תקציר: כשדנים אנשי המחאה בכינוי 'בבונים', שהעניק השמאל למזרחיים בישראל, נותנים בדר"כ כדוגמה את ח"כ דוד אמסלם, רק שאמסלם הוא איש חריף ופיקח, ורחוק מאוד מהדימוי שהדביקו לו. כמו מזרחיים אחרים - נטולי רגשי נחיתות ו/או רצון ל'השתכנז' - זו דרכו לייצר מיצג פוליטי מתריס ומלא בוז כלפי האליטות, שאינם מכבדים את עצמם ואינם ראויים לכבוד. רק שהאחרונים אינם מבינים שהבדיחה על חשבונם...

מוקדש באהבה לאל"ם במיל' מנשה קינן

ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדיניות של המכללה לביטחון לאומי, צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.

זהו מאמר המבטא את דעתו של הכותב ואת הערכותיו המקצועיות בלבד.

זהו מאמר שלישי מתוך שלושה על שנאת האליטות הישראליות למזרחים ה'בבונים'. למאמר האחר לחצו כאן:

• פנחס יחזקאלי: ההיסטוריה של שנאת האליטה למזרחיים ה'בבונים'.
• פנחס יחזקאלי: אירועי ואדי סאליב, העימות הראשון של המזרחים ה'בבונים' והאליטה.

*  *  *

כשדנים אנשי המחאה בכינוי 'בבונים', שהעניק השמאל למזרחיים בישראל, נותנים בדר"כ כדוגמה את ח"כ דוד אמסלם.

הכינוי 'בבונים' נולד מתוך דפוסי חשיבה סטריאוטיפיים שהודבקו למזרחים בישראל. הוא מתאר דימוי של אדם פרימיטיבי, חסר תרבות ושכלתנות. דימוי זה משמש את אליטת ההון הישראלית, ככלי לביסוס תחושת העליונות התרבותית שלה, בתקופה שבה רועדת הקרקע תחת רגליה, והיא מאבדת עוד ועוד נכסים.

דוִד (דוּדי) אמסלם (יליד) הוא איש חריף ופיקח, ורחוק מאוד מהדימוי שהדביקו לו. הוא השר לשיתוף פעולה אזורי, שר במשרד המשפטים והשר המקשר בין הממשלה לכנסת. בעבר כיהן בין היתר כשר הדיגיטל הלאומי, שר התקשורת, חבר הכנסת, יושב ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה וכיושב ראש הקואליציה. לפני בחירתו לכנסת עבד כמנהל במחלקה הכלכלית במשרד האוצר, באגף התקציבים של המוסד לביטוח לאומי, באגף שיפור פני העי בהתנהגות הזו הוא מאותת להםר בעיריית ירושלים ובמחלקה הכלכלית בנציבות מס הכנסה.

יריביו הפוליטיים רואים בהתנהגותו המוחצנת אישור לסטריאוטיפ ה'בבוני'. אבל בחינה עמוקה יותר מלמדת כי אמסלם משתמש בדפוס זה ככלי תודעתי-פוליטי. מדובר במיצג (Performative Act) מלא בוז שמתריס כנגד האליטות האשכנזיות, ומאותת להם שהוא - כמו מזרחיים אחרים - השתחררו מזמן מרגשי הנחיתות ו/או מהרצון ל'השתכנז', ולא נותר בהם כל רגש של כבוד כלפי קבוצת העילית שאיבדה את דרכה, ושבגדה בעיניהם בעניין הציוני, לטובת רעיונות אוניברסליים, פרוגרסיביים, הזויים, דוגמת ה- WOKE.

רק שהאחרונים אינם מבינים שהבדיחה על חשבונם...

מרד נגד 'השכנוז'

אחד מהמאפיינים המובהקים של התרבות ההגמונית הישראלית היה הדרישה מהמזרחים "להשתכנז" – לאמץ ערכים, תרבות והתנהגות שנחשבו "ראויים". אמסלם, לעומת זאת, בוחר להבליט את מזרחיותו ולהתנגד באופן בוטה למה שמזוהה עם התרבות ההגמונית. הוא מדגיש בגאווה את זהותו המזרחית ומשתמש בשפת רחוב ובפרובוקציות כדי להמחיש שהמזרחים אינם זקוקים לאישור האליטות או להשתנות בהתאם לציפיותיהן.

