תקציר: ב- 22 באוקטובר 2024, הסיר הרמטכ"ל תג (פאצ'), הנושא את הכיתוב "משיח", מזרועו של לוחם, ועורר מהומה תקשורתית. אבל האיקונוגרפיה צבאית (Military Iconography) איננה המצאה ישראלית. זהו שימוש בשפה חזותית: סמלים, דימויים, תגים ועזרים ויזואליים בצבא, כדי להעביר מסרים ללא מילים, לחזק את המורל ולעצב תודעה בקרב הלוחמים והציבור הרחב. חלק מהעזרים הם תקניים (ניסיון של הממסד הצבאי לרתום את התופעה לשימושו), והאחרים אינם פורמאליים.

.

ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדיניות של המכללה לביטחון לאומי, צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.

זהו מאמר המבטא את דעתו של הכותב ואת הערכותיו המקצועיות בלבד.

*  *  *

ב- 22 באוקטובר 2024, התחוללה מהומה תקשורתית בעקבות אירוע, שבו הסיר הרמטכ"ל תג (פאצ'), הנושא את הכיתוב "משיח", מזרועו של לוחם ואמר לו: "אתה יכול לשים את זה בפנים קרוב ללב, אבל על המדים רק דברים צבאיים" (ראו הכתבה למטה). הוא השיג כמובן את התוצאה ההפוכה.

רק אמר ועשה, ומיד פרצה מהומה קשורתית, שבה גורמים ב'ישראל הראשונה' כמו 'הפורום החילוני' ביכו מרה את ה'הדתה', וה'משיחיות' שאחזו בחיילים. האחרונים, מיהרו בתגובה לשתף 'דווקא להכעיס' את תמונותיהם, כשהם עונדים את התג. המילה 'משיח' זכתה להיכתב על קירות בעזה, ודגל המשיח צולם מתנוסס על נמר ישראלי בתנועה, במהלך המלחמה (ראו סרטון בהמשך למטה).

אבל, השימוש בעזרים ויזואליים - תקניים ושאינם תקניים - לצורכי קידום מוטיבציה איננה המצאה ישראלית. זוהי מסורת ארוכה ורחבת היקף שהחלה עוד בתקופות קדומות, הרבה לפני עידן הצבאות המודרניים. במצבים של עימותים צבאיים, משברים חברתיים או פולחנים דתיים, עזרים ויזואליים כמו סמלים, דגלים, מדים ותצוגות חזותיות היו כלי עיקרי לעידוד רוח הלחימה, לחיזוק הזהות הקבוצתית ולהגברת המוטיבציה האישית והקולקטיבית.

לתופעה הזו יש שם: איקונוגרפיה צבאית (Military Iconography)

איקונוגרפיה צבאית היא תחום מחקר המתמקד בשימוש בסמלים, דימויים, תגים ועזרים ויזואליים בצבא, הממשים להעביר מסרים, לייצג ערכים ולאחד לוחמים סביב זהות משותפת. איקונוגרפיה זו משקפת לעיתים קרובות את האידיאולוגיה, המורשת והשאיפות של צבא, מדינה או קבוצה לוחמת. מדובר בשפה חזותית שנועדה להעביר מסרים ללא מילים, לחזק את המורל ולעצב תודעה בקרב הלוחמים והציבור הרחב. מטבע הדברים, חלק מהעזרים הם תקניים (ניסיון של הממסד הצבאי לרתום את התופעה לשימושו), והאחרים אינם פורמאליים.

זוהי תופעה מעניינת המשלבת שיקולים פסיכולוגיים, חברתיים ותרבותיים. פיקוד השטח מתיר, בדרך כלל, את השימוש בהם כי הוא מכיר בחשיבותם להגברת המוטיבציה, חיזוק תחושת השייכות וגיבוש זהות חטיבתית או יחידתית. לעומת זאת, הפיקוד הבכיר מתנגד לכך פעמים רבות, מטעמים של אחידות וכפיית המשמעת.

