תקציר: ב- 3 בנובמבר הדהים נשיא דרום קוריאה יון סוק יאול את ארצו, כשהכריז על משטר צבאי ברחבי המדינה, על השעיית החירויות הדמוקרטיות. הכרזה כזו נראית כצעד חריג במיוחד באחת מהדמוקרטיות המצליחות ביותר באסיה, אך ההיסטוריה שלה רצופה במקרים שבהם משטרים צבאיים מילאו תפקיד מכריע. השאלה המרכזית העולה היא: מדוע הכריז נשיא דרום קוריאה על משטר צבאי דווקא עתה?

ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדיניות של המכללה לביטחון לאומי, צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.

זהו מאמר המבטא את דעתו של הכותב ואת הערכותיו המקצועיות בלבד.

*  *  *

ב- 3 בנובמבר בלילה, הדהים נשיא דרום קוריאה יון סוק יאול את ארצו - ואפילו את חלק הארי של חברי מפלגתו - כשהכריז על משטר צבאי ברחבי המדינה. יון אמר כי הצעד הכרחי כדי להגן על דרום קוריאה ולשמור על ביטחונה, וטען שמפלגות האופוזיציה חותרת תחת המדינה ומנסות לפגוע בדמוקרטיה שלה. ההכרזה על משטר צבאי מאפשרת לשלטון לעצור ללא צו את כל מי שלדעתו "מפר" את מצב החירום.

ההכרזה גררה לילה לבן בחוצות סיאול ודרמה, שכמו לקוחה מהסרטים: החוק בדרום קוריאה מחייב את הנשיא לכבד את תוצאות ההצבעות בפרלמנט. לכן, חברי פרלמנט החישו פעמיהם למבנה בניסיון לערוך דיון ולקבל החלטה שתבטל את ההחלטה. במקביל, הורה הנשיא לצבא להגיע ולחסום בפניהם את הכניסה פנימה.

190 מתוך 300 חברי פרלמנט הספיקו להיכנס לבניין ולקבל החלטה נגד המשטר הצבאי ברוב מוחלט 190:0. אותם מחוקקים הצביעו פה אחד - שבע שעות בלבד לאחר ההכרזה - נגד החלטת הנשיא, וטענו כי הכרזתו מנוגדת לחוקה. לאחר ההצבעה נגד המשטר הצבאי עזבו החיילים את בנין הפרלמנט. התוצאה: שר ההגנה התפטר והתנצל, ועל הנשיא מופעל בעת כתיבת שורות אלה, לחץ כבד להתפטר.

אין זו הפעם הראשונה שמוכרז משטר צבאי בקוריאה הדרומית. הפעם האחרונה שבה הכריזה סיאול על משטר צבאי הייתה ב-1979, אחרי ההתנקשות בדיקטטור פארק צ'ונג הי. בעשרות השנים האחרונות קיים במדינה משטר דמוקרטי יציב למדי. לכן, הכרזה על משטר צבאי היא מהלך דרמטי וחריג. התפנית הדרמטית של ההכרזה על משטר צבאי, ולאחר מכן חזרה ממנה בעקבות לחץ הפרלמנט, מצביעה על דינאמיות פוליטית מורכבת ואולי על משבר חמור.

ההקשר ההיסטורי: צמיחתה של מדינה במשבר

הכרזה על משטר צבאי בדרום קוריאה נבעה ממכלול סיבות – חלקן ביטחוניות, אחרות פוליטיות ואישיות. החשש מפני קריסה פנימית, השאיפה לשמר שלטון, והיכולת לנצל פחדים ציבוריים מאיומים חיצוניים ופנימיים היו גורמים מרכזיים.

דרום קוריאה קמה מתוך משבר קשה: חלוקה גיאופוליטית לאחר מלחמת העולם השנייה, מלחמת קוריאה (1950-1953), וכלכלה הרוסה. המדינה נאלצה להתמודד עם איום צפון קוריאני מתמיד, שחייב השקעה עצומה בביטחון הלאומי ובניית צבא חזק. בתקופה זו, הכוחות המזוינים הפכו למוקד כוח משמעותי בתוך המדינה, מה שהכין את הקרקע להתערבות צבאית בפוליטיקה.