אמסלם בוחר להפוך את השולחן: במקום לנסות להיאבק בדימוי שדבק בו, הוא מאמץ דפוסי התנהגות שמאשרים לכאורה את הדימוי – אך באופן שמציג אותו כאדם חופשי מהשפעת האליטה. צעקותיו במליאה ושפתו הישירה נתפסות כחוסר נימוס, אך בו זמנית הן משדרות אותנטיות שמזוהה עם שכבות רחבות בציבור. בכך, הוא משתמש בדימוי ה"בבון" כדי לנטרל את כוחם, והופך אותו לכלי שמאתגר את הסדר הקיים. הוא מדגים לציבור בוחריו, שמזרחי יכול להיות חופשי, עוצמתי ומשפיע מבלי להיכנע לנורמות של האליטה.

המפגש בין פוליטיקה לזהות

כשהוא משתמש בזהותו המזרחית, אמסלם גם מעביר מסר עמוק יותר: שהמאבק אינו רק אישי, אלא קולקטיבי. התנהגותו היא חלק ממגמה רחבה יותר של מזרחיים בפוליטיקה הישראלית, שמייצג דור חדש של מזרחים, שאינם נכנעים עוד לנרטיב הפטרנליסטי שהכתיבה ההגמוניה הישראלית, שמדגישים את זהותם ואינם מתביישים בה. הגל הזה הוא חלק מהתמודדות מחודשת עם מורשת האפליה, תוך שימוש בכלים של גאווה וביטחון עצמי.

אבדן הכבוד הוא תוצר של העשורים האחרונים, במקביל לעליית אליטת ההון הישראלית, ונובע משתי סיבות עיקריות:

הראשונה היא הסכמי אוסלו: המזרחיים - שהם בעצם ערבים בני דת משה - מכירים היטב את המנטליות הערבית ויודעים ש'שלום נייר' עם לא-מוסלמים הוא הונאה (זהו 'שלום חודבייה', שכרת מוחמד כשהיה חלש, והפר אותו כשהתחזק). העובדה שהנהגה הישראלית הלכה למהלך זה בעיניים עצומות כשהיה ברור לכל דובר ערבית שערפאת משטה בה, הביאה לאבדן הכבוד שרחשו לה. ככל שעבר הזמן וגברו הפיגועים שכונו ע"י האליטה "קורבנות השלום", התעצמו אבדן הכבוד והבוז העמוק לאלה, שאינם יודעים לשמור על כבודם, ומבזים בכך את עמם.

השנייה היא ההתבטלות בפני הערבים המוסלמים לעומת הבוז והזלזול ב'ערבים היהודים': במעין שלימות ניגודית, לבוז ולשנאה שהאליטה מפגינה כלפי 'ישראל השנייה' ומה שהיא מייצגת, היא אימצה את התיאוריות המערביות המטורללות של הפרוגרס, שעל פיהם, הערבים הם 'הפרא האציל' (Noble savage), שיש לחמול עלו, לרומם אותו ולפצותו על העוול שנגרם לו. על ידי קידום לכאורה של מטרות הערבים, ונטילת סיכונית בתיאוריות של שלום (שתי מדינות לשני עמים למשל), האליטות מפגינות עליונות על שאר הקבוצות בחברה הישראלית, מטפחות לכאורה דימוי של נדיבות ואלטרואיזם, ובכך מחזקות את מעמדן החברתי ומסיטות את תשומת הלב מבעיות שעלולות לערער על סמכותן [להרחבה בסוגיה זו, הקרויה עקרון ההכבדה של האליטות, לחצו כאן].

בעיני המזרחיים - שבמדינות מוצאם חוו יחס משפיל ומזלזל כלפיהם של 'כופרים בני חסות' ('דימי'), שחובה בקוראן להשפילם - ההתרפסות הזו כלפי הערבים היא התנהגות גלותית של דימי - בני חסות - הראויה לבוז, ומי שאינו מכבד את עצמו, אין לכבדו, ואי אפשר לסמוך עליו או לעשות עימו עסקים.

בעובדה, הערבים שתרבותם דומה, לא נפלו גם הם ב'מלכודת הדבש' שסדרה להם האליטה. הם אינם מכבדים אותם, אינם סומכים עליהם, ומעדיפים אנשי ימין, ששומרים על כבודם העצמי, על פניהם. הנה ח''כ ג'מאל זחאלקה מהרשימה המשותפת, נואם נגד הגזענות של ח''כ סתיו שפיר ומפלגת העבודה:

סיכום: דוד אמסלם כתופעה סוציולוגית

דמותו של דוד אמסלם היא הרבה יותר מפוליטיקאי צבעוני: היא סמל למרד נגד הנורמות התרבותיות שהכתיבה אליטת ההון. אמסלם משתמש בדימויים שנועדו להשפיל אותו ככלי נשק, תוך כדי שהוא מפנה אותם חזרה כלפי מקורם. בכך הוא מציע מודל חדש של גאווה מזרחית, המשלב בין אתגר תרבותי ופוליטי.