מטרותיה של האיקונוגרפיה הצבאית:

1. גאווה לאומית: עזרים ויזואליים כמו דגלים וסמלי מדינה מחזקים את תחושת השליחות של הלוחמים למען עמם ומולדתם.
2. חיזוק זהות ושייכות קבוצתית: עזרים ויזואליים מייצרים תחושת שייכות, מגבירים את החיבור בין החייל ליחידה ומשפרים את התפקוד הקבוצתי. הם עוזרים ללוחמים להרגיש חלק מקבוצה או יחידה בעלת עבר מפואר ומורשת משותפת.
3. העלאת המוטיבציה האישית והקבוצתית: סמלים שמדגישים הישגים אישיים או קבוצתיים יכולים לתמרץ חיילים לפעול בנחישות, להתמקד במשימתם ולהתגבר על קשיים רגשיים ופיזיים.
4. תקשורת ומסרים לאויב ולבעלי ברית: סמלים צבאיים משמשים להעברת מסרים של עוצמה, עליונות ונחישות לאויב, ולשדר אחדות ומקצועיות לבעלי הברית.
5. שימור זיכרון ומורשת: הסמלים נשמרים, במקרים רבים, גם לאחר הקרבות, ומשמשים כאמצעי להנצחת ההיסטוריה הצבאית ולהעברת הערכים לדורות הבאים.

המאבק על התגים בצבא הבריטי במלחמת העולם השנייה: מקרה בוחן

במהלך מלחמת העולם השנייה, עשה הצבא הבריטי שימוש נרחב בתגים שונים, שסימלו יחידות, חטיבות או הישגים מסוימים. תגי היחידה היו חלק בלתי נפרד מבניית המורל בקרב החיילים, שכן הם שימשו לזיהוי היחידה אליה השתייכו ובכך העצימו את תחושת הגאווה והזהות האישית שלהם. עם זאת, בסיטואציה מסוימת, החליטו מפקדי הצבא הבריטי להסיר תגי חטיבה מסוימים, כנראה מתוך רצון לשמור על אחידות, למנוע היררכיה פנימית בלתי רשמית, או לחזק את המשמעת הצבאית. החלטה זו עוררה התנגדות בקרב החיילים, שראו בתגים הללו יותר מסתם סמל חיצוני – הם היוו חלק מזהותם האישית והקבוצתית. המחלוקת הזו היכתה גלים, והגיעה עד לראש הממשלה דאז, וינסטון צ'רצ'יל.

בספרו 'הפיקוד העליון' (Supreme Command; ראו תמונת כריכה למטה), מתאר אליוט כהן את המתח שבין הדרג הצבאי והדרג הפוליטי בעיצוב מדיניות צבאית ובפיקוד על כוחות הלחימה, תוך הדגשת תפקידו המכריע של הדרג הפוליטי. אחד המקרים שבהם עוסק כהן הוא התערבותו של צ'רצ'יל באירוע הזה, להבטיח כי ההחלטה תשונה, והתגים לא יוסרו.

צ'רצ'יל, שנודע בנטייתו להתערב בפרטים הקטנים של המלחמה, ראה חשיבות רבה בשימור המורל ובשמירה על קשר עם הרגשות הלאומיים והטריטוריאליים של בריטניה, ובמובן זה חשב כי יש לתת משקל רב יותר גם להחלטות "קטנות", כגון ענידת תגים שמסמלים גאווה ומוטיבציה. התערבותו ממחישה את הבנתו העמוקה בפסיכולוגיה של חיילים, מן הסתם כיוון שהיה מפקד שטח בעצמו. הוא הבין שהסרת התגים עלולה לפגוע במורל החיילים, ולכן כפה על הפיקוד להשאירם.

ההתערבות הזו מדגישה את החשיבות שניתנה באותה תקופה למורל החיילים, כאמצעי מרכזי לשמירה על כוח הלחימה. צ'רצ'יל האמין שישנן סוגיות, כמו עידוד תחושת גאווה בקרב החיילים, שיש להן השפעה רגשית ונפשית משמעותית, ולכן הן מצריכות היוועצות רחבה יותר עם גורמים פוליטיים. לדעתו, החלטות כאלה, המשפיעות על המורל והזהות הלאומית, צריכות להיות גם בסמכותו של הדרג הפוליטי, ואין להישארן בידי הצבא בלבד. בכך, הוא המחיש את השקפתו שענייני מלחמה אינם תחום סגור לקצינים בלבד, ושיש מקום לתיאום בין הדרג הצבאי והפוליטי.

איקונוגרפיה צבאית פורמאלית, ושאינה פורמאלית

האיקונוגרפיה צבאית מתחלקת לשני סוגים:

• פורמלית המונהגת ע"י הממסד הצבאי במטרה לרתום אותה למטרותיו,
• והבלתי פורמלית, המשקפת את הקול האותנטי של החיילים. היא מעצימה את תחושת הזהות, מחזקת את הגיבוש ומעניקה דרכים יצירתיות להתמודדות עם הלחצים הצבאיים. דווקא בשל העובדה שהיא אינה מוכתבת מלמעלה, אלא צומחת מתוך הקבוצה, היא מצליחה לעורר מוטיבציה רבה יותר ולעצב את תחושת השייכות בצורה עמוקה ואמיתית.