הפחד מהקומוניזם שימש פעמים רבות כתירוץ אסטרטגי: במהלך 'המלחמה הקרה', השלטונות בדרום קוריאה השתמשו בפחד מהקומוניזם כטיעון עיקרי להצדקת משטר צבאי. הממשל טען שהאיום מצד צפון קוריאה והסוכנים הקומוניסטיים שבתוך המדינה מצדיקים צעדים קיצוניים. ארה"ב, בתור בעלת בריתה של דרום קוריאה, נטתה לקבל טענות אלה בשל חשש מהשפעה סובייטית ופריצת מלחמה נוספת בחצי האי הקוריאני.

בפועל, רבים מהמקרים שבהם הוכרז משטר צבאי בדרום קוריאה נבעו ממשברים פוליטיים פנימיים. כך למשל:

1. שלטונו של פאק צ'ונג-הי: בשנת 1972 הכריז הנשיא פארק צ'ונג-הי על משטר צבאי כחלק ממערכת "יושין" (Yushin), שחיזקה את שליטתו הדיקטטורית. פארק טען כי האיום מצד צפון קוריאה מחייב שינוי חוקתי דרמטי, אך בפועל המטרה הייתה לחזק את שליטתו, לדכא אופוזיציה ולבסס כלכלה ריכוזית תוך מיקוד המשאבים ב"נס הכלכלי".
2. המשבר ב- 1980: לאחר ההתנקשות בחייו של פאק צ'ונג-הי ב-1979, נקלעה דרום קוריאה לאי-יציבות פוליטית. צ'ון דו-הוואן, קצין בכיר בצבא, השתמש באיומי הפגנות ובקריאה לדמוקרטיה כדי להצדיק משטר צבאי. הוא טען כי המדינה על סף קריסה וסכנה קומוניסטית, אך בפועל המטרה הייתה דיכוי הפגנות פרו-דמוקרטיות, כמו אלו בעיר גוואנג'ו, וחיזוק אחיזתו בשלטון.

הכרזת משטר צבאי באותה תקופה, שיקפה גם את מבנה הכוח בדרום קוריאה:

הצבא שימש לא רק ככוח הגנה, אלא גם כגוף פוליטי וחברתי מוביל. האליטה הצבאית הייתה בעלת השפעה רבה, ולעיתים ראו הקצינים הבכירים עצמם כ"מושיעי האומה" (נשמע לכם מוכר?), משטרים צבאיים רבים הבטיחו יציבות כלכלית, מה שזכה באותה עת לתמיכה מסוימת בקרב המעמד הבינוני והעולם העסקי, שחששו מפני אי-יציבות פוליטית.

השפעות בינלאומיות: לחץ מערבי ותמיכה עקיפה

היחסים עם ארה"ב מילאו תפקיד כפול. מצד אחד, וושינגטון גינתה לעיתים הכרזות על משטר צבאי בשל פגיעה בזכויות אדם. מצד שני, חשיבותה האסטרטגית של דרום קוריאה גרמה לארה"ב לתמוך בפועל במשטרים צבאיים, כל עוד אלו שירתו את האינטרסים שלה באזור. כך, מנהיגים צבאיים בדרום קוריאה השתמשו בלגיטימציה הבינלאומית כדי להבטיח את מעמדם.

המעבר לדמוקרטיה יציבה

מאז סוף שנות ה-80 של המאה הקודמת, עברה דרום קוריאה לדמוקרטיה יציבה, והמשטרים הצבאיים נותרו, לכאורה חלק מהעבר. עם זאת, השפעתם עדיין ניכרת בפוליטיקה, בזיכרון הקולקטיבי ובמבנה הממשל במדינה.

מהן הסיבות האפשריות להכרזת משטר צבאי עתה?