התנהגותו היא לא רק הצגה אלא קריאה למאבק, המזכירה לאליטות הישראליות שלכל דיכוי יש מחיר, כי זמנן קצוב, וכי הסדר הישן חלף ולא ישוב.

[לאוסף המאמרים על אליטות ואליטיזם, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על שנאה ו'פשעי שנאה', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים: 'הכל על אליטת ההון הישראלית', לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

• אוסף המאמרים: 'הכל על אליטת ההון הישראלית'.
• אוסף המאמרים על אליטות ואליטיזם.
• הרחבה על 'אליטת ההון' – האליטה הנוכחית של ישראל.
• אוסף המאמרים על 'הפרוגרסיבים החדשים ואנחנו'.
• הרחבה על מכת הנעורות, WOKE, הסדר התרבותי הפרוגרסיבי המטורלל.
• אוסף המאמרים על שנאה ו'פשעי שנאה'.
• הרחבת המושג: 'אסטרטגיה'.
• הרחבת המושג: 'שלימות ניגודית'.
• הרחבת המושג: 'עוצמה'.
• מאמר: שנאה – הגורם המאחד החזק מכולם.
• מאמר: אוטו-אנטישמיות – הגיעה העת שהמחאה תסתכל במראה!
• הרחבת המושג: 'עקרון ההכבדה' – כשאליטה חושפת את עוצמתה ו/או מזייפת עוצמה שאין לה.
• הרחבת המושג: 'הפרא האציל' של השמאל הישראלי.
• אוסף המאמרים בנושא 'דיסוננס קוגניטיבי'.
• הרחבת המושג: 'מטרה של מערכת';
• מאמרו של ד"ר פנחס יחזקאלי: ההיסטוריה של שנאת האליטה למזרחיים ה'בבונים'.
• מאמרו של פנחס יחזקאלי: מה בין 'הגמוניה' ל'אליטה', ולמה האליטה הישראלית נלחמת בעמה?
• אוסף המאמרים על דמי חסות (פרוטקשן) וכופרים בני חסות ('דימי').

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2024), הכל על אליטת ההון הישראלית באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 4/11/24.
• פנחס יחזקאלי (2023), אליטות ואליטיזם באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 13/2/23.
• פנחס יחזקאלי (2022), הפרוגרסיביים החדשים ואנחנו באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 5/1/22.
• פנחס יחזקאלי (2022), מכת הנעורות, WOKE, הסדר התרבותי הפרוגרסיבי המטורלל, ייצור ידע, 2/10/22.
• פנחס יחזקאלי (2021), שנאה – הגורם המאחד החזק מכולם, ייצור ידע, 3/6/21.
• פנחס יחזקאלי (2020), על שנאה ופשעי שנאה באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 3/12/20.
• פנחס יחזקאלי (2014), אסטרטגיה, ייצור ידע, 2/5/14.
• פנחס יחזקאלי: 'אליטת ההון' – קווים לדמותה של האליטה הנוכחית של ישראל, חלק 1, ייצור ידע, 1/10/23.
• פנחס יחזקאלי (2018), הכל על העוצמה באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 23/8/18.
• פנחס יחזקאלי (2023), אוטו-אנטישמיות – הגיעה העת שהמחאה תסתכל במראה!, ייצור ידע, 23/5/23.
• פנחס יחזקאלי (2014), שלימות ניגודית, ייצור ידע, 12/4/14.
• פנחס יחזקאלי (2024), עקרון ההכבדה – כשאליטה חושפת את עוצמתה ו/או מזייפת עוצמה שאין לה, ייצור ידע, 18/4/24.
• פנחס יחזקאלי (2023), 'הפרא האציל' של השמאל הישראלי, ייצור ידע, 28/8/23.
• פנחס יחזקאלי (2017), דיסוננס קוגניטיבי, ייצור ידע, 7/12/17.
• פנחס יחזקאלי (2014), מטרה של מערכת, ייצור ידע, 12/4/14.
• פנחס יחזקאלי (2024), ההיסטוריה של שנאת האליטה למזרחיים ה'בבונים', ייצור ידע, 4/11/24.
• פנחס יחזקאלי (2024), מה בין 'הגמוניה' ל'אליטה', ולמה האליטה הישראלית נלחמת בעמה? ייצור ידע, 25/8/24.
• פנחס יחזקאלי (2022), דמי חסות (פרוטקשן) ו'כופרים בני חסות' ('דימי') באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 8/8/22.