מטבע הדברים, האיקונוגרפיה הבלתי פורמלית מעוררת מוטיבציה רבה יותר, בשל מספר סיבות מרכזיות:

1. חיבור רגשי ותחושת אותנטיות האיקונוגרפיה הבלתי פורמלית נובעת לעיתים קרובות מהשטח, כלומר, מהחיילים עצמם, ולא מוכתבת מלמעלה על ידי הפיקוד. כאשר חיילים יוצרים באופן ספונטני סמלים, עיטורים או מנהגים משלהם, הדבר משקף את החוויות האישיות שלהם ואת התרבות הייחודית של היחידה, מה שמייצר תחושת אותנטיות. חיילים עשויים להרגיש חיבור חזק יותר ותחושת שייכות אישית לסמלים שיצרו בעצמם או שהתקבלו על ידי הקבוצה באופן אורגני.

2. גאוות יחידה וייחודיות: האיקונוגרפיה הפורמלית לעיתים קרובות מתמקדת באחידות ובהצגת מסרים לאומיים כלליים. לעומתה, האיקונוגרפיה הבלתי פורמלית נוטה להבליט את הייחודיות של יחידות מסוימות, שלרוב מעוררת יותר גאווה בקרב חברי היחידה. סמלים בלתי פורמליים, כמו כתובות או ציורים על קסדות, טלאים ייחודיים או כינויים, יוצרים זהות נבדלת, ומדגישים את הייחוד של היחידה בתוך המסגרת הצבאית הרחבה. סמלים אלו יכולים לחזק את תחושת האחווה בין החיילים, שכן הם הופכים ל"שלנו" – דבר שמבדיל את הקבוצה משאר הצבא.

3. יצירתיות וחופש ביטוי: באיקונוגרפיה הבלתי פורמלית יש מקום ליצירתיות ולביטוי אישי, מה שמחזק את תחושת השליטה של החיילים במציאות הקשה של חיי הצבא. יצירת סמלים הומוריסטיים, קלילים או אפילו חתרניים מסייעת להפיג מתחים ולעזור לחיילים להתמודד עם אתגרים נפשיים ופיזיים. סמלים בלתי פורמליים מהווים גם כלי לביטוי עצמי, ומאפשרים לחיילים להביע את זהותם האישית בתוך המסגרת הנוקשה של הצבא.

4. גיבוש קבוצתי דרך מסרים מקומיים: האיקונוגרפיה הבלתי פורמלית נוטה לשקף הווי וסיפורים פנימיים של היחידה, מה שמחזק את הגיבוש. לעיתים קרובות, שפה פנימית וסמלים בלתי פורמליים נוצרים סביב אירועים, בדיחות פנימיות או חוויות משותפות, מה שמחזק את תחושת ה"אנחנו". הסמלים הבלתי פורמליים הופכים לסמני זהות המייצגים נאמנות וערבות הדדית ותמיכה בין חברי הקבוצה.

5. חתרנות כלפי הממסד והעצמה אישית: באופן פרדוקסלי, האיקונוגרפיה הבלתי פורמלית נובעת לעיתים קרובות מתוך חתרנות מסוימת או מריחוק מהנוקשות הממסדית. השימוש בסמלים בלתי רשמיים - במיוחד כאלה שהצבא לא אישר רשמית - מאפשר לחיילים להרגיש שהם "שוברים" מעט את הנוקשות הצבאית, ומעניק להם תחושת כוח ושליטה, המעצימים חוסן. וגם: בעוד שסמלים פורמליים עשויים להיתפס כנכפים על ידי הפיקוד, סמלים בלתי פורמליים נתפסים כמשקפים את רצונותיהם האותנטיים של החיילים.

והנה דוגמה חתרנית משלנו: "משיח" - על אפו של הרמטכ"ל ועל חמתו:

