תקציר: במערכת היחסים העדינה בין הדרג הנבחר לביצועי, חצה ראש השב"כ רונן בר כל קו אדום אפשרי, והתנהל כאופוזיציה פוליטית לדרג הממונה. בעוד שביקורת פנימית לגיטימית ואף נחוצה, חציית הקווים מהדיון הפנימי אל הזירה הציבורית והפוליטית, ועוד בעיצומה של מלחמה, יוצרת נזק כפול: היא פוגעת גם באמון הציבור בממשלה, וגם במעמדו של הארגון שבר עומד בראשו. מדינת ישראל זקוקה לשב"כ חזק, עצמאי ומקצועי, אך גם כזה שמבין את תפקידו בתוך מערכת דמוקרטית. נאמנות לדרג הנבחר אינה חולשה. היא עקרון יסוד בדמוקרטיה מתפקדת.

ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדניות של צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.

*  *  *

בעת כתיבת שורות אלה באמצע נובמבר 2024 - אחרי ירי פצצות התאורה על הבית ראש הממשלה בקיסריה ע"י פעילי מחאה - החלה סביבת נתניהו להפיץ מסרים על הדחה צפויה של ראש השב"כ רונן בר, עדות למערכת יחסים, מהחמורות שידע ראש הממשלה בישראל עם אחד מראשי השירותים החשאיים הכפוף לכאורה למרותו.

המקורות דווחו כי "מאז נפילת פצצות התאורה ליד מעון ראש הממשלה בקיסריה ב- 16 בנובמבר 2024, נתניהו ומקורביו דנים באפשרות להדיח את בר ולנמק את ההדחה בכשל האבטחתי עליו ועל משפחתו. לשכת רה"מ כמובן הכחישה: "הידיעה כלל לא נכונה. לא התקיים שום דיון בנושא".

הידיעות הללו מהוות מדד טוב עבור נתניהו, לבדיקת תחושות הציבור בסוגיה זו, אחרי הדחת שר הביטחון לשעבר, יואב גלנט. הן גם מאותתות לראש השב"כ, שאם לא ייטיב להבין את הרמז ויעזוב בעצמו, ינצל בנימין נתניהו את שעת הכושר הראשונה שתיקרא בדרכו, וייפטר ממנו.

האמת היא שרונן בר היה צריך להיעלם מחיינו, עוד בצהרי ה- 7/10

עזה הרי הייתה נתונה לשליטה מודיעינית של שב"כ, ואין אדם שאחראי לטבח יותר ממנו. על רמת השליטה הירודה של שב"כ במתרחש בעזה (תוצאה של חיסול היומינט בשל סכלות מקצועית) אנחנו למדים יום יום ולו רק מההשוואה לשליטה יוצאת הדופן של המוסד במתרחש בלבנון, בסוריה ובאיראן.

אבל במקום לקבל אחריות וללכת, הוא 'קיבל אחריות הצהרתית' (תרגיל יחסי ציבור קלאסי) והמשיך בשלו, כשהוא עושה כרצונו בזיכרון של ארגונו, ומוודא שהבאים אחריו ישתייכו לאותה קליקה ממנה בא, קליקת אנשי המבצעים - ולא הערביסטים שהם הקבוצה הטבעית להצמחת קברניט לארגון - שאינם מבינים ערבית, אינם מכירים את תרבות האויב, אך מרשים לעצמם להתנשא מעליו.

האיש שאחראי למחדל ה- 7/10 יותר מכל אדם אחר, זה ש"לקח אחריות" אבל נשאר בתפקידו מסיבות פוליטיות, ממנה לעצמו עתה סגן שיוכל להתמודד מעמדה נוחה יותר על התפקיד, כשיחליט סוף סוף ללכת. התבוננות על התפקידים שמילא הסגן החדש, מלמדות שהוא חלק בלתי נפרד מהקליקה שהפכה בשנת המחאה את השב"כ לקן של מרי נגד הדרג המדיני, ושמרוב פוליטיקה, לא זיהתה את המתרחש בתחומי אחריותה, ממש מתחת לאפה...

אוי לדמוקרטיה ששירותיה החשאיים מפתחים זהות פוליטית!

