמת לא פעם בכך שהיא מנסה להפיץ את האסלאם השיעי במדינות סוניות, כולל אלג'יריה. השלטון האלג'יראי, הרואה עצמו כמגן על האסלאם הסוני במדינה, נקט צעדים משמעותיים נגד פעילות שיעית בשטחו. למשל:

• בשנת 2015, דווח כי אלג'יריה גירשה אנשי דת איראניים שהואשמו בניסיון להקים רשתות שיעיות במדינה.
• מנהיגים דתיים אלג'יראים הוציאו הצהרות חריפות נגד "חדירת השיעה," וטענו כי איראן פוגעת ביציבות הדתית והחברתית של אלג'יריה.

המתחים האלה נבעו מחששות שהשפעה איראנית תערער את ההרמוניה הדתית במדינה, בעיקר לאחר מלחמת האזרחים בשנות ה-90, שבה התמודדה אלג'יריה עם קיצוניות דתית סונית.

מלחמת האזרחים בסוריה: אלג'יריה ואיראן אימצו גישות שונות כלפי מלחמת האזרחים בסוריה (שהחלה ב-2011):

• איראן תמכה באופן ברור במשטרו של בשאר אל-אסד, מתוך רצון לשמר את השפעתה באזור ולהגן על ציר ההתנגדות בהובלתה.
• אלג'יריה, לעומת זאת, נקטה עמדה ניטרלית יחסית, אך הדגישה את חשיבות הריבונות הסורית ופתרון פוליטי למשבר, ללא תמיכה גלויה באסד.

העמדות השונות הובילו למתח דיפלומטי בין המדינות, בעיקר בשל החשש של אלג'יריה מהקצנת הסכסוך ומהשלכותיו על היציבות האזורית בצפון אפריקה.

התמיכה של איראן בחזית פוליסריו: איראן הואשמה על ידי מרוקו (אויבתה של אלג'יריה) כי היא מספקת סיוע צבאי לחזית פוליסריו – תנועה הנתמכת על ידי אלג'יריה ונלחמת למען עצמאות הסהרה המערבית. אף שאלג'יריה אינה מתנגדת לתמיכה זו, החשדות הללו הביאו למתיחות בינלאומית:

• ב-2018, מרוקו ניתקה את יחסיה עם איראן בטענה שזו מספקת נשק לחזית פוליסריו באמצעות חיזבאללה.
• אלג'יריה, שבאופן מסורתי שואפת לשמור על שליטה בסכסוך הסהרה המערבית, חששה שאיראן תשתמש במעורבותה כדי להשפיע על עמדות אזוריות ולמשוך תשומת לב לסדר היום שלה.

מתיחות סביב יחסים עם מדינות המפרץ: אלג'יריה שומרת על מדיניות עצמאית שאינה תומכת באופן אוטומטי באף מחנה במזרח התיכון. לעומת זאת, איראן רואה עצמה כמתחרה ישירה של מדינות המפרץ (במיוחד סעודיה ואיחוד האמירויות). כאשר מדינות המפרץ הגבירו את קשריהן עם אלג'יריה, הדבר גרם לחיכוכים עקיפים עם איראן: כך לדוגמה, בשנת 2021, אלג'יריה התחילה לשתף פעולה יותר עם איחוד האמירויות, מה שיצר מתיחות עם איראן, הרואה את האמירויות כאויבת.

פרשת שגריר איראן באלג'יריה (2007): בשנת 2007, שגריר איראן באלג'יריה, חוסיין עבדולחיאן, עורר סערה פוליטית לאחר שהושמעו האשמות כי הוא ניסה לגייס תמיכה עבור חזבאללה ולחזק את הקשרים השיעיים במדינה. התקרית הזו הובילה לדרדור זמני ביחסים בין המדינות, כאשר אלג'יריה ביקשה להדק את הפיקוח על הפעילות הדיפלומטית האיראנית בשטחה.

יחסי איראן עם ארגונים אסלאמיים: איראן מקיימת יחסים קרובים עם ארגונים כמו חמאס והג'יהאד האסלאמי הפלסטיני. אלג'יריה, אף שהיא תומכת בסוגיה הפלסטינית, נוקטת גישה זהירה כלפי קבוצות אסלאמיות רדיקליות, במיוחד לאחר החוויות הקשות של מלחמת האזרחים בשנות ה-90. תמיכתה הפומבית של איראן בארגונים כאלה עלולה להתנגש עם האינטרסים האלג'יראים באזור.

סיכום

יחסי הקירבה בין אלג'יריה לאיראן מבוססים יותר על אינטרסים גיאופוליטיים ופוליטיים מאשר על קשרים דתיים. בעוד רוב המדינות הערביות מתקרבות למחנה הסוני בהובלת סעודיה, אלג'יריה שומרת על עמדה עצמאית, ולעיתים קרובות רואה באיראן שותפה טבעית במאבקה נגד השפעה מערבית ואזורית שהיא אינה מסכימה עימה.

אבל למרות השותפות, היחסים בין אלג'יריה לאיראן מורכבים, ונעים בין שיתוף פעולה לגיטימי לבין חשדות הדדיים ומתיחות גיאופוליטית. בעוד ששתי המדינות שומרות על יחסים דיפלומטיים ומסכימות בנושאים מסוימים, כמו ההתנגדות להשפעה מערבית, הן מתנגשות באינטרסים מקומיים ואזוריים, בעיקר סביב הפצת השיעה, המלחמות האזוריות והמעורבות של איראן בצפון אפריקה.

[לאוסף המאמרים בנושא 'מלחמת חרבות ברזל', לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

• הרחבת המושג: 'אסטרטגיה'.
• אוסף המאמרים בנושא 'מלחמת חרבות ברזל'.
• אוסף הכרזות על ניהול ומורכבות.

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2014), אסטרטגיה, ייצור ידע, 2/5/14.
• פנחס יחזקאלי (2023), אוסף המאמרים בנושא 'מלחמת חרבות ברזל', ייצור ידע, 8/10/23.
• פנחס יחזקאלי (2022), לאוסף הכרזות על ניהול ומורכבות, ייצור ידע, 2/4/22.