רכיבי האיקונוגרפיה הצבאית הפורמאלית

1. דגלים וסמלים לאומיים: דגלים הם הסמלים המרכזיים של איקונוגרפיה צבאית. הם מייצגים את המדינה, האידיאולוגיה או הקבוצה שלוחמת, ומשמשים כאמצעי לאחדות ולהשראה. לדוגמה: הדגל הרומי העתיק (Signum), העיט המוזהב של הלגיונות, שימש סמל של גאווה והישג.
2. תגי יחידות ומדים: התגים והסמלים על מדי הצבא משקפים זהות חטיבתית, הישגים צבאיים ולעיתים קרובות גם היסטוריה ייחודית של היחידה. לדוגמה: בצה"ל, תגי הכתף של גולני, גבעתי ואחרים, מעצבים את זהות היחידות ומשדרים את ערכיהן.
3. סמלים חזותיים על ציוד ונשק: סמלים ודימויים על כלי נשק, מטוסים וכלי רכב צבאיים הם מרכיב חשוב באיקונוגרפיה הצבאית. לדוגמה: ציורי האף על מטוסי חיל האוויר האמריקאי במלחמת העולם השנייה לא רק העלו את המורל, אלא גם הפכו לסמל של יצירתיות וייחודיות.
4. אנדרטאות ומבנים צבאיים: איקונוגרפיה צבאית מתבטאת גם באנדרטאות, מצבות ובמבנים שנועדו להנציח הישגים או זיכרון של אירועים חשובים. לדוגמה: שער הניצחון בפריז מציין את ההצלחות הצבאיות של צרפת תחת נפוליאון.
5. סמלים דתיים: במקרים רבים, איקונוגרפיה צבאית שואבת השראה מסמלים דתיים, במיוחד כדי להעצים תחושת שליחות או קידוש המאבק. לדוגמה: הצלב במסעות הצלב שימש סמל לאחדות הנוצרים במלחמותיהם נגד האסלאם.

דוגמאות היסטוריות נוספות

• ביוון העתיקה, סמלים ויזואליים היו חלק בלתי נפרד מהתרבות הצבאית. קסדות עם כרבולת גבוהה, מגנים מעוטרים וסמלים על כלי הנשק נועדו לא רק להפחיד את האויב אלא גם לייצג את פוליס הלוחם. עבור החיילים, ציוד זה חיזק את תחושת הזהות והמחויבות לקהילה שלהם.
• באימפריה הרומית, היה השימוש באיקונוגרפיה צבאית מפותח במיוחד. דגלי הלגיונות (Signa), עיטורים בדמות עיט (Aquila) או סמלים אחרים שהיו מוקד סמלי ורגשי עבורםץ הם שהוחזקו על ידי נושאי הדגל (Signifer), היו מרכזיים לטקסים צבאיים. אובדן הדגל בקרב נחשב לאסון כבד מבחינה מוסרית וסמלית, ולחרפה גדולה, בעוד השמירה עליו הייתה מקור לגאווה ומוטיבציה.
• בימי הביניים, הצלב האדום על מדי הלוחמים הפך לסמל מאחד של מאבק דתי, המבטא הן גאווה והן תחושת שליחות. אבירים השתמשו בסמלים הרלדיים על מגינים, דגלים וגלימות. עיצובי הסמלים הללו ייצגו משפחות אצולה, בריתות או אידיאלים דתיים. סמלים אלו העניקו לאבירים ולחייליהם תחושת זהות ומטרה בקרבות. דגלי קרב גדולים, כמו הצלב של מסעות הצלב, היוו מקור השראה לחיילים ויצרו תחושת אחדות במאבקם נגד אויבים שנתפסו כאויבי האמונה.
• האימפריות האירופאיות השתמשו במדים מעוטרים, תגי יחידות ואלמנטים נוספים כדי לייצג את עוצמתן. בצבאות של המאה ה-18 וה-19, השימוש במדים צבעוניים ומפוארים שירת שתי מטרות: הגברת המשמעת הצבאית והגברת הגאווה ביחידה. כך לדוגמה, השתמש הצבא הבריטי השתמש במעילי אדום (Redcoats) שהיו לא רק סמל לעליונות בריטית אלא גם דרך לזיהוי ברור של יחידות בקרב. למרות הפגיעות המוגברת, הצבע האדום נבחר במודע כדי לשדר ביטחון ולעודד רוח לחימה.
• במלחמות העולם, הצורך במוטיבציה גבר נוכח האתגרים הפסיכולוגיים הקשים של לוחמה מודרנית. תגי חטיבות, סמלים אישיים על קסדות ודגלים במפקדות היוו אמצעי להגברת תחושת השייכות.
• במלחמת העולם השנייה, האמריקאים השתמשו במוטיבים חזותיים כמו 'ציורי אף' על מטוסים (Nose Art - ציורים על 'אפו' של המטוס), שהפכו לדרך להביע יצירתיות ולשפר את מורל החיילים. טייסים ציירו דמויות קומיקס או סיסמאות אישיות על מטוסיהם. למרות שזה לא היה חלק מהמדים הפורמליים, ציורים אלה הפכו למקור גאווה ומוטיבציה. סמלים כמו כוכב הברזל הגרמני או דגל הפטיש והמגל של ברית המועצות שימשו כדי לשדר את עקרונות המשטרים של המדינות הלוחמות.
• במלחמת העולם השנייה, יחידות סובייטיות השתמשו לעיתים בתגים זמניים שסימלו הישגים בקרב, כחלק ממאמץ להגביר את המוטיבציה וההכרה במאמץ המלחמתי.
• במלחמת וייטנאם, חיילים אמריקאים רבים השתמשו בסמלים לא תקניים, לעיתים בצורת תגי כתף עם מסרים אישיים או פוליטיים, שהביעו את עמדותיהם לגבי המלחמה.
• בצה"ל, במלחמת יום הכיפורים, נעשה שימוש בתגים בלתי רשמיים, כמו מדבקות עם מסרים אישיים שהדביקו חיילים על קסדותיהם. הדבר סייע לגיבוש רוח לחימה בקרב החיילים.