לא בכדי מוצבים הארגונים החשאיים של ישראל במשרד ראש הממשלה. עובדה זו איננה רק סוגיה טכנית או ארגונית. זהו מבנה שנועד לשקף עיקרון יסוד בדמוקרטיה: לנאמנותם של הגופים החמושים לדרג הנבחר, ולמידת האמון ההדדי בין ראשי הארגונים לקברניט, יש חשיבות קריטית לתפקודם התקין. הם אינם אמורים כמובן להיות חסידים שוטים שלו, ולוויכוחים המקצועיים ביניהם חשיבות רבה לתפקודה של דמוקרטיה. אבל הם חייבים לגלות נאמנות. אחרת, מתרופפים היסודות הבסיסיים ביותר של הדמוקרטיה, שבנויים על ציות הגופים החמושים לדרג הנבחר. בנוסף, עליהם להתרחק מעיסוק בפוליטיקה כמו מאש.

נאמנות ראשי השירותים היא יסוד לדמוקרטיה תקינה. כשגופים חמושים או ארגונים חשאיים מסרבים לגלות נאמנות לדרג הנבחר, המערכת הדמוקרטית מתערערת. היא איננה יכולה לתפקד אם גופים אלו פועלים כ"מדינה בתוך מדינה", אם מתוך אידיאולוגיה ואם מתוך תחושת עליונות מקצועית. בסופו של יום, הציבור בוחר נציגים כדי לנהל את המדינה, ולא פקידים – מוכשרים ככל שיהיו.

היחסים בין הדרג הנבחר לגופים החשאיים חייבים להיות מושתתים על איזון עדין בין עצמאות מקצועית לנאמנות ממלכתית. תפקידם של ראשי המוסדות החשאיים אינו להיות חסידים שוטים של הדרג הפוליטי, אלא להציע ייעוץ מקצועי, לעיתים נוקב, המבוסס על ניסיון והבנה עמוקה של המציאות הביטחונית. עם זאת, האיזון הזה חייב להישמר כך שהדרג הנבחר יוכל לקבל החלטות, אפילו אם הן מנוגדות לעמדת הגופים המקצועיים. כשהדרג הביצועי אינו נאמן לדרג הנבחר, מתרופפים היסודות הבסיסיים ביותר של הדמוקרטיה. בראשם עומד עקרון הציות של הגופים החמושים להחלטות הנבחרים. מעבר לפגיעה בדמוקרטיה, יש כאן גם סכנה ביטחונית של ממש: אם הארגונים החשאיים מתחילים לפעול באופן עצמאי, מתערערת יכולת קבלת ההחלטות הכוללת, ומופיעות מחלוקות מסוכנות בזמני משבר.

במערכת היחסים המורכבת הזו, דומה שראש השב"כ רונן בר חצה כל קו אדום אפשרי:

• במהלך שנת המחאה הפכה הנהלת השב"כ לקן של מרי כלפי הדרג הנבחר, ודומה שעסק בפוליטיקה יותר מאשר בתפקידיו שלשמם הוקם.
• ערב הקמת ממשלת השינוי, הזהיר שב"כ מהשיח נגד נפתלי בנט, אולם מאז הבחירות בנובמבר 2022 - למרות הסתה מקצינה והולכת - לא שמענו ולו אזהרה אחת לרפואה.
• הוא לא התקשר לממונה עלין בליל ה- 6 באוקטובר 2023 כדי לעדכן אותו על הלבטים, והמלצת הדרג הביטחוני, למרות שהוא הנושא באחריות לפעולתם.
• גם אחרי שפרצה המלחמה נוקט שב"כ סגנון לעומתי מובהק לראש הממשלה, הן בהדלפות מגמתיות בנושא החטופים, הן בהתעלמותו הצורמת מהסיכון הגובר מצד המחאה לחייו של ראש הממשלה, והן בקמפיין האנטי מתנחלים - ע"פ רצון הממשל הדמוקרטי ואליטת ההון הישראלית - שהתוצר שלו הוא דיכוי חסר תקדים של אוכלוסיה זו בצווי מעצר מנהליים, במקביל לעיצומים שהטילו עליהם האמריקנים.

שני אירועים הבהירו לכל בר דעת - חוץ מאנשי המחאה ושלוחיהם בממשל הציבורי, כמובן - ששב"כ הקדיח את תבשילו:

הראשון היה השימוש במרתפי השב"כ למעצרים שנתפסו בציבור - לטעמי בצדק רב - כמעצרים פוליטיים, כאשר השב"כ נקט בצעדים חסרי תקדים כלפי אלה שחשפו מסמכים מסווגים, שהיו צריכים לעבור לידי ראש הממשלה אך הועלמו ממנו.