1. משבר ביטחוני או מדיני: בדרום קוריאה, הקרבה לצפון קוריאה ממשיכה להציב איום ביטחוני מתמיד. ייתכן שהייתה התראה מודיעינית על איום ביטחוני חמור, כמו מתקפה צבאית אפשרית, פעילות חבלנית, או חדירה של סוכנים צפון קוריאנים למדינה. עם זאת, הכרזה על משטר צבאי אינה תגובה נפוצה גם במקרים כאלה, מה שמעלה שאלות אם המהלך היה באמת מחויב המציאות.
2. משבר פוליטי פנימי: ייתכן שהמדינה חוותה משבר פוליטי חמור, כמו הפגנות רחבות היקף, פרשיות שחיתות חמורות, או אובדן שליטה מצד הממשל המרכזי. לעיתים, הכרזת משטר צבאי משמשת כלי לייצוב שלטון, גם אם היא פוגעת באופן זמני בדמוקרטיה.
3. אינטרס פוליטי אישי: ייתכן שהנשיא פעל מתוך שיקול דעת פוליטי אישי בניסיון לדכא אופוזיציה, לחזק את שלטונו, או להתמודד עם אתגר פוליטי משמעותי.

חזרתו של הנשיא מההחלטה: תפקיד הפרלמנט והדמוקרטיה

חזרתו של הנשיא מההכרזה, בלחץ הפרלמנט, מצביעה על כוחה של המערכת הדמוקרטית בדרום קוריאה, שעברה בשנים האחרונות תהליך של ביסוס מערכות האיזונים והבלמים.

1. לחץ ציבורי ופוליטי: הפרלמנט, ככל הנראה, שיקף את קול הציבור והביע התנגדות נחרצת למהלך, שייתכן שנראה כהפרה חמורה של הדמוקרטיה. גם אם הנשיא ראה צורך בטחוני או פוליטי, ההתנגדות החזקה ממוסדות המדינה מנעה מימוש של צעד כזה.
2. חשש מזיכרונות העבר: אזרחי דרום קוריאה נושאים עדיין זיכרונות כואבים מהמשטרים הצבאיים ששלטו במדינה במשך עשרות שנים. הכרזת משטר צבאי עשויה לעורר חששות כבדים מפני חזרה לשיטות סמכותניות.
3. השפעה בינלאומית: כמדינה מרכזית בדמוקרטיות אסיה ובעלת ברית קרובה של ארה"ב, הכרזה על משטר צבאי הייתה יכולה להוביל לגינויים ולחץ דיפלומטי מצד הקהילה הבינלאומית.

האירוע מעיד על מתיחות יוצאת דופן בדרום קוריאה, בין אם מדובר במשבר חיצוני או פנימי. עם זאת, מנגנוני הבקרה הדמוקרטיים במדינה הוכיחו את עצמם כיעילים. חזרתו של הנשיא מההחלטה עשויה למנוע החרפת המשבר, אך היא גם עלולה לפגוע במעמדו ולהעביר מסר על חוסר יציבות בממשל.

מה צפוי בהמשך?

• בירור הנסיבות: יש להמתין להבהרות נוספות מצד הממשלה על הסיבות להכרזה, במיוחד אם ייחשפו פרטים ביטחוניים או פוליטיים או פליליים (שמועות יש בשפע) שהובילו למהלך.
• השלכות פוליטיות: חזרה מהחלטה דרמטית כזו עלולה לערער את אמון הציבור בנשיא ולחזק את האופוזיציה.
• תגובה בינלאומית: אם מדובר בצעד שנתפס כחריג בדמוקרטיה דרום קוריאנית, ייתכן שהנשיא יצטרך להסביר את עצמו לא רק לציבור המקומי אלא גם לשותפים הבינלאומיים.

לסיכום

ההכרזה והנסיגה ממנה חושפות מתחים פוליטיים עמוקים בדרום קוריאה. למרות הדרמטיות של האירוע, תגובת הפרלמנט מראה שמערכת הדמוקרטיה במדינה עדיין חזקה מספיק כדי להתמודד עם צעדים חריגים.

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

• הרחבת המושג: 'אסטרטגיה'.
• הרחבת המושג: 'מורכבות'.
• הרחבת המושג: 'דינאמיות'.

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2014), אסטרטגיה, ייצור ידע, 2/5/14.
• פנחס יחזקאלי (2014), מורכבות, ייצור ידע, 12/4/14.
• פנחס יחזקאלי (2014), דינאמיות, ייצור ידע, 11/4/14.