איקונוגרפיה צבאית כיום

בעידן המודרני, הצורך בהגברת הזהות והמורל בצבא נותר רלוונטי, אך מתבטא בדרכים חדשות ומותאמות לעולמנו. האיקונוגרפיה הצבאית ממשיכה להתפתח ולשלב טכנולוגיה חזותית מתקדמת. מדינות משתמשות בסמלים צבאיים גם במרחב הדיגיטלי, עם דגש על סרטונים, לוגואים ורשתות חברתיות.

1. צבאות מנהיגים תגי יחידות ומדים ייחודיים – בצה"ל, למשל, לכל יחידה יש סמל או תג ייחודי. חיילי גולני מזוהים בכובע החום שלהם, וסיירות מובחרות נושאות תגי זיהוי ייחודיים.
2. צבאות משתמשים גם בגרפיקה דיגיטלית, תצלומים וסרטונים, המעודדים גאוות יחידה ומשפרים את המורל, במיוחד דרך הרשתות החברתיות.

מבט לעברם השני של גבולותינו ילמד ששם עושים הצבאות והמיליציות ממש את אותו הדבר. ראו למשל את תמונת חייל המיליציות בסוריה למטה, עם שלל התגים שהוא עונד, מסמל תורכיה ועד סמל דאעש:

לסיכום

השימוש בעזרים ויזואליים לקידום מוטיבציה הוא חלק בלתי נפרד מההיסטוריה האנושית. בעוד מטרותיהם ודרכי יישומם השתנו לאורך הדורות, תפקידם הבסיסי נותר זהה: לעודד, לאחד ולהפוך קבוצות של אנשים למכונה מגובשת, חדורת מטרה ומסוגלת לעמוד באתגרים הגדולים ביותר.

[לאוסף המאמרים: 'הכל על מוטיבציה', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים באתר, 'ייצור ידע' בנושא השואה ומלחמת העולם השנייה, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים בנושא 'מלחמת חרבות ברזל', לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

• הרחבת המושג: 'אסטרטגיה'.
• אוסף המאמרים על דוקטרינה - תפיסת הפעלה ארגונית.
• אוסף המאמרים אודות 'הרתעה'.
• מאמרו של ד"ר פנחס יחזקאלי: 'דוקטרינת ההרתעה', סוד הכשל הצה"לי.
• אוסף המאמרים בנושא השואה ומלחמת העולם השנייה.
• אוסף המאמרים על יצירתיות וחדשנות.
• אוסף המאמרים: 'הכל על מוטיבציה'.
• אוסף המאמרים על 'קבוצות'.
• אוסף המאמרים בנושא 'מלחמת חרבות ברזל'.

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2014), אסטרטגיה, ייצור ידע, 2/5/14.
• פנחס יחזקאלי (2019), אוסף המאמרים על דוקטרינה - תפיסת הפעלה ארגונית, ייצור ידע, 24/9/19.
• פנחס יחזקאלי (2014), הרתעה, ייצור ידע, 2/5/14.
• פנחס יחזקאלי (2024), 'דוקטרינת ההרתעה', סוד הכשל הצה"לי, ייצור ידע, 12/9/24.
• פנחס יחזקאלי (2018), שואה ומלחמה: מלחמת העולם השנייה באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 10/4/18.
• פנחס יחזקאלי (2014), יצירתיות, ייצור ידע, 12/4/14.
• פנחס יחזקאלי (2020), הכל על קבוצות באתר ‘ייצור ידע’, ייצור ידע, 18/4/20.
• פנחס יחזקאלי (2020), הכל על מוטיבציה באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 30/4/20.
• פנחס יחזקאלי (2023), אוסף המאמרים בנושא מלחמת חרבות ברזל', ייצור ידע, 8/10/23.