השניה היא ההזנחה שהביאה לתקיפת ביתו של ראש הממשלה בפצצות תאורה: במוצאי שבת ה- 16 בנובמבר 2024 - במהלך ההפגנה במקום - נורו שתי פצצות תאורה לעבר בית ראש הממשלה הקיסריה. אחת מהן פגעה בגג מבנה הש.ג. סמוך לבית, כשבפנים היתה מאבטחת (!), ומשם נפלה לדשא והתלקחה. לאיש שהייתה לו אחריות ישירה למנוע את האירוע, ראש השב״כ רונן בר, לקח כמעט 15 שעות להגיב. הוא עשה זאת אחרי שגם האופוזיציה הבינהה את חומרת האירוע והגיבה בהתאם. "ירי של פצצות תאורה לעבר בית ראש הממשלה הוא אירוע חמור ביותר אשר רחוק ממחאה לגיטימית... מדובר בעליית מדרגה מסוכנת", אמר.

האמנם עלייץ מדרגה מסוכנת? הרי בדיוק אותו אירוע קרה בירושלים שבוע לפני כן. אבל שב"כ לא נערך למנוע את הישנותה של "עליית המדרגה המסוכנת" הזו, כמו שלא נערך לכך וגם לא התריע, במהלך האסקלציה הגוברת והולכת של התבטאויות המפגינים כלפי נתניהו.

לסיכום

במערכת היחסים העדינה בין הדרג הנבחר לדרג הביצועי, חצה ראש השב"כ רונן בר כל קו אדום אפשרי. אמירות פומביות ודיווחים בתקשורת מציירים תמונה של ראש מערכת ביטחונית המתנהל לעיתים כאופוזיציה פוליטית לדרג הממונה.

בעוד שביקורת פנימית לגיטימית ואף נחוצה, חציית הקווים מהדיון הפנימי אל הזירה הציבורית יוצרת נזק כפול, ועוד בעיצומה של מלחמה: מצד אחד, היא פוגעת באמון הציבור בממשלה, ומצד שני, היא פוגעת במעמדו של הארגון שהוא עומד בראשו.

החזרת האיזון בין הדרג הנבחר לדרג הביצועי מחייבת קודם כל חיזוק המנהיגות הפוליטית. משך שנים משך נתניהו ידייו מהשירותים החשאיים והניח להם להתנהל ב"מקצועיות". התוצאה הייתה קטסטרופה. ראש הממשלה והשרים ייאלצו להבהיר עתה באופן חד-משמעי את גבולות הגזרה ולפעול בצורה נחושה כדי לוודא שהארגונים החשאיים פועלים במסגרת זו. במקביל, על ראשי המוסדות להבין כי נאמנותם למדינה אינה מתבטאת בהתנגחות פומבית בדרג הנבחר, אלא בהתרחקות מכל סממן פוליטי, ובהצגת עמדותיהם המקצועיות במסגרת המתאימה, גם אם הן אינן מתקבלות בסופו של דבר.

לסיכום: מדינת ישראל זקוקה לשב"כ חזק, עצמאי ומקצועי, אך גם כזה שמבין את תפקידו בתוך מערכת דמוקרטית. נאמנות לדרג הנבחר אינה חולשה – היא עקרון יסוד בדמוקרטיה מתפקדת.

נספח 1: כשהשב"כ הופך לגוף פוליטי

למי שטרם הבין את המתרחש, הנה מה שרונן בר אמר ליאיר לפיד כשהיה בתפקיד, ערב ההצבעה על עילת הסבירות: נתניהו ושותפיו "מסכנים את ביטחון המדינה. אתם חייבים לעשות משהו!".

ביוני 2010, בכתבת דיוקן במגזין רולינג סטון, הביע גנרל סטנלי מקריסטאל - הארכיטקט והמבצע של המאמץ המלחמתי האמריקני הגדול באפגניסטאן - זלזול עמוק בצמרת הממשל בארה"ב, לרבות הנשיא וסגנו. התוצאה: הוא פוטר במקום. ואצלנו? מה אמור נתניהו לעשות אחרי גילוי כזה, לראש ארגון הכפוף למשרדו, שהביע בו אי אמון?

נספח 2: האם נחקר מישהו במרתפי השב"כ, גם על זיוף סרטון אונס מחבלי הנוח'בה שפגעה קשות בביטחון הלאומי של ישראל?

מאפייני ההתנהגות של ארגוני הביטחון מתרחקים עוד ועוד מאלה של מדינה דמוקרטית, וכדאי שכולנו נזכור: מי שמשלים היום עם חקירות פוליטיות, בל יתפלא אם יגיע גם הוא בערבו של יום למרתפי השב"כ, ללא מפגש עם עורך דין!

נספח 3: שבועיים במרתפי השב"כ ללא עו"ד. על מה? כמה הוא יתבע מהמדינה אחרי שהכל ייגמר בנפיחה?

נספח 4: לכל המלהגים על שלטון באמצעות מערכת האכיפה, כדאי לחשוב שוב

אגב, יש שם לצורת שלטון כזה: ד-י-ק-ט-ט-ו-ר-ה... רק שהסיכוי להפוך את ישראל לדיקטטורה בעייתי. אין פה מסורת של מוסדות דיקטטוריים והעם היהודי תמיד היה דמוקרטי באופיו. וצריך לקחת בחשבון את הניסיון ההיסטורי: ברגע של מבחן, אם כבר צריך לבחור, העם תמיד יעדיף דיקטטורת ימין, כי באופן מסורתי וגם אצלנו, השמאל שונא את עמו ואוהב עמים אחרים (גם אם הם אויבים), בעוד הימין אוהב את עמו ושונא את אויביו ואת אלה שיוצאים נגדו!

נספח 5: קחו בחשבון: הגלגל תמיד מתהפך ויש מחיר לשימוש פוליטי בשב"כ!

האם ברור לאלה המצדיקים היום שימוש פוליטי בשב"כ, במרתפיו ובחקירותיו, כי הגלגל תמיד מתהפך, ושבכך הם נותנים לגיטימציה לשימוש בו גם נגדם?

נספח 6: שב"כ והפוליטיקה

לשפשף את העיניים ולא להאמין: שב"כ עוד לא החליט אם הפיגוע בצומת גלילות הוא פיגוע. הם עוד בודקים... גם העובדה שאין סימני בלימה אלא ראיות להאצת הרכב, וגם העובדה שהנהג תקף במוט את השוטר שעלה לחלצו לא עוזרת... זה צורם במיוחד על רקע העובדה שהשב"כ פועל ביהודה ושומרון אחרת לגמרי מול המתנחלים. מה, שמה אין ספקות?

ואני חשבתי שקודם מכריזים פיגוע, אלא אם כן יש ראיות סותרות... בכל הנוגע לערביי ישראל, בישראל אחרי ה- 7/10 שרויה המערכת הביטחונית עמוק בתוך קונספציית ההכלה, ומרחב ההכחשה עצום וגדול. זה חייב להשתנות!

וצריך לשאול: האם לא מבינים בשב"כ את הקשר בין הפוליטיזציה שעבר למה שהתרחש ב- 7/10? האם אנחנו יכולים להרשות זאת לעצמנו במהלך מלחמה קיומית?

נספח 7: תגידו, זה לא תפקידו של שב"כ למנוע פיגועים, נוסח ירי הזיקוקים על בית רוה"ם?

זה לא צריך היה להיות מסובך, אחרי ששבוע לפני כן כבר נורה זיקוק על בית רוה"ם בירושלים, והגיעה העת לשאול: האם העיסוק המוגבר בפוליטיקה אינו מסיט את שירות הביטחון הכללי מתפקידיו האמיתיים?

[לאוסף המאמרים: 'בין רפורמה משפטית למהפכה משטרית', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים: 'הכל על אליטת ההון הישראלית', לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

• אוסף המאמרים: 'בין רפורמה משפטית למהפכה משטרית'.
• אוסף המאמרים: 'הכל על אליטת ההון הישראלית'.
• הרחבת המושג: 'אסטרטגיה'.

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2023), בין רפורמה משפטית למהפכה משטרית באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 26/2/23.
• פנחס יחזקאלי (2024), הכל על אליטת ההון הישראלית באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 4/11/24.
• פנחס יחזקאלי (2014), אסטרטגיה, ייצור ידע, 2/